תביעת בנק הפועלים להשבת הלוואה בערבות מדינה

השופט מ' רניאל: רקע זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה בת"א 29950-08-15 שניתן ביום 16.1.19 (כב' השופט א' גולדקורן), בתביעת בנק הפועלים בע"מ (להלן: "המערער" או "הבנק") נגד גב' סאלח יסמין (להלן: "המשיבה"), לתשלום יתרות הלוואה משוערכות של הלוואות שקבל בעלה, מר סאלח סאמר, משיב פורמאלי 1 (להלן: "החייב העקרי"), לאחר שהאחרון פיגר בהחזריו החודשיים.

לא ברור מדוע יש להתנות בין שתי הפעולות, במיוחד כשהמערער הזדרז להגיש תביעה עקב חששו להברחת נכסים מטעם המשיבים וכאשר העד מטעמו, מר עופר הראל מנהל הבנק, הסביר שלאור העובדה שהיה מדובר בהלוואה בערבות מדינה, הרי על פי הנהלים המערער לא היה יכול לממש את הפקדון לפני ביצוע תהליך מסוים.

המשיבה טענה בעקרי הטיעון כי חתמה על כתב ההיתחייבות וערבות להחזרת ההלוואה מבלי לחתום על כתב התנאים הכלליים, ומבלי לתת לה היזדמנות לעיין בתנאי הערבות ולקבל דו"ח סילוקין להלוואה, ובכך הפר המערער את כללי הגילוי הנאות.

...

עם זאת, לאור המסקנה אליה הגיע בנוגע לטענת ההגנה השלישית, נקבע כי לגבי המשיבה אין משמעות אופרטיבית לקביעה זו בנוגע לקיזוז.

טענות המבקשים 2 עד 4 בעניין עצם החבות לפי כתב הערבות בשל פגמים בחתימתם נדחית.

בנסיבות אלה, העובדה שהתשלומים הקודמים זוכו בחשבון ההלוואה, כך שלא נרשם פיגור, כשהסכומים מחויבים בחשבון העו"ש, אך אינם משולמים בחשבון העו"ש, מצדיקה את הפסקת חיוב התשלומים בחשבון העו"ש, ודרישת הפרעון מהחייב שלמעשה אינו משלם את יתרת ההלוואה (ראו: ע"א 345/78 בנק הפועלים בע"מ נ' סרדס, פ"ד לג(1) 683 (1979) - "חיוב חשבונו של החייב, העומד אותה שעה ביתרת זכות, עשוי להיחשב כפירעון. לעומת זאת, מסכים אני עם חברי, השופט בכור, כי חיוב חשבונו של חייב, העומד בין כה וכה ביתרת חובה, לא יתפרש כפירעון, אלא אם כן הוכח כי הצדדים הסכימו אחרת. חיוב כזה אינו אלא פעולה חשבונית, ואין בו יותר מאשר מתן התחייבות נוספת על-ידי החייב לבצע את התשלום. התחיבות כאמור אינה שקולה כנגד פירעון, אלא אם כן הצדדים הסכימו על כך כי תהווה פירעון.") על כן היה על בית המשפט קמא לקבל את עמדת המערער גם בשאלה השלישית, ולדחות את טענת המשיבה בעניין זה. סיכום: על פי כל האמור לעיל, דין הערעור להתקבל, כך שפסק דינו של בית משפט קמא יתבטל ובמקומו תתקבל תביעת המערער לחייב את המשיבה לשלם לתובע 201,068 ₪ (היתרה שנתבעה בניכוי סכומי תכניות החיסכון והריבית שנוספה בשל קיזוזם לאחר 10 ימים), בצירוף ריבית פיגורים בשיעור 13.20% לשנה או בשיעור אחר שיהיה נהוג בבנק התובע מעת לעת, מיום 7.8.15 ועד התשלום המלא בפועל, בצירוף אגרת בית המשפט, אגרת הערעור ושכר טרחת עורך דין בערכאה קמא ובערכאת הערעור, לפי תקנה 512 בסך 25,425 ₪, כשהם צמודים ונושאים ריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961.

