תביעת דמי אבטלה עקב סגירת עסק עצמאי

רקע עובדתי ביום 29.07.14 הגישה התובעת תביעה לתשלום דמי אבטלה, בסיום העסקתה הנטענת כעובדת במ.ן כיד המלך בע"מ (להלן -החברה), המפעילה אולם אירועים.

בטופס התביעה ציינה התובעת כי הועסקה בתפקיד "מנהלת אירועים +סלטים במטבח". כנסיבות סיום העבודה צוין בטופס התביעה כי פוטרה ביום 13.7.14 בעקבות סגירת אולם האירועים "ע"י הרשויות". בעל המניות היחיד בחברה הוא מר דוד שמאכה, בעלה של התובעת.

לטענת הנתבע, התובעת אינה בגדר "מבוטחת" לפי פרק ביטוח אבטלה משניהלה יחד עם בעלה את העסק המשפחתי שהקימו והייתה בכל תקופת העסקתה "בעלת שליטה בעקיפין", המנהלת את העסק כעצמאית בחברה משפחתית שהיא חברת מעטים כהגדרתה בדין.

עד 2010 היה לי עסק מ.נ. שירותי קייטרינג, עסק שלי פרטי, ב-2010 פתחנו את מ.נ. כיד המלך בע"מ וניהלנו אותו במשך כימעט שנה והחברה קרסה והיתה לנו הגבלה בבנקים וביקשתי מהנהלת החשבונות לסגור את העסק מ.נ. כיד המלך בע"מ ולחזור לפעילות כעוסק מורשה כ-"מ.נ. שירותי קייטרינגד" וזה היה רק לתקופה של חודש, ולאחר מכן התאוששנו וחזרנו לפעילות בחברה בע"מ ויכול להיות שבפרק הזמן הזה ביקשתי להרשם כעצמאי ואז באופן אוטומטי כנראה שאישתי נרשמה גם כעצמאית.

...

לאור כל המפורט לעיל, הגענו למסקנה כי בהתחשב בדרך קבלת ההחלטות בחברה בנוגע להתחייבויות והשקעות בחברה, כמו גם בנוגע לסוגיית ההוצאות ושכירת שירותיהם של עובדים, ובהתחשב בדרך קבלת הטבות ותשלומים מהחברה –יש לראות בתובעת כבעלת שליטה עקיפה בחברה, ולפיכך יש לדחות את תביעתה.

בנוסף, וכמפורט לעיל, הגענו למסקנה כי אין ללמוד מתלושי השכר שהונפקו לתובעת כמלמדים על גובה התמורה האמיתי ששולם לתובעת, בהיעדר כל ראשית ראיה בדבר הסכומים שהתקבלו אצל התובעת במהלך תקופת ההעסקה הנטענת הממושכת.

סוף דבר - התביעה נדחית.

בתאריך 16.4.15 הגיש התובע תביעה לתשלום דמי אבטלה (העתקה צורף לכתב ההגנה), לתאריך קובע 1.12.14, בקשר לעבודתו הנטענת, כנהג בעסק ההובלות שבבעלות בנו מוחמד (להלן – עסק ההובלות), בתקופה מחודש יולי 2013 ועד לפיטוריו בסוף חודש נובמבר 2014.

התובע ביקש להדגיש, כי העסקתו הנטענת הנה לאחר סגירת עסקו כעצמאי, כאשר במועד זה הוא הועסק כעובד שכיר לכל דבר ועניין ובנו הוא שניהל בפועל את עסק ההובלות, הוא זה שפיקח על עבודת התובע, שילם את שכרו וקבע את שעות עבודתו, תוך שהתובע הישתלב במערך האירגוני של העסק.

...

על יסוד כל האמור, אנו מקבלים את עדויות התובע ובניו, אשר היו אמינות עלינו ולא מצאנו בהן סתירה, כאשר מעדויות אלה, שנתמכו כאמור בדפי החשבון, שוכנענו כי התובע קיבל בתקופת עבודתו שכר ריאלי, בהמחאות ולעיתים במזומן, באופן שוטף וסדור שתאם את מסגרת עבודתו.

סיכום הדברים עד כה בהתחשב בכל העובדות שקבענו לעיל, הגענו לכלל מסקנה כי התובע הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו בדבר עבודתו בעסק שבבעלות בנו כ'עובד' שכיר, ומשכך הרי שהתקיימו בינו לבין העסק יחסי עובד ומעסיק החל מחודש אוגוסט 2013 ועד למועד פיטוריו בסוף חודש נובמבר 2014, ועל כן יש לראות בתובע כ'עובד' כהגדרת מונח זה בסעיף 1 לחוק, וכפועל יוצא מכך כ'מבוטח', הזכאי לדמי אבטלה, כמשמעות מונח זה בסעיף 158(1) לחוק.

