תביעת בעלי רכב נגד שמאים בגין ממצאים סותרים על נזק הצפה

לפניי תביעה ע"ס 38,439 ₪ שהגישו התובעים כנגד הנתבעת, אשר עניינה תאונה שארעה ביום 1.1.18.

העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת הנן כדלקמן: 2.1 התובעים היו במועד התאונה הבעלים של רכב הונדה סיביק מ.ר. 62-076-70 (להלן: "הרכב").

2.7 ביום 8.3.18 ערך השמאי גושן חוות דעת נוספת (להלן: "חווה"ד השניה"), במסגרתה העריך את הנזק הגולמי לרכב בסך 12,706.98 ש"ח. בחוות דעתו, ציין גושן, כי עיין בחוות דעתו של השמאי קובה והנו חולק על חלקים ממנה.

4.2 השמאי גושן קבע בחווה"ד הראשונה כי המים הציפו את הרכב עד לגובה ריצפת הרכב בלבד.

לאור כל האמור, אני קובעת כי ממצאיו של השמאי קובה לא נסתרו בחקירה נגדית ועולים בקנה אחד עם יתר הראיות שהובאו בפני בית המשפט (תמונות הרכב, דברי מנהל המוסך לגושן וגם הודאתו של גושן בחקירתו בדבר גובה המים ברכב).

...

לאור כל האמור, אני קובעת כי ממצאיו של השמאי קובה לא נסתרו בחקירה נגדית ועולים בקנה אחד עם יתר הראיות שהובאו בפני בית המשפט (תמונות הרכב, דברי מנהל המוסך לגושן וגם הודאתו של גושן בחקירתו בדבר גובה המים ברכב).

סוף דבר – אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סך 17,737 ₪.

כמו כן, תשלם הנתבעת לתובעים הוצאות האגרה בסך 960 ₪, שכר השמאי כפי שנפסק ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.

לטענת התובע, בעת החלפת השמשה, התקשרו מטעם הנתבעת והודיעו לו כי יש להחליף גומייה היקפית לשמשה בעלות של 154 ₪ + מע"מ. התובע טוען כי ביום 02.02.16 לאחר סופת גשמים, הגיע אל רכבו, גילה כי הרכב כולו מוצף במים, וכי מקור הנזילה, הנו משמשת הרכב (להלן: "הנזילה").

התובע הודף את טענת הנתבעת כי הנזילה נבעה כתוצאה "ממרזב סתום". התובע תומך טענותיו בחוות דעת השמאי, ומוסיף כי ניסה להקטין את הנזק, לאור חובתו זו. לאור האמור, עותר התובע לקבלת הנזקים הישירים והנזקים העקיפים, כמפורט בכתב תביעתו.

ללמדך, מדובר בתיקון שריטה ובצביעה, ואין בפניי ממצא הקובע כי עסקינן במרזב סתום.

ראשי הנזק האלה נסמכו על חשבוניות, אשר לא נסתרו על ידי הנתבעת.

...

לפיכך, דין רכיב זה להידחות.

סבורני כי בנסיבות העניין ראוי לכמת את עגמת הנפש והוצאות המשפט יחד על סך של 1,000 ₪.

סוף דבר: לאור האמור והמקובץ לעיל, תשלם הנתבעת לתובע סך של 3,300 ₪, וכן הוצאות משפט ועגמת נפש בסך של 1,000 ₪.

מבוא בפניי תביעת שבוב על סך 57,297 ₪ בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת לבעל רכב שניזוק לאחר שניכנס לשלולית מי גשמים שנקוותה בכביש בשטח שיפוטה של הנתבעת.

הנתבעת לא חלקה על הממצאים על דרך חוות דעת שמאית מטעמה, ואף לא על דרך חקירת השמאי מטעם התובעת, אותו לא ביקשה לחקור בהתאם לתקנה 130א' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

אולם שעה שמצאתי לתת אמון מלא בעדות המבוטח, שנתמכה בראיות מזמן אמת ובחוות הדעת השמאית, אשר לא נסתרו על ידי הנתבעת, ומשקבעתי כי הנזק לרכב נגרם כתוצאה מהצפת המנוע בעקבות כניסת הרכב לשלולית עמוקה שנוצרה על הכביש בעקבות מימי הגשמים שניקוו באותו איזור, אני סבורה כי די בראיות שהוצגו על מנת לעמוד בנטל זה. אחריות הנתבעת אחריות הנתבעת למנוע מפגעים בתחומה חלה הן מכח סעיף 35 לפקודת הנזיקין, הן בהקש לחובתה של רשות עירונית לוודא תיחזוקה תקינה של מערכת הנקוז העירונית, המעוגנת בסעיף 235 (2) לפקודת העיריות שקובע כך: "בענין רחובות תעשה העיריה פעולות אלה: (1)...

בתגובה לשאלה למה לא הביא שום אסמכתא לטענה שהכביש בו ארע הארוע הוא אינו סטאטוטורי ואינו באחריות המועצה השיב: "אם צריך להביא נביא אבל אנחנו יש לנו אנשי מיקצוע וזה מהנדס המועצה שאיתו ישבתי. אנחנו אומרים לביהמ"ש שמה שבאחריותנו סטאטוטורית אנחנו עושים ולפי מה שנימסר לי זה כביש שבאחריות האגודה ולא באחריות המועצה". בתשובה לשאלה מדוע לא צרף אסמכתא לכך ומדוע לא הגישה הנתבעת הודעת צד ג' נגד האגודה, השיב: "אין לי תשובה" (עמ' 7, שו' 28-34).

