תביעת גמלת שמירת הריון לעצמאית לאחר חופשת מחלה

כנגד החלטה זו של הנתבע, הוגשה התביעה שלפנינו, במסגרתה טוענת התובעת כי היה על הנתבע להכיר בשמירת ההיריון ולשלם לה גמלת שמירת הריון החל מהמועד בו הפסיקה לעבוד ועד ליום 13.11.2019, המועד בו ילדה.

רופא נשים וכן רופא תעסוקתי קבעו שהתובעת נידרשת להפסיק את עבודתה ולהימצא בשמירת הריון, החל מיום 16.7.2019, וזאת לאחר חופשת מחלה שהחלה ביום 9.7.2019.

"מבוטחת"- עובדת או עובדת עצמאית, המבוטחת לפי פרק י"א ומתקיימות בה הוראות סעיף 50, ולענין זה היום הקובע הוא היום הראשון לשמירת ההריון; "שמירת היריון"- העדרות מעבודה בתקופת ההיריון המתחייבת בשל אחד מאלה: (1) מצב רפואי הנובע מההיריון והמסכן את האשה או את עוברה, הכל בהתאם לאישור רפואי בכתב; (2) סוג העבודה, מקום ביצוע העבודה או אופן ביצוע העבודה מסכנים את האשה בשל היותה בהיריון, או את עוברה, לפי אישור רפואי בכתב, ולא נמצאה לה עבודה חלופית מתאימה על ידי מעבידה".

...

" שוכנענו כי התובעת הפסיקה את עבודתה בסוף חודש יוני 2019 וכי אי שיבוצה של התובעת להמשך עבודה בקייטנות נעשה בזיקה למצבה הרפואי הקשור להריונה ולא עקב סיום שנת הלימודים ויציאתה לחופשה.

לצד האמור, בנסיבות העניין, על רקע תכלית החוק, משהתובעת המציאה אישור רפואי לנתבע, במועד מאוחר יותר, הסמוך למועד הפסקת עבודתה, ומששאלת קיומו של צורך רפואי בשמירת הריון במועד הפסקת העבודה, הינה מטבע הדברים עניין שברפואה, מצאנו למנות מומחה רפואי שידון בשאלת קיומו של צורך רפואי בשמירת הריון נכון למועד הפסקת העבודה, קרי יום 30.6.2019.

סוף דבר על רקע קביעותינו לעיל, מצאנו כאמור שיש למנות מומחה רפואי אשר ידון בשאלת קיומו של צורך רפואי בשמירת הריון נכון למועד הפסקת העבודה.

לפנינו תביעה נגד החלטת הנתבע אשר דחתה את התביעה של התובעת לתשלום גמלת שמירת הריון בנימוק שהפסקת העבודה של התובעת לא נגרמה עקב שמירת היריון.

לגישת התובעת, כפי שעולה מן המסמכים הרפואיים, העובדה כי הייתה בחופשת מחלה עקב התאונה שעברה ולאחר מכן שמירת הריון וחל"ת מבלי שנותקו יחסי עובד-מעסיק מצביעה על כך שהיא לא נעדרה מהעבודה בשל חל"ת אלא בשל שמירת הריון.

"מבוטחת" - עובדת או עובדת עצמאית, המבוטחת לפי פרק י"א ומתקיימות בה הוראות סעיף 50, ולענין זה היום הקובע הוא היום הראשון לשמירת ההריון;   "שמירת היריון" – העדרות מעבודה בתקופת ההיריון המתחייבת בשל אחד מאלה: (1)  מצב רפואי הנובע מההיריון והמסכן את האשה או את עוברה, הכל בהתאם לאישור רפואי בכתב; (2)  סוג העבודה, מקום ביצוע העבודה או אופן ביצוע העבודה מסכנים את האשה בשל היותה בהיריון, או את עוברה, לפי אישור רפואי בכתב, ולא נמצאה לה עבודה חלופית מתאימה על ידי מעבידה".

...

לסיכום נוכח האמור לעיל, התביעה נדחית.

בתובענה זו התובעת מלינה על החלטת הנתבע שלא לאשר לה גמלת שמירת היריון מטעמי צדק (סעיף 387 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995, להלן – החוק).

(ב) לענין סעיף קטן (א) יראו תקופה מהמנויות להלן, שקדמה ליום הקובע, כתקופה שבעדה שולמו דמי ביטוח: (1) תקופה שבעדה שולמו לאישה דמי פגיעה, דמי לידה, דמי אבטלה, דמי היסתגלות מיוחדים, דמי תאונה, גמלה לשמירת הריון, קצבת נכות לפי פרק ה' בשל נכות שדרגתה 100%, תגמול לפי פרק י"ב או תגמול לפי פרקים י"ג או י"ג1 בשל נכות שדרגתה 100%; (2) תקופה שבעדה שולמו לאישה דמי מחלה או תמורת חופשה שנתית באמצעות קופת גמל כמשמעותה בסעיף 180; (3) שני החודשים הראשונים של חופשה ללא תשלום; (4) תקופה שבה היתה האישה מבוטחת לפי סעיף 40(ב)(2), ובילבד שיעבדה כעובדת או כעובדת עצמאית לפחות 30 ימים רצופים בתכוף לפני היום הקובע; (5) תקופה שבה היתה האישה עובדת עצמאית, ומועד תשלום דמי הביטוח בעד אותה תקופה חל לאחר היום הקובע או בחודש שבו ארעה הלידה.

