תביעת גירושין מול תביעת שלום בית ותביעת מורדת

כמו"כ כבר הרחבתי בפס"ד אחרים כי הפסד ת"כ ע"י מרידת האישה, הנו רק באופן שבעלה היתנגד לגרושין ועשה מאמצים רבים לשלום בית ולא כשהסכים לתביעתה ללא היתנגדות, דבר שאיני משוכנע שקרה כאן.

אולם במקרה ששלום הבית לעולם לא ישוב מצידה של האישה מכל מהלך החיים ובמיוחד אל מול טענות בגידה בלתי מבוססים.

...

בדברי הגר"ש ישראלי שם כתב בתו"ד: "סוף דבר, אין שום יסוד להוציא דברי המהרי"ו מידי פשוטם, והרי הם שרירים וקיימים כפי שהבינם הב"ש. ואין גם שום יסוד לדחותם מהלכה, כי הם מוסברים ומבוססים יפה בהתאם לסברת הגאונים, שכשם שהבעל לא נתן לה מתנה אלא באשר היא אשתו, ולא כשברצונה לנתק עצמה הימנו, כן קרובי הבעל לא נתנו לה אלא באשר היא קרובת משפחה שלהם, ולא כשברצונה לנתק עצמה ע"י מרידתה בבעלה, שעל ידו באה לכלל קרבת משפחתם. אלא לאחר שירדנו לשורש נימוקו של המהרי"ו נראה שאין דבריו אמורים אלא כשלא נולדו לאשה זו ילדים מבעלה זה, דאילו בנולדו לה ילדים הימנו, גם אם מרדה וגירושיה הימנו אינה מתנתקת ממשפחתה זו, כי קשרים אלה שוב אינם בני ניתוק כלל. ובכה"ג אין מתנת קרובי הבעל בטילה גם למהרי"ו, דבזה קיימת טענת הבית יעקב הנ"ל שהמתנות ניתנו לה ולא לבעל, והיא לא מרדה בקרוב ואף לא בעצם הקרבה - קרבה זו בדקאי קאי, וממילא אף המתנה אין לה נימוק לבטלה. דבגוונא שיש ילדים אין האשה יוצאת מהמשפחה..." הגרי"ש אלישיב הגיב על דבריו אלו בזה"ל: "הנה לא אישתמיט מאן - דאמר דבבעל הנותן מתנות לאשתו ויש לו ילדים ממנה ומרדה בו שלא תהי' מחויבת להחזיר, ולומר דלכל אחד טעם משלו, לבעל הטעם דאדעתא דתמרוד בו לא קיהיב לה מתנות, ל"ש אם ילדה לו בנים או לא, ולקרובי הבעל נימוק משלהם, דהם כי נותנים לה מתנות אדעתא דתשאר בחיק המשפחה שלהם, דבר זה אין זה במשמעות דברי המהרי"ו כלל". הגרי"ש אלישיב קבל בפסק הדין את שיטת הבית יעקב שהמהרי"ו מדבר לפי דינא דמתיבתא בלבד, ובין השאר כתב שם: "ואיכא למימר נמי דהאי אומדנא דאדעתא דתיקום קמי' נתן לה, לא נאמרו אלא במתנות שנתן לה הבעל, ואיהו אדעתא דתיפוק לא נתן לה, משא"כ בהוריו או בקרוביו כיון שמוציאים הדבר מרשותם גמרי ומקני וכדשדרו ממתיבתא: "דכמה פעמים אדם נותן מתנה לאוהבו אטו יעמיד לו ערב שיהיה אוהבו לעולם וכי ס"ד שאם ישנאהו אח"ז יחזיר לו המתנה", בתמי'.

סוף דבר, אין שום יסוד להוציא דברי המהרי"ו מידי פשוטם, והרי הם שרירים וקיימים כפי שהבינם הב"ש. ואין גם שום יסוד לדחותם מהלכה, כי הם מוסברים ומבוססים יפה בהתאם לסברת הגאונים, שכשם שהבעל לא נתן לה מתנה אלא באשר היא אשתו, ולא כשברצונה לנתק עצמה הימנו, כן קרובי הבעל לא נתנו לה אלא באשר היא קרובת משפחה שלהם, ולא כשברצונה לנתק עצמה ע"י מרידתה בבעלה, שעל ידו באה לכלל קרבת משפחתם".

