– הערכה תפקודית על ידי רופא" לצורך תביעת סיעוד לחברת הביטוח דקלה/הראל – "הנבדק לוקה בדמנציה התחלתית. עדיין מיתמצא בכל המובנים. בבדיקה כעת גילה ירידה בזיכרון לטווח הקצר (קלה יחסית). לא היה פסיכוטי ולא דלירנטי בעת הבדיקה. ללא דיכאון קליני. פעל בהתאם לסיטואציה ולא גילה ליקויי שיפוט. הנבדק טרם עונה להגדרת "תשוש נפש", לכן אמליץ על הערכה חוזרת בעוד 8 ח'".
כי המדינה היא שקובעת את המדדים והקריטריונים באמצעות מפקח לביטוחים אל מול חברות הביטוח בהגדרות ברורות למצב סיעודי והוא אינו מפר את חוקי הדו"ח.
סבור אני כי בין דחיית תביעתו של המנוח על ידי חברת דקלה, הן בשל היותו עצמאי בפעולות מסויימות או אי הגדרתו כ"תשוש נפש", אין בהכרח כדי לשלול כי המבוטח נמצא במצב כשירות שכלית הכרתית ו/או במצב קוגניטיבי תקין לבצוע פעולה כזו או אחרת, קל וחומר פעולה משפטית, שהרי לא זו היתה מטרתה של אותה בדיקה – "הערת התיפקוד".
עוד סבור אני כי תאור זה באשר ל"עצמאות המנוח" בפעולות אלו ודומות, סותר את המתואר במרבית המסמכים הרפואיים, כמו גם את תאורה של בת זוגו כפי המצויין במסמכים אלו, וכמתואר – "אינו עושה פעולות אלו, בזמנים מקבילים, לבדו".
באשר למונח "צפי החלמה ויציאה ממצב סיעודי", ציין דר' .
...
במקרה זה אשר לפניי, לנוכח המסקנה כי המנוח לא היה כשיר בעת עריכת צוואותיו האחרונות, ולנוכח המסקנה באשר למעורבות המבקשת בעריכת הצוואות, לא ניתן לבוא ולומר כי צוואותיו אלו (הן צוואת 2015 והן צוואת 2016), הן פרי רצונו של המנוח, כך שאין בקבלת ההתנגדות להן כדי לפגוע בעיקרון כיבוד רצון המת.
סוף דבר
אשר על כן ומכל הטעמים שפורטו לעיל, אני מורה כדלהלן:
ההתנגדויות לקיום הצוואות מיום 23/8/2015 ומיום 4/5/2016 – מתקבלות.
התובענות לקיום צוואות אלו – נדחות.
