תביעת בנק להשבת סכומים מחשבון עו"ש עקב צבירת חובות

הנאמן ציין כי הוא הציג לפני בנק הפועלים חישוב המראה כי נגבתה ריבית פיגורים בחשבון העו"ש, וכי לאחר מכן הבנק השיב ולמעשה שינה גירסתו עת ציין: "הסך של 207,000 ₪ שנגבה מאת בעלי המניות, נגבה על חשבון ריבית חריגה, שלא נכללה בתביעת החוב כפי שהוגשה; כך שאין המדובר בסכום אשר פרע חלק מתביעת החוב". נוכח תשובתו המאוחרת של בנק הפועלים, קבע הנאמן כי זקיפת תקבולי הערב לרכיב ריבית הפיגורים בלבד לא תפחית מקרן החוב, ולכן תביא לתוצאה בלתי סבירה לפיה הקרן לא תפחת לעולם וריבית הפיגורים תיצמח מחדש.

בנוסף, נאמר כי אם בנק לאומי היה בכל זאת מעמיד לכונסי הנכסים את כספי הפקדון לצורך הפעלת החברה, אזי יתרת החוב בחשבון החברה את הבנק הייתה גבוהה יותר משמעותית בהשוואה ליתרת החוב, אילמלא קזוז הפקדון, ובהתאם גם סכום הריבית שהיה נצבר על יתרת החוב היה גבוה יותר.

על כן, לא הכיר הנאמן בריבית שנצברה עקב עיכוב זה. לעמדת הנאמן, אין ממש בטענות המערערים כי קיימת הצדקה להתנהלות זו. לדידו, די בכך שהסכמי השיעבוד היקנו למערערים, בנוסף לזכות השיעבוד בכל נכסי החברה בין קיימים ובין עתידיים, גם זכות עכבון וקיזוז בכל כספי החברה שהגיעו או יגיעו אליהם בכל דרך.

...

סיכום: מין המקובץ לעיל, תוצאת הערעורים היא כי מלוא הסוגיות העקרוניות הוכרעו לטובת המערערים.

אני מקצה לטובת העניין 60 ימים מקבלת החלטה זו. אשר לשאלת ההוצאות, אמנם דין הערעור להתקבל למעשה, אך כפי שציינתי בפסק הדין גופו, קביעות הנאמן שבמחלוקת נשענו על אדנים משפטיים ועל היגיון מסוים.

בסופו של דבר, הנאמן השקיע מרצו והכריע בתביעות החוב כפי שהוא ראה את הדברים.

סכום נוסף שנתבע הוא יתרת החוב בחשבון עו"ש מס' 283320 על שם החברה בעקבות פיגורים בהחזר הלוואה שניתנה לחברה.

טענות הצדדים התובע טוען כי מדובר בתביעת בנק פשוטה בגין יתרות חוב שנצברו בחשבונות הבנק שניהלו הנתבעים אצל התובע.

עוד מעלים הנתבעים שורה של טענות קזוז לחובה של הנתבעת 1, ובהן טענות להתניית שירות בשירות; קיומו של פקדון שנידרש על ידי התובע בנגוד למסמכים; טענות הנוגעות לחיובי ריבית; טענה כי לא נמצא מקור לחיוב החברה בהפקדת פקדון בגין ההלוואה בחשבון השני של החברה; הפחתה בעמלת ערבויות; טענה בנוגע לעמלת דנ"ח; טענה בעיניין ערבות שהופקה אך לא נימסרה; החזרת שיקים שלא כדין; חובה להיתקשר עם חברת אתגר; והפרת סודיות בנקאית.

הבנק החליט לזקוף את מרבית תשלום הדיבידנד לטובת חוב החברה שאינו נתבע במסגרת תביעה זו, כך שסכום התביעה בגין החשבון הראשון הצטמצם אך במעט לסך של 1,611,821 ש"ח, נכון ליום 12.9.2021.

...

בנסיבות אלו גם טענה זו נדחית.

בנסיבות אלו אין מנוס אלא לקבוע כי גם ערבותו של הנתבע 3 אינה תקפה.

התביעה לחיוב הנתבעים 3 ו-4 ביתרת החוב בחשבונות החברה, נדחית.

באשר לחובות פירט האיש בכתב תביעתו חובותיהם המשותפים של הצדדים לרבות: חוב משכנתא - 630,000 ₪; חוב לבנק דיסקונט בסך כמאתיים אלף שקלים חדשים (בעטיו ננקטו הליכי הוצאה לפועל, עת מקור החוב הוא בחריגה בחשבון העו"ש ששמש למימון צרכי משק הבית, ובהלוואה בסך 75,000 ₪, שלא עלה בידי הצדדים לפרעה).

