תביעת דמי לידה בגין יחסי עובד-מעביד שנויים במחלוקת

במסגרת תיק 34499-01-22 הגישה תביעה בעקבות החלטת המוסד לביטוח לאומי לדחות את התביעה לדמי אבטלה ולדמי לידה בגין לידה מיום 9/10/20, עקב העידר יחסי עובד ומעסיק בין התובעת לבין מקום העבודה "האופה מבגדד". הסוגיה שבמחלוקת בשני התיקים היא זהה ולפיכך ניתנה החלטה מיום 31/3/23 המורה על איחוד הדיון בשני התיקים.

אחרי שנוי יצאה לחופשת לידה ב 12/2018 בעלה החליף אותה בתפקידה.

...

סיכומו של דבר, אנו קובעים כי התובעת לא הוכיחה שהתקיימו יחסי עובד ומעסיק בינה לבין "האופה מבגדד" שהיא חברה שאביה הוא אחד מהבעלים שלה.

אין מנוס אלא לדחות את התביעות בתיקים המאוחדים.

תביעתה של התובעת לדמי לידה בגין לידה מיום 3.7.18 נדחתה ביום 29.4.19 מהטעם שלא היתקיימו יחסי עובד ומעביד.

אלה העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת – התובעת הגישה תביעה לדמי לידה נ/1, עבור לידה מיום 3.7.18 בגין עבודתה אצל "טל - ארז המוסד לבטחון ושמירה בע"מ" (להלן: "החברה").

...

מהראיות עולה כי בתקופה מושא תביעה זו לא התקיימו יחסי עובד מעסיק ודין התביעה להידחות.

כאמור לעיל, בעדותו של מר סברו לא היה כדי לסייע משמסקנתנו הינה כי גם אם התובעת ביצעה עבודה כלשהי עבור החברה, לא הוכחה מערכת יחסים הדדית של חובות וזכויות של עובד ומעסיק, וכן לא הוכחה תמורה כספית, קל וחומר שלא בגין העבודה.

המסקנה אפוא, כי התביעה נדחית.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת התובעת, ילידת 1982, עבדה כסייעת בגני ילדים מטעם עריית ראשל"צ (להלן: "המעסיק").

לא הייתה מניעה מטעם המעסיק שהתובעת תחזור לעבודה בתום חופשת הלידה הראשונה או החל"ת. לא הייתה מחלוקת בין הצדדים באשר לסיבה בגינה קיבלה התובעת אישור לשהות בשמירת הריון - התובעת לא הייתה מחוסנת למחלת האדמת ורופא תעסוקתי המליץ שלא להחשף לילדים ופעוטות עד ללידה.

] זאת ועוד, עדותה של התובעת נתמכה אף באישור המעסיק שצורף לתביעה ממנו עולה כי משרתה הייתה שמורה לה בתום חופשת הלידה והחל"ת והנתבע הסכים כי לא הייתה מניעה מטעם המעסיק לחזרתה של התובעת לעבודה בתום חופשת הלידה או החל"ת[footnoteRef:6].

] מעבר לצורך יוטעם כי, במועד חופשת הלידה לרבות חופשת הלידה המוארכת (החל"ת) בין התובעת למעסיקתה נמשכו יחסי עובד ומעביד, וממילא בהתאם להוראות חוק עבודת נשים, תשי"ד-1954 חל איסור על פיטורי עובדת השבה מחופשת לידה ולמשך תקופה נוספת של 60 ימים ממועד זה. כאמור, שוכנעתי כי התובעת הייתה אמורה לשוב לעבודתה החל מיום 21.2.20.

] במקרה הזהה לענייננו הכיר בית הדין זה בעיניין דלשדפר[footnoteRef:8], בזכאותה של אשה לשמירת הריון לאחר שנכנסה להריון בתקופת חופשת הלידה המוארכת, תוך שנקבעו הדברים הבאים הנכונים גם לענייננו: [8: ב"ל (ת"א) 34497-04-10 שרבין דלשדפר נ' המוסד (16.10.14)] "אמנם באופן מילולי דווקני, כפי שמגדיר החוק, בעת קבלת ההחלטה שעליה לשהות בשמירת הריון, לא עבדה התובעת בפועל אצל מעסיקה, אך לטעמינו אין בכך כדי לפגוע בזכותה לקבלת הגימלה וזאת הן לפי מידת הצדק והיושר כמו גם מעקרונות הבטחון הסוצאלי. נקבע בפסיקה חזור ונשנה כי גמלת שמירת הריון וכך גם דמי לידה מהוים תחליף הכנסה כל זאת לשמירת חייה של המבוטחת.

