תביעת ביטוח מזוודות טיסה לחו"ל נגד חברת הביטוח

בעקבות זאת, דרשה התובעת מן הנתבעת לשפות אותה בגין קיצור נסיעתה בסכום כולל של 14,863 ₪ (כולל כרטיסי טיסה הלוך ושוב; עלויות בבתי מלון שלא ניתן היה לבטל את ההזמנה בהם והוצאות נסיעה לשדה התעופה בחו"ל).

חריגי הפוליסה נרשמו אף הם בכתב גדול, ברור ומודגש, כי המבטח לא ישלם בגין תביעה אם מקרה הביטוח הוא תוצאה של מחלה או מהלך טבעי של מחלה, שבשלה היה בן המשפחה בטיפול רפואי בעת צאתו לחו"ל של המבוטח.

שם דובר בחריג אשר רוקן מתוכנו ביטוח רפואי שהתובע ביקש לעשות, ואילו כאן מדובר בביטוח נסיעות שעיקרו ביטוח רפואי של התובעת עצמה וביטוח כבודה, אשר רק חלק מינורי ממנו עוסק בבטול נסיעה עקב פטירת קרוב מישפחה.

כך גם הגשת התביעה לפני השלמת בירורה על ידי חברת הביטוח, בניסיון לאכוף תשלום פיצוי מבלי לאפשר לנתבעת לברר את החבות.

...

אין בידי לקבל גם טענה זאת של התובעת.

סיכומו של דבר, דינה של התביעה להידחות הן בגין הכשלת אפשרות הנתבעת לברר את החבות על ידי אי המצאת מסמכים רפואיים והן בגין קיומו של חריג לפוליסה.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה ומחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 4,000 ₪.

הרקע לתביעה לפני תביעה לקבלת תגמולי ביטוח בסך של 15,150 ₪ בגין גניבת כבודה בחו"ל. התובע, מר צח יצחק מיכאלי (להלן: התובע) רכש פוליסת ביטוח נסיעות אצל הנתבעת למשך שהייתו בחו"ל בחודש פברואר 2014.

היפוכם של דברים הוא הנכון: התובע חזר שוב ושוב על גירסתו, לפיה השאיר את מזוודתו בחדר לא נעול, הממוקם בין המלון בו שהה לבין פאב הצמוד למלון; התובע תמך טענתו בדבר הגניבה באישור אותנטי של משטרת רומניה (ת/1); החוקר הטיח בתובע כי צולם בשדה התעופה אוסף מן המסוע מזודה, אולם בירור טלפוני שערך התובע במעמד החוקר עם חברת התעופה העלה כי התובע שלח רק תיק קטן, בהתאם לגירסתו (ראו את תמליל חקירת התובע, צורף כנספח 2 לבקשה מיום 22.7.15, עמוד 43 ואילך וכן ראו בקשה מיום 30.12.14); התובע סיפק הסבר לכך שלא זימן לעדות את החבר שנסע עמו לחו"ל – נטען כי אותו חבר (יואל קארל ז"ל) נפטר והתובע אף מסר למבטחת את פרטי תעודת הזהות של אותו חבר, על מנת שתברר טענה זו (ראו בקשה מיום 16.6.15); לבסוף יצוין, כי התובע שב והציע להעמיד עצמו לבדיקת פוליגראף.

...

לאור אי הבהירות האמור, לאחר ששקלתי את כמות הרכישות שפורטה – ולא כללתי את אותם פריטים יקרי ערך (המחשב הנייד והמצלמה), שמן הראוי היה כי יוחזקו על ידי התובע בתיק היד שלו ולא יושארו בחדר פתוח ללא השגחה – סבורני כי נכון יהיה להעמיד את הפיצוי, על דרך האומדנה, על סך של 5,000 ₪.

סוף דבר התביעה מתקבלת באופן חלקי.

הנתבעת תשלם לתובע סך של 5,000 ₪ בצירוף הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪.

לפניי תביעה קטנה על סך 4,500 ₪ אשר הגיש התובע כנגד הנתבעת לאור סרובה לשלם לו שוויו של שעון שבוטח על ידה בביטוח נסיעות לחו"ל לאחר שלטענתו השעון נגנב ממזוודה אשר הופקדה בבטן המטוס בו טס התובע ולא הגיעה ליעדה אלא כעבור מספר ימים.