...

מאחר שעל פי הדין, לא ניתן להקנות תקופת אכשרה באמצעות תשלום ודיווח בדיעבד, הנתבע טען שיש לדחות את התביעה.

על כן בדין נדחתה בקשה לתשלום על פי חלופה זו. לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים, בשים לב לנסיבותיה האישיות של התובעת, לרבות אופי עיסוקה, אנו סבורות כי יש לקבל את התביעה וכי היה על הנתבע לקבל את הבקשה להענקות מטעמי צדק.

בהיבט זה, אנו סבורות כי מתקיים גם התנאי הנוסף בתקנה 3(10), לפיו "שורת הצדק מחייבת מתן הענקה". סוף דבר – התביעה מתקבלת.

התובעת עובדת כגננת עצמאית בביתה.

כאמור בפתח הדברים, כנגד ההחלטה שלא לאשר לתובעת גמלה לשמירת הריון לתקופה שמיום 10.7.2021 ועד ליום 30.11.2021 (להלן: התקופה שבמחלוקת) הוגשה התביעה שלפניי.

אולם לאחר שהוגש תצהיר עדותה הראשית של התובעת, ובעקבות הידברות חוזרת בין הצדדים, הוסכם על מינוי מומחה רפואי שיחווה דעתו בשאלה האם העדרותה של התובעת מהעבודה בתקופה שבמחלוקת התחייבה בשל מצב רפואי הנובע מההריון ומסכן את האשה או את עוברה, הכל בהתאם לאישור רפואי בכתב (ראו: הודעת הצדדים המוסכמת מיום 19.8.2022).

שנית, חולשה וקוצר נשימה (כפי שמסתבר מאוחר יותר במכתב ההמלצה לשמירת הריון) כאשר היו הנם סיבה לחופשת מחלה נקודתית על פי הסימפטומים והממצאים האובייקטיבים, ולא שמירת הריון גורפת".

...

סוף דבר - על יסוד כל האמור, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות.

עם זאת ואך משום שמדובר בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי ולנוכח העובדה שהמוסד ביכר שלא להגיש סיכומים החלטתי להימנע מלעשות צו להוצאות כאן.

השאלה שתופנה למומחה היא איפוא זאת: בחוות דעתך קבעת כי "סביר להניח שכאבי הגב הפריעו לתובעת מבחינת העבודה, לכן אני מצדיק את היעדרותיה מעבודתה החל 4.4.2022 עד 30.4.2022. בעיון מעמיק בתיקה הרפואי לא נימצאו סכנות כלשהן למצבה הכללי או למצב העובר. אי לכך אני סבור לא מדובר בשמירת הריון אלא בחופשת מחלה". תשומת לבך לכך שבפסיקה נקבע שהסיכון הרפואי אשר מצדיק שמירת הריון צריך להיות לכל הפחות סיכון לתחלואה גופנית, להבדיל מאי נוחות או כאב הנובעים משינויים פיזיולוגיים טבעיים הכרוכים בהריון ועתידים לחלוף פרק זמן סביר לאחר הלידה מבלי להטביע חותם תחלואי בגוף האשה או העובר.

כפי שנאמר קודם, החמרה בכאבים בלבד אינה עילה עצמאית לגימלה לשמירת הריון ולכן השאלה אינה רלוואנטית לדיון ולא תופנה למומחה.

בהקשר זה הובהר בפסיקה כי על המבוטחת "להיות מודעת לכך כי על פקיד התביעות לבדוק את הצידוק הרפואי להיותה בשמירת הריון ושאפשר שתביעתה תידחה חרף הסתמכותה על האישור הרפואי שבידה" (עב"ל (ארצי) 1158/01 המוסד לביטוח לאומי – הק (14.1.2004)).

...

לכן מקובלת עלי טענת המוסד שיש להפנות את המומחה לפסיקה ואז לבקש ממנו לנמק את החלטתו לאור ההגדרה למונח סיכון.

השאלה שתופנה למומחה היא אפוא זאת: בחוות דעתך קבעת כי "סביר להניח שכאבי הגב הפריעו לתובעת מבחינת העבודה, לכן אני מצדיק את העדרותה מעבודתה החל 4.4.2022 עד 30.4.2022. בעיון מעמיק בתיקה הרפואי לא נמצאו סכנות כלשהן למצבה הכללי או למצב העובר. אי לכך אני סבור לא מדובר בשמירת הריון אלא בחופשת מחלה". תשומת לבך לכך שבפסיקה נקבע שהסיכון הרפואי אשר מצדיק שמירת הריון צריך להיות לכל הפחות סיכון לתחלואה גופנית, להבדיל מאי נוחות או כאב הנובעים משינויים פיזיולוגיים טבעיים הכרוכים בהריון ועתידים לחלוף פרק זמן סביר לאחר הלידה מבלי להטביע חותם תחלואי בגוף האישה או העובר.

עם זאת ובהנתן ששאלות ההבהרה באות חלף חקירה נגדית החלטתי כי השאלה תופנה למומחה.

טענת המוסד שהשאלה אם רופאי התובעת פעלו על פי פרקטיקה רפואית מקובלת במצב התובעת רחבה מדי מקובלת עליי, ולטעמי כל האספקטים הטיפוליים שננקטו בתובעת אינם רלוונטיים.

כללם של דברים, הבקשה מתקבלת בחלקה.