תביעת גירושין, משמורת, מזונות, רכוש וכתובה

ביה"ד סבור שאין טעם לסכם את הטענות מאחר והצדדים הסכימו לסדר את הגט ולאחר מכן יידונו שאר העניינים שביניהם בערכאה המשפטית שלה הסמכות, כולל משמורת הילדים והסדרי ראיה, מזונות הילדים, חלוקת רכוש וכתובה.

יצוין שביה"ד בהחלטתו מיום כ"ב בכסלו התשע"ח (10/12/17) קבע: בפני ביה"ד תביעות גירושין, כתובה וחלוקת רכוש.

...

וסוף דבריו היכא דאיכא עדות או כשהודה מעצמו כייפינן ליה להוציא.

הבית יוסף חולק על דבריהם, כיוון שאין לזה מקור קודם, וז"ל: ומכל מקום נראה לי דאין לסמוך על דברי ספר אגודה ורבינו שמחה ואור זרוע לכפות להוציא על דבריהם כיון שלא נזכרו בדברי שום אחד מהפוסקים המפורסמים.

ואיך שיהיה אין נ"ד דומה לדברי בעל האגוד' דהתם מיירי במוחזק ורגיל בכך ועוד דלא היתה כאן התראה ועוד שהרי שכ' בתשו' ורוצה לקבל עליו דברי חברות ואפילו אם היה מומר גמור אם לא כפוהו עד ששב לדת ישראל ודאי שאף האומרים לכוף למשומד יודו כיון שלא כפוהו בעודו בהמרתו כיון שחזר בו שוב אין לכופו ומכ"ש ברועה זונות שבא לשוב בתשובה שאף בעל האגודה מודה שאין כופין אם לא בשעבר על קבלתו פעם ושתי' ודבר פשוט הוא שאין לך דבר העומד בפני תשובה וגם חוזר לכשרותו לכל דבר תכף כשיקבל עליו דברי חכמים לשוב בתשובה שלמה סוף דבר המעשה בנ"ד ליתן גט הוא שלא כדין ועתיד ליתן את הדין.

ביום ל' בניסן תשע"ה (19.4.2015) הגישה האשה – האם בבית הדין הרבני תביעות לחלוקת רכוש, כתובה ומזונות.

האב הגיש תביעת גירושין בה כרך ענין המשמורת והמזונות גם האם הגישה תביעתה בעיניין המזונות לבית הדין.

...

הערעור בפנינו ערעור על החלטת בית הדין האזורי מתאריך ט"ו באייר תשע"ו (23.5.2016) שלפיה תביעת המזונות של המערערת עבור הקטינות [ש'] ו[ל'] נדחית בשלב זה. כמו כן, בהחלטה זו אין התייחסות כלל לתביעת הגירושין של הבעל, שלה הסכימה האישה שעל זה נסב עיקר הדיון בתאריך הנ"ל. ב"כ המערערת מבקש בערעורו, לבטל את ההחלטה הנ"ל, על סמך העילות הבאות: ראשית, הבנות זקוקות למזונות היכן שיהיו, בית הדין לא נימק את החלטתו מדוע תביעת המזונות נדחית.

חובת ביה"ד לדון ולפסוק לאחר שמיעת דברי הצדדים ולאחר העיון בחומר שבתיק, בית הדין קובע שדינו של ערעור זה להידחות, על שני חלקיו.

ואם לעניין ממון דורשים ממנו שישיב ורק אחר כך דנים, קל וחומר לעניין הברחת ילדים שביכולת האישה להשיבם לארץ ואי השבתם יכולה למנוע ביצוע החלטת בית הדין, אם לא תמצא חן בעיני האישה, דבר שבסופו של דבר יכול לגרום לניתוקם מהאב.

אם תגיש האישה תביעה יוכל בית הדין לדון בתביעתה, לתת פסיקתו אם יש לחייב את הבעל בגירושין ובהמשך לכך, אם יסרב יוכל בית הדין לתת החלטתו בבקשתה, אמנם לעת עתה טענה זו נדחית.

ביום י"ב בתמוז תשע"ב (2.7.2012) פתחה תובעת תיק תביעה לגירושין ובכרוך תביעתה לכתובה משמורת מזונות ילדים וחלוקת רכוש.

...

לסיכום: הבעל אינו אמין בגרסתו וטענתו היא מן הגורן ומן היקב על מנת להכשיר את התנהגותו המנוגדת לחזותו הדתית.

