תביעת בנק על חוב בחשבון עובר ושוב

לא חלף זמן רב, החייב (שוב) לא עמד בהחזר ההלוואות, חרג ממסגרת האשראי, שיקים שמשך חוללו באין כסוי מספיק, ובחודש מאי 2014 הגיש הבנק תביעה כספית כנגד החייב (בגין ההלוואה החדשה, ההלוואה הנוספת ויתרת החובה בעו"ש) וניתן כנגדו פסק דין בהיעדר הגנה.

 עמדת בנק הפועלים בנק הפועלים הגיש עמדה סדורה ומפורטת במסגרתה ציין שמדובר בחייב שניהל חשבון אצלו כבר מגיל 17, כאשר לאורך השנים היתנהל "בצורה טובה, כאשר החשבון פעיל וללא חזרות שיקים" (ראו סעיף 6 לעמדת הבנק), ובהיותו בגיל 21 ביקש החייב לפתוח בית קפה, ועל כן אישר הבנק לחייב האפשרות לקבל "אשראי ברגע", בסכום כולל של כ- 130,000 ₪, בפעימה אחת או במספר פעימות (ראו סעיפים 9,10 לעמדת הבנק); על השיקולים שעמדו בבסיס מתן הלוואת המחזור עמד הבנק בעמדתו בסעיפים 11 ו-12 לעמדתו, שם ציין כי: "משהחל החייב שלא לעמוד בהחזרי ההלוואות, ועל מנת שלא לנקוט כבר אז בהליכי גביה בהם היה הבנק זכאי לנקוט, ומתוך מגמה לאפשר לחייב לנסות ולהשתקם, נעתר הבנק לבקשת החייב ולבקשת אמו של החייב, והסכים לפרוס את החוב הקיים בהלוואת פריסה בסך של 155,000 ₪ לתקופה של 71 חודשים... בפעם הזו, דרש הבנק בטוחה בדמות ערבות אמו של החייב, אשר יקשה לסייע לבנה". התמורות במצבו הפינאנסי של החייב מעיון בתדפיס העו"ש של החייב, עובר למתן ההלוואה החדשה, עולה שלחייב קיימת הוראה לתשלום לחברה בשם "ארוואטו שירותים" בסכומים חודשיים משמעותיים, ובעת הדיון הסביר החייב כי המדובר בהחזר לחברת הלוואות חוץ-בנקאיות; עוד מגלה התדפיס פעילות ערה מאד בחשבון העו"ש, משיכות תכופות של מזומנים בסכומים גבוהים, הפקדת שיקים בסכומים צנועים ומשיכת שקים בסכומים לא מבוטלים.

משנבדק העניין על ידי הנאמן, ותביעת החוב הוכרעה על ידו - התייתר הצורך בהמשך הדיון בהקשר זה. אם כן, היתקיים דיון במהלכו התבקשו הבהרות והסברים, וזאת על מנת שחלילה לא תצא שגגה מלפני, בכל הנוגע להליך מתן האשראי וההלוואות על ידי הבנק לחייב הצעיר ועל מנת לבחון את יכולת הבנק לבקר ולפקח, בזמן אמת, על האשראי שניתן לחייב, בשים לב גם לחובות האחרים שלו, אותם ניתן לגלות בין מעיון בפעולות בחשבון העו"ש ובין באמצעות שיחה עם  הלקוח.

במישור התועלתני הפרטי – יכול והמדובר בדרישה סבירה, אולם במישור הצבורי, במצבו של החייב – המדובר בשיפור מצבו של הבנק על חשבון אחרים, ועל כך ובאנלוגיה לביטול הענקה, וגם אם אין המדובר בהענקה פסולה, וגם אם אין כאן העצמה של חוסר תום-הלב מצד הבנק, הרי הפגיעה המידתית שתגרם לבנק עם הדחיית החוב, וזאת לאחר שהערבה שילמה חלק לא קטן מהחוב, מתיישבת עם תחושת הצדק.

...

ככלל אני מקבל גישה זו שאף הובעה בדעת יחיד ב-ע"א 2223/99 ויטלי קריספי נ' ח. אלקטרוניקה (1988) בע"מ (פ"ד נז (5) 116).

