מאחר שהחייב העקרי לא עמד בהתחייבויותיו לבנק, ביום 16.8.2015 הגיש המערער תביעה בסדר דין מקוצר נגדו ונגד הערבים שערבו כלפיו לקיום התחייבויותיו.
בית המשפט קמא קבע, כי טענת המשיבה לפיה התביעה הוגשה לאחר פגור אחד בלבד "טומנת בחובה את הטענה שלא היה מקום לתבוע את הנתבעת בגין יתרות משוערכות של שתי ההלוואות". זכות המערער להעמיד לפרעון מיידי הלוואה שבה הלווה מפגר בהחזרים אינה מובנת מאליה ועליה להיות מעוגנת בהסכם בינו לבין הלווה.
לא ברור מדוע יש להתנות בין שתי הפעולות, במיוחד כשהמערער הזדרז להגיש תביעה עקב חששו להברחת נכסים מטעם המשיבים וכאשר העד מטעמו, מר עופר הראל מנהל הבנק, הסביר שלאור העובדה שהיה מדובר בהלוואה בערבות מדינה, הרי על פי הנהלים המערער לא היה יכול לממש את הפקדון לפני ביצוע תהליך מסוים.
...
עם זאת, לאור המסקנה אליה הגיע בנוגע לטענת ההגנה השלישית, נקבע כי לגבי המשיבה אין משמעות אופרטיבית לקביעה זו בנוגע לקיזוז.
טענות המבקשים 2 עד 4 בעניין עצם החבות לפי כתב הערבות בשל פגמים בחתימתם נדחית.
בנסיבות אלה, העובדה שהתשלומים הקודמים זוכו בחשבון ההלוואה, כך שלא נרשם פיגור, כשהסכומים מחויבים בחשבון העו"ש, אך אינם משולמים בחשבון העו"ש, מצדיקה את הפסקת חיוב התשלומים בחשבון העו"ש, ודרישת הפרעון מהחייב שלמעשה אינו משלם את יתרת ההלוואה (ראו: ע"א 345/78 בנק הפועלים בע"מ נ' סרדס, פ"ד לג(1) 683 (1979) - "חיוב חשבונו של החייב, העומד אותה שעה ביתרת זכות, עשוי להיחשב כפירעון. לעומת זאת, מסכים אני עם חברי, השופט בכור, כי חיוב חשבונו של חייב, העומד בין כה וכה ביתרת חובה, לא יתפרש כפירעון, אלא אם כן הוכח כי הצדדים הסכימו אחרת. חיוב כזה אינו אלא פעולה חשבונית, ואין בו יותר מאשר מתן התחייבות נוספת על-ידי החייב לבצע את התשלום. התחיבות כאמור אינה שקולה כנגד פירעון, אלא אם כן הצדדים הסכימו על כך כי תהווה פירעון.")
על כן היה על בית המשפט קמא לקבל את עמדת המערער גם בשאלה השלישית, ולדחות את טענת המשיבה בעניין זה.
סיכום:
על פי כל האמור לעיל, דין הערעור להתקבל, כך שפסק דינו של בית משפט קמא יתבטל ובמקומו תתקבל תביעת המערער לחייב את המשיבה לשלם לתובע 201,068 ₪ (היתרה שנתבעה בניכוי סכומי תכניות החיסכון והריבית שנוספה בשל קיזוזם לאחר 10 ימים), בצירוף ריבית פיגורים בשיעור 13.20% לשנה או בשיעור אחר שיהיה נהוג בבנק התובע מעת לעת, מיום 7.8.15 ועד התשלום המלא בפועל, בצירוף אגרת בית המשפט, אגרת הערעור ושכר טרחת עורך דין בערכאה קמא ובערכאת הערעור, לפי תקנה 512 בסך 25,425 ₪, כשהם צמודים ונושאים ריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961.