לסיכום: מן ההיבט ההלכתי אין חולק שבמקרה דנן לתובעת קיימת חזקת נאמנות בגרסתה שהנתבע כפה עליה חיי אישות בעת נדתה ויש לחייב את הנתבע בגט מכח טענה זו. נימוק נוסף לחיוב הבעל בגט: טענה זו יש לראות בה טענת מאיס עלי גמורה באמתלאה המבוררת, שכן איזו אשה תסכים שבעלה יכוף עליה חיי אישות לקיום מצוות עונה (כגרסת הבעל) הדברים הללו ק"ו כאשר האשה שומרת מצוות שמעשה זה מאוס בעיניה ומעורר בה בחילה נפשית.

בית הדין מצא לנכון להעיר על כך בהחלטתו המנומקת מיום ו' בשבט תשע"ה 26.01.2015 שהדבר חסר תכלית ומבקשה זו נודף ריח של משיכת זמן ללא תוחלת.

הלכה למעשה, ולאור המסקנה אליה הגעתי, אין כל רלוואנטיות לידון במחלוקת האם היה צורך להגיש תביעת מזונות אשה ומזונות ילדים ביחד או לחוד; להגיש תביעת גירושין וכתובה ביחד או לחוד; האם היה צורך בהגשת תביעת רכוש או שהסכם הממון מייתר זאת; האם היה צורך בהגשת תביעת משמורת או שההסכמות אליהם הגיעו הצדדים במסגרת הדיון מייתרות את הגשת תביעת המשמורת והאם תביעת המשמורת נחוצה לשם קביעת דמי המזונות.

...

לפיכך, דין התביעה להתקבל.

סוף דבר בנסיבות האמורות, התביעה מתקבלת.

ההתנגדות נדחית.

כמו כן מיד לאחר הגט, יחולק החשבון המשותף בהתאם לאמור בסעיף ד' להחלטה זו. מזונות כאמור, בתאריך 8.1.23 תבעה האשה גירושין, וכרכה לתביעתה את עניין משמורת הקטינים, זמני שהות, מזונות הקטינים, רכוש ועניין הכתובה.

...

המשכנתא נכון למועד הקרע עמדה על סך של 368,248 ש"ח. כך ששווי הדירה נטו עומד על סך של 2,261,752 ש"ח. ומכאן חלקה של האישה בדירה הינו 232,508 ש"ח. החישוב שערך ב"כ האישה, והגיע למסקנה שחלקה של האישה 12.32% הינו חישוב לא נכון, ואינו תואם לדו"ח האקטוארית, שניתן בדיוק בהתאם לפרשנות בית הדין.

בקשת הבעל נדחית, מהטעם שעל אף שכספים שצבר הבעל לפני הנישואין, הוחרגו מאיזון משאבים, בהתאם לסעיף 5 (א) (1) לחוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג 1973, כאשר כספים אלה נכנסו לחשבון המשותף, בין אם ע"י הכנסה לחשבון משותף ובין אם ע"י הכנסת בן/בת הזוג לחשבון הנפרד, הפכו כספים אלה למשותפים.

לעניין זה נפנה לתמ"ש 32491-05-10, השופט זגורי: "מתוכן הסעיף עולה, כי כספי ירושה שמקבל אחד מבני הזוג במהלך הנישואין, אינם נכללים במסגרת האיזון, אלא שכידוע, אם מגלה בעל כספי הירושה את רצונו לערבב, למזג ולהטמיע הכספים הנבדלים האמורים בנכסים המשותפים או בחשבון משותף, הרי שיש ומכוח דיני השיתוף הכלליים הופכים הכספים למשותפים. דומה איפוא, כי סעיף 5 (א) (1) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, קובע חזקה ראשונית, כי כספי ירושה לא יהוו חלק מבסיס האיזון. ברם, חזקה זו ניתנת לסתירה מכוחו של דין ספציפי זה או אחר (רע"א 8672/00 אבו רומי נ' אבו רומי, פ"ד נו (6) 175 (2002), תמ"ש (ת"א) 20950/96 משה גלילי נ' רות גלילי, תמ"ש (ת"א) 21850/96 תגר שמואל נ' תגר פדידה, תמ"ש (כ"ס) 22780/05). לעניין מסקנה שיפוטית כי הטמעת כספי ירושה בחשבון משותף ושימוש בהם, מצביעה על שיתוף ראו: תמ"ש (י-ם) 1622/06, פרופ' שיפמן; "ואף על פי כן – שיתוף בנכסים", משפטים כ"ו (תשנ"ה – תשנ"ו, 399, 404-406).