תביעת דיבה של ראש שירותי בריאות הציבור נגד יועצת תקשורת

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב סע"ש 65570-03-18 סע"ש 55990-03-18 11 ינואר 2021 לפני: כב' השופטת כרמית פלד התובע: ד"ר שחר לבנת ע"י ב"כ עו"ד יערה פיקר ועו"ד יואב אלון אלשיך הנתבעים: 1. שירותי בריאות כללית 2. ד"ר אהוד דוידסון 3. ד"ר עמליה באומגרטן ע"י ב"כ עו"ד גלית גולן רותם ועו"ד עמית שובל החלטה

מולה ניצבים שיקולים מנוגדים ובראשם היעילות הדיונית; הקף הגילוי נגזר מגדר המחלוקת כפי שנתחמה בכתבי הטענות ובפרט בכתב התביעה (רע"א 298/20 ד"ר שלמה כהן משרד עו"ד נגד עו"ד ליעד וטשטיין (4.2.20)).

כך גם טענות הנתבעים בכתב ההגנה מלמדות כי התגובה לא הוכנה כהכנה להליך משפטי אלא הוכנה לכאורה להגשמת האנטרס החברתי להגן על הציבור מפני המידע שבכתבה, לגנות או להכחיש את לשון הרע שפורסמה נגדם, להביע דעה לגיטימית בתום לב ובמטרה לסתור כביכול טענות שקריות שנטענו בעתון לצורך מניעת פגיעה באמון הציבור בבית החולים.

עוד נטען על ידי הנתבעים כי מדובר בדרישה שהיא בבחינת דיג אסור שכן אין במסמכים אלה כדי להוכיח את יסודות העוולה של לשון הרע ופגיעה בפרטיות וככל שהם עשויים להיות רלבאנטיים הרי שהרלבנטיות היא רק לצורך טענות ההגנה, והנטל בענין זה ממילא על הנתבעים.

הבקשה להורות לנתבע להגיש תצהיר גילוי מסמכים באופן אישי, מעבר לתצהיר גילוי מסמכים שנחתם על ידי מר גיא לב, מנהל מחלקת משאבי אנוש בבית חולים סורוקה (סעיף 2(א) לבקשה): לטענת התובע התביעה הוגשה כנגד הנתבע באופן אישי תוך שנטען כי הנתבע אישית פעל באופן בלתי מידתי לפגוע בתובע וכי הוא אחראי לפירסום והיה שותף מלא בהכנתו, נסוחו והעברתו לאמצעי התיקשורת.

כתב המינוי ו/או ההפניה לד"ר עזיז דראושה וד"ר צבי רוטנברג לבדוק את תיק החולה מ.א. (סעיף 3(ו) לבקשה); חילופי התכתבויות בין מנכ"ל הנתבעת/יועץ משפטי/סמנכ"ל משאבי אנוש/מנהלת סיכונים ראשית לבין הנתבע בענין החולה מ.א. (סעיף 3(ז) לבקשה); רשימת החומרים אשר הועברו מהתיק הרפואי של החולה מ.א. לבודקי הפרשה (ד"ר דראושה וד"ר רוטנברג) (סעיף 3(ח) לבקשה); התכתבויות בין הגורמים בבית חולים סורוקה ו/או בנתבעת לבין משרד הבריאות בענין מ.א. (סעיף 3(ט) לבקשה)- לטענת התובע הנתבעים מתייחסים בכתב ההגנה לנסיבות מותו של המטופל מ.א. ומנסים להצביע על כך שהתובע פעל לכאורה בחוסר תום לב, באיומים ובתוקפנות עת ביקש לחקור את נסיבות מותו של המטופל, תוך שהתריע כי הכשלים שנפלו בטיפול בו הביאו בסופו של יום למותו של המטופל.

טענות הנתבעים בכתב התביעה אינן נוגעות להליך הבדיקה שנערך בעיניינו של המטופל מ.א. עניינו של המטופל הועלה בכתב ההגנה לצורך ביסוס והוכחת הפרת המשמעת החמורה שביצע התובע עת בחר לטיפול תלונת שוא על מ"מ מנהל המלר"ד וזאת לאחר מות המטופל, שעה שלא היה מעורב בטיפולו ואף לא נכח בבית החולים בעת הטיפול הרפואי מושא התלונה.

...

