תביעת בנק לאומי למשכנתאות נגד ערבים לחוב

(ע"א 6547/12 עמר נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פסקות 12-14 לפסק דינו של השופט עמית (פורסם בנבו, 13.4.2015); ע"א 1691/11 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' צוברי, פסקות 35 ו-59 לפסק דינו של השופט מלצר, והאסמכתאות שם (פורסם בנבו, 15.12.2015) (להלן: עניין צוברי).

ובפיסקה 32 לפסק דינה של השופטת ברק-ארז בע"א 1756/11 חבה נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם בנבו, 8.4.2013) (להלן: עניין חבה) נכתב: "במובנים רבים, היוה תיקון תשנ"ח המשך ישיר לתיקון קודם שהוכנס בחוק הערבות שנים אחדות קודם לכן (חוק הערבות (תיקון), התשנ"ב-1992 (להלן: תיקון תשנ"ב)), לרקע תופעה קשה של אנשים פרטיים אשר ערבו להלוואות בנקאיות שנטלו חברים או קרובים, תכופות מתוך חוסר הבנה של תוצאות מעשיהם, וחוו היתמוטטות כלכלית לאחר שערבותם מומשה על ידי הבנקים (ראו: דברי הסבר להצעת חוק הערבות (תיקון), התשנ"א-1991; ע"א 1304/91 טפחות - בנק משכנתות לישראל בע"מ נ' ליפרט, פ"ד מז(3) 309 (1993); רע"א 7421/96 בנק הפועלים בע"מ נ' יונס, פ"ד נ(5) 876, 877 (1997)). על מנת לתת מענה לתופעה קשה זו, העניק תיקון תשנ"ב הגנות מיוחדות, "צרכניות" באופיין, לערבים שהתחייבו בנסיבות מסוג זה. תיקון תשנ"ח, שניכנס לתוקף בראשית שנת 1998, המשיך במגמה הצרכנית של תיקון תשנ"ב, והרחיב את ירעת ההוראות המגנות, הן מבחינת הקף תחולתן והן מבחינת תוכנן - בעיקר בכל הנוגע להטלת חובות גילוי על הנושה ולחובתו להודיע לערב על פגור משמעותי של החייב בפרעון חובו".

הפרות חובת הגילוי בשנים 2001 - 2013 חובת הבנק להודיע לערב יחיד על הגשת תביעה נגד הלווה, שנקבעה בתיקון 1992, הנה מקרה פרטי של יישום חובות תום הלב, הזהירות והנאמנות המוטלות על בנק כלפי לקוחותיו, וביניהם הלווים והערבים.

...

אינני מקבל את טענת הנתבעת (שלא נזכרה בתצהירה שתמך בבקשת הרשות להגן, ואשר הפך לכתב ההגנה, ואף לא נשמעה מפי הנתבע) לפיה פקידת הבנק אמרה לה ש"מערֵבים לא גובים כסף".

משלא הביא הבנק ראיה לכך, הנני קובע כי הנתבעים עמדו בנטל השכנוע להוכחת טענתם בדבר אי-גילוי פרטיו המהותיים של ההסכם.

אשר על כן, התביעה נדחית.

כמו-כן, הנני מחייב את התובע לשלם לנתבעים (ביחד ולחוד) שכר טרחת עורך-דין בסך 15,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

התביעות בתיק דנן פסק הדין ניתן במסגרת תביעה הצהרתית וכספית ע"ס 75,471 ₪ אשר הוגשה על ידי התובעים, גיא ונעה דגן (להלן "דגן") כנגד בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (להלן "הבנק") ובתביעה שכנגד של הבנק ע"ס 420,733.37 ₪ כנגד דגן, שער אפרים – מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ (להלן "האגודה") מזכיר האגודה מר ישראל וילמובסקי (להלן "ישראל").

דגן בקשו לתקן בהסכם את  מועד התשלום באמצעות הוראת קבע ל- 10 לכל חודש, ביקשו לקבל את אותו שיעור ריבית כפי שקבלו מבנקים קודמים במסגרת משכנתות קודמות, ואף לקבל את ההלוואה ללא ערבים בהתאם לתנאים אשר הוצעו בבנקים אחרים ועל כן יש לדחות את הטענה של דגן לפיה מדובר בהליך בזק.

כפי שנטען בסיכומי הבנק, מדובר בלווה אשר נימנה על קבוצה א', קרי לווים אשר ביקשו לקבל הלוואה עבור רכישת מיגרש לראשונה ועל כן יש בכך כדי לחזק את הקביעה לדחיית תביעת אפטרוט וקבלת תביעת הבנק במלואה שכן הנסיבות בתיק דגן שונות בתכלית שכן הם רכשו מיגרש , נטלו הלוואה, קיבלו את כל האישורים מהמינהל, בנו את ביתם על המיגרש ולא פרעו את חובם לבנק.

...

