תביעת גירושין וכתובה - צדדים פרודים למעלה משנתיים

הצדדים נשואים ולהם בן קטין, חיים בפירוד למעלה משנתיים.

ואלו הסעיפים הנוגעים לענייננו בהסכם: פרוד מרצון 8.1 מובהר ומוסכם ומוצהר בזאת כי כל אחד מבני הזוג יהא רשאי לפי שיקול דעתו ועל פי בחירתו להפסיק את החיים המשותפים בהודעה בכתב שתמסר על כך לצד האחר (להלן "הודעת הפירוד") 8.2 מוסכם על הצדדים כי 100 ימים לאחר יום הודעת הפירוד הנו "יום פקיעת הנישואין לכל דבר ועניין הקשור בתנאי הסכם זה בן הזוג האחר מסכים ומתחייב כבר עתה כי אם וככל שתמסר לו הודעת הפירוד כאמור לא תהיינה לו תביעות או טענות ממין וסוג כל שהוא כלפי מוסר הודעת הפירוד למעט בהקשר ביצוע הוראות הסכם זה

אולם בפועל, האשה אינה מסכימה להתגרש ללא הכתובה, וכאמור בפתח דברינו עניין הגירושין הוא רק בסמכות בית הדין, ומשכך יש לה את הזכות לקבוע האם היא מתגרשת ובאלו תנאים, והיא תובעת את כתובתה כתנאי לגט, אם היא זכאית לה. שלילת הכתובה עקב היתנהגות האשה לאחר העיון בטענות הבעל והאשה והראיות שהוגשו, אם נמצה את הדברים, עולה שיש בדברי האשה גידופים למכביר כנגד הבעל, והאשה תירצה זאת בתירוצים שונים.

...

סוף דבר על פניו ההסכם עשוי להיות מחייב הלכתית.

בכתב התביעה טוענת האשה כי הצדדים פרודים במשך למעלה משנתיים כאשר הבעל חי עם ידועה בצבור במשך כל אותה תקופה.

רק בסוף מאי 2018 הגישה האשה תביעת גירושין כתובה על עמוד אחד בכתב יד, מה קרה ששנתיים וחצי אחרי שלטענתה הוא חי עם אשה אחרת, ונזכרה לתבוע? אם היא טוענת – שתוכיח! הבעל בהגינותו לא משחק משחק של שלום בית, משפחתו התמוטטה, אבל לא בגלל זה מחייבים אותו להתגרש, אם היא טוענת שיש לו מישהי – שתוכיח! הבעל רוצה להתנהל על פי ההלכה ומנהג בתי הדין שדנים בהכל בחדא מחתא, במקרה שלנו זה מתאים, כי לטענתו הגירושין הם בגללה, והיא משאירה את הבעל עם החובות שעקצה אותו.

...

] ביה"ד: היות ואנחנו הרכב חדש, אנחנו רוצים לשמוע מהאישה מדוע עזבה את הבית? האישה: אני קצת מתרגשת, אני חזרתי בשאלה, לפני שלש שנים עזבתי את הבית לאחר אירועי אלימות מצד הבעל וביקשתי צווי הגנה ובסופו של דבר עזבתי את הבית בהסכמה, הייתה אלימות, אלכוהול, נשים, לאורך כל הדרך הקשר שלנו אופיין בהרבה מאד עצבים וכעס, בעקבות הקרע שנוצר עזבתי את הבית, בשלש השנים האחרונות אני גרה לבד עם הילדים, בבית המשפט מתנהלות תביעות בכל הנושאים, ענייני הילדים נסגרו כבר בבית המשפט, העניין הכספי עדיין לא נסגר, הם דורשים ממני מיליונים שאין לי יכולת להתמודד איתם.

לסיכום מודיע הבעל כי אם יקבל מהאישה סכום של 2.5 מיליון ש"ח יסכים להתגרש.

בית הדין דנן ניסה לא אחת לגשר ולפשר בין עמדות הצדדים, אך ללא הועיל, ומשכך, יש צורך במתן פסק דין בתביעת הגירושין.

למעשה, למרות היות הצדדים פרודים זה מזה למעלה משנתיים, ושניהם לא רוצים זה את זה, הצדדים מתווכחים בשאלה מי ירכוש את הבית המשותף מהצד השני במחיר השמאות (או בהתמחרות).

