תביעת ביטול הסכם גירושין בשל כפייה

] (שייצגה את הבעל בדיון שבו אושר ההסכם), "בקשה לביטול הסכם שניתן בבית הדין ביום ה-7/5/2018". בטעם הדבר כתבה: "בהיותו ניתן במעמד הרכב שישב בו דיין אחד בלבד, כמו כן בהיותו ניתן תחת לחץ וכפייה של האשה ועל כן הסכם זה הנו בלתי חוקי ויש לבטלו לאלתר." בהחלטה מיום כ"ב באב תשע"ח (03.08.2018) עיכב ביה"ד את האשה מלאכוף את ביצוע הסעיף בהסכם הגירושין עד שביה"ד ייתן החלטה בתביעת הבעל לשעבר לביטול ההסכם.

בכך, עלינו לידון בטענות שהעלה הבעל לשעבר נגד ההסכם, האם עומדות בקריטריונים המשפטיים לביטול חוזה, ובפרט הסכם גירושין אשר גם אושר וקבל תוקף פס"ד בביה"ד. בחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, פרק ב' ("ביטול החוזה בשל פגם בכריתתו") נאמר בסעיף 17 (כפיה): "(א) מי שהתקשר בחוזה עקב כפיה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכוח או באיום, רשאי לבטל את החוזה.

...

בהחלטה מיום י"ח באדר התשע"ח (05.03.2018) כתב ביה"ד: "א. ביה"ד הציע לצדדים להתגרש לאלתר, ולשם הבטחת תביעתה של האשה בענין הכתובה, יפקיד הבעל סך של 101,000 ₪ בחשבון ביה"ד עד לבירור תביעתה של האשה, כאשר ביה"ד ייקבע כעת תאריך לדיון בכתובה. הבעל הסכים להצעת ביה"ד. בסופו של דבר, האשה הסכימה אף היא להצעה.

מהות תוספת כתובה היא התחייבות חוזית של הבעל לאשה בעת הנישואין, ואין הסכם הממון שולל מהם האפשרות לעשות התחייבות חוזית נוספת מאוחרת להסכם, כל שאין הוראה ברורה בהסכם לביטול או וויתור זכות זו. אולם, עיין בזה בפס"ד מביה"ד באר שבע בתיק 139871/4 (לא פורסם) בו נכתב: "הבעל המציא לביה"ד הסכם ממון קדם נישואין שנחתם על יד הצדדים יומיים לפני החתונה ובו הצדדים מצהירים על כך שלא תהיה למי מהצדדים כל תביעה וכל טענה מכל סוג שהיא האחד כלפי משנהו עם סיום הנישואין. לטענת הבעל ויתור הדדי זה כולל גם את התחייבותו בכתובה. ביה"ד לאחר שבחן את אומד דעת הצדדים מגיע למסקנה לקבל את טענת הבעל, וזאת, לאור מסקנת ביה"ד דלעיל, שהגירושין הינם בהסכמה הדדית ונובעים מאפיון של נישואין שניים. הסכם הממון הנ"ל נועד למנוע את האפשרות שמי מהצדדים יחזיק את משנהו בשל טענות כספיות כלשהם מעבר לנאמר בהסכם. החזקת הבעל בנדו"ד בשל חיובו בכתובה סותרת את המגמה שבהסכם הממון." ועיין בפס"ד נוסף מאותו הרכב, בתיק ‏944846/6‏ (פורסם באתרים), בו הרחיבו את הדברים וצטטו מהנימוקים לפס"ד הנ"ל. שם בארו שהדברים הנ"ל באו לפטור את הבעל מספק (ולכן כאשר כתב הבעל אותו לשון ממש בנישואין נוספים חייבו אותו בכתובה, שמעתה היה עליו לדקדק בלשונו), ובעיקר מטעם "מודעא" ואומדן דעת שלא התכוון הבעל להתחייב באמת בתוספת כתובה במידה והצדדים יתפרדו מתוך חוסר התאמה (עיי"ש, ואין טעם לכפול את הדברים).