סבורני שבנסיבות אלה כאשר הבנק נותן לחייב הלוואות בסכומים כה גבוהים ומשמעותיים, בפרק זמן קצרצר, כאשר סכומי ההחזר החודשיים עולים ומאמירים לאלפי שקלים, אל מול הכנסה חודשית שאינה גבוהה, המשך מתן אשראי שכזה, ללא כל בטחונות, גם אם הוא חלק ממערך הסיכונים של הבנק, מעורר קשיים.

לאור האמור, ושמצאתי עיגון לסטייה מעקרון השוויון, ובמכלול האיזונים ויישום האמור לעיל אני סבור שהמסקנה היא, שאין מנוס בנסיבות אלה אלא לתקן את העיוות החלוקתי שנגרם כתוצאה מהתנהגות הבנק כלפי הנושים האחרים, ובמצב דברים זה אני מורה כי החוב שמקורו בהלוואה האחרונה של בנק הפועלים, שהוא מלוא סכום תביעתו במקרה דנן, יידחה עד לאחר פירעון החוב ליתר הנושים (הן המקצועיים והן הפרטיים).

החוב נשוא התביעה בסך 119,153 ₪ מורכב מהסכומים הבאים, וריבית עד ליום הגשת התביעה: חוב בחשבון עובר ושב מס' 11399 בסך 27,035 ₪ יתרת חוב בהלוואה ע"ס קרן 100,000 ₪ מיום 21/9/11 (כולל פיגורים) בסך 64,617 ₪ יתרת חוב בהלוואה ע"ס קרן 25,000 ₪ מיום 20/3/14 (כולל פיגורים)בסך 23,181 ₪ חוב בכרטיס אשראי בסך 55 ₪ סה"כ ליום הפקת דפי החשבון, נספחי כתב התביעה 114,888 ₪.

בדיון אישר המבקש ששלח מכתב למשיב ביום 11/2/15 או בסמוך לכך, לפיו אמנם העביר את חשבונו לבנק אחר, אך הוא מתחייב לעמוד בהתחייבויותו למשיב, ומודע לפיגורים (מש/1).

בשולי החקירה החוזרת טען המבקש מס' 2 שוב כי לא נגרם לו נזק אלא עוגמת נפש.

...

אני דוחה את בקשת הרשות להתגונן מטעם המבקש מס' 1 ככל שהיא מתייחסת לסכום החוב בחשבון העו"ש, בכרטיס אשראי ובהלוואה השניה, ומקבלת את הבקשה מטעם שני המבקשים ביחס להלוואה הראשונה, בטענת ההפקדה בסך 60,000 ₪ בשנת 2011 בלבד.

על פי הנטען בכתב התביעה, המבקש נותר חייב למשיב את סכום התביעה, בגין יתרת חוב בחשבון עובר ושוב, וכן יתרות של שתי הלוואות שנטל.

כך גם הודיע הבנק על כרטיסי אשראי שאותם החזירו המבקש ואישתו ובקשו לבטלם, ככרטיסים אשר בוטלו בשל שימוש לרעה, ובכך הסב הבנק נזק למבקש.

. כטענת המשיב, המבקש אינו טוען דבר כנגד החוב שנוצר בחשבון הבנק, אלא טוען לנזק שגרם לו המשיב בהתנהלות לא תקינה, בהתניית שירות בשירות, בהקטנה חד צדדית של מסגרת אשראי ללא מתן היזדמנות מספקת להתארגנות ללא אותה מסגרת.

...

לסיכום טוען המשיב, כי גם אם יש למבקש עילת תביעה כל שהיא כנגד הבנק, על יסוד טענותיו השונות, הרי שאין באותן טענות כדי לאיין את חובו של המבקש לבנק.

אף על פי כן, סבורני כי עניינו של המבקש כאן מצדיק מתן רשות להתגונן, הגם שבקשתו אינה מבוססת על הפנייה למסמכי הבנק.

