תביעת בנק הפועלים נגד ערב לחייב על הלוואה

תביעת בנק למימוש ערבות נגד ערב יחיד, בגין אי פרעון הלוואה שנטלו לווים בסך של 25,000 ₪.

אם הערב עמד בנטל השיכנוע המוטל עליו, עובר נטל השיכנוע לכתפי הבנק להוכיח את קיום הסייג שבסעיף 23(ב) לחוק הערבות, שלפיו לא יינתן פטור מערבות "אם הוכיח הנושה שערב יחיד ידע" על הפרט שלא גולה לו (לחובת הגילוי המוטלת על הבנק כלפי ערב יחיד לגילוי חוב קיים, תכליותיה וחשיבותה ר' למשל ע"א 8611/06 בנק הפועלים בע"מ נ' מרטין (2.3.11) בפסקות 35-42 לפסק הדין).

בשולי הדברים ייאמר כי לא מצאתי ממש בטענת הבנק כי הערב הרחיב כביכול את החזית בעדותו ובסיכומיו לעניין מהות המידע שהבנק לא גילה לו. הערב ציין אמנם את דבר ההלוואה הקודמת שניתנה ללווים על סך 65,000 ₪ וטען בין הייתר כי נוצר חוב פיגורים, בעוד שבפועל, עיון בחשבון העו"ש מעלה כי תשלומי ההלוואה ניפרעו בעקרם של דברים כסדרם, הגם שההלוואה בכללותה טרם ניפרעה.

סוף דבר הערבות בטלה עקב הפרת חובת הגילוי של הבנק כלפי הערב ביחס לעובדה כי הערבות הנה ערבות לחיוב המחליף חיוב קיים, ולפיכך תביעת הבנק נגד הערב נדחית.

...

כדי לזכות בתביעה היה על הבנק להביא ראיות תומכות בגרסתו, אשר לכל הפחות יעמידו את מאזן הראיות בסופו של דבר (ביחס לשאלה האם הבנק גילה לערב את המידע המהותי שההלוואה ניתנה לכיסוי חוב קיים) בספק שקול.

סיכומם של דברים עד כאן: באיזון מכלול הראיות שהובאו על ידי הצדדים המסקנה היא כי ראיות הערב ובפרט מסמכי הערבות מזמן אמת, הינן בעלות משקל רב ומכריע העולה במידה משמעותית על פני ראיות הבנק.

סוף דבר הערבות בטלה עקב הפרת חובת הגילוי של הבנק כלפי הערב ביחס לעובדה כי הערבות הינה ערבות לחיוב המחליף חיוב קיים, ולפיכך תביעת הבנק נגד הערב נדחית.

בית משפט השלום בבאר שבע ת"ת 638-07-15 בנק הפועלים בע"מ נ' קיימז תיק חצוני: בפני כב' הרשמת הבכירה ליאורה וינשטיין תובעים בנק הפועלים בע"מ נתבעים ויקטוריה קיימז החלטה

בין השאר נטען כי הנתבעת קבלה מכתב התראה רק כשנתיים וחצי לאחר שהוגש כתב התביעה נגד החייבים העקריים.

למעשה ספק אם הממשלה היתה מעודדת מצב בו למעשה היה נימנע מאנשים (במצבם של החייבים העקריים) לקחת הלוואות כליל – ע"י אזהרת הערבים הפוטנציאלים והעמדתם על השלכות המעשה, דבר שהיה עלול לבלום את הצמיחה.

איש מטעם הבנק לא נפגש עם סימה ולא הביא לפניה נתונים על מצבן הפינאנסי של החברות-החייבות, מצבם הפינאנסי של הערבים, הביטחונות שבידי הבנק, והסיכונים הכרוכים בחתימתה על ערבות זו. סימה לא הוחתמה על כתב ערבות נפרד בבנק ולא נימסרה לה הודעה לערב בעיניין גילוי מידע לערבים.

כלל ידוע הוא כי הרוצה להגיש בקשת רשות להיתגונן חייב להכבד ולפרט את טענותיו דבר דבור על אופניו כנאמר ברע"א 3912/12 כפי שנפסק פעמים רבות, אף שהמבקש רשות להיתגונן מפני תביעה בסדר דין מקוצר אינו צריך להוכיח את הגנותיו ואין בודקים את טיב ראיותיו, אין הוא רשאי להסתפק בטענות כלליות בתצהירו, ועליו לציין את פרטי העובדות שעליהן מבוססות טענות ההגנה שלו (ראו לדוגמה ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ ואח' פ"ד מב(1) 721, 722; ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ ואח' נ' בנק לאומי לישראל פ"ד נט(3), 41, 46-47).

...

ראשית הנני מתנצלת בפני הצדדים על כך שעקב תקלה ניתנה החלטתי באיחור רב. בפני בקשת רשות להתגונן.

מאידך מתפתחת לה מעין תופעת "פירמידה" שבסופו של דבר נחשפת במלוא מערומיה כשהשמיכה הקצרה, האמורה לכסות את כל הלוקחים במעשה זה חלק, נמתחת לכל הכיוונים ונקרעת.