לענין הטענה בדבר רשלנות הבנק בכך שאישר הלוואות נוספות למרות שהייתה הקפאה נקבע כי: "אני מקבלת את הסברי הבנק לפיהם בנתוני שער פרויקט שער אפרים, שהיו מוכרים לו מההלוואות האחרות, וכאשר סבר (ובהסתמך על החוזה הכוזב שהציג שמחי) כי מדובר ברכישת מגרש חדש בהרחבה זו, לא היה הכרח בחוות דעת שמאי. מכל מקום, אפילו היה מתברר כי הבנק התרשל בהיבט זה, הרי ברור שהנפגע הינו הבנק עצמו ולא שמחי". עוד נקבע בפס"ד שמחי כי "לא הוכחה לי הטענה כי הבנק ידע בעת מתן ההלוואה שמינהל מקרקעי ישראל הקפיא את הקצאת המגרשים בשער אפרים, ושוכנעתי כי לא היה גם פגם בכך שהבנק ניאות לתת אמון באגודה ובשמחי ולהעניק לשמחי את הלוואה בטרם הוצג לו כתב התחייבות חתום על ידי מינהל מקרקעי ישראל, מתוך ההנחה כי מסמך זה יועבר בהמשך, כפי שנעשה במקרים אחרים. מכל מקום, ברי כי אף אילו היה מתברר שהבנק התרשל בבדיקת נתון כלשהו, הרי שאין בכך כדי להקנות עילה נגדו לשמחי, אשר מסרו לו את הנתונים הכוזבים". בית המשפט אף חייב את שמחי לשלם לבנק סך של סך של 30,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד. שמחי הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי מרכז בתיק ע"א 54716-05-11, חזר בו מהערעור והערעור נדחה תוך חיובו בהוצאות.

כן ראה פסקי הדין אשר ניתנו במסגרת ת.א. 41299/06 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' יפתח חדד ובת.א. 21454/03 אפטרוט נ' בנק לאומי לישראל בע"מ. בפסקי הדין הנ"ל קביעות שיש גם בהן על מנת לבסס את תוצאת פסק הדין בתיק זה. על כן, ולאור כל האמור לעיל, הנני דוחה את תביעת דגן ומקבל את תביעת הבנק כנגד דגן במלואה.

כמו כן, הנני מחייב את דגן לשלם לבנק סך של 15,000 ₪ בגין הוצאות וכן 50,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, שניהם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

אולם, אין חוק הערבות מהוה האכסניה המשפטית היחידה החלה בעיניין שלפני, כפי שנקבע בע"א 1691/11 בנק לאומי למשכנתאות נ' רחל צוברי ואח' (2015) (להלן:- "עניין צוברי") יש לבחון גם את חובת תום הלב, חובת הנאמנות וחובת הזהירות, בשים לב למערכת היחסים בין הבנק ולערבים, לאנטרס של הבנק לתת אשראי (שכן זו פרנסתו) ולפערי המידע.

ועדיין, קיומו של הסדר החוב שנערך, והתנהלות הבנק לאורך התקופה, מצדיקה קביעה ולפיה בנסיבות העניין יש לפטור את הערבים ולדחות את התביעה כנגדם וזאת מהסיבות הבאות:- סעיף 26(א) לחוק הערבות מחייב את הבנק להודיע לערב כאשר החייב לא מקיים את חיובו וזאת תוך 90 ימים.

...

לפיכך אני קובע כי בעצם חתימה על הסדר החוב, מבלי לידע את הערבים, יש בכדי לבטל את הערבות ודין התביעה כנגד הנתבעים 6 ו-7 להידחות עילה נוספת שמביאה לקביעה ולפיה הערבות בטלה, הינה אי גילוי המצב הכלכלי של קוקי קפה לערבים.

צודק הבנק כי עדותו של בנאים סעדיה הינה בעייתית, ובייחוד כאשר גם הוא סייע, ככל הנראה לנתבעים 2-4 להבריח נכסים, אולם אני מקבל את עדותו כי אם היה יודע שהנתבעים 2-4 עלולים לסבך קרובת משפחה היה מוודא כי ההלוואה הזו נפרעת.

בכל הקשור לשאלת ההוצאות, בשים לב לכך שהנתבע 7 בחר לחרוג באופן משמעותי מהיקף הסיכומים שהוקצב לו (בשיעור של 66%), מצאתי לנכון לפסוק לזכותו הוצאות נמוכות באופן יחסי לחריגה זו. לפיכך הנני דוחה את התביעה, התובע ישלם לנתבעים הוצאות ושכ"ט עו"ד בשיעורים הבאים:- לנתבעת 6 – 20,000 ₪.

