תביעת דיירת מוגנת בגין נזקי רטיבות בדירה

בנוסף, טוען התובע כי יש להורות לנתבעת לשלם לו סך של 100,000 ₪ בגין עגמת הנפש שנגרמה לו כתוצאה מהתנהלותה האמורה, ולחייבה בהוצאותיו לרבות הוצאות חוות דעת המומחה בסך של 1,170 ₪ ובשכר טירחת עו"ד. טענות הנתבעת הנתבעת מאשרת כי בשנת 2011 בוצעו עבודות יסודיות בבניין לאחר שעיריית תל אביב מצאה שמצבו מסוכן, כאשר היא שילמה כ 450,000 ₪, ובהשתתפות הדיירים ביצעה את העבודות שנדרשו באמצעות חברת "עזרה וביצרון". הנתבעת מוסיפה כי בין יתר העבודות, נעשה איטום מלא על גג הבית כדי למנוע רטיבות בבניין ובדירת התובע, ואף ניתנה אחריות של הקבלן לתקופה של שבע שנים על העבודות שנעשו בבניין כולל הגג.

בהמשך לאמור, ומאחר שהתובע הוא דייר מוגן בנכס, קבע בית משפט השלום בהחלטה מיום 10.10.2019 כי יש להעביר את המשך הדיון לבית הדין לשכירות, שכן לו הסמכות הבלעדית לידון בתביעות שמקומן בפרק ה' "שירותים ותיקונים" בחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972.

אני ער לכך שהמומחה לא הבחין בין נזקים השייכים לפרק ה' לחוק הגנת הדייר ובין נזקים שאינם שייכים לפרק ה' הנ"ל, אולם מאחר שאני סבור שממילא, עיקר התיקונים הדרושים אינם שייכים לפרק ה' הנ"ל, ומכיוון שממילא התביעה לא הוגשה מכוח חוק הגנת הדייר, אלא מכוח חובתה של הנתבעת כמחזיקת היחידה שמעל דירת התובע, אין חשיבות ממשית לשאלת תחולת פרק ה'.

...

אני ער לכך שהמומחה לא הבחין בין נזקים השייכים לפרק ה' לחוק הגנת הדייר ובין נזקים שאינם שייכים לפרק ה' הנ"ל, אולם מאחר שאני סבור שממילא, עיקר התיקונים הדרושים אינם שייכים לפרק ה' הנ"ל, ומכיוון שממילא התביעה לא הוגשה מכוח חוק הגנת הדייר, אלא מכוח חובתה של הנתבעת כמחזיקת היחידה שמעל דירת התובע, אין חשיבות ממשית לשאלת תחולת פרק ה'.

על כן, אני קובע כי על התובע לשאת ב-9% מן הסכום ששילמה הנתבעת לביצוע התיקונים.

הפועל היוצא הוא שאני מחייב את התובע בתשלום חלקו בעבודות התיקון בסך 1,467 ₪.

בפני שתי תביעות כספיות ולצווי עשה בגין ליקויים ונזקים שנגרמו לדירת מגורי התובעים, דיירים מוגנים, בבניין בו ביצעה הנתבעת עבודות הריסה ובנייה להוספת קומות בבניין (להלן-"העבודות").

הוכחשה הטענה לכליאת שוא ונטען כי התובעים ובנם, הסכימו לצאת מהדירה דרך מעבר שהותקן בקומה מעל דירתם (להלן-"המעבר") המוביל לבניין הסמוך, המצוי ברח' הלל 13 (להלן-"הבניין השכן") שהותקנה בו תאורה ולא היה כרוך בטיפוס על פיגום וכיוצ"ב. הוכחשה אחריות הנתבעת לרטיבות מושא התביעה השנייה.

לאחר בחינת חוות הדעת ורכיבי הנזק שנותר בדירת התובעים מחמת ביצוע העבודות שבאחריות הנתבעת ונותרו לאחר ביצוע תיקונים כמובא לעיל, אני מחייבת את הנתבעת בפצוי לתובעים, ביחד ולחוד, בגין ניזקי הדירה בסך של 26,500 ₪ ובצרוף סך של 2,650 ₪ לפיקוח הנדסי בתוספת מע"מ. לחיוביה אלו, יתוספו ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל.

...

סיכומו של דבר, לא הוכחה פנייה מוקדמת של הנתבעת לתובעים ערב תחילת העבודות, מה שצפוי היה שייעשה בידיעתה על ההרס בבניין שעתיד להתבצע שימנע אפשרות לשימוש סביר של התובעים בדירה בתקופת ביצוע העבודות ולכל הפחות בחלק ממנה.

לפיכך, נדחית התביעה לפיצוי בעילה של כליאת שווא.

לפיכך, דין רכיבי נזק אלו להידחות.

מונחת לפניי תביעה כספית לפצוי התובע בגין ניזקי רטיבות בדירה שהייתה בבעלותו ונמכרה לצד ג', בכפוף להתחייבותו לשאת בתיקון הנזילות שבאחריות הנתבעת, חברת תיכנון ובנייה.