לאור האמור לעיל החלטתי לתת לנתבעת רשות להתגונן אולם רשות זו תהיה מותנה בתנאי שהנתבעת תפקיד בקופת בית המשפט, מדי חודש בחדשו בראשון לחודש, סך של 350 ₪, החל מתאריך 1.6.16.

בית משפט השלום בטבריה תא"מ 7453-12-16 בנק הפועלים בע"מ נ' קירילנקו תיק חצוני: בפני כבוד הרשם בכיר מוהנד חליאלה תובעים בנק הפועלים בע"מ נתבעים ולרי קירילנקו פסק דין

תביעה בסדר דין מהיר של בנק נגד ערב ע"ס 73,199 ₪.

סבטלנה טענה בתצהירה כי החייבת העיקרית פנתה אליה לצורך חתימה על הערבות אך מאחר שהיא הייתה מובטלת הציעה כי הנתבע יחתום כערב להלוואה; החייבת העיקרית לא פירטה את סכום ההלוואה אך סבטלנה הבינה ממנה כי היא נידרשת לשלם סכום של 10,000 ש"ח ; סבטלנה פנתה לנתבע ואמרה לו שאולגה זקוקה לעברת להלוואה בגובה 10,000 ₪ והוא הסכים לחתום; סבטלנה הייתה נוכחת במעמד החתימה וראתה כיצד הפקידה הצביעה לנתבע על המקום שעליו לחתום מבלי להסביר לו דבר; סבטלנה טענה בתצהירה כי היא והנתבע סברו כי הסכום הנערב הוא 10,000 ₪ ולא קיבלו את המסמכים לעיון וממילא להא היה טעם לעיון מאחר שהם לא דוברי עברית; הפקידה לא הסבירה לנתבע על מה בדיוק הוא חותם , לא התעכבה על המסמכים ולא הפניתה לסעיף כלשהוא בו. מטעם הבנק הצהירה הפקידה גב' פיסחוביץ' ילנה , (להלן: "ילנה"), שטענה בתצהירה כי היא בעלת ותק של כ - 16 שנים ; הערבים חתמו בפניה לאחר שזיהתה אותם; היא הביאה לידיעת הערבים את פרטי ההלוואה והם חתמו על כל סעיף רלוואנטי במסמך ההלוואה ; נוסף על כך, היא הביאה לידיעת הערבים את העובדות המפורטת בממסך גילוי מידע לערב ואף הסבירה להם את מהותה של הערבות והם אישרו בפניה שהם מסכימים ליטול על עצמם התחייבות זו; היא זוכרת באופן ספציפי ששאלה ,בין היתר, את הערב האם הוא מבין שמדובר בערבות על הלוואה גדולה 100,000 ₪ והא אישר בפניה כי הוא מסכים למתן הערבות; ילנה הוסיפה וטענה בתצהירה כי אין שחר לטענה של הנתבע כי לא הוסבר לו בין היתר בשפה הרוסית משמעות ערבותו; הרי ילנה עצמה היא דוברת השפה הרוסית ברמת שפת אם וכדרך קבע כאשר היא מזהה לקוחות שדוברים רוסית היא משוחחת עימם ומסבירה להם גם ברוסית את משמעות הפעולה הבנקאית שהולכת להתבצע.

בסעיף 8 לתצהירה הצהירה כי הנתבע מוכר לבנק ולילנה עצמה באופן אישי נוכח ניהול חשבונו הפרטי המנוהל בסניף חרוד נושא התביעה במחלקת בה עבדה; במסגרת ניהול החשבון חתום הנתבע על מיסמכי פתיחת חשבון הלוואות, הנפקת כרטיסי אשראי והלוואה לצורך משכנתא; על כן תמוה לטענתה כיצד הוא כשיר לבצע פעולות סטנדרטיות בחשבונו אך לא כשיר לערוב לצד ג' .

...

אינני רואה צורך להתייחס לסוגיות שעולות מאותם פסקי דין חשובים , וזאת מאחר שבטרם מבקשים להחיל הלכה פסוקה יש להניח תשתית עובדתית זהה או דומה לזו שההלכה מתייחסת אליה שאם תאמר אחרת אין לדבר סוף וניתן יהי לכתוב סיכומים ללא הגבלת היקף.

סוף דבר: על יסוד האמור לעיל, אני מקבל את התביעה במלואה ומחייב את הנתבע לשלם לתובע את מלוא סכום התביעה כפי היתרה שבתיק ההוצאה לפועל.

כמו כן ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 8,500 ₪.

אכן מדובר, כפי שטוען הבנק בסיכומיו, בטענה המנוגדת לאמור בסעיפים 23 ו- 26 לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע, בהם הצהיר "כי מאחר והוסבר לי כי אין לי ברירה אחרת וכי התיק יועבר לטפול משפטי אם לא אסכים, לא מצאתי מוצא אלא להענות להצעה. ... לאחר מכן קבלתי את הסכמתו של בני מוחמד... היחיד שעובד מבני משפחתי, כי יהא ערב להלוואה, ובלית ברירה." ומכאן, אפנה לידון בתביעת הבנק כנגד הנתבע 2, הערב.