ביחס לבני זוג שאינם מעוניינים זה בזה, דהיינו מורדים זה בזה מחיוביהם אחד כלפי השני, ובכל זאת אחד מהצדדים אינו מוכן להתגרש, כגון במקרה שלפנינו, ידועים דברי רבינו ירוחם (מישרים, חלק ח נתיב כג) שכתב: וכתב מורי ה"ר אברהם בן אשמעאל כי נראה לו שאישה שאמרה לא בעינא ליה יתן לי גט וכתובה, והוא אומר אנא נמי לא בעינא לך אבל איני רוצה ליתן גט, מיסתברא דאין דנין אותה במורדת להפסידה כלום מעיקר כתובה ונדוניא, אלא מיהו משהינן לה תריסר ירחי אגיטא דילמא הדרי בהו, לאחר שנה כופין אותו לגרש והפסידה תוספת וכל מה דיהיב לה מדיליה, דאדעתא למישקל ולמיפק לא יהיב לה. זהו בעצם המקרה שלפנינו, למרות שהבעל אינו רוצה להמשיך ולחיות עם האשה, בכל זאת אינו מוכן עתה לגרש את האשה.

בנוסף, ידוע דינו של הגר"ח פלאג'י באשר למצב בו אין סיכוי לשלום בית והצדדים כבר פרודים לפחות י"ח חודש במצב זה, שעל בית הדין מוטלת החובה לעשות כל מאמץ כדי להפריד בין הצדדים, וכן ננהג אף בתיק זה. באשר לכתובה, כבר טען בא כוח הבעל כי האשה ויתרה על כתובתה, ואף נאמר כך מפורשות בהחלטת בית הדין הקודם, וכפי המצוטט מעלה, ובית הדין רושם לפניו קביעה זו. לאור כל האמור, בית הדין קובע כי הבעל חייב לגרש את אישתו.

...

ואין הדבר נוגע אף לשיטת המהרש"ם (חלק ה סימן ס), שבעל המעכב את הגירושין מחמת שאשתו גזלה ממנו רכוש השייך לו, רשאי לנהוג כך, שהרי בנידון דנן לא גזלה ממנו האישה כלום מחמת החלטת בית המשפט, שרק פסק שהיא רשאית לרכוש את חלקו של הבעל בהתאם להערכת השמאי, שהינה החלטה מקובלת וסבירה, והדבר עוד נדון בבית המשפט (באשר לכך שהאישה רוצה לרכוש את הדירה מהבעל, ידוע האמור בפסקי דין, שבמצב שיש ילדים הנותרים בדירה עם האישה, לא נאמר שהאישה נדחית מפניו בגירושין, וכך נותנת אף הסברא הפשוטה.

בנוסף, ידוע דינו של הגר"ח פלאג'י באשר למצב בו אין סיכוי לשלום בית והצדדים כבר פרודים לפחות י"ח חודש במצב זה, שעל בית הדין מוטלת החובה לעשות כל מאמץ כדי להפריד בין הצדדים, וכן ננהג אף בתיק זה. באשר לכתובה, כבר טען בא כוח הבעל כי האישה ויתרה על כתובתה, ואף נאמר כך מפורשות בהחלטת בית הדין הקודם, וכפי המצוטט מעלה, ובית הדין רושם לפניו קביעה זו. לאור כל האמור, בית הדין קובע כי הבעל חייב לגרש את אשתו.

מסקנה הבעל חייב לגרש את אשתו.

בעת מתן פסק הדין לגירושין היו פרודים למעלה משנתיים וחצי, ביזמת האשה, כשבאחרונה תבע גם הבעל גירושין.

אבל כשתחילה ידוע שרק צד אחד מרד, וכל שכן אם מחמת זה הגיעו לבית הדין וטענו טענותיהם באופן שנראה לבית הדין שרק צד אחד אשם ומורד, ועל פי אותן הטענות אף יכתבו מאוחר יותר שנפטר הבעל מהכתובה, ולאחר זמן תבע גם הצד השני גירושין מפני שכשל כוח הסבל – לא בזה דיבר רבינו ירוחם, שהרי אין כל צדק להשוותו עם הצד הראשון שמרד תחילה וגרם לו למרוד אחר שבקש נואשות שלום בית ונותר בעיגונו.

עוד יש להוסיף דלא מיבעיא אם האשה היא זו שעיכבה את הגט עד כה מחמת שיקולים שונים, שייתכן שקבלה עצה להמתין מלסדר גט עד שהבעל יבקש אף הוא גירושין כדי שתוכל לידרוש כתובה, ואם כן – כאשר כבר לא היה יכול בעלה לסבול יותר את עגינותו לאחר זמן רב כל כך שהתעגן בעטיה של האשה ונאלץ בתורו לתבוע גירושין – לא יעלה על הדעת שילקה בכפליים: גם עֻגָּן וגם ישלם, אלא שגם אם נניח שהאיש הוא זה שעיכב את הגט בתקווה שתשוב האשה לשלום בית וכשהתמידה בסירובה לשלום בית משך שנתיים וחצי, לא היה יכול יותר להמתין ותבע גט, הרי שגם באופן זה אין לחייבו בכתובתה כשכל 'פשעו' הוא שנתן עוד ועוד סיכוי לשלום בית, וכאשר בפועל המציאות לא השתנתה כלל, ונותרו פרודים כל אותו הפרק כפי שהיו בזמן מתן פסק הדין הראשון.

...

בתאריך ז' בכסלו תשע"ד (10.11.13) כתב בית הדין בהחלטתו כי מאחר שלא מצאנו הכרעה בשל מי הקרע: "לפיכך נראה שאין מקום לכפות על הבעל ליתן גט פיטורין לאשתו – דבר שלא הוכחה צדקתו, וכמובן שאין לחייבו בכתובת אשתו, מאחר והיא מעוניינת להתגרש בעילות שלא הוכחו כי לא הוכח דבר וחצי דבר." לאחר מכן בתאריך כ"א באב תשע"ג (28.7.13) פתח אף הבעל תיק לתביעת גירושין.

לסיכום הנה בנידון דידן יש לדון אם חלו על האישה דיני מורדת וממילא הפסידה גם עיקר כתובתה בטרם הגיש הבעל תביעת גירושין, או שדינם כמורדים זה על זה. ואם תמצי לומר שנחשבים כמורדים זה על זה אם חייב בעיקר כתובתה.

ואם כן יש לומר שכיוון שלא נעשו בה דיני מורדת, אין להפסידה ללא התראה והכרזה (מה גם שתבעה כתובתה ונחשבת לכאורה כמורדת דבעינא ליה ומצערנא ליה שטעונה משפטי המורדת), ובפרט שבסופו של דבר גם הבעל תבע גירושין ואולי בזה גילה סופו על תחילתו שגם הוא היה חפץ בגירושין, וממילא דינם כמורדים זה על זה ולכאורה יש לומר שבזה הנוהג הוא לפסוק שלא הפסידה עיקר כתובתה על פי רבנו ירוחם.

ומה תעשה האישה ולא תמאס? מכוח תמונה ברורה זו שהצטיירה בעינינו, נראה לנו בסעייתא דשמיא שבפנינו טוענת "דמאיס עלי" חרף טענותיה שנאמרו בבית הדין.

עיקר דבריו בכתב ההגנה הם כדלקמן: "5. כבר בפתח הדברים יצוין כי בד בבד עם הגשת כתב הגנה זה, הוגש כבר כתב תביעה לגירושין המוגש על ידי הבעל כנגד האשה, לחייב את האשה לקבל גט פיטורים, וכן לפטור את הבעל מתשלום הכתובה, תוספתה וכן לפטור את הבעל מתשלום מזונות אשה – הרי שאין כל רצון אמיתי ו/או סיכוי של ממש לשלום בית בין הצדדים – ועל כן אין כל מקום להעתר לבקשתה של האשה למדור ספציפי.

ומעתה לפי מה שכתבנו, נראה ברור לביה"ד, שבנדון דידן שני הצדדים אינם רוצים זה בזו, ולמרות שהאישה הצהירה שרוצה שלום בית מעשיה מוכיחים ההיפך, הצדדים פרודים זה מזו למעלה משנתיים וכפי שראינו בעינינו אינם יכולים לשהות איש במחיצתו של השני, ומשכך הצדדים חייבים להתגרש, והאישה חייבת לקבל גיטה, ומשכך מקבלים תביעת הבעל לגירושין.

...

ב"כ האשה: היא הגישה בקשה לביטול הצו, אם היתה ניתנת החלטה שהבקשה נדחית היא היתה מגיבה על זה, אבל לא ניתנה החלטה על הבקשה, ביה"ד: לא ניתנה החלטה? ב"כ האשה: היא הרגישה שהצו ניתן ללא בירור העובדות, אם היתה יוצאת החלטה שלא נענים לבקשתה, ב"כ הבעל: לא נכון היא גם אמרה שהיא הולכת להגיש ערעור.

- סכום המזונות שנקבע הוא גבוה מאוד, ולכן אין לאפשר מצב בו הקטינים מחצית מהזמן עימו.

מסקנות מעשיות לאור כל האמור לעיל, המסקנות המעשיות הן כדלהלן: דוחים תביעת האשה לשלום בית.