תביעת ביטוח מקיף לרכב שנהג בו נהג עם רישיון מותלה

התביעה הוגשה נגד הנתבעת, שביטחה את רכב התובעת בפוליסת ביטוח מקיף בזמנים הרלוואנטיים לתאונה.

בכתב ההגנה על נספחיו נטען שנהג רכב התובעת אינו חוסה תחת תנאי פוליסת הביטוח עקב שלילת רישיון נהיגתו החל מיום 24.3.19, ועל כן אין הנתבעת מעניקה כסוי בטוחי בגין התאונה.

אשר על כן, מסירת הודעת ההתלייה למזכירת היישוב עומדת בהוראות תקנה 550 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 ומקימה חזקת מסירה זולת אם הוכיח שלא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו. עם זאת, ההלכה הפסוקה מורה כי אין להסתפק ב"ידיעה קונסטרוקטיבית" ויש להוכיח ידיעה בפועל, קרי שנהג התובעת ידע על התליית רשיונו וכי הוא נוהג ללא רישיון תקף (ע"א 11924/05 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' עז' המנוחה בתיה ממו ז"ל (20.06.2007)).

אמנם, אין הכרח שההודעה תמסר לנהג בכתב, וניתן להסתפק גם בידיעה בעל-פה. יתרה מכך, בית המשפט רשאי להסיק מן הנסיבות דבר קיומה של ידיעה, אף אם הנהג טוען שלא ידע על התליית רישיונו (רע"פ 2514/92 מדינת ישראל נ' רחמים, פ"ד מו(3) 771 (1992)), כאשר הנטל להוכיח קיומה של ידיעה כאמור מוטל על הנתבעת, המבקשת להוכיח שאין תחולה לפוליסת הביטוח (ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פ"ד סא(3), 18 (15.10.2006)).

בכך נימנעה מבית המשפט האפשרות לבחון את היתרשמות החוקר מהשיחה עם נהג התובעת.

...

לא התעלמתי מכך שלבית המשפט לא זומנה מזכירת היישוב שבו מתגורר נהג התובעת, אשר הייתה יכולה לשפוך אור בשאלת קבלת הודעת ההתלייה על ידה ומסירתה לידי נהג התובעת, אך בהינתן השיקולים שעליהם עמדתי לעיל לא שוכנעתי בדבר ידיעתו הממשית של נהג התובעת אודות ההתלייה.

במכלול הנסיבות האמורות, סבורני שיש לקבל את התביעה ולשלול את הטענה להעדר כיסוי ביטוחי.

אשר על כן, הנתבעת תשלם לתובעת סך של 25,547 ₪, בתוספת החזר אגרה בסך 382 ₪, הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 4,483 ₪.

הדרישה לנתבעת מס' 1 נדחתה על ידה בנימוק כי הכסוי הבטוחי אינו בתוקף, שכן "הנהג שנהג מטעם מבוטחנו נהג עם שלילת רשיון לת"ד שבנידון". התובעת הופנתה לפוגע או למבוטח.

הנתבעת צרפה העתק המכתב מיום 19/6/16 ומעטפה, שהוחזרה בציון "לא נידרש". הנתבעת מס' 1 טוענת כי מטופס ההודעה, שהוגש לה, אין מחלוקת כי הנתבע מס' 2 אחראי לתאונה כמילותיו שם: "נסעתי בחיפה ונכנסתי בה מאחורה". הנתבע מס' 2 בכתב הגנתו הודה באחריותו לתאונה, וטען כי היה מבוטח אצל הנתבעת מס' 1 בביטוח מקיף, המכסה את תביעת התובעת, אף מזכה אותו בייצוג.

בתי המשפט אמצו את הפסיקה מדיני התעבורה, פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970 ונזקי גוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 לכסוי הבטוחי בביטוח צד ג': "הלכה היא כי בהקשר האזרחי אין די בעצם ההחלטה על התליית הרשיון או שלילתו, אלא יש צורך בהבאתה למודעותו של הנהג בכל דרך אפקטיבית, כאשר הדגש הוא לא על משלוח טכני של ההודעה אלא על הבאתה בפועל לידיעת בעל הרשיון. בלא ידיעתו של בעל הרשיון על החלטת ההתלייה, אין הוא פסול מלנהוג והכיסוי הביטוי אינו נשלל מחמת היותו נטול רשיון לנהוג... משכך, אני קובעת כי הנתבע 2 לא ידע על החלטת ההתלייה במועד התאונה, ועל כן יש לדחות טענת חברת הביטוח בדבר העידר כסוי בטוחי" (ת.ק. (אשדוד) 15843-12-13 שני טויטו נ' יעקב-אילן גביזון ואח', 27.8.2014, פורסם בנבו, ההדגשה במקור, ג.ס.ב).