כן הקדיש המומחה פרק שלם למציאת ליקויים נוספים בדירה – לא הותקנו פקקים נגד חרקים בחלונות הדירה, אין גישה נוחה לניקוי החלון מהחלל הפנימי של חדר הרחצה הורים וזאת בנגוד לתקנות התיכנון והבנייה, פירזול דלת חדר ארונות הותקן ללא מפתח קבוע כנדרש בתקנות; לא הותקנה מערכת סינון גזים בממ"ד בנגוד לתקנות פיקוד העורף וחלון הפלדה תקוע; אין גישה נוחה לארון מרכזיית המים הדירתי; גליפי החלון צבועים באופן לקוי והותקן גוף תאורה לא מוגן מים; במסתור הכביסה המעקה בנוי ללא גמר טיח וצבע; אותרו סימנים של חדירת רוח דרך ארגז התריס של החלון המטבח.

ביום 9.1 המשיך להודיע שלא יכול בשעות שקבע המומחה ועל הדרך הודיע "לגבי כניסה לדירה, יש עם זה בעיה כי אני לא בקשר עם הדיירים שקנו ממני את הדירה בגלל אי הענות מצד הקבלן לתיקון המתנתי הרבה זמן והיחסים בינינו היתדרדרו". הוא אף לא ניסה לפנות אליהם ולא ברור מדוע הוא בוחן שעות הגעה עת הוא לא מתכוון שהמומחה ייכנס לדירה.

...

התובע שילם אגרת בית משפט ושוכנעתי כי יש לפסוק לו הוצאות טרחה המתבטאת בין היתר גם בעגמת נפש ב'מרדף' והתעסקות יומיומית למטרת תיקון יסודי.

על כן, הנתבעת תשלם לתובע סך כולל של 20480 ש"ח שישולמו לתובע ישירות תוך 30 יום.

הנתבעת שילמה שכר למומחה בית המשפט שהואיל ועבודתו בוטלה בשל התנהלות התובע, הושב לה שכר הטרחה אולם המומחה ביקש עבור השחתת זמנו לריק בהתנהלותו מול התובע, ועל כן, אני פוסקת סכום ריאלי עבור התכתובות, העיון בחומר והטלפונים שמטרתם ניסיון לתאם עם התובע פעם אחר פעם, כשהתובע מלכתחילה, כפי שנראה, לא התכוונן לתאם – סך של 500 ₪ שהתובע ישלם למר אבי ג'נח, המומחה שמונה.

עוד נתבע סך (מוערך) של 500,000 ₪ בגין ניזקי הזנחה שגרמו שפיצר לדירה ועוד סך של 2,000,000 ₪ בשל פגיעה בקידום תכנית תמ"א 38 הנגרמת מאי שתוף פעולה של שפיצר בנושא זה. דושינסקי תבע בעבר את פינוי שפיצר מהדירה מכוח עילות פינוי בהתאם לחוק (ת"א 16505-07-15.

איני מוצא מקום להורות על תיקון קירות הדירה באשר לא הוכח שהטחב נובע מן הרטיבות שהגיעה מהדירה שמעליה, ומכל מקום, ככל שהגיעה לשם רטיבות בעבר הרי שנוכח הבלאי ומיצוי פחת הדירה הנזק נבלע במצבם הכולל של הקירות הרובץ לפתחם של שפיצר בהתאם לסעיף 68(ב) לחוק.

התביעה שכנגד ותביעת הפינוי השניה דיירות מוגנת - דושינסקי מושתק מלטעון כי שפיצר אינם דיירים מוגנים שכן פסק הדין בתביעת הפינוי הראשונה עסק בעילות הפינוי שלפי החוק וזאת בהתאם לטענות דושינסקי בכתב התביעה באותו הליך.

...

התביעה שכנגד ותביעת הפינוי השניה נדחות.

ת"א (שלום י"ם) 7249-91 עארף אבו חמדה נגד האשם אל נבולסי ובות'יינה אל נבולסי (להלן: "7249-91"): נוסח פסק הדין שהוגש מטושטש מאוד אך ניתן להבחין כי המדובר בתביעת פינוי שבה יש "נתבע" ו"נתבעת" בשל אי תשלום דמי שכירות שנדחתה בהסכמה עוד כללה ההסכמה סילוק חפצים מחדר המדריגות וכן המצאת התחייבות לכך שאמה של בות'יינה תצהיר בכתב כי היא אינה דיירת מוגנת וכי לא תהיה לה טענה לדיירות מוגנת בדירה.

ת"א (שלום י"ם) 8563/04 בות'יינה אל נבולסי נגד עארף וצלאח אבו חמדה: הייתה זו תביעת פיצויים משלימה לת"א 3877/02 בגין ניזקי בניה לא חוקית, רטיבות וטחב, ניזקי ירידת ערך עד כדי הפיכת הדירה לבלתי ראוייה למגורים.

...

תביעה להצהרה כזו – נדחית.

בעניין זה מצא בית המשפט כי הוכח שכל הנתבעים התגוררו בבית ערב פטירתו של אביהם אך רק הנתבעים מאזן וסאוסן המשיכו להתגורר בדירה עם אמם בות'יינה עד למועד הגשת התובענה.

בית המשפט מצא כי לאור הנחיית בית המשפט המחוזי ובהינתן ניהול הליך מלא וארוך, יש לפסוק את שכר הטרחה בהתאים להוצאות הראליות שהוכיחו הנתבעים 70,200 ₪ כולל מע"מ על אלה יתוספו הוצאות לעדים ומומחים לפי קבלות ככל שיוגשו.