עסקינן בתביעה להשבת כספי הלוואה אשר הגיש בנק הפועלים בע"מ (להלן: "התובע/הבנק") נגד הנתבעת.

הנתבעת פנתה לבנק בבקשה לקבלת הלוואה בערבות מדינה מהקרן לסיוע לעסקים קטנים, וזאת במטרה לפתוח עסק.

...

מכל המקובץ אני קובעת לפיכך כי התביעה מתקבלת במלואה.

הנתבעת תשלם לידי התובע סכום של 180,250 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין.

הנתבעת תשלם הוצאות התובע ושכר טרחת עו"ד בסך של 18,000 ₪.

בית משפט השלום בנתניה ת"א 9233-02-17 בנק הפועלים בע"מ נ' ברטשניידר לפני כבוד השופט אלי ברנד תובע בנק הפועלים בע"מ נתבעים 1. לילך הרשקו – ניתן פסק דין ביום 20.4.17

ביחס לבקשה זו ניתנה לנתבע 2 הרשות להיתגונן ולמעשה הפלוגתא היחידה בה אמור להכריע פסק דין זה היא האם ערב הנתבע 2 להלוואת הפריסה שהעניק התובע לנתבעת 1, הא ותו לא. במהלך ניהול ההליך, בדיון מיום 28.1.19, הסכימו הצדדים על מינוי מומחה מכריע להשוואת כתבי יד מטעם בית המשפט אשר יחווה דעתו בשאלה האם החתימות המיוחסות לנתבע 2 על סמכי הערבות התומכים בתביעה נחתמו על ידו אם לאו ולשם כך מונה המומחה עו"ד יונתן נפתלי, כאשר הסכמת הצדדים היתה כי חוות דעת קודמת שהזמין הנתבע 2 לא תוצג לעיונו.

זה מכבר היתקבל בפסיקה כלל הקפאת הזיכרון המאפשר להסתמך על רישום עבר של עד, אף אם הוא במועד מסירת העדות איננו זוכר את הארוע שפרטיו נרשמו, כאשר כלל זה גובש באופן מובנה דוקא בפסיקה בהליכים פליליים אך קל וחומר כי ניתן לעשות בו שימוש בהליכים אזרחיים, כפי שאכן נקבע במספר רב של מקרים (ראו ע"פ 869/81 מוחמד שניר נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(4) 169, 213-212 (4.11.1984) ורבים בעקבותיו, ולדוגמאות בהליכים אזרחיים ראו למשל רע"א 4708/03 לילי חן נ' מדינת ישראל, משרד הבריאות, פ''ד ס(3) 274, 310 (7.11.2005); ע"א 3569/03 ראפיק סבענה נ' המפקד הצבאי באיזור יהודה ושומרון (4.11.2010) פסקה 9 ועוד).

כך למשל, עת עסקינן בסוגיית שיוך החתימות על מיסמכי הערבות לנתבע 2, נישאל הלה בחקירתו האם הוא חותם בשם "יצחק" או "איציק" והשיב כי הוא חותם תמיד בשם "יצחק" ותמיד באותה צורה (עמ' 15 שורות 17-14), כאשר על כל מיסמכי הערבות עליהם מבוססת התובענה שאת החתימות עליהם הכחיש הנתבע 2 דנן מתנוסס השם "איציק". ב"כ התובע וידאה עימו בשנית האם יכול להיות שמדי פעם הוא חותם אחרת ותשובתו החד משמעית היתה שלילית (עמ' 15 שורות 22-18).