בבחינת התנהלותם הכלכלית של הצדדים "ממעוף הציפור" מתבקשת המסקנה, כי יש לייחס חובות משפחתיים על פי טיבם - הם: חובות ארנונה, מים, חינוך וכיוב' - לאותו גרעון מיצטבר בפער בין הכנסות להוצאות משק הבית; ואילו את יתר החובות - הם: ההלוואות בסך מאות אלפי שקלים, בין למוסדות בנקאיים ובין לאנשים פרטיים (מבלי להבחין בזהותם - בין כאלה שזה עסוקם ("שוק אפור") ובין עמיתים וחברים של האיש, אשר הלוו לו לטענתו סכומים אלו ואחרים) - יש לייחס להימורי האיש.

יחד עם האמור יש לדחות טענות האשה, כי על האיש להשיב סכומים שמשך מחשבונות הבנק, ובכך נוצר חוב בחשבונות הבנק, בנוסף על חיובו לפרוע את יתרות החוב הקיימות, שכן משמעות טענתה היא למעשה "כפל פיצוי". יחד עם זאת יש כאמור לחייב את האיש להשיב לאשה את אותם הסכומים שנגרעו ממשק הבית המשותף - ואין בגינם חוב תלוי ועומד כלפי צד ג', או שעל הצדדים שניהם לפרעם כלפי צד ג' (התוספת להלוואת המשכנתא), המסתכמים בסך מוערך של כ - 200,000 ₪, ומכאן שעל האיש להשיב לאשה סך 100,000 ₪.

...

באשר למטלטלין שנותרו בדירת המגורים סבורני, כי בשים לב לזמן הרב שחלף מאז המועד הקובע ולכלל נסיבות העניין, יש להותירם לשימוש האישה והילדים, במסגרת ביצוע איזון המשאבים.

לא הונחה תשתית ראייתית ממנה ניתן ללמוד, כי מסגרת תקציב הצדדים טרם פרידתם, מובילה אל המסקנה, כי יש לגזור את עלות צרכי הילדים בשיעור העולה על אותה חזקה עובדתית, אדרבא, מהדיון בפרק הרכושי אף עולה כי משק הבית התקיים במשך שנים תוך קבלת סיוע משמעותי מהורי האיש.

בשים לב כי בעת הזאת האישה היא המשמורנית העיקרית של שלושת הילדים, ושעה שלא נטען וממילא לא הוכח כי תידרש היא לשאת בעלות מדור גבוהה מזו בה מתגוררים הם כעת, בנסיבות אלו 7 ₪ סבורני כי יש להעריך את עלות צרכי האישה והילדים גם יחד בגין מדור בסך 4,300 לחודש, ולכך להוסיף הוצאות אחזקת מדור בשיעור 1,000 ₪ לחודש.

למען הסר ספק מובהר בזה, כי מעתה ועד לסילוק מלוא יתרת הלוואת המשכנתא על הצדדים לפרעה בחלקים שווים, וברי, כי על האיש לפרוע את מלוא חיובו במזונות זמניים, ככל שטרם פרע חיוב זה. אשר על כן הנני מורה כדלקמן השיתוף בדירת המגורים יפורק על דרך של מכר לכל המרבה במחיר, עת הצדדים יתחלקו בחלקים שווים בתמורת המכר בניכוי הוצאותיו (יתרת הלוואת המשכנתא, מיסים וכיוב').

ראשית אציין כי אמנם מעדות התובע עולה כי האחרון מלא בטענות כלפי היתנהלות הבנק ומבקש להטיל עליו את האחריות למצבו הפינאנסי הנוכחי ובכלל זה את טענתו שהוא לא מיתנהל כיום באמצעות חשבון בנק ומוגבל מבחינת אמצעי תשלום (ר' ע' 2 שו' 10-25 לתמליל ישיבת ההוכחות), אולם כשנשאל ונידרש עוד בפתח חקירתו הנגדית לפרט ולמקד את טענותיו כלפי הבנק בקשר עם תביעתו דנן, השיב האחרון כי כלל לא קרא כלל את כתבי בית הדין ואף לא את חוות הדעת של המומחה מטעמו ובתוך כך סיפק מענה מיתחמק לפיו "אני לא מבין גדול בניירת" (ר' ע' 3 שו' 13-19 לתמליל ישיבת ההוכחות) כמו גם המענה לפיו "אף פעם לא התעסקתי עם הבנקים" (ר' ע' 4 שו' 35 לתמליל ישיבת ההוכחות).