מן הראוי היה כי המבקש יגיש בקשה להורות לבנק להמציא את המסמכים ללא תשלום, או תוך תשלום מופחת, ואזי ייתכן כי ביהמ"ש היה נעתר לבקשתו, על אף הכלל המתנה את קיום הגילוי המוקדם של המסמכים בתשלום דמי האחזור.

סיכומו של דבר, ניתנת בזאת למבקש רשות להתגונן.

התובעת הגישה סיכומיה ביום 25.3.21, אולם, ביהמ"ש מחק אותם עקב חריגה מהוראותיו והם הוגשו שוב ביום 31.3.21.

ביהמ"ש קבע שעילת התביעה בגין אי גילוי קיום בטוחה נוספת להבטחת פרעון החוב בחשבון לא היתיישנה שכן נטל הבאת הראיות והשכנוע לעניין טענת ההתיישנות חל על הבנק ולכן מצופה היה שהבנק יוכיח שהמסמך הומצא לתובעת בחודש ספטמבר 2010 באופן שגרם להתיישנות התביעה, אך הוא לא עשה כן. ביהמ"ש קבע כי הגשת התביעה לוקה בשיהוי רב. זאת משום שהתובעת לא העמידה הסבר מניח הדעת לכך, לרבות לחלוף הזמן ממועד מתן פסק הדין בתביעת הבנק בשנת 2014.

התובעת הפניתה לדברי ביהמ"ש בתביעת הבנק שם קבע כלהלן: "הבנק אף טען, כי רינת היתה מודעת להליכי מימוש המשכנתא ואף נטלה בהן חלק, אלא שאז לא מצאה לנכון להעלות את הטענות שהועלו על ידה בתצהירה", "סבורני כי טענתו של הבנק לפיה רינת היתה מודעת להליכי המימוש, אך לא מצאה לנכון להשיג על קביעת השווי ואישור המכר (עדות רינת בע"מ 258), אינה מציעה תשובה לשאלה מדוע הבנק לא טרח ליידע את רינת בדבר החוב הקיים בחשבון, כמו גם בטענתו כי היא חייבת בפירעונו וזאת סמוך לפטירת המנוחה." ביהמ"ש קבע בפסק הדין החלקי כי דברים אלה, יפים גם לעניין העובדה שהבנק לא יידע התובעת כי בכוונתו לוותר על השיעבוד על הדירה ברחובות, על אף שהיה לה עניין בהחלטת הבנק בעיניין זה וקבע כי הטענה של הבנק כי התובעת נתנה הסכמתה למימוש, אינה מסייעת לבנק מרגע שלא גילה לתובעת עובר על כוונתו לוותר על הבטוחה הנוספת, עובר למתן הויתור, כפי שיפורט בהמשך.

...

הגשת כתב הגנה וכתב תשובה, הדיון הראשון, הגשת ראיות והדיון השני הבנק הגיש כתב הגנה ביום 27.2.18 בו טען כי יש לדחות את התביעה הן על הסף והן לגופה וזאת בשל התיישנות ואף בשל עשיית עושר ולא במשפט והעדר עילה.