בנוגע לחובת הקטנת הנזק – בשלב זה ונוכח עיתוי הגשת הבקשה לא מצאתי מקום להיעתר לה. סלולה בפני הנתבעים הדרך לחקור את התובע בהקשר זה בחקירה נגדית.

ברע"א 6715/05‏ מחסני ערובה נעמן בע"מ נ' איזנברג (1.11.05) נפסק שיש להיזהר מפני הפיכת השלב המקדמי של גילוי המסמכים לשלב ההוכחות, ולכן גם כאשר הצהרת בעל דין במסגרת הליך גילוי מסמכים מעוררת, על פניו, פליאה, יש להתמודד עם פליאה זו באמצעות כלים דיוניים מתאימים: "...במקום אחר עמדתי על כך שהשלב המקדמי של גילוי מסמכים אינו יכול להיות תחליף לשלב ההוכחות... הגם שלעתים טענת בעל דין כי אין בידיו מסמך מסוים עשויה לעורר פליאה, סבורני כי בשלב הגילוי אין מקום לדון, דרך כלל, בשאלה בדבר עצם קיומם של המסמכים. זאת ועוד, יש לזכור כי חיוב בעל דין במשפט אזרחי לגלות מסמכים, חרף הכחשותיו השונות כי הם לא קיימים בידיו, עלול להעמידו בפני הסיכון כי תביעתו תימחק (אם הוא התובע) או יימחק כתב הגנתו (אם מדובר בנתבע; תקנה 122 לתקנות)... כמו כן, ייתכן כי קביעה שבעל הדין הסתיר מסמך כלשהו או לא שמר מסמך שהיה עליו להחזיק בו, תשליך באופן שלילי על עניינו מבחינה ראייתית. אפשרות אחרת היא שבית המשפט יקבע שאותו בעל דין גרם נזק ראייתי לצד האחר... עם זאת נעיר כי כאשר ברור שבעל דין אינו דובר אמת באומרו כי מסמך כלשהו אינו בידיו או בשליטתו, או אז איני רואה כל מניעה כי בית המשפט יחייבו לגלות את המסמך המדובר בהליך של גילוי. מן החומר המונח בפניי שוכנעתי כי אין עסקינן במקרה שבו בעל הדין מחזיק במסמך כלשהו ומסתירו במכוון". (ברוח דומה פסק בית הדין הארצי בבר"ע 39917-09-20 פלונית נגד חברה אלמונית (10.12.20)).

מהטעמים המפורטים נדחית גם בקשת הנתבעים לגילוי מסמכים ספציפיים.

כך בא אל העולם, ואפשר כי עודו מיתנהל, דיון בהצעת חוק התיקשורת (תקוני חקיקה – שידורי ספורט והפצת שידורים באנטרנט), התשע"ז-2016.

"ההחלטות בנושא", נכתב, "רוחביות וישפיעו על השוק כולו, אך מכיוון שהשוק ריכוזי ונשלט בעיקר על ידי צ'רלטון ועזור – היועץ המשפטי לממשלה עשוי לאסור על הנגבי לטפל בכל סוגיית שידורי הספורט". אלא שנכון למועד הפירסום, הוסיפה הכתבה והלכה, המידע הרלוואנטי טרם היתקבל אצל היועץ וממילא טרם נקבעו מיגבלות לפעולותיו של השר.

חשיבותן של תכליות-האיסור על לשון-הרע לצד הכרה, מתוך קשר של השלמה, במדרגה הנעלה של זכות הגישה לערכאות, אינן מאפשרות להקל ראש באופן, שבו מונחות לפניו של בית-המשפט תביעות בלשון-הרע.

אפילו יימצא ממש בטענה – ואינני קובע מאום – כי הכתבה הוציאה את דיבתו של מאן דהוא, לא תהא זו התובעת.