המסקנה הראשונה היא עצם העובדה שהנתבע 2 סתר את עצמו בנושא זה. ויובהר, אין מדובר בטעות שבהיסח הדעת שכן – כפי שהוסבר בסיכומי הנתבע 2 עצמו – חתימה על ערבות בהליך פלילי אינה עניין של מה בכך, מה גם שמדובר בחתימה בשנת 2015 אשר מאז שנחתמה חלף פחות זמן מאשר הערבויות נושא תובענה זו. וראה זה פלא, לגבי הערבויות הפחות משמעותיות (בבנק) שמאז חתימתן חלפו שנים רבות היה הנתבע 2 נחרץ לחלוטין, כך שצפוי היה כי יזכור לפחות באותה מידת נחרצות את הערבות בהליך הפלילי שנסיבות חתימתה מטלטלות יותר.

...

לאור האמור אינני מקבל את גרסת הנתבע 2 ואת טענתו כי לא חתם על מסמכי הערבות התומכים בתובענה זו. סיכום כפי שציינתי לעיל, המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא בשאלה האם חתם הנתבע 2 על מסמכי הערבות עליהם מבוססת תביעה זו נגדו, שרק בגינה ניתנה לו רשות להתגונן.

לאחר שמצאתי את גרסת עדת התביעה אמינה ועולה בקנה אחד עם ממצאי המומחה מטעם בית המשפט כי מדובר בחתימות הנתבע 2, ולאחר שמצאתי כי גרסת הנתבע 2 אינה אמינה בעיני אני מקבל את גרסת התביעה וקובע כי הנתבע 2 חתם על מסמכי הערבות נושא תובענה זו וערב לפרעון הלוואת הפריסה שקבלה הנתבעת 1 מן התובע.

לאור האמור ומאחר שלא ניתנה לנתבע 2 רשות להתגונן, וממילא לא היתה פלוגתא, בסוגיית גובה חוב הנתבעת 1 לתובע שלפרעונו ערב הנתבע 2, אני מקבל את התביעה במלואה ומחייב את הנתבע 2 לשלם לתובע סכום של 77,562 ₪ וכן את אגרת בית המשפט בסך 1,941 ₪ כשלסכומים אלה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה – 5.2.17.

בקשת הרשות להיתגונן (בקשה מס' 4) נסמכת בתצהיר הנתבע שאומת ביום 21/3/2018 בסעיף 1 מוצהר בזו הלשון: "...נתבעתי בתיק זה ע"י בנק הפועלים לשלם לו חוב נטען שנוצר בעטיין של אי פרעון שתי הלוואות בערבות מדינה – כך נטען בכתב התביעה; נושא ערבות המדינה למיטב הבנתי, כלל אינו נזכר בגוף התביעה." עפ"י הסבר מיועצו המשפטי של המצהיר עובדה זו אמורה לכאורה להקים את עילת התביעה, אולם כתב התביעה אינו מפורט דיו ויש צורך בפרטים נוספים.

חקירתו הנגדית של המבקש החלה בשאלה, האם היית מעורב בקבלת ההלוואות והשיב בשלילה ולאחר מכן הוסיף כי קראו לו לחתום בבנק אמר, כי אינו צריך לחתום כיון שהוא עובד מדינה והפקידה אמרה לו לא להגיע.

...

בהמשך מוצהר על נחישותו של המבקש בהיותו בכוחות הביטחון ביחס למניעת פיגוע כי הוא חולה מאוד ולכן יש להיעתר לבקשתו.