חלופה 1: תיאור שטח שווי מ"ר בנוי סה"כ שווי הנכס דירת מגורים 51.5 6,900 ₪ 355,000 ₪ חלופה 2: תיאור שטח שווי מ"ר בנוי סה"כ שווי הנכס דירת מגורים 51.5 26,300 ₪ 1,354,000 ₪ חלופה 3: סיכום דמי שכירות ראויים לפי שנים: שנה היחס בין שווי למ"ר לכל שנה ביחס לשווי במועד עריכת השומה דמ"ש לשנה במעוגל דמ"ש לחודש במעוגל 2006 26.24% 10,400 ₪ 900 ₪ 2007 26.24% 10,400 ₪ 900 ₪ 2008 38.02% 15,080 ₪ 1,260 ₪ 2009 38.02% 15,080 ₪ 1,260 ₪ 2010 51.71% 20,500 ₪ 1,710 ₪ 2011 55.51% 22,010 ₪ 1,830 ₪ 2012 58.94% 23,370 ₪ 1,950 ₪ 2013 62.36% 24,720 ₪ 2,060 ₪ 2014 68.63% 27,210 ₪ 2,270 ₪ 2015 74.90% 29,700 ₪ 2,480 ₪ 2016 89.73% 35,580 ₪ 2,970 ₪ 2017 93.16% 36,940 ₪ 3,080 ₪ 2018 98.10% 38,900 ₪ 3,240 ₪ 2019 94.68% 37,540 ₪ 3,130 ₪ 2020 94.68% 37,540 ₪ 3,130 ₪ 2021 100.00% 39,650 ₪ 3,300 ₪ חלופה 4 – אומדן שווי שוק לנכס שבנדון לחודש 10/2010: תיאור שטח שווי מ"ר בנוי סה"כ שווי הנכס דירת מגורים 51.5 ₪ 13,600 ₪ 700,000 ₪ חלופה 5 – אומדן שווי שוק לנכס שבנדון לחודש 03/2014: תיאור שטח שווי מ"ר בנוי סה"כ שווי הנכס דירת מגורים 51.5 18,050 ₪ 930,000 ₪ שומה לאור כל האמור לעיל, הנני מעריכה את שווי הנכס ודמי השכירות הראויים בהתאם לחלופות המבוקשות, כדלקמן: חלופה תאור מועד קובע סה"כ אומדן שווי הנכס 1 שווי שוק 01/01/2006 355,000 ₪ חלופה תאור מועד קובע סה"כ אומדן שווי הנכס 2 שווי שוק מועד מתן השומה 1,354,000 ₪ חלופה תאור שנה דמ"ש חודשיים ראויים דמ"ש שנתיים ראויים 3 דמי שכירות 2006 900 ₪ 10,400 ₪ 2007 900 ₪ 10,400 ₪ 2008 1,260 ₪ 15,080 ₪ 2009 1,260 ₪ 15,080 ₪ 2010 1,710 ₪ 20,500 ₪ 2011 1,830 ₪ 22,010 ₪ 2012 1,950 ₪ 23,370 ₪ 2013 2,060 ₪ 24,720 ₪ 2014 2,270 ₪ 27,210 ₪ 2015 2,480 ₪ 29,700 ₪ 2016 2,970 ₪ 35,580 ₪ 2017 3,080 ₪ 36,940 ₪ 2018 3,240 ₪ 38,900 ₪ 2019 3,130 ₪ 37,540 ₪ 2020 3,310 ₪ 27,540 ₪ 2021 – מועד עריכת השומה 3,300 ₪ 39,650 ₪ חלופה תאור מועד קובע סה"כ אומדן שווי הנכס 4 שווי שוק 10/2010 700,000 ₪ חלופה תאור מועד קובע סה"כ אומדן שווי הנכס 5 שווי שוק 3/2014 930,000 ₪ "

ביהמ"ש לא קובע מסמרות בעניין זה, שכן אינו אמור להכריע בו. דיון בהוצאות בשים לב לסכום שכר הטרחה שביהמ"ש פסק בפסק הדין החלקי, וכן בשים לב לפער בין סכום התביעה ובין סכום התביעה, ביהמ"ש קובע כי הנתבעת תשלם לתובעת מחצית מכלל הוצאותיה לעניין אגרות, תשלום לשמאי מטעמה ותשלום לשמאית מטעם ביהמ"ש וכן שכ"ט בא כוחה של התובע בסך של 35,000.

סוף דבר ביהמ"ש מחייב הנתבעת לשלם לתובעת כלהלן: 560,000 ₪ צמוד בתוספת הצמדה למדד המחירים לצרכן בלבד עד מועד הגשת התביעה ומאותו מועד בתוספת רבית כדין ועד מועד התשלום בפועל.