לא שוכנעתי כי מכתבו של הבנק מיום 24.09.09 הגיע לידי הערב, וזאת משלא הוצג אישור כלשהוא המעיד כי המכתב אכן נשלח בדואר רשום, כמצויין בו. ודוק: לפי סעיף 26(ה) לחוק הערבות, לא די במשלוח הודעה בדואר רגיל, אלא נקבע כי: "הודעה של נושה לפי סעיפים קטנים (א) ו- (ד)(1) תישלח בדואר רשום לפי המען שמסר הערב לנושה". אמנם, במקרה שלנו, גם אם הבנק היה פועל כחוק, מודיע לערב על הכוונה להעמיד החוב לפירעון מידי, ומאפשר לו להכנס בנעליו של הנתבע ולשאת בתשלומים השוטפים של ההלוואה, לא מכאן הייתה צומחת ישועת הערב.

הוצאות המשפט: לחובו של הנתבע לפי פסק דין זה (ראה פסקה 69 לפסק הדין), הכולל, למען הסר ספק, גם את יתרת החוב בחשבון העו"ש עובר להגשת התביעה, יתוספו האגרות ששולמו במסגרת הליך זה כשהן משוערכות ממועד תשלומן ועד היום, וכן שכר טירחת עו"ד בסך של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ. לאור קביעתי כי הבנק הפר את חובותיו כלפי הערב, לפי חוק הערבות, לא ראיתי לחייב את הערב בהוצאות משפט מעבר לחיוביו על פי פסק דין זה (ראה פסקה 125 לעיל).

...

כאמור, גם לא שוכנעתי כי פקידת הבנק משיעל, לאור החיפזון שבו נחתמו הטפסים, כפי שתואר על ידי הערב, הסבירה לערב את שיעור הריבית, כמו גם את שיעור ריבית הפיגורים.

ואולם, החלת החזקה האמורה על כתב ההתחייבות והערבות להבדיל מן הטופס הייעודי הנפרד שנקבע בתקנות הערבות מרוקנת, לטעמי, מתוכן את הרציונל העומד מאחורי סעיף 22 לחוק הערבות, ואת התוצאות של אי גילוי כפי שנקבעו בו. סיכומו של דבר, אני קובעת כי הערב ידע את סכום ההלוואה, מספר התשלומים, וכי מדובר בהלוואת הסדר.

לא שוכנעתי כי מכתבו של הבנק מיום 24.09.09 הגיע לידי הערב, וזאת משלא הוצג אישור כלשהו המעיד כי המכתב אכן נשלח בדואר רשום, כמצויין בו. ודוק: לפי סעיף 26(ה) לחוק הערבות, לא די במשלוח הודעה בדואר רגיל, אלא נקבע כי: "הודעה של נושה לפי סעיפים קטנים (א) ו- (ד)(1) תישלח בדואר רשום לפי המען שמסר הערב לנושה". אמנם, במקרה שלנו, גם אם הבנק היה פועל כחוק, מודיע לערב על הכוונה להעמיד החוב לפרעון מידי, ומאפשר לו להיכנס בנעליו של הנתבע ולשאת בתשלומים השוטפים של ההלוואה, לא מכאן הייתה צומחת ישועת הערב.

בית משפט השלום בצפת תא"ק 1096-11-12 בנק הפועלים בע"מ נ' מורנו ואח' תיק חצוני: בפני כב' הרשמת ברכה לכמן תובע בנק הפועלים בע"מ נתבעים 1. ליסנדרו מורנו 2. ימית ליפשין 3. דפנה מורנו 4. מנואל אוסבלדו מורנו החלטה

התובע הגיש כנגד הנתבעים תביעה כספית בסדר דין מקוצר בסך 451,004.63 בגין חיוביו של נתבע 1 (להלן: "החייב") כלפי התובע ועל סך 449,456 ₪ כנגד נתבעים 2,3,4 בשל ערבותם להלוואה שנטל החייב מהתובע על סך 550,000 מיום 14/2/11 (להלן: "ההלוואה").

ימית העידה בחקירה הנגדית, שלא ידעה על מצבו הכלכלי של החייב בטרם החתימה, שלא דיברה עם החייב על העסק מהבחינה הכלכלית ולא על ההלוואה, ולא הרגישה קשיים כלכלים בבית, קשיים שעליהם היא יודעת היום ושלא היה חשבון בנק משותף עם החייב.

...

כבר בשלב זה, אני מורה על דחיית הטענה, שנטענה בעלמא, בהעדר כל פירוט כמתחייב בטענה כגון דא, בדבר מהן הפעולות הנטענות שביצע התובע.

מאחר והגנת מנואל קלושה, אני סבורה כי מתקיימים התנאים הקבועים בתקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לחייב את מנואל בהפקדת ערבון כספי כתנאי למתן רשות להתגונן.

סיכומו של דבר, אני דוחה את בקשת רשות להתגונן של נתבעות 2 ו-3 ומחייבת אותן בהוצאות ההליך בסך של 2,000 ₪ כל אחת.