התביעה העיקרית הוגשה על ידי בנק לאומי (להלן: "התובע" או "הבנק") בסדר דין מקוצר על סך של 209,650.90 ₪, לטענת הבנק הנתבעים הנם ערבים למלוא התחייבות החייבים, סרוב אדוארד ז"ל וסרוב ורה (להלן:- "החייבים"), וזאת כנגד חוזי הלוואה שלקחו החייבים לצורך רכישת דירה, מדובר בשתי הלוואות בסכום כולל של 142,000 ₪ אשר נילקחו ביום 9.7.06, כנגד ההלוואות נרשמה בטוחה מסוג משכנתא ראשונה על הדירה שנרכשה, כמו כן הנתבעים חתמו על כתב ערבות.

כפי שהסתבר החייב נפטר כבר ביום 8.3.04 (עוד בטרם הוגשה כנגדו התביעה) וביום 5.9.06 התקבלו תגמולי ביטוח חיים בסך 128,617 ₪, כספים אלו סילקו "חלק מיתרת ההלוואות, לא כולל חוב בפגור ויתרת מענקים מותנים" (ראה תצהיר מר יקרי וייס מטעם הבנק).

...

טענות הצדדים דרושות ליבון עובדתי, ואין די בליבון שנעשה בדיון שהתקיים בפני ביום 13.6.18 בכדי לקבוע בהן מסמרות כבר עתה, אולם סבור אני כי יש בטענות אלו בכדי להצדיק מתן רשות להתגונן, ולו לגבי גובה החוב והשאלה האם הבנק פעל כנדרש (גם אם עצם קיומה של הערבות אינה מוכחשת) איני סבור כי יש צורך בחיוב בערובה בנסיבות מקרה זה, שכן חלק גדול מהחוסרים נובע ממידע שנמצא בידי הבנק ובא כוחו הקודם.

לסיכום, ניתנת בזאת לנתבעים 2 ו- 3 רשות להגן, שאלת ההתיישנות תידון בהליך העיקרי.

דוחה לקדם משפט, במעמד אישי של הנתבעים, ליום 20.3.19 בשעה 09:30 אני מורה על הגשת תצהירים בכתב של בעלי הדין והעדים מטעמם, לרבות תיקי מוצגים מלאים הכוללים את המסמכים שבדעת הצדדים להסתמך עליהם, במועדים כדלקמן: התובע – עד ליום 1.1.19 הנתבעים – עד ליום 27.2.19 כל הראיות [מסמכים, חוות דעת, תעודת עובד ציבור וכיוצ"ב] יוגשו בתיק מוצגים נפרד כדלקמן: תיק המוצגים יכלול דף תוכן עניינים שבו יפורט (בשורה אחת) מיספורו של המוצג, תיאורו וכן העמודים בתיק המוצגים (עמוד זה ימוספר בספרה [1] וכל הדפים ימוספרו בסדר כרונולוגי רץ ממנו.

לפיכך נטען כי הנתבע היה מודע לחובות החברה והערבים לה מחודש מרץ 2020, מועד הפגור הראשון, המאוחר למועד בו טוען הנתבע כי מכר את מניותיו, וכי הנתבע היה חלק בלתי נפרד מניהול המו"מ עם הבנק גם לאחר מועד זה. נטען, כי הערבים הנוספים עמדו בהסדר בתשלום הסך האמור, ובכך הופטרו מערבותם, ולפיכך הוגשה התביעה כנגד הנתבע ואדם בלבד, בגין יתרת החוב בנכוי סכום ההסדר שסולק על-ידי הערבים הנוספים.

הפרה של חובות תום הלב, הזהירות והנאמנות כלפי הערב, עלולה להוביל, בנסיבות מסוימות, לפטור מלא או חלקי של הערבות (ע"א 1304/91 טפחות – בנק משכנתות לישראל בע"מ נ' ליפרט (1.7.1993); ע"א 5893/91 טפחות בנק משכנתות לישראל בע"מ נ' צבאח (11.4.1994); ע"א 1570/92 בנק המזרחי המאוד נ' ציגלר (19.3.1995); ע"א 1691/11 בנק לאומי למשכנתאות נ' צוברי (15.12.2015); ע"א 6799/02 יולזרי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, סניף בורסת היהלומים (17.12.2003).

...

באשר לטענת הנתבע לפיה הבנק גרם לו לנזק, מעת שהתקשר בהסדר חוב עם הערבים הנוספים, שכן הנתבע הסתמך על כך שערבותם בתוקף, הרי שדין הטענה להידחות.

מסקנה זו נתמכת בין היתר, בעובדה לפיה הפער בין סכום ההסדר שהוצע לנתבע ולאדם בספטמבר 2022, תקופה בה נחתם ההסדר עם הערבים הנוספים, ובין סכום התביעה דנן, אינו משמעותי.

לנוכח המפורט לעיל, אני מקבלת את התביעה במלואה, ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע את סכום התביעה, בשיעור עליו עמד במועד הגשתה, בסך 40,309.42 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מאותו מועד ועד ליום התשלום המלא בפועל, ובצירוף הוצאות ושכ"ט בסך 5,000 ₪ כולל מע"מ. זכות ערעור כדין.