בנוסף, המסגרת בחשבון התובע עמדה באותו מועד על-סך 200,000 ₪ כשיתרת החריגה בחשבון בעקבות משיכת השיקים ביום 30/11/18 הייתה בסך 525,000 ₪, דהיינו - גם אם הטענה הייתה נכונה והבנק היה מזרים באותו מועד הלוואה בגובה 87,000 ₪ - עדיין הבנק היה צריך להחזיר את השיקים עקב חריגה מעל ומעבר למסגרת אף אם נתחשב בהלוואה הנ"ל. בנוסף נטען כי התחשיב אינו סביר ומבוסס על הנחות וספקולאציות, כשלא ברור איך החזרת שיקים בסך 87,000 ₪ גרמו לנזק לחודש 12/2018 בסך 12,000 ₪ ואילו לשמונה חודשים של שנת 2019 לנזק של 318,000 ₪; (5) הנזק הכלכלי הנוסף שנטען שניגרם לתובע כתוצאה ממחדלי ושגיאות הבנק והשמוש האלטרנטיבי שניתן היה לעשות בהפרשי הריביות והעמלות ביתר שקיומם בתזרים התובע היה מאפשר לו לנהל את עסקיו בתנאים מסחריים מועדפים (תחשיב מס' 5); בעיניין זה נטען כי למרות שגם בתחשיב זה אין הסבר, נראה כי פינקל בחר לחשב כל הפרש שהוא טוען בכל שנה פי חמש מסכומו ואת הסכום המוכפל הוא צירף בתחילת כל שנה ושוב הכפיל פי חמש ובסך הכל פי 25!!.

במסגרת טענות ההגנה של התובע כנגד תביעת הבנק (כפי שמצאו ביטוין בבקשת הרשות להיתגונן) שב וחזר התובע על עקרי טענותיו בכתב תביעתו (שהוגשה כאמור עובר לתביעת הבנק) ובכלל זה חזרה על הפרת החובות השונות של הבנק כלפיו ועל חמשת סוגי הנזקים השונים כפי שפורטו בחוות הדעת שהגיש.

כך או כך, טענה זו שבבסיס התחשיב האמור, לא רק שאינה עולה בקנה אחד עם האמור בסעיף 12.2 לתנאי ניהול החשבון לפיו הבנק יהיה רשאי לחייב את התובע בעמלות בנקאיות שונות בקשר עם ניהול החשבון ו/או סעיף 6 לתנאים הכלליים לפעילות באשראי (צורפו במסגרת נספח 1 לתיק מוצגי הבנק) אלא שפינקל לא הפנה לכל מקור (ובכלל זה הנחייה רלוואנטית של המפקח על הבנקים) לפיה הבנק אינו רשאי לגבות עמלה מסוג זה או הוראה ברורה שיש לראותה כחלק מהריבית שנגבית בהלוואה.

תביעת הבנק: במסגרת תביעת הבנק (שהוגשה כאמור מספר חודשים לאחר תביעת התובע) עתר הבנק לחיוב התובע בסך של 227,367 ₪ שמקורו ביתרות חוב והתחייבויות שנותרו לאחרון בחשבון מס' 199524 לפי הבאים: (א) יתרת חוב בעו"ש/חח"ד בסך 73,247 ₪; (ב) יתרת חוב בגין ריבית מיצטברת בעו"ש/חח"ד בסך 1,266 ₪; (ג) יתרת הלוואות לא צמודות בסך 145,300 ₪; (ד) יתרת הלוואה בפגור בסך 7,554 ₪.

...

לאור כל האמור, דין תביעת הבנק להתקבל במלואה ביחס לארבעת רכיבי יתרות החוב שפורטו בתדפיס האמור.

סוף-דבר: על בסיס כל האמור לעיל, דין תביעת התובע (בתיק 5437-12-19) להידחות במלואה ודין תביעת הבנק (בתיק 17458-09-20), להתקבל במלואה.

הנני מחייבת את התובע לשלם לבנק סך ל 254,555 ₪ - סך יתרות החובה כשהוא נושאות ריבית והפרשי הצמדה ממועד הגשת התביעה ועד מתן פסק דין זה. אבהיר כי בנסיבות העניין (ובעיקר לנוכח עיתוי הגשת תביעת הבנק אל מול מועד הפסקת הפעילות בחשבון) לא מצאתי להיעתר לבקשת הבנק לצירוף המבוקש של ריבית בשיעור המקסימלי.