עוד טען כי במסגרת כריתת הסכם הביטוח לא נאמר לו בשום שלב כי ייאלץ לפנות לגורמי חוץ כגון חברת תעופה אם יאבד את כבודתו וכי מבחינתו הנציג היחיד אליו הוא אמור לפנות הוא נציג חברת הביטוח עמו ערך ההסכם.

...

לאור המקובץ, אני סבורה כי התובע לא הפר את התנאי הקבוע בפוליסה ואין לייחס לו ידיעת התנאי והחובה למלא אחריו ומשכך, יש לאירוע הנטען בכתב התביעה כיסוי ביטוחי.

כמו כן, אני סבורה כי גם שורת ההיגיון והצדק מחייבת לדחות טענת הנתבעת שכן קבלת טענת המבטחת בהקשר זה תביא לכך שהמבטחת גבתה פרמיה ללא כל סיכון כלכלי מצידה, דבר העומד בסתירה למהות הרעיון הביטוחי.

משכך, תישא הנתבעת התשלום בסך 750 ₪ עבור שעון היד וכן בהוצאות משפט על סך 550 ₪ נוספים, ובסך הכל תשלם הנתבעת לתובע סך כולל של 1,300 ₪ לתשלום תוך 30 יום.

בפניי תביעת ביטוח ע"ס 10,000 ₪ לחיוב הנתבעת, חברת הביטוח בה היה התובע מבוטח בביטוח "נוסעים לחו"ל", לפצוי התובע בגין אובדן כבודה בחו"ל. לטענת התובע, ביום 29.12.12 טס עם אישתו בחברתTHAY מניו זילנד לתאילנד.

לעניין זה יפים דברי כב' השופטת ארבל בעיניין ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, [פורסם בנבו] תק-על 2006(4), 64, בעמ' 74: "ניתן להניח כי רוב המבוטחים הם שומרי חוק ואינם מעורבים במרמות ביטוח. לפיכך, יש טעם לפגם בעיני שבכל מקרה בו מבוטח פונה למבטח ודורש את התגמולים עם קרות מקרה הביטוח, ירחף מעל ראשו צל של חשד כי הוא עצמו ביים שוד או הצית את רכושו שלו. משמעות הדבר היא כי די יהא בטענתה הסתמית של חברת הביטוח כי יד המבוטח היתה במעל, על מנת להביא לכך שאנשים תמימים ללא עבר פלילי, שאינם קשורים למעגל העברייני, יאלצו לעלות על דוכן העדים ולשכנע את בית המשפט שייתן בהם את אמונו.... סבורה אני כי חזקת החפות משמעה שהמבוטח אינו צריך לשלול מראש את מעורבותו במעשים פליליים בכל מקרה בו הוא דורש את תגמולי הביטוח, רק בשל טענתה הסתמית של חברת הביטוח כי ידו הייתה במעל ... מרגע שהוכיח המבוטח כי היתרחש הארוע המוגדר, אין להדביק לו תוית של עבריין, ואם חברת הביטוח מעוניינת להוכיח הפוכו של דבר, שתתכבד ותביא ראיות לכך". חזקת החפות עליה עמד בית המשפט העליון בעיניין "שלום גרשון הובלות" לעיל מחייבת את הנתבעת לאור חומרת טענותיה נגד התובע, להביא ראיות של ממש בתמיכה לטענותיה בטרם תודבק לתובע - מבוטחה אות של קלון.

...

נוכח הסבריו של התובע אינני מקבלת את הטענה כי מדובר ב"תובע סדרתי".

אינני מקבלת את ניסיון התובע לתלות בחוקר, או ביחסי התובע עם החוקר את הטעם לעמדת הנתבעת.

אשר על כן ולאור האמור אני דוחה את תביעת התובע.

ממצאים ומסקנות המחלוקת בין הצדדים נעוצה בשאלה האם במקרה דנן ישנו כסוי בטוחי בהתאם לפוליסה אם לאו? עוד יש לבחון את היחס בין דברי נציג חברת הביטוח במהלך היתקשרות ולאחריה אל מול סעיפי הפוליסה, ומי מהם גובר הלכה למעשה.

במהלך עדותו חוזר התובע 2 (להלן – התובע) על דבריו בכתב תביעה כי רכשו ביטוח בעל כסוי מורחב בדגש לנזקים שונים באופנים בזה הלשון: "איתמר מתחרה בנבחרת ישראל, אלוף ישראל בתריאטלון. הוא נוסע הרבה, במסגרת הנסיעות הוא נידרש להטיס