הנתבעת לא הגישה חוות דעת שמאית מטעמה, ולא ביקשה לחקור את השמאי מטעם התובעת בהתאם להוראות תקנה 130א' לתקסד"א. באשר לטענה כי על הנתבעת לשלם סכום הנזק כפי שהוערך בחוו"ד השמאי מטעם התובעת, ולא בהתאם לסכום ששילמה התובעת למבוטח - השמאי מטעם התובעת העריך בחוות דעתו את הנזק הגולמי שניגרם לרכב בשיעור של49.35% משווי הרכב, והמליץ לפצות את המבוטח בעבור שווי הרכב, חלף תיקנו בפועל, ולמכרו במצבו הניזוק לשקום, מחמת הקף הנזקים וירידת הערך (עמ' 2-1 בחווה"ד, נספח 4 לכתב התביעה).

...

איני מקבלת טענת הנתבעת כי מדובר בתשלום שביצעה התובעת כהטבה מכוח הפוליסה מעבר לנזקי הרכב.

סיכום התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 42,973 ₪ (המהווים 75% מסכום התביעה) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (02.01.19), בתוספת החזר שכר עדות העד מטעם התובעת כפי שנפסק, אגרת משפט, ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 5,027 ₪.

בפני תביעה שהגישו בעלי רכב כנגד שני שמאים שבדקו את הרכב וקבעו ממצאים שונים ביחס לנזק שניגרם לו כתוצאה מהצפתו במים.

כאמור, לא ניתן לבסס את התביעה על חוות הדעת הסותרות כשלעצמן ואף לא על כך שהפניקס סירבה לפצות את התובעים כשלעצמה, ויש לבחון איפוא, את הטענות כנגד כל אחד מהשמאים הנתבעים בנפרד על יסוד הראיות שהוגשו.

ההנחיה עוסקת במקרה בו בשעת בדיקת הרכב עומד השמאי בעצמו על נזק משני אירועים, שאז חובה עליו לחבר את עלויות הנזק של כל המוקדים, גם אם חלק מהנזק היה עוד לפני הארוע בגינו הוא נתבקש לתת חוות דעת.

שנית, גם לוּ היה מוכח כי הנזקים שתוקנו על ידי מוסך השחר היו כתוצאה מארוע ההצפה, לא היה מקום לצרוף נזקים שתוקנו כבר עם נזקים חדשים שארעו לאחר תיקון הנזקים הקודמים או עם הנזקים שניצפו על ידי נתבע 2 חודשים רבים לאחר ארוע ההצפה ולאחר שהרכב נסע אלפי קילומטרים.

...

המסקנה היא אפוא, כי חוות הדעת של נתבע 2 מיוסדת על מסד עובדתי שכלל לא הוכח וקיים ספק של ממש לגביו.

המסקנה היא אפוא, כי לא היה בסיס לקביעת נתבע 2 כי הרכב ניזוק בשיעור המחייב קביעה של אבדן מוחלט, ועליו לפצות את התובעים על השבתת הרכב כתוצאה מקביעתו.

התביעה כנגד נתבע 1 נדחית והתובעים ישאו בהוצאותיו בסך של 3,000 ₪.

בפניי תביעה לתשלום תגמולי ביטוח, שהגיש התובע כנגד הנתבעת שביטחה את הרכב שבבעלות תובעת מס' 1: רכב מסוג פולקסווגן, מס' רישוי 06730615, (להלן: "הרכב") וזאת בגין הנזקים שנגרמו לרכב ביום 7.1.02.

תוך כדי הנסיעה "ומאחר והכביש היה מוצף במי גשמים והמים עלו על גדותיו (שטפון), הרכב נפל בתוך בור שבכביש, כתוצאה מכך מי הגשמים חדרו למנוע" (להלן: "התאונה").

ומטעם הנתבעת העידו: מר מג'די שאהין – בנו של התובע, מר אמיל סליבה – ששימש כיועץ שירות ומנהל עבודה במוסך צ'מפיון מוטורס, גב' רונית לביא – ששימשה כמנהלת המשרד של היחידה המסחרית במוסך צ'מפיון מוטורס ומר מנחם אדוני – השמאי מטעם הנתבעת.

גרסתו זו של התובע, לא רק סותרת גרסת בנו, אלא שהיא אף לא מתיישבת עם הממצאים שעולים מהמסמכים השונים שהוצגו בפניי.

...

שכן במקרה ונגיע למסקנה, כי התאונה התרחשה ביום 8.1.02, עת שהה התובע בחו"ל וכשהרכב נותר לשימוש בנו, מתייתר הצורך בלדון בפן המשפטי, וזאת לאור הוראותיה המפורשות של רשימת הפוליסה (מוצג ת/3) המחריגה את הכסוי הבטוחי במקרה ובו נהג ברכב, נהג שטרם מלאו לו 24 שנים (דף 2 לרשימת הפוליסה).

לאור כל האמור לעיל, מתקבלת מסקנה אחת ויחידה, שדין תביעה זו להדחות.