גם טענה זו דינה להידחות.

מסקנה לאור כל הנ"ל, ביה"ד קובע: הבקשה לביטול הסכם הגירושין נדחית, והוא שריר וקיים.

כאשר ביקשו הקונים לבצע את התשלום השלישי ולקבל לידיהם את החזקה בדירה, או לחילופין דמי שכירות ולאחר תיכתובת כפי שתפורט בהמשך, הודיעה התובעת לצדדים ביום 12.02.2019 על ביטולו של הסכם המכר, שכן זה נחתם על ידה בנסיבות של כפייה ועושק, וביום 14.02.2019 הגישה את התביעה שבפני.

טענות הצדדים: טענות התובעת; התובעת עותרת לביטולו של הסכם המכר עליו חתמה לטענתה בשל כפייה, עושק וניצול מצוקתה במסגרת קנוניה שנעשתה כלפיה מצד הנתבעים כולם, וכן הטעה, הצגת מצגי שוא, חוסר תום לב, חתימה על חוזה למראית כין ועשיית עושר ולא במשפט.

אציין כי בתביעתה לביטול הסכם הגירושין (נספח 4 לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת), שהוגשה לבית הדין הרבני לאחר שהוגשה התביעה דנן עתרה התובעת לביטולו של הסכם הגירושין "ככל שהוא מתייחס למכירת דירת המגורים של הצדדים", ולא לעצם הגירושין.

...

אני מורה כי הכספים שהופקדו כערובה להבטחת צו המניעה יוותרו בתיק למשך 60 יום על מנת לאפשר לנתבעים להגיש בקשות בהתאם לשיקול דעתם.

התובעת תשלם לנתבעים הוצאות ושכ"ט ההליכים בסכום של 25,000 ₪ (אציין בשולי הדברים כי הסכום שקבעתי כשכ"ט אינו משקף את היקף העבודה שנעשתה בתיק ואת מספר הדיונים אלא שבתיק ניתנו החלטות בעניין זה וההוצאות והשכ"ט נקבע בהתייחס לכך).

היות ובין התובעת לנתבע 3 ישנן סוגיות ומחלוקות שטרם הוסדרו כדין וחלקן מצויות בהליך התלוי ועומד ביניהם בבית הדין הרבני, לרבות מחלוקות כספיות, אך לקונים אין כל נגיעה אליהם, אני מורה לנתבעים 1-2 להפקיד את יתרת התמורה בידיו הנאמנות של עו"ד נוס, אשר מעבר להבטחת המצאת מלוא האישורים הנדרשים להשלמת עסקת המכר ורישום הזכויות בדירה על שם הנתבעים 1-2, יחזיקם במשך 30 ימים על מנת ליתן לתובעת ולנתבע 3 שהות לנקוט בהליכים הרלוונטיים לעניין חלוקת היתרה, ככל ויבחרו לעשות כן. בהינתן שמערכת היחסים הקשה שבין התובעת לנתבע 3 היא שהובילה לכל התובענה שבפניי לא מצאתי להורות על פסיקת הוצאות לטובת הנתבע 3.

בפנינו ערעור על החלטת בית הדין מיום ו' בשבט תשע"ז (2.2.2017), לפיה בקשת המערערת לידון בבטול הסכם הגירושין עקב מסירת מודעה לפני החתימה על ההסכם נדחית על הסף ובית הדין לא ידון בכך, ונימוקם, "מאחר וניתן תוקף של פסק דין על ההסכמות". עילת העירעור העיקרית היא, שלא ניתן לנעול את הדלת המשפטית בפני המערערת לקיים דיון, לפני שהוצגה המודעה ולפני שבית הדין דן בה כלל, וזאת, גם אם תביעתה תדחה בסוף.

מעשים בכל יום שמוגשים בפני בית הדין בקשות לביטול הסכמי גירושין על אף שניתן להם תוקף של פסק דין בנימוקים של "פגמים בכריתת החוזה", כמו חוזה למראית עין, פגמים של טעות, הטעייה, עושק וכפייה.

