בהשלמת הטיעון מפרטים המבקשים באריכות את הוראות החוק לאיסור הלבנת הון ומשמעויותיו, וטוענים כי גם אם יש פעילות חשודה אין הבנק רשאי לסרב לכבד שיק משום כך.
הבנק בתגובתו לטיעוני המבקשים משיב כי במקרה שבפנינו, השיקים כולם סורבו שבשל אי כסוי מספיק, ואין בטיעוני המבקשים כדי להוביל לביטול הגריעה שנעשתה כדין.
על ההבדל שבין היתנהגות היוצרת חובה בצידה לבין צפייה עמד כבוד השופט יצחק עמית במאמריו, חוק שיקים ללא כסוי, תשמ"א-1981, הפרקליט מד(ג)449, 470, דברים שלא נס לחם:
"זכותו של לקוח, הפועל בחריגה ממסגרת האשראי המאושרת, נופלת מזכותו החוזית על פי הסכם המסגרת להקצאת אשראי. העובדה, שהבנק הסכים בעבר לסטייה מעבר לאשראי המאושר, אינה מלמדת, כשלעצמה, על חובה להמשיך לעשות כן בעתיד ולתמיד. אין בה, כשלעצמה, כדי לשמש בסיס לקיומו של יסוד סביר להניח שהיתה חובה על הבנק לפרוע שיקים, גם כאשר יש חריגה ממסגרת האשראי...
היו שגרסו, כי המבחן האובייקטיבי הוא אם סרובו של השיק מקנה לבעל החשבון עילת תביעה נגד הבנק .
...
המבקשים מפרטים ששה שיקים, שבכולם במועד הצגתם לבנק היה כיבודם מוביל לחריגה ממסגרת האשראי, אלא שהבנק סירב לכבד את השיקים בניגוד לסיכום, ובמיוחד סירב לאפשר למבקשים לבצע הפקדת מזומן וגם כאשר הצליחו לבצע הפקדת מזומן לחשבון, באמצעות העברת זהב מחשבון אחר, סורבו השיקים בניגוד להסכמות ובניגוד לכל דין.
שילוב של ההוראות הנ"ל מביא למסקנה כי היום הקובע לבדיקת קיומה של יתרה מספקת לצורך פירעון השיק שנמשך מן החשבון הינו יום סליקת השיק דהיינו יום העסקים הבנקאי בו הוצג השיק לפירעון בבנק הגובה ע"י הנפרע או הנסב.
בנסיבות אלה, המבקשים לא הציגו כל טעם או נימוק להורות על גריעת איזה מהשיקים מושא הערעור והבקשה נדחית.