הרב שניאור פרדס – אב"ד סוף דבר, מסקנה מתנות: מחמת הספק לא ניתן להוציא מהאשה סך 250,000 ₪ נשוא התביעה, אולם מנגד לא ניתן להוציא מהאיש סך 124,000 ₪ חלקה באיזון הזכויות.

בנדון דנן הבעל עזב את חדר השינה, הבעל עזב את הבית, הבעל הגיש את תביעת הגירושין, הבעל – בטענת "מרידה" מתשמיש על תקופה קצרה של כחודש חודשיים לאחר שתמו שלושת החודשים שלאחר הלידה – כבר פנה לבית הדין הרבני והגיש תביעת גירושין בלי לחכות קמעא ולראות אם העניינים יסתדרו.

] כמו כן האשה הודתה מול הרווחה כי רוצה להתגרש, האשה לא פתחה תיק שלום בית, האשה פתחה תיק לתביעת כתובה כבר בתאריך כ' במרחשוון תשע"ו (2.11.2015), תביעת הגירושין של הבעל ניפתחה ביום כ"ד באלול תשע"ה (8.9.2015).

...

בהמשך דבריו הביא הרא"ם את דברי התוספות (שם בע"ב) שאין לבטל מקח מצד אומדנה, ונראה מסוף דבריו שאף אם היינו משוכנעים שקיימת אומדנה חזקה שמבטלת את המתנה, מכל מקום למעשה אין אנו בקיאים באומדנה.

דין מתנות בנישואין שהסתיימו לאחר זמן קצר הנה בסוף דברי החתם סופר שכתב "שכתבו הגאונים דאטו מאן דיהיב מתנה למאן דרחים ליה ערבא שקיל שיהיה אוהבו לעולם, והכי נמי דכוותיה – אפילו נושא היום ומגרש למחר הכל שלו", מפורש שאין להחזיר מתנות על סמך אומדנה – אף אם הנישואין הסתיימו לאחר זמן קצר.

מסקנה האישה אינה זכאית למחצית מהכספים שהופקדו בזמנו בחשבון המשותף, הן משום שלכאורה לא זכתה בהם מעולם, הן משום שאף אם זכתה בהם יש כוח – אולי אף להוציאם ממנה ובוודאי להחזיקם ביד אבי הבעל או ביד הבעל עצמו, אם בידם הם וכבנידון דידן – מכוח האומדנה שוודאי לא נתנם האב במתנה אלא על דעת שאכן יקנו בהם דירה וישתמשו בה לנישואיהם והן מחמת הספק שמא כלל לא הייתה כאן מתנה אלא הלוואה.

בתאריך ז' בטבת תשע"ד (10.12.2013) הגישה האשה תביעה לשלום בית ולחילופין גירושין ובה כתבה בין השאר: "עדיין אוהבת את בעלה מוכנה לעשות כל אשר יידרש בכדי לשקם את נישואיהם [...] מאמינה כי יש אפשרות לשקם את יחסיהם [...]" בתאריך ט' בטבת תשע"ד (12.12.2013) הוצא צו למדור ייחודי לטובת האשה.

לא ברור לנו מי האשם בהרס הנישואין כאשר אל מול הבעל שפתח את תביעת הגירושין ואולי קיים קשר עם אשה זו או אחרת, עומדת אשה שייתכן – וכך נראה – שמרדה בו עוד לפני כן ולפחות מורדת בו לאחר מכן, אשה שניהלה בית באופן כושל ואף גרמה למריבות אין־סופיות, ביישה את בעלה ברבים, גדפה וקללה אותו בפני המשפחה ובפני חברים.

...

וכלשונו במאמר: "וכל עוד שהנישואין לא נסתיימו על פי דין, הלכה או הסכמת בני הזוג, אין שום צד רשאי לבקש פרוק השותפות בדירה." ועוד כתב שם: יש לקבל את תביעת האישה שבית הדין ימנע מהבעל לפעול בבית המשפט לחלוקת ופירוק השותפות בדירת המגורים של בני הזוג, וזאת כל עוד בית הדין לא פסק או קבע שעל הצדדים להתגרש זמ"ז. אולם מצינו שיטה אחרת בדבר הזמן שבו נחשבים בני הזוג כשותפים, ולפיה אף אם על פי הלכה עדיין נחשבים בני הזוג כנשואים, מכל מקום לגבי שותפותם בדירת מגוריהם האומדנה היא שכבר תם זמן השותפות, ואפשר לדרוש את פירוק השותפות.