...

בפנינו ערעור על החלטת בית הדין מיום ו' בשבט תשע"ז (2.2.2017), לפיה בקשת המערערת לדון בביטול הסכם הגירושין עקב מסירת מודעה לפני החתימה על ההסכם נדחית על הסף ובית הדין לא ידון בכך, ונימוקם, "מאחר וניתן תוקף של פסק דין על ההסכמות". עילת הערעור העיקרית היא, שלא ניתן לנעול את הדלת המשפטית בפני המערערת לקיים דיון, לפני שהוצגה המודעה ולפני שבית הדין דן בה כלל, וזאת, גם אם תביעתה תידחה בסוף.

אמנם, בקשות שכאלה על פי רוב נדחות בנימוק המרכזי, שניתן להסכמים תוקף של פסק דין, אבל זה רק לאחר קיום דיון כל שהוא של שמיעת הטענות והמענות, בעל פה או בכתב (דרך בקשה ותגובה).

בדיון זה חזר ב"כ הבעל על טענתו שנטל ההוכחה לביטול ההסכם בגין כפייה ועושק מוטל על האישה ובפרט שטענותיה גם כנגד ב"כ וגם כנגד הדיין שישב לעריכת ההסכם לא הוכחו.

אם תוגש תביעה ע"י הבעל לביטול הסכם הגירושין או תשלום דמי שימוש עבור המגורים שמ- 11/11/14 עד ה- 15/07/15, ידון ביה"ד בבקשה זו. הרב שלמה שפירא – אב"ד עברתי על כל מה שכתב באריכות ובהשקעה עצומה, ידידי אב"ד הגר"ש שפירא שליט"א. דבר אחד אינני מבין עדיין, מדוע היה צריך לבצע העברה של תיק זה מהרכב קמא להרכב בית-דין דנן.

...

ב"כ האשה: היא הגישה בקשה לביטול הצו, אם היתה ניתנת החלטה שהבקשה נדחית היא היתה מגיבה על זה, אבל לא ניתנה החלטה על הבקשה, ביה"ד: לא ניתנה החלטה? ב"כ האשה: היא הרגישה שהצו ניתן ללא בירור העובדות, אם היתה יוצאת החלטה שלא נענים לבקשתה, ב"כ הבעל: לא נכון היא גם אמרה שהיא הולכת להגיש ערעור.

- סכום המזונות שנקבע הוא גבוה מאוד, ולכן אין לאפשר מצב בו הקטינים מחצית מהזמן עימו.

מסקנות מעשיות לאור כל האמור לעיל, המסקנות המעשיות הן כדלהלן: דוחים תביעת האשה לשלום בית.

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק 586846/5 בבית הדין הרבני האיזורי חיפה לפני כבוד הדיינים: הרב יצחק אושינסקי – אב"ד, הרב דוד גרוזמן, הרב אברהם דב זרביב התובע: פלוני (על ידי ב"כ עו"ד טלי רונן) הנתבעת: פלונית (ע"י ב"כ עו"ד שרה שלומית סטרוגנו) הנידון: דחיית תביעה לביטול הסכם גירושין פסק דין

ע"פ האמור בסעיף 17 לחוק החוזים (חלק כללי, ב) אכן ניתן להעלות טענה לביטול הסכם עקב כפיה, אולם סעיף 20 שם קובע כי: ביטול החוזה יהיה בהודעת המתקשר לצד השני תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול, ובמקרה של כפיה – תוך זמן סביר לאחר שנודע לו שפסקה הכפיה.

...

אולם, כאמור, מסקנת אב"ד לדינא מקובלת עלי.

הרב אברהם דב זרביב מסקנה בית הדין מוצא שאין כל בסיס לתביעה ולהמשך ההליך בה, תביעה אשר מציקה לנתבעת לחינם וגוזלת זמן שיפוטי ללא צורך אמתי.

לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.