ועוד נקבע שם בבית המשפט לתביעות קטנות: "לנוכח הלכה זו, היה על הנתבעת להוכיח שהנהג ידע בפועל שרישיונו הותלה ולמרות זאת נהג ברכב. לעניין זה אין די בהצגת תדפיס מן המסוף של משרד הרשוי, שכן ייתכן שדבר ההתליה לא הובא לידיעת הנהג. היה על הנתבעת להציג ראיות פוזיטיביות בנושא זה כגון באמצעות זימון הנהג למתן עדות או באמצעות הגשת בקשה למתן צו המורה למשרד הרשוי למסור מידע בשאלה אם דבר ההתליה נודע לנהג אם לאו (השוו לעניין לנמן, בפיסקה 4)". אני דוחה את טענת הנתבעת מס' 1 להעדר כסוי בטוחי, וקובעת כי הנתבעת מס' 1 לא הוכיחה את התקיימות החריג לכסוי הבטוחי.

...

הנטל להוכחת ידיעת הנהג על קיום שלילת הרשיון הינו על חברת הביטוח, כבכל מקרה של טענה לפטור מכיסוי ביטוחי: "לאחר שהמבוטח הוכיח לכאורה את זכותו לתגמולים מכוח הפוליסה, עובר נטל הבאת הראיות אל המבטח לנסות ולשכנע את בית המשפט שהנזק או האובדן שהוכחו לכאורה נופלים למסגרת חריג לפוליסה ולכן אין כיסוי ביטוחי לארוע ויש לדחות את התביעה" (ע. הרמן, "המוציא ממבטחו עליו הראיה - על נטל ההוכחה ‏בתביעה לתגמולי ביטוח" הפרקליט כרך מה 243, 261-262 (תש"ס-תשס"א)).

ועוד נקבע שם בבית המשפט לתביעות קטנות: "לנוכח הלכה זו, היה על הנתבעת להוכיח שהנהג ידע בפועל שרישיונו הותלה ולמרות זאת נהג ברכב. לעניין זה אין די בהצגת תדפיס מן המסוף של משרד הרישוי, שכן ייתכן שדבר ההתליה לא הובא לידיעת הנהג. היה על הנתבעת להציג ראיות פוזיטיביות בנושא זה כגון באמצעות זימון הנהג למתן עדות או באמצעות הגשת בקשה למתן צו המורה למשרד הרישוי למסור מידע בשאלה אם דבר ההתליה נודע לנהג אם לאו (השוו לעניין לנמן, בפסקה 4)". אני דוחה את טענת הנתבעת מס' 1 להעדר כיסוי ביטוחי, וקובעת כי הנתבעת מס' 1 לא הוכיחה את התקיימות החריג לכיסוי הביטוחי.

עוד ישלמו הנתבעים, יחד ולחוד, לתובעת את הוצאות המשפט בגין אגרה בסך 138 ₪ והוצאות ניהול הדיון בסך 600 ₪.

ב - טענות הצדדים בכתב הגנתו טען הנתבע כי עם ארוע התאונה עידכן אותו צד ג'3 (להלן: "הנהג"), והנתבע היתקשר אל סוכן הביטוח ממנו רכש פוליסת ביטוח מקיף לרכב, צד ג'1 (להלן: "סוכן הביטוח").