ייתכן להביא ראיה למסקנה זו מדברי החזון איש.

יצוין שלפי הנראה לכאורה מנתוני התיק וכפי שהבהרנו את דעתנו גם ביחס לכתובה ואיזונה לפי הפסיקה המקובלת עלינו שאין כפל תשלומים ולפי האמור לעניין הצו למדור ייחודי שהוא נשוא החלטה זו, נראה לנו כי טוב יעשו הצדדים כבר כעת אם יציעו מועד מוסכם לסידור הגט.

. "בקליפת האגוז" יאמר כי האשה, לאור היתנהגותה והתנהלותה האלימה מול הבעל אינה זכאית לתשלומי מזונות אשה כלשהם כפי שנטען באריכות בתביעת הגירושין אותה הגיש הבעל, ואף אין כל דרך לאחות את הקרע בין הצדדים, ומכאן שיש להורות על דחיית התביעה לשלום בית – אשר למעשה הוגשה לא מתוך רצון לשלום בית – אלא מתוך רצון האשה לקבל בחוסר תום לב משווע "מדור ספציפי", על חשבונו של הבעל ללא תשלום דבר ולא חצי דבר על השמוש שעושה האשה בדירה – כאשר מדובר בדירה אותה רכש הבעל כ 4 שנים קודם לנשואי הצדדים.

מוכחש האמור בסעיף 7 לכתב התביעה, אכן במהלך חיי הנישואין היו מורדות ועליות, ובעיקר מורדות – הכול לאור היתנהגותה האלימה והתוקפנית של האשה אותה הפגינה מול הבעל, כפי שפורט באריכות במסגרת כתב התביעה לגירושין שהוגשה על יד הבעל מזה כבר, ולמעשה תביעה זו המוגשת על ידי האשה היא בגדר "סיבוב שני" בו הצדדים מגיעים לבית הדין הרבני לאור קרע ומשבר נוכחי שפקד אותם שוב, ואשר הביא את הנתבע למצב בו נאלץ לעזוב את דירתו מתחילת חודש אוקטובר 2013.

...

ב"כ האשה: היא הגישה בקשה לביטול הצו, אם היתה ניתנת החלטה שהבקשה נדחית היא היתה מגיבה על זה, אבל לא ניתנה החלטה על הבקשה, ביה"ד: לא ניתנה החלטה? ב"כ האשה: היא הרגישה שהצו ניתן ללא בירור העובדות, אם היתה יוצאת החלטה שלא נענים לבקשתה, ב"כ הבעל: לא נכון היא גם אמרה שהיא הולכת להגיש ערעור.

- סכום המזונות שנקבע הוא גבוה מאוד, ולכן אין לאפשר מצב בו הקטינים מחצית מהזמן עימו.

מסקנות מעשיות לאור כל האמור לעיל, המסקנות המעשיות הן כדלהלן: דוחים תביעת האשה לשלום בית.

מבוא לפסק דין פסק דין זה יתייחס לתביעת הגירושין של הבעל, ותביעת שלום בית של האישה, ומתוך כך יינתנו החלטות בשאר התביעות.

עם כניסתה של מייצגת משפטית חדשה לייצג את הנתבעת, עשתה האישה מהפך אסטרטגי בהתנהלות המשפטית מול הבעל והגישה תביעה לשלום בית.

אם כן ניתן להחיל על הצדדים את הלכת רבנו ירוחם הידועה שכאשר שני הצדדים מורדים זה בזה, דהיינו ששניהם אינם רוצים זא"ז, אלא שאחד מהצדדים מעכב את הגט, מחייבים אותו לקבל גט, ובכך סיימנו את פסק-הדין.

...

ט) מצאנו בהלכה דוגמא של מקרה נוסף באשה המתנהגת כלפי בעלה בצורה משפילה וזו אשה המקללת את בעלה.

לסיכום האמור עד עתה כפי שכבר קבענו לעיל, אשה שבאופן שיטתי מגישה תלונות שקריות למשטרה כנגד הבעל, שכל מטרתן להרחיק את הבעל מהבית, הרי זו אשה שכל מטרתה לפגוע בבעלה ולפרק את חייו המשותפים עמה.

תביעת שלום הבית של האשה נדחית.