תביעת ביטוח מקיף לרכב טויוטה לנד קרוזר

בית משפט לתביעות קטנות בחדרה ת"ק 2623-09-18 תומר נ' אוחנה תיק חצוני: בפני כבוד השופטת רקפת סגל מוהר תובע לירן תומר נתבע אביאל אוחנה פסק דין

רקע בתאריך 4.5.18 סמוך לשעה 14:20, החנה התובע את רכבו מסוג טויוטה לנד קרוזר מ.ר. 24-029-37 (להלן: "רכב התובע") ברח' ברקת בחריש, ליד בית הספר "תלמי רון". לטענת התובע, במהלך יציאת רכבו של הנתבע מסוג מיצובישי מ.ר. 20-427-60 (להלן: "רכב הנתבע") ממקום חנייתו לפניו, וכשאשת התובע היתה מי שנהגה בו באותה עת ונסעה לאחור, נפגע החלק הקידמי של רכבו ונגרם לו נזק כספי בסך כולל של 18,653 ₪.

בעקבות עדויות אלה, אמר הנתבע, שלא היה במקום באותה עת וקודם לכן הכחיש פגיעה כלשהיא ברכב התובע כאמור, את הדברים הבאים: "... יש לי את התמונות שהיו מיד אחרי שהוא היתקשר (ר' – נ/1) כי אני אמרתי לו תבוא עם הרכב שלך אלי ונראה ואם באמת קרה נזק אז נשלם. אנחנו לא אנשים שנעשה נזק. יש לי ביטוח מקיף ברכב. איך יכול להיות שלי יש אפס נזק. לא יכול להיות שלי יש אפס שקל נזק ולו יש עשרים אלף שקל נזק על רכב 4 על 4. השמאי אומר פנס ערפל קדמי, מגן קדמי. מגן קדמי של רכב 4 על 4 צריך להכנס בקיר כדי שהוא יזוז. גלגלים, אני לא מבין מה הקשר עבור הגלגלים. גריל קדמי, בולם זעזועים, על מה ולמה?...". דיון והכרעה לאחר ששמעתי את גרסאות הצדדים והעדים ונדרשתי לשאר הראיות שהונחו בפני, מסקנתי היא כי התובע עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו בכל הנוגע לנסיבות בהן אירעה התאונה, דהיינו נסיעת רכב הנתבע לאחור במהלך צאתו מן החניה ופגיעתו בחזית רכב התובע.

...

בנוסף לכך, שוכנעתי כי השמאי ניסה להקטין את נזקי התובע בכך שבדק האם קיימים חלקים חלופיים זולים יחסית לשם החלפת אלה שניזוקו ורק לאחר שהסתבר לו כי אין כאלה בנמצא, נרכשו חלקים החדשים והמקוריים היקרים יותר (ר' הנספחים לחוות דעת השמאי).

התוצאה היא אם כן, שהתביעה מתקבלת במלואה.

הנתבע ישלם לתובע את הסך של 18,651 ₪ בגין החלקים שנרכשו + 1,200 ₪ שכר טרחת השמאי + 500 ₪ הוצאות המשפט ובסה"כ 20,351 ₪.

בכתב התביעה ובתצהיר התובעת נטען כי התובעת ביטחה את חברת "דנאל מוטורס בע"מ (להלן: המבוטחת) בביטוח מקיף לרכב טויוטה לנדקרוזר (להלן: הרכב). הרכב שימש לתצוגה ללקוחות המבוטחת בסוכנות מכירת הרכבים שלה בכ"ס, ולנסיעת מבחן איתם.

...

לסיכום, הגם שעלה נגד הנתבע חשד סביר שאושש בבדיקת הפוליגרף, הרי שנוכח אי קבילות ראיית הפוליגרף, נותר החשד בגדר חשד גרידא, ואין בראיות שהוצגו כדי להטות את כפות המאזנים, על פי מאזן ההסתברויות, לחובת הנתבע, בפרט כאשר מדובר במקום עבודה המעסיק 60 עובדים שלרבים מהם היתה נגישות למפתח ולקוד.

לפיכך אני דוחה את התביעה.

התובע הנו הבעלים של הרכב, אשר הגיש את תביעתו דנן נגד אי.די.איי חברה לביטוח בע"מ (הנתבעת 1) (להלן: "המבטחת") בהיותה מבטחת הרכב בביטוח מקיף במועד ארוע התאונה ונגד שירן קריספין (להלן: "שירן") (הנתבעת מס' 2) בטענה כי היא נהגה ברכב במועד ארוע התאונה.