משכך, על המבטחת מוטל הנטל להוכיח כי רישיון הנהיגה של הנהג ברכב המבוטח נשלל או הותלה במועד ארוע התאונה, וכי הוא ידע על כך. ועוד, על הנתבעת להוכיח ידיעה של ממש, להבדיל מהמצאה (סעיפים 27-29 לפסק הדין בע"א 7602/06 עיזבון נתנאל גו'רג' חאדג'ג' ז"ל נגד סימה מלכה (11.10.2011); ת"א (מרכז) 63182-01-14‏ ‏ פלוני נגד שרכת אל-חרבאוי אל-תג'אריה אלמסאהמה (14.3.2017); תא"מ (נצ') 54362-09-14‏ ‏ אהרון אלחסוב נגד יצחק אטדגי (31.12.2015); סעיפים 19-20 לפסק הדין בתא"מ (ת"א) 21238-02-15‏ ‏ הכשרה חברה לביטוח בע"מ נגד לבנה סבן (3.1.2017); סעיפים 7-9 לפסק הדין בתא (ת"א) 61066-11-15‏ ‏ ניב זיטלני נגד הראל חברה לביטוח בע"מ (1.8.2018); תא (עכו) 47606-11-13‏ ‏ ג'ורג' גנטוס נגד מנורה חברה לביטוח בע"מ (4.12.2015)).

במייל מיום 17.6.2018 נשלחה לנציגת התביעות של החברה המבטחת הודעה כדלקמן: "בהמשך לבקשתך טופס הסכמה שביקשת עם חתימה של הנהג, המבוטח טוען כי הוא והנהג שעובד אצלו מסוכסכים. בנוסף מוסיף כי הרישיון של הנהג ביום התאונה היה בתוקף, יש לו אישור ממשרד הרשוי. הנהג לא מאשר ולא משתף פעולה. לטענתו הם לא אשמים אך רוצה להפעיל את הפוליסה". בו ביום פנתה מנהלת התביעות בחברה המבטחת לאתי דהן ודליה נדב (ככל הנראה בעלי תפקידים רלבאנטיים בחברה המבטחת) במייל כדלקמן: "נבדק רישיון נהיגה של הנהג מבלי לשים לב שבטופס ההסכמה חתום בעל הפוליסה ולא הנהג.

...

הנתבע ישלם לתובעת 23,707 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

כן ישלם הנתבע לתובעת הוצאותיה (350 ₪ שכר בטלת עד, 748 ₪ אגרת בית משפט) ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 4,000 ₪.

הנתבע ישלם לצדדי ג' 1 ו-2 הוצאותיהם (שכר בטלת עד בסך 350 ₪) ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 4,000 ₪.

הנתבעת היא זו שבמועדים הרלוואנטיים לתביעה ביטחה את הרכב בפוליסת ביטוח מקיף.

התובע ציין שהואיל ונהג הרכב לא היה מודע כלל לדרישת משרד הרשוי לבצע קורס נהיגה מונעת ולא היה מודע להתליית רישיון הנהיגה שלו, הרי אין לראות בו כמי שבמועד התאונה נהג ברכב ללא רישיון נהיגה בתוקף, באופן המאיין את הכסוי הבטוחי.

