תביעת גירושין וחיוב כתובה בבית הדין הרבני

במהלך ההליכים המשפטיים בעיניינם, גיבשו הדדית הסכם גירושין, אשר קיבל ביום 13.2.2018 תוקף של פסק דין על-ידי בית הדין הרבני האיזורי בחיפה (להלן: ביה"ד האיזורי).

בפסק דין מיום 29.4.2019 קיבל ביה"ד הגדול את העירעור, והחזיר את התיק לביה"ד האיזורי, על מנת שיפסוק בתביעת הכתובה לגופה.

לגופו של עניין נטען, כי על-פי אומד דעת הצדדים, אשר קיבל ביטוי בהסכם שנכרת ביניהם, הותנו החיובים בדבר הכתובה והזכויות בדירה המשותפת בתנאי מתלה – גירושין.

...

המשיב טען בתגובתו המקדמית, כי דין העתירה להידחות על הסף, בהעדר עילה להתערבות בפסק הדין של ביה"ד הגדול.

בהקשר זה נטען, כי "הסכם גירושין כרוך בהסכמה להתגרש וברגע שבטלה ההסכמה להתגרש הרי שממילא בטל ההסכם". לפיכך הדגיש המשיב, כי משחזר בו מהסכמתו להתגרש, "הסכם הגירושין בטל ועבר מן העולם". בהחלטתי מיום 15.8.2019, התבקשה תגובה מטעם הייעוץ המשפטי לבתי הדין הרבניים, תוך הנחיה "להתמקד בשאלה מהו מעמדו של הסכם הגירושין שנחתם בין הצדדים: האם ההסכם 'בטל ועבר מן העולם', כנטען בתגובת המשיב 2; האם ההסכם עומד בתוקפו 'ואין נפקות לגירושי הצדדים בהקשר לתניות הממוניות שסוכמו ביניהם', כנטען בעתירה; או שמא ההסכם טרם נכנס לתוקפו, אולם הוא בר תוקף, ויחול במצב שבו יושלם מעשה הגירושין ויינתן גט". בהתאם להחלטה ולארכות שניתנו, ביום 19.9.2019 הגיש היועץ המשפטי לשיפוט הרבני את תגובתו, ובגדרה עדכן כי ביום 18.9.2019, ניתנה על-ידי ביה"ד הגדול החלטת הבהרה לעניין זה. בפתח החלטתו ציין ביה"ד הגדול, כי הוא "רואה במסמך זה של 'הסכם גירושין' הסכם בעל מעמד משפטי [...] וודאי שאין לראות בהסכם הגירושין שקיבל תוקף פסק דין 'מסמך פרוץ' בדרגה של 'הצעה' בלבד המאפשרת לכל צד לחזור בו מכל הנאמר בהסכם ככל שיעלה על רוחו". אשר לתחולת ההסכם קבע ביה"ד הגדול, בהתייחס להתליית ההסכם במתן גט, כי אין קטגוריה אחת שבאמצעותה ניתן לאפיין את ההסכם כמכלול, אלא "ישנם חלקים העומדים על רגליהם ואינם תלויים בגירושין, ומהם לא יוכל שום צד לחזור גם לא יבוצעו הגירושין, ולעומתם ישנם חלקים שללא ביצוע הגירושין לא יחולו כלל וממילא יוכל כל צד לחזור בו מהם". ביה"ד ניתח את סעיפי ההסכם, נתן דעתו על נסיבות כריתתם, ולבסוף הגיע למסקנה, כי בעניין דנן – סידור הגט בין הצדדים הוא תנאי מתלה להתחייבויותיו של המשיב באשר להעברת זכויותיו בדירת המגורים.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים מזה ומזה, בפסק הדין של ביה"ד הגדול ובהחלטת ההבהרה מיום 18.9.2019, באתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף.

בהתחשב בכך, לא שוכנעתי כי קיימת עילה להתערבותנו בנדון דידן.

אשר על כן, העתירה נדחית.

בתאריך כ"ג בניסן תש"ע (7.4.2010) פתחה המערערת בבית הדין תיק תביעה לגירושין ובו פירוט העילות ועתירה לחיוב המשיב בכתובה ופצוי.

כפי הנראה, העד העיד בחופות רבות שנערכו, וכי בית הדין ייתן ידו לערער על כשרותן של החופות הללו שנערכו ולהטיל דופי בזוגות רבים שחיים ללא חופה וקידושין? עם סיום פסק הדין, עצור במלין לא נוכל לראות בטענת המערערת בסעיף ה' שבה נאמר: סמכות בית דין של הרבנים (שפרבר, אברהם ואמסלם) מוקנית להם לאחר שבית הדין קמא לא פסק את הדין, ולא שייך בזה בית דין בתר בית דין לא דייקי.