תביעת הבנק: במסגרת תביעת הבנק (שהוגשה כאמור מספר חודשים לאחר תביעת התובע) עתר הבנק לחיוב התובע בסך של 227,367 ₪ שמקורו ביתרות חוב והתחייבויות שנותרו לאחרון בחשבון מס' 199524 לפי הבאים: (א) יתרת חוב בעו"ש/חח"ד בסך 73,247 ₪; (ב) יתרת חוב בגין ריבית מיצטברת בעו"ש/חח"ד בסך 1,266 ₪; (ג) יתרת הלוואות לא צמודות בסך 145,300 ₪; (ד) יתרת הלוואה בפגור בסך 7,554 ₪.

לא רק שגם מסיכומיו נעדרה מצד התובע כל טענה אודות נכונות שעורי יתרות החובה האמורות אלא שלמעשה מעיון בסיפת סעיף 13 לסיכומים האמורים, עולה כי התובע מכיר למעשה בנכונות חובו זה לבנק שעה שהוא מבקש "לקזז ולהפחית" את סך החוב עם סכום תביעתו.

...

לאור כל האמור, דין תביעת הבנק להתקבל במלואה ביחס לארבעת רכיבי יתרות החוב שפורטו בתדפיס האמור.

סוף-דבר: על בסיס כל האמור לעיל, דין תביעת התובע (בתיק 5437-12-19) להידחות במלואה ודין תביעת הבנק (בתיק 17458-09-20), להתקבל במלואה.

הנני מחייבת את התובע לשלם לבנק סך ל 254,555 ₪ - סך יתרות החובה כשהוא נושאות ריבית והפרשי הצמדה ממועד הגשת התביעה ועד מתן פסק דין זה. אבהיר כי בנסיבות העניין (ובעיקר לנוכח עיתוי הגשת תביעת הבנק אל מול מועד הפסקת הפעילות בחשבון) לא מצאתי להיעתר לבקשת הבנק לצירוף המבוקש של ריבית בשיעור המקסימלי.

החל ממועד זה התובעת ניהלה את החשבון ופעלה לפתיחת פקדון קצר, שהצטברו בו נכון ליום 31.12.2017 סך של 8,000 ₪, הפקדה ומשיכת כספים, פתיחת תכנית חסכון בחודש נובמבר 2017 בהפקדה חודשית של 500 ₪.

כמו כן, ביום 30.1.2018 החזיר הבנק חיובים בגין הלוואה בסך 700 ₪, וכך נהפכה ההלוואה להלוואה בפגור הנושאת ריבית פיגורים, וביום 5.2.2018 הבנק העביר לעצמו סך של 806 ₪ מהפקדון לחשבון עו"ש. בהמשך, ביום 21.1.2018 שלחה התובעת מכתב התראה לבנק.

בשונה מהוראות אלה, המחייבות מתן הודעה, קיימת לבנק זכות עכבון, עיכוב וקיזוז בהתאם לסעיף 4.6א. בו הוקנתה לבנק הזכות בכל עת, ללא צורך בהודעה מוקדמת, לעכב תחת ידו את נכסי בעל החשבון, כולם או חלקם, עד לסילוק המלא והסופי של כל סכומי החוב, תוך שמירה על יחס סביר, בהיתחשב במקדמי ביטחון ואמות מידע שיקבעו על ידי הבנק מעת לעת, בין שווי נכסי בעל החשבון המעוכבים לבין סכומי החוב.

עילות התביעה כוללות עשיית עושר ולא במשפט, עוולת נזיקיות של רשלנות וגזל, הפרת חוזה והפרות חובות בנקאיות, אמון ותום לב, לשון הרע ופגיעה בפרטיות.

...

במהלך אותה תקופה פנתה התובעת מפעם לפעם לבנק בבקשה לקבלת הלוואות, והבנק לא נעתר להן.

בחודש נובמבר 2017 נעתר הבנק לבקשת התובעת לקבלת הלוואה בסך 12,000 ₪ לכל מטרה, כשההחזר החודשי הוא 700 ₪.

סיכום הנתבעות ישלמו, ביחד ולחוד, סך של 30,000 ₪, בצירוף אגרת בית משפט ראשונה ושניה, הוצאות התובעת ובן משפחתה העד בגין ההתייצבות לדיונים בסך 3,000 ₪ ושכ"ט בסך 10,000 ₪, בשים לב למורכבות הדיונים והטענות.