על כך עמד בית-המשפט העליון בע"א 7547/99 מכבי שירות בריאות נ' דובק בע"מ, פ"ד סה(1) 144 (2011), לאמור: "המסגרת הדיונית הנה תקנה 100(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ'ד-1984, לפיה רשאי בית המשפט לצוות על מחיקת כתב תביעה אם אין הכתב מראה עילת תביעה. המבחן לקיומה של עילת תביעה לענין זה הוא האם התובע, בהנחה שיוכיח את העובדות הכלולות בתביעתו, זכאי יהיה לקבל את הסעד המבוקש על-ידו. יש למחוק כתב תביעה על הסף בשל העידר עילה מקום שאפילו יוכיח התובע את כל 'העובדות המהותיות' אשר פירש בו, לא יזכה בפסק דין, משום שאין לצידו חוק המטיל על הנתבע את החובה, עקב העובדות המפורשות בכתב התביעה, להענות לתובע. תכליתה של הוראה זו למנוע דיוני סרק והוצאת משאבי ציבור לשוא בניהול תביעות שאין להן תכלית. יחד עם זאת, הכרעה בגורל התביעה בטרם נשמעו ראיות וטיעונים לגופן של עילות התביעה מהוה אמצעי קצוני, שיש בו כדי להגביל את נגישותם של תובעים לערכאות. לכן, יש לנקוט בו בזהירות המתחייבת, ולהפעילו רק מקום שנעלה מספק שאין סיכוי, ולו קלוש ביותר, לקבלת התביעה, אם תישמע לגופה" (שם, בעמ' 174.

...

אם אסכם, עיון בכותרת ואפילו בכתבה גופה הוליכני למסקנה כי אפילו באורח דחוק אין התובענה מגלה, בענינה של התובעת, עילה.

בתוך 30 ימים מיום, שקיבלה לידיה פסק-דין זה, תשלם התובעת לנתבעים, יחד ולחוד, שכר-טרחה של עורכי-דין בסך, כולל מע"מ, של 7,020 ש"ח. בקביעתו של סכום זה, החורג לקולא שבקולא מן האמוּר בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), התש"ס-2000, נלקח בחשבון, בייחוד, השלב הדיוני המוקדם שאליו הגיע התיק.

על-פי גרסת הערייה, נהגה העובדת כלפי ראש הערייה בצורה אגרסיבית והטיחה בו טענות ודרישות בצורה "שלוחת רסן". במכתבה מיום 10.12.17 תיארה גב' דגנית זילבר, מנהלת אגף ההון האנושי בערייה את הפגישה כך: "בהסתמך על דברי מנהלת לישכת ראש העיר הגב' אורלי נגר ויועץ התיקשורת מר אבי מוססקו:

למחרת הפגישה פנתה העובדת לקבלת טפול רפואי, ובהמשך הגישה למוסד לביטוח לאומי הודעה על פגיעה בעבודה ותביעה לתשלום דמי פגיעה בשל ארוע הפגישה.

בפניה (נספח להודעת הערייה מיום 13.1.19) צוין כי הגב' גרוס צעקה על העובדת ביום 17.10.18 כי היא מבזבזת כספי ציבור לאחר ששמעה את העובדת מזמינה שירות מספק של הערייה – צעקות שנשמעו ברחבי כל קומת ההנהלה, אלא שהביקורת לא היתה מוצדקת שכן מדובר בהזמנה שהעובדת ערכה באופן פרטי ועל חשבונה.

כך, למשל, בתגובה לאחד החיכוכים בין העובדת לגב' גרוס, שלח ביום 24.10.18 ב"כ העובדת מכתב התראה לגב' גרוס בטרם נקיטת הליכים בשל פירסום לשון הרע, וזאת על יסוד הטענה שהגב' גרוס הטיחה בעובדת שהיא מבזבזת כספי ציבור כשהיא מזמינה הקלטה של תכנית רדיו מספק של הערייה וזאת שלא לצורך.

הטענה לפיה הערייה שמה לה כמטרה לפטר את העובדת לאחר ארוע הפגישה ובשל פגיעה כביכול בכבודו של ראש הערייה, אינה מתיישבת עם העובדות כפי שהוכחו.

דין התביעה כנגד יועץ התיקשורת להדחות אף היא.

...

עוד צוין בהחלטה כי לא נראה שניתן לקיים יחסי עבודה תקינים בין העובדת ליתר עובדי הלשכה, כעולה מפנית היועץ והגב' גרוס, ובנסיבות אלה המשך עבודתה של העובדת בלשכת הדובר גורמת ל"נזק של ממש" לעבודת הלשכה ולעובדים המועסקים בה, כך שבנסיבות אלה אין מנוס אלא מלהעבירה לתפקיד אחר.

סוף דבר – התביעה כנגד הנתבעת 1 מתקבלת בחלקה על יסוד הפגיעה בזכות זכות הטיעון של העובדת בטרם קבלת החלטת הניוד הראשונה.

בשל פגמים אלה בהתנהלותה, תשלם הנתבעת 1 לעובדת פיצוי שיועמד בנסיבות העניין על סך 30,000 ₪, שישולמו תוך 30 ימים מהיום.

התביעה כנגד הנתבעים 2- 4 נדחית.

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב סע"ש 45564-12-17 לפני: כב' השופטת הבכירה עידית איצקוביץ נציגת ציבור עובדים גב' שושנה סמק התובעת גליה כהן ע"י ב"כ עו"ד כפיר זאב הנתבעת מתייצב בהליך אל על נתיבי אוויר לישראל בעמ ע"י ב"כ עו"ד אוהד גלעדי ועו"ד אור איבשיץ היועץ המשפטי לממשלה ע"י ב"כ עו"ד רביד אבוקרט פרקליטות מחוז ת"א אזרחי פסק דין

לפנינו תביעתה של הגב' גלית כהן (להלן – התובעת) נגד אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ (להלן – הנתבעת או החברה), חברת התעופה הגדולה בישראל, בגין היתנכלות במקום העבודה, השפלה והרעת תנאי עבודה, אי שיבוץ בעבודה, ניהול הליכי סרק, האשמות שוא בעבירות משמעת, אי תשלום שכר וזכויות סוציאליות, ניכוי שלא כדין מהשכר, פגיעה בפרטיות ופירסום לשון הרע נגדה.

ביום 1.3.05 מונתה כממלאת מקום ראש מדור אירועים ויחסי ציבור ביחידת אירועים ויחסי ציבור שבמחלקת תיקשורת שיווקית, פירסום ושרותי שיווק שבאגף השיווק בחברה.

ואולם, הוכח כי התובעת לא קיבלה אף שיבוץ אחר ועל כן במשך כל אותה התקופה עדיין הייתה שייכת לחטיבת המטענים והייתה אמורה להתייצב שם – אך לא עשתה כן. הוכח כי התובעת נעדרה לעיתים תכופות מעבודתה, והחברה התחשבה במצבה הרפואי.

...

מכל האמור לעיל, אנו סבורות כי כלל האירועים לא עלו לכדי מסכת התעמרות והתנכלות בעבודה כלפי התובעת, אלא היו חלק מהפררוגטיבה הניהולית של החברה.

על כן, דין כל טענות התובעת בעניין זה להידחות.

לסיכום דין התביעה להידחות.

התובעת, ד"ר שרון אלרועי פרייס (להלן: "התובעת"), מכהנת כראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות ומוסמכת מתוף תפקידה לפעול לשמירת בריאות הציבור בישראל.

הנתבעת, גב' יוספה ברק טמיר (להלן: "הנתבעת") היא יועצת תיקשורת, בלוגרית פוליטית ובעלת חשבונות ברשתות החברתיות ("פייסבוק" ו"טויטר").

הפירסום שני: כשעתיים מאוחר יותר ביום 22.12.2021 בשעה 21:19 פירסמה הנתבעת פוסט נוסף בלשון הבאה: "אז ככה. 1. מאיר פרייס לא איים עליי בתביעת דיבה, אלא בתלונה למישטרה על מעקב (נראה לו?!) אחר קטין וחשיפת פרטיו. 2. מאיר פרייס כתב לאלדד יניב, שילדיו מחוסנים, לא ציין את המילה קורונה. 3. אין כאן דיבה, ג' פרייס לא מחוסן. 4. כל קטין שנידרש להציג צו ירוק, חושף פרטים רפואיים. 5. שלא תעזו לחסן ילדים, שרון ומאיר פרייס לא מחסנים את שלהם. 6. ניצן, תתבע אותי ואל תעשה לי ילד" (להלן: "הפירסום השני").

כך למשל בשבתי בבית משפט השלום בתל אביב עוד בשנת 2008 דנתי בתביעת לשון הרע שהגישה פקידת סעד נגד מי שביצע כלפיה פירסומי לשון הרע (ת.א 43461/08 רונית צור נ' יעקב בן יששכר).

...

אין בעובדה כי היו קיימות תכליות נוספות לפרסום כדי לגרוע מהמסקנה כי פרסומי הנתבעת מושא תביעה זו נעשו בכוונה לפגוע.

לסיכום התביעה מתקבלת ועל הנתבעת לשלם לתובעת סך של 143,566 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

בנוסף לסעד הכספי אני מורה כדלקמן: ניתן בזאת צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעת לפרסם פרסומים כוזבים הנוגעים למצבו החיסוני של ג'.