בפניי תביעה כספית על סך 37,600 ₪ שהגיש התובע, יליד 24.10.2002, כנגד הנתבעת, חברת הביטוח שביטחה את התובע במועד הרלוואנטי מכוח פוליסת ביטוח תאונות אישיות לתלמידים בגין ניזקי גוף (להלן: "הפוליסה"), בעקבות פציעה שאירעה ביום 17.3.2016 בבית הספר בו למד, בהיותו בן 13 ותלמיד כיתה ח' בבית הספר, במהלכה נגרם לו חתך באורך של כ-3 ס"מ במצח, מעל עינו הימנית, שטופל בתפירה תחת הרדמה מקומית.
סעיף 1, סעיף ההגדרות בחוברת תנאי הפוליסה לביטוח תאונות אישיות לתלמידים (מהדורת 2015), מגדיר "נכות" כדרגת אי-כושר פיזי על פי המבחנים הקבועים בתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956, למעט דרגת נכות הנמוכה מ-5% ולמעט, בין היתר, דרגת נכות בגין צלקות אסתטיות.
בתא"מ (רמ') 19056-05-09 חממי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (2011) קבע כב' השופט ע. קובו, כדלקמן:
"הפוליסה מחריגה דרגת נכות בגין צלקות אסתטיות בלבד, ולא דרגת נכות בגין צלקות אסתטיות. כלומר, כאשר קיימת נכות משולבת-מעורבת שהיא בחלקה בגין צלקת אסתטית ובחלקה אינה אסתטית, אזי לא יחול החריג, ואף לא יהיה ניכוי של חלק הנכות הנוגע למישור האסתטי. במקרה דנן, כאשר כתוצאה מחתך אחד ברגלה של התובעת נגרמה לה נכות שבחלקה הנה בגין הפגיעה בשרירים, הרי שאין המדובר בנכות אסתטית בלבד, והמסקנה היא שהחריג לא יחול כלל. יש לציין, כי הנתבעת בסיכומיה, כמו גם בשאלות שהפנתה למומחה, מתייחסת לשאלה האם הנכות היא תפקודית אם לאו. ברם, השאלה אינה אם הנכות אינה תפקודית, אלא האם היא אסתטית גרידא. אין בהכרח זהות בין שתי השאלות" (פסקה 14, ההדגשה במקור).
...
אמנם, חלוף הזמן הוביל את המומחים למסקנה לפיה מדובר בצלקת קבועה שמראה אינו צפוי להשתפר, אך לא תועדו תלונות על היבטים תפקודיים שנפגעו בעקבותיה, לא בחומר הרפואי שצורף ולא בחוות דעת שלושת המומחים שהוצגו בנדון.
לאור האמור, המסקנה היא כי התובע אינו זכאי לפיצוי בנסיבות המקרה ועל פי תנאי הפוליסה, ועל כן אין מנוס מלהורות על דחיית התביעה.
התביעה נדחית אפוא.