...

כאמור לעיל, שוכנעתי כי ההפך הוא הנכון.

סוף דבר נוכח האמור, התביעה מתקבלת.

הנתבע ישלם לתובעת, בתוך 30 ימים, גמלת שמירת הריון בגין התקופה שמיום 21.2.20 ועד ליום הלידה 6.8.20 בתוספת הפרשי הצמדה כחוק.

התובעת הגישה תביעה לדמי אבטלה לטענתה עקב הוצאתה לחל"ת בתקופת מגיפת הקורונה החל מיום 15.3.2020 ועד ליום 31.5.21; ותביעה לדמי לידה בעקבות לידת בנה בתאריך 23.8.21.

אשר על כן שוכנענו כי היתקיימו בין התובעת למר יום טוב בן ולאחר מכן חברת משתלם לי יחסי עובד ומעסיק בתקופה השנויה במחלוקת ולפיכך יש לקבל את התביעה על שני ראשיה – אבטלה ולידה.

...

לטענת התובעת למרות יחסי המשפחה בינה לבין מעסיקיה, היא הייתה עובדת שכירה לכל דבר ועניין ולכן יש לקבל את תביעתה.

לא מצאנו כי יש בהעלאת השכר, משום העלאה פיקטיבית לצורך הגדלת דמי הלידה.

הרמיזה בסיכומי הנתבע כי לא הייתה הצדקה להגדלת שכרה של התובעת דווקא בחופשת הלידה נדחית על ידינו במיוחד בשים לב לאופי עבודתה של התובעת המבוצע על מחשב מכל מקום בארץ ובעולם, ולא הצריך מאמץ פיזי כלשהו.

אשר על כן שוכנענו כי התקיימו בין התובעת למר יום טוב בן ולאחר מכן חברת משתלם לי יחסי עובד ומעסיק בתקופה השנויה במחלוקת ולפיכך יש לקבל את התביעה על שני ראשיה – אבטלה ולידה.

תשתית עובדתית הרקע העובדתי, שמרביתו אינו שנוי במחלוקת בין הצדדים, עולה מכתבי הטענות שהגישו הצדדים, מהמסמכים והתצהירים שהוגשו בתמיכה לכתבי הטענות ומן העדויות שנשמעו בבית הדין – כולן מטעם התובעת: עדותה שלה עצמה, עדות בן זוגה מר מנשה בן שמחון (להן: משנה) ועדותו של מר אברהם יקותיאל רוט, מי ששמש בתפקיד משגיח כשרות במסעדה.

מסעדת "מנשה בשרים" נוהלה בתקופה הרלוואנטית להליך על ידי בן זוגה של התובעת, והייתה בבעלות אביו, מר מקס בן שמחון (להלן: החם) שגם מילא את החלק הרלוואנטי למעסיק בטופס התביעה לדמי לידה.

לשם שלמות הדברים אוסיף כי לעניין תקופת אכשרה לתשלום דמי לידה מכיר המוסד בארבעה חודשי ביטוח בגין עבודת התובעת במרכז תל"ם. דיון והכרעה מסגרת נורמאטיבית: בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995 (להלן: החוק) מוגדר המונח "עובד": ".. לרבות בן מישפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחסי עבודה, ובילבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאלולא עשה אותה הוא, הייתה נעשית בידי עובד; לעניין זה – "בן מישפחה" – אחד ההורים, ילד, נכד, אח או אחות".

...

אולם לא שוכנעתי כי מדובר בחברות קרובה במיוחד באופן שלו טוען המוסד, ושיש בה כדי להשליך על אמינות העדות.

סוף דבר - שוכנעתי שהתובעת עבדה בפועל במסעדה בחודשים הסמוכים ללידה, כי ביצעה עבודה שאלמלא עשתה אותה היה עושה אותה עובד אחר, כי התמורה המוסכמת משקפת את הערך האמתי של העבודה שביצעה וכי התמורה המדווחת שולמה לה בפועל.

על כן התביעה מתקבלת.