...

נמצאנו למדים מדבריו שאין באיסור משכב זכור דין איסור 'קריבה לעריות' וכמו שכתבו הפוסקים, ודקדק כן מלשון התורה.

] לסיכום: בנידוננו העד אינו נכלל בגדר חשוד על העריות.

לא ייתכן ששועלים קטנים המחבלים בכרמים, כרמי עם ישראל, יעשו מעשים כה חמורים ללא שהגורמים במדינת ישראל האמונים על שמירת החוק יתנו דעתם על כך. פסק דין ומתן הוראות לאור האמור פוסק בית הדין: הערעור נדחה.

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק ‏176891/11 בבית הדין הרבני האיזורי רחובות לפני כבוד הדיינים: הרב יהודה שחור - אב"ד, הרב יאיר לרנר, הרב ירון נבון התובעת: פלונית (ע"י ב"כ עו"ד אושרית נבון) הנתבע: פלוני (ע"י ב"כ עו"ד שרון ירמיהו) הנידון: פשרה בחיוב כתובה מספק פסק דין

לסיכום הצדדים חייבים להתגרש, והבעל לא יכול לעכב את הגירושין בטענה שרצונו בשלום בית, ולאחר שבני הזוג יפרידו מגורים, בית הדין יקבע מועד לסידור גט. בתביעת הכתובה שמונחת לפתחנו אין לחייב את מלוא סך הכתובה 550,000 ש"ח שנכתב לכבוד ולתפארת.

...

לסיכום: אין אפשרות לדעת בבירור מי אשם בפירוק הנישואין כיון ששני הצדדים מכחישים זה את זה. והנה מצינו במצב שאין אפשרות לברר מי צודק בטענות שלו לפירוק הנישואין וכן אין אפשרות לדעת מי גרם למגורים הנפרדים (שני חדרים) בדירה המשותפת, שזהו המקרה של ספק לפני ביה"ד בעובדות ובטענות הצדדים, מי נחשב מוחזק בכתובה.

כיון שאין ביה"ד יכול לברר את העובדות במדויק, הרי לפני ביה"ד יש ספק בעובדות ובמציאות איך התנהלו חייהם של הצדדים בבית המשותף, ולכן בספק במציאות, (איך היו העובדות בבית), האשה נחשבת מוחזקת בכתובה שהיא בסך 550,000 ש"ח. מסקנה: בהתחשב בנסיבות, ולשיטות חלק מהדיינים הסוברים שזהו סכום מוגזם וגבוה, ועל כך אולי לא התכוון הבעל בשעת החופה להתחייב ,יש לפשר בנושא חיוב סכום הכתובה, זה בנוסף לסכום שהאשה אמורה לקבל באיזון המשאבים סך של 21-22 אלף ש"ח, על כן הבעל חייב לשלם לאשה בסביבות סך של 250,000 ש"ח הכולל את החלק של הכתובה, אך יש לנכות ממנו את הסכום של 21-22 אלף ש"ח שהאשה אמורה לקבל באיזון משאבים, ולכן בסיכום הדברים: האשה אמורה לקבל עבור כתובתה סך של 230,000 ש"ח. הרב יאיר לרנר - דיין.

מסקנה: לאור כל האמור לעיל, לגבי הגירושין ההכרעה היא כדעת כולם.

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק 1317305/5 בבית הדין הרבני האיזורי חיפה לפני כבוד הדיינים: הרב **** אדרי – אב"ד, הרב אלעד עלי, הרב משה זאדה התובע: פלוני (ע"י ב"כ עו"ד אבי אמר ועו"ד סיגל אלון) הנתבעת: פלונית (ע"י ב"כ עו"ד ניר שם טוב) הנידון: חיוב כתובה בבעל שסילק את אישתו מהבית ומשרך דרכו עם נשים זרות פסק דין

יש לציין שאמנם האשה פתחה את תביעת הגירושין בעקבות הגירוש מהדירה בתאריך 10.5.21, אבל האיש הוא זה שהגיש מיד אח"כ ב-20.5.21 בקשה לבית הדין לסידור גט בהסכמה.

...

שאר הדברים נתונים בוויכוח כאשר לכל אחד מהצדדים גרסה אחרת למה שהתרחש, כאשר אין מנוס לומר שאחד הצדדים אינו דובר אמת וזאת בלשון המעטה.