סוף דבר על יסוד כל האמור, התביעה מתקבלת.

האם קמה לתובע זכאות לדמי אבטלה כשכיר או שמא ניהל עסק כעצמאי, בשאלה זו נידרש בית הדין להכריע בהליך דנן.

ביום 31/10/17 התובע הגיש למל"ל תביעה לתשלום דמי אבטלה.

לטענתו הוא נידרש לסיים את עבודתו בחודש אוקטובר 17' בשל סגירת הדוכן.

עוד יש לציין בהקשר זה כי גם סך השכר שבתלושים איננו מצביע על אותנטיות ודי אם אזכיר כל עד חודש יולי 17' היה השכר כ- 2,000 ₪ ואילו בחודשיים האחרונים, ערב סגירת העסק כנטען, עלה השכר ל 4,000 ש"ח).

...

על רקע האמור יובהר כי לדידי חילופי המעסיקים הלא מוסברים, כאשר כל התלושים מודפסים על אותו פורמט, ללא פירוט זכויות סוציאליות, מעידים כשלעצמם על כך שאין מדובר בהעסקה אותנטית על ידי מעסיק אותנטי.

לנוכח האמור לעיל, אין מנוס מדחיית התביעה.

מבוא בתביעה זו עותר התובע כנגד החלטת המוסד לביטוח לאומי (להלן – הנתבע או המוסד) לדחות תביעתו לתשלום דמי אבטלה בשל העובדה שהתובע לשיטת המוסד אינו בבחינת "מבוטח מיוחד" בהתאם לסעיף 160(ו) לחוק הביטוח הלאומי, תשנ"ח – 1995 (להלן - החוק).

על כן טוען הנתבע, כי שמירת הזכות לדמי אבטלה בגין ניהול עסק עצמאי אינה חלה על התובע, משזה לא ענה להגדרת "מובטל" לפני יום 20.8.2017, עת נרשם לראשונה בשירות התעסוקה ולפני פתיחת עסק עצמאי.

(ו)  מבוטח מיוחד, שלא מיצה את זכותו לדמי אבטלה בתוך 12 חודשים מהתאריך הקובע, רק מחמת עסוקו במשלח ידו כעובד עצמאי, יהיה זכאי לדמי אבטלה לפי הוראות פרק זה, אם חדל לעסוק במשלח ידו ושב והפך מובטל בתוך התקופה המיוחדת; לעניין זה, יראו את המועד שבו השלים המבוטח את כל אלה, כמועד שבו חדל לעסוק במשלח ידו כאמור (להלן – מועד סגירת העסק) – (1) מסר הודעה לרשות המסים בדבר הפסקת עסוקו במשלח ידו כאמור, בהתאם להוראות סעיף 134 לפקודת מס הכנסה ולפי סעיף 61 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975; (2) נרשם במוסד כמי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי, לפי סעיף 345; בסעיף זה, "התקופה המיוחדת" – 12 חודשים שלאחר התאריך הקובע שבמניינם לא תובא בחשבון התקופה הקצרה מבין אלה: (1) התקופה שבין מועד פתיחת העסק לבין מועד סגירתו; (2) 24 חודשים.

...

דיון והכרעה לאחר ששקלנו את מכלול הראיות ואת העדות שהוצגה לפנינו הגענו לכלל מסקנה כי התובע אינו זכאי לדמי אבטלה ומשכך אין מנוס מדחיית התביעה.

הגענו לכלל מסקנה כי הטענה בדבר התייצבות התובע בלשכת התעסוקה כדורש עבודה בחודש אוגוסט 2016 לא הוכחה.

מהטעמים האמורים אין מנוס מדחיית התביעה.

תביעתה של התובעת לדמי אבטלה בגין התקופה שתחילתה בחודש 7/18 ועד 11/18 אושרה תחילה, ונדחתה בדיעבד לאחר בדיקה של הנתבע אודות מעמדה כעובדת שכירה.

מעמדה היה כשל עצמאית שותפה לעסקו של בעלה.

באשר לתביעה לדמי לידה נטען עוד כי תחילת ההיריון בחודש אוגוסט 2018, חודשיים לאחר שניסגר העסק ולפיכך אין לה "יום קובע" בהתאם לסעיף 48 לחוק.

...

] לא מצאנו בעדותם של מר סיימון ומר יוספוב כדי לתרום להוכחת התביעה.

אין בתלושי המשכורת לבד כדי להעיד על קיומם של יחסי עבודה, ומשלא עלה בידי התובעת להוכיח את תביעתה בראיות של ממש, דין התביעה להידחות.

אשר על כן שתי התביעות נדחות בזאת.