דו"ח הפעולה והמזכרים של הכבאים בדו"ח הפעולה של השוטר מאיר אסרף (ת/1) נרשם, כי בהגיעו למקום הוברר לו כי "נפגעת בשם שירן קריספין ממנחמיה ... נסעה ברכב טויוטה לנדקרוזר ... מצומת צמח למנחמיה כשהיא נהגה ברכב ולידה ישב בעל הרכב מתן שטרית מיבניאל ובצומת בית זרע סטתה ימינה לשולי הדרך ... ונכנסה בעץ וכל חזית הרכב נפגעה קשות והיא ומתן חולצו מהרכב ע"י כב"א צמח והכבאים מסרו לי שחילצו את הנפגעת מתא הנהג ואת הנוסע מהמושב הקידמי הימני, שניהם נחבלו בגופם מכות יבשות ופונו במצב קל למיון פוריה ע"י אמבולנס של מד"א שהגיע למקום ...". שני מזכרי הכבאות (מוצגים ת/2 ו-ת/4) נערכו באותו יום (23/7/10) כשלושה חודשים וחצי לאחר הארוע.

...

מאחר שבמועד אירוע התאונה נהג ברכב נהג שהיה בשלילת רישיון, כך טענה הנתבעת 1, הרי לא היה לשימוש שנעשה ברכב אותה עת כיסוי ביטוחי אצלה ולכן דין התביעה נגדה להידחות.

על כן, לא היה לשימוש שנעשה ברכב על ידי מתן כיסוי ביטוחי אצל הנתבעת 2, ודין התביעה, להידחות.

אשר על כן, הנני מורה על דחיית התביעה בתיק זה. התובע ישלם לנתבעת 1 הוצאות משפט בסך 500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.

כמו כן, הנני מחייב את התובע לשלם לנתבעת 2 הוצאות משפט בסך 8,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.

נתבעת מספר 2 הנה חברה לביטוח בערבון מוגבלת ובכל הזמנים הרלוונטים לארוע נשוא כתב התביעה ביטחה את הרכב הפוגע בפוליסת ביטוח מקיף ו/או צ"ג (להלן: הפוליסה).

בסעיף 16 לתביעה ב' נאמר שהרכב שבגינו מבוקש הפצוי בתאונה ב' הוא רכב ג'יפ מסוג טויוטה לנד קרוזר (להלן: הטויוטה).

ואם לא די בכל אשר נאמר עד כה, הרי שבעל הדין בתביעה ב', מר נאיף אל דריה, איננו הבעלים ולא המבוטח של הטויוטה אלא רק הנהג של הטויטה, ולכן הנו נעדר מעמד לתבוע את הנזקים שנגרמו לטויוטה.

...

יוצא מכך, שתביעה א', של שלמה תחבורה, דינה להידחות.

לאור כל האמור לעיל, התביעה שהוגשה על ידי שלמה תחבורה (2007) בע"מ, נדחית.

כמו כן, התביעה שכנגד שהוגשה על ידי נאיף אלדריה ומנורה חברה לביטוח בע"מ, גם היא נדחית.

לאור אופן התנהלותו של ההליך שבפני, מטעם שני הצדדים, ובזבוז זמן שיפוטי יקר לריק, על פי סמכותי בתקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984, הנני קובע כי שלמה תחבורה (2007) בע"מ ומנורה חברה לביטוח בע"מ תשלמנה כל אחת מהן הוצאות משפט לטובת אוצר המדינה בסך של 1,500 ₪.

עניינינו בתביעה לתגמולי ביטוח בסך 358,771.6 ₪, מכוח פוליסת ביטוח מקיף לרכב, בגין ניזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים, שהנתבעת סירבה לשלם לתובע בטענה למסירת עובדות כוזבות בכוונת מירמה.

רקע עובדתי ויריעת המחלוקת ביום 25.3.2019, בשעה 12:34 או סמוך לכך, רכבו של התובע, טויוטה לנד קרוזר שנת ייצור 2018, מ"ר 447-27-301 (להלן: "הרכב") בעת נסיעה בכביש 25, סמוך ליציאה מהכביש לכיוון פזורת קסר א-סר שבה מתגורר התובע, סטה מן הכביש והתהפך (להלן: "התאונה").

...

כל אלו מובילים למסקנה שעדותו של התובע בעניין זה אינה מבוססת על ידיעה אישית, ויש בה לכשעצמה כדי להסביר חולשת הזיכרון בנושא, ולכן שינויי הגרסה אינם מהותיים בעיניי.

לאחר בחינת כל הראיות והנימוקים הנוספים שהוצגו לעיל, אני סבור שאף שהקשיים שתוארו ונותרו על כנם בסופו של יום אינם זניחים, אין די בהם כדי להטות את הכף לטובת הנתבעת.

תוצאה על יסוד כל האמור אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע באמצעות באת כוחו סך 326,156 ₪, כשהוא משוערך כדין מיום הגשת התביעה.