בפסק דין זה נקבע כך (ההדגשות לא במקור): "לפי פסיקתו של בית המשפט העליון, המתבססת על לשונו של סעיף 67 לפקודת התעבורה, באין הודעה לנהג – אין לראות באחרון כמי שנוהג בזמן פסילה. אמנם, אין לתחום בגבולות קשיחים את אופני המסירה של הודעה לנהג על דבר פסילת רישיונו. כך, למשל, נפסק כי 'לא יכול להיות כל ספק כי מסירת הודעה על-ידי משרד הרשוי, ותהיה זו אף הודעה בעל פה, או הודעה דומה על ידי רשות משטרתית או פקיד של בית המשפט, הם בגדר מילוי היסוד של מתן 'הודעה' העולה מן האמור בסעיף 67 הנ"ל' ... הינה כי-כן, הודעה יכולה להיות בדרכים שונות, ובילבד שאמנם תהיה הודעה....". וכן נקבע תוך הפניה לספרות המשפטית - "פסילת רשיון אינה תקפה כלפי הנוהג כל עוד לא הודע עליה... פסילת הרשיון, בתור שכזו, אינה שלמה כל עוד לא הודעה לנוהג' (יצחק אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים 259 (מהדורה שלישית, 2005) והאסמכתאות שם)." להרחבה ניתן להפנות אל ע"א 7602/06 עיזבון חאדג'ג' ז"ל נ' מלכה (מיום 11.10.11, הש' ע' ארבל, ח' מלצר, א' ריבלין) היתייחס בית המשפט העליון לעניין זה וקבע כך (ההדגשות לא במקור): "סעיף 67 לפקודת התעבורה מדבר מפורשות באדם 'שהודע לו' כי הוא פסול מלהחזיק ברישיון נהיגה. הפסיקה פירשה את התיבה 'מי שהודע לו' ככזו המחייבת מתן הודעה של ממש לנהג אודות הפסילה כדי שהפסילה תשתכלל ... כן הוטעם בפסיקה כי פסילה שלא בפני הנהג נכנסת לתוקפה רק מיום שהודע לו הדבר (ראו: רע"פ 4446/04 ביטון נ' מדינת ישראל (6.10.2005). בהעדר הודעה, אין עבירה, והדברים מובנים... נפנה למישור האזרחי. פקודת התעבורה ותקנות התעבורה אינן מציינות חובת הודעה בדבר החלטת התלייה, בהקשר הרלבנטי לענייננו. סעיף 7(3) לחוק הפלת"ד אף הוא איננו עוסק בשאלת הידיעה, וכל עניינו ב"מי שנהג ברכב כשאין לו רשיון לנהוג בו". עם זאת, ברי כי גם בהקשר האזרחי, לא די בעצם ההחלטה על פסילת הרישיון, אלא יש צורך בהבאתה למודעותו של הנהג.

" מן הכלל אל הפרט לאחר ששקלתי את מכלול הראיות והעדויות שהובאו בפני שוכנעתי שנהג הרכב לא ידע פוזיטיבית בעת התאונה על התליית רישיונו ולפיכך דין התביעה להיתקבל ועניין זה יאמרו הדברים שלהלן: (1) ראשית - לא עלה בידי הנתבעת להרים את נטל ההוכחה הרובץ לפתחה הנטל להוכיח כי תנאי הפוליסה הופרו וכי למעשה הנהג ברכב בעת קרות התאונה נהג ברכב בזמן שרישיון נהיגתו היה שלול מוטל על הנתבעת.

...

לאור כל האמור לעיל ומשלא הוכח שהנהג היה מועד לפסילת רשיונו הרי לא ניתן לקבוע שהכיסוי הביטוחי בטל ((void וכי ברכב נהג במודע מי שאינו בעל רישיון נהיגה.

סוף דבר בהתאם לכל האמור לעיל דין התביעה להתקבל.

אני מחייב את הנתבעת כדלקמן: (1) בתשלום סכום התביעה, בסך של 24,753 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 27/6/19, מועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל; (2) בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בסך כולל לשניהם של 6,000 ₪.

הנתבעת היא מבטחת הרכב בביטוח ניזקי רכוש, ביטוח "מקיף". בטופס ההודעה על התאונה מטעם התובעים שנשלח לנתבעת ואשר צורף לכתב התביעה נכתב כך: "היה רכב שעצר באמצע הכביש ואז הרכב מאחוריו עצר ואני פגעתי ברכב השני שעצר". בכתב התביעה נטען כי התובע פנה אל הנתבעת בדרישה להפעלת הפוליסה וקבלת תגמולי ביטוח בגין ניזקי הרכב בתאונה, אלא שהנתבעת סירבה בנימוק כי הנהג ברכב לא החזיק ברישיון נהיגה בתוקף הואיל ובמועד התאונה רישיון נהיגתו היה שלול לפי שיטת הניקוד.

הינה כי כן, לא די שהמבטחת תוכיח כי רישיון נהיגתו של הנהג ברכב המבוטח נפסל או הותלה אלא מוטל עליה הנטל להוכיח מודעות של הנהג לפסילה או להתליה, זאת כתנאי לאי כסוי בטוחי.

...

אשר לראש הנזק "עגמת נפש, בזבוז זמן וטרטור", סבורני כי מדובר בטענה בעלמא שנועד רק כדי לנפח את סכום התביעה.

סוף דבר אשר על כן, התביעה מתקבלת חלקית.

הנתבעת תשלם לתובעת 2 את הסכומים הבאים (בכפוף לאישור מאת המשעבד כאמור בסעיף 7.31 לעיל): 9.1.