הסיכומים קובעים, כי תצהיר המבקש לא נסתר ומאזכר את דחיית בקשתו לגילוי מסמכים שלו הייתה מתקבלת הייתה התביעה נסתרת, אגב אזכור בר"ע שהוגשה על החלטתי ואשר עובר להגשת הסיכומים טרם הוכרעה (פסק הדין בבר"ע ניתן ביום 24/1/2019, הסיכומים הוגשו ביום 20/1/2019 – ש.ר. סיכומי התובע הוגשו ביום 20/2/2019 לאחר ארכה שהתבקשה וניתנה ואלו מציינים, כי הגנת המבקש אינה מפורטת, סתמית, נעדרת כל בסיס עובדתי או משפטי ומכאן מציע התובע לדחות את הבר"ל בציינו, כי התביעה הייתה בגין שתי הלוואות להן ערב הנתבע בחשבון משותף לו ולרעייתו הנתונה בהליכי פש"ר והוא לא העלה בבקשת הרשות להתגונן כל טענה כנגד החוב בחשבון זה. את הטענות לעניין אי ציון כתובת הבנק מכנה התובע אבסורדיות ומופרכות, ומוסיף כי מען התובע ניתן לזיהוי בנקל, שכן זה הוא הבנק הגדול במדינה ולא יהיה כל קושי להיפרע ממנו אם יחויב לבד מהיותו מיוצג.

בחנתי בקפידה יתרה את השתלשלות העניינים בתיק זה, כנסקר מעלה ובכללו והגעתי לכלל מסקנה, כי אין בפי המבקש ולו רשאית הגנה מפני התביעה שהוגשה כנגדו.

בקשת הרשות להתגונן נדחית אפוא, תוך חיוב המבקש בהוצאות התובע לשכ"ט עו"ד, חיוב אשר יבוא לידי ביטוי בפסק הדין שיינתן בסמוך לאחר חתימת החלטה זו, כמתחייב מהוראות הדין.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"מ 2954-05-11 בנק הפועלים בע"מ נ' ליברמן בפני כב' השופטת כוכבה לוי תובעים בנק הפועלים בע"מ ע"י ב"כ עו"ד רבקה בראון ממשרד עו"ד אבי נימצוביץ נתבעים מרינה ליברמן ע"י ב"כ עו"ד מועתז גאבר פסק דין

עניינו של פסק דין זה הוא הכרעה בתביעה לכאורה שגרתית, שהגיש בנק כנגד הנתבעת שפתחה אצלו חשבון, נטלה הלוואה שהתשלומים בגינה ניפרעו במהלך מספר שנים, ומשחדלה לפרוע התשלומים החודשיים ונתבעה - טענה כי "לא נעשה דבר". לגירסת הנתבעת, ולמרות שאישרה את חתימותיה הרבות על מיסמכי ההיתקשרות עם התובע, התכוונה לכל היותר לחתום על ייפוי כוח בחשבון בן זוגה, לא התכוונה לפתוח חשבון בנק ולא כל שכן ליטול הלוואה.

רקע עובדתי ביום 18/5/06, בשעות הערב, הגיעה הנתבעת אל סניף הבנק של התובע, בו היתנהל חשבונו של יבגני בן זוגה, וחתמה על בקשה לפתיחת חשבון ותנאים כלליים לניהול חשבון, נספח לבקשה לניהול חשבון, בקשה להצטרפות לתכנית "המסלולים", הצהרה על נהנה בחשבון, דוגמאות חתימות והרשאות בחשבון, דוגמאת חתימה ביומטרית, כתב התחייבות וערבות להחזרת הלוואה (עליו חתום גם בעלה של הנתבעת כערב).

לא היה לה כל צורך בפתיחת חשבון ובקבלת הלוואה, היות ובבעלותה חשבון בבנק יהב, וכעובדת מדינה, היא זכאית לתנאים מועדפים בקבלת הלוואה בבנק שבו מיתנהל חשבונה.

...

מסקנתי היא כי הנתבעת לא הרימה הנטל הכבד הרובץ עליה וכשלה מלהוכיח כי אכן נעשו על ידי התובע פעולות שיש בהם משום תרמית.

מסקנתי היא, הנתבעת חטאה כלפי עצמה ברשלנות ובעצימת עיניים, אשר נבעו מרצונה לסייע ליבגני להיחלץ מהמצוקה הכלכלית בה היה נתון ובכך לאפשר לו להמשיך לנהל את העסק שהיה בבעלותו.

ממכלול נימוקים אלה, אני מחליטה לקבל את התביעה במלואה.