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיקים 1405072/1,2,3,5 בבית הדין הרבני האיזורי תל אביב יפו לפני כבוד הדיינים: הרב צבי בן יעקב – אב"ד, הרב משה בצרי, הרב בן ציון הכהן רבין התובעת: פלונית (ע"י ב"כ עו"ד אבי גפן) הנתבע: פלוני (ע"י ב"כ עו"ד ברק בן אבי) הנידון: זיקה בין החלטה בדבר בקשת האם לעבור למקום מגורי הוריה לבין החלטה בעיניין המזונות; חלוקת רכוש

בעיניין הכתובה - האשה היא זו שתבעה גירושין, והואיל ומדובר בנישואין קצרים ביותר (שלוש שנים ושלשה חד', עד למועד הקרע), מבלי להכנס לכל הטענות שהעלו הצדדים אך בהיתחשב בחומר שלפנינו (כתבי הטענות והתסקיר), סביר להניח שבית הדין היה מפשר בחיוב הכתובה, מאחר ושאלת הגורם לגירושין, אינו חף בדרך כלל מספקות, ובכל מקרה לא היה מעמיד את הכתובה מעבר לסכום של 120,000 ש"ח. כך שאם ניקח את הסכומים שמקבלת האשה בהתאם לחוק יחסי ממון או הילכת השתוף (מחצית מהסכום שהיה בחשבון הבנק קודם הנישואין – כ – 75,000 ש"ח וכן כ 52,000 ש"ח עבור הזכויות של הבעל), שני הסכומים הנ"ל הנם כ – 127,000 ש"ח, וכמובן מעל 120,000 ש"ח. והואיל ואין "כפל מבצעים", והואיל והבעל ישלם לאשה סכומים כאמור בהתאם לחוק יחסי ממון, ואילו על פי ההלכה היה פטור מסכומים אלה, הרי שעניין הכתובה אינו רלוואנטי לדיון.

...

המשכנתא נכון למועד הקרע עמדה על סך של 368,248 ש"ח. כך ששווי הדירה נטו עומד על סך של 2,261,752 ש"ח. ומכאן חלקה של האישה בדירה הינו 232,508 ש"ח. החישוב שערך ב"כ האישה, והגיע למסקנה שחלקה של האישה 12.32% הינו חישוב לא נכון, ואינו תואם לדו"ח האקטוארית, שניתן בדיוק בהתאם לפרשנות בית הדין.

בקשת הבעל נדחית, מהטעם שעל אף שכספים שצבר הבעל לפני הנישואין, הוחרגו מאיזון משאבים, בהתאם לסעיף 5 (א) (1) לחוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג 1973, כאשר כספים אלה נכנסו לחשבון המשותף, בין אם ע"י הכנסה לחשבון משותף ובין אם ע"י הכנסת בן/בת הזוג לחשבון הנפרד, הפכו כספים אלה למשותפים.

לעניין זה נפנה לתמ"ש 32491-05-10, השופט זגורי: "מתוכן הסעיף עולה, כי כספי ירושה שמקבל אחד מבני הזוג במהלך הנישואין, אינם נכללים במסגרת האיזון, אלא שכידוע, אם מגלה בעל כספי הירושה את רצונו לערבב, למזג ולהטמיע הכספים הנבדלים האמורים בנכסים המשותפים או בחשבון משותף, הרי שיש ומכוח דיני השיתוף הכלליים הופכים הכספים למשותפים. דומה איפוא, כי סעיף 5 (א) (1) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, קובע חזקה ראשונית, כי כספי ירושה לא יהוו חלק מבסיס האיזון. ברם, חזקה זו ניתנת לסתירה מכוחו של דין ספציפי זה או אחר (רע"א 8672/00 אבו רומי נ' אבו רומי, פ"ד נו (6) 175 (2002), תמ"ש (ת"א) 20950/96 משה גלילי נ' רות גלילי, תמ"ש (ת"א) 21850/96 תגר שמואל נ' תגר פדידה, תמ"ש (כ"ס) 22780/05). לעניין מסקנה שיפוטית כי הטמעת כספי ירושה בחשבון משותף ושימוש בהם, מצביעה על שיתוף ראו: תמ"ש (י-ם) 1622/06, פרופ' שיפמן; "ואף על פי כן – שיתוף בנכסים", משפטים כ"ו (תשנ"ה – תשנ"ו, 399, 404-406).