עסקינן בתביעת דיבה לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965 (להלן – החוק), שהגישה התובעת כנגד הנתבעת בדין 20 פרסומים.
...
לטענתה, תביעה זו אינה אלא החלטתה של התובעת לעשות יד אחת עם מר רנד ולהגיש תביעה, בבחינת פתיחת חזית מאבק נוספת, מתוך ידיעה כי הנתבעת נלחמת כבר במספר חזיתות, ללא מקורות מימון, באופן שהיא לא תוכל להתגונן גם כנגד תביעה זו.
התובעת טוענת בתגובתה כי דין הבקשה להדחות מאחר והנתבעת לא פירטה בבקשה מהם הקשיים הכלכליים אשר מנעו ממנה לשכור שירותים משפטיים לייצוג בתביעה.
מאחר והסכמתה של הנתבעת היתה מסוייגת, הרי שלא נשתכללה הסכמת הצדדים לביטול פסק הדין לידי הסכם דיוני מחייב, ואין מנוס מהכרעה בבקשה לגופה.
התוצאה היא שהבקשה לביטול פסק הדין נדחית.
אני מחייב את הנתבעת בהוצאות הבקשה וההליך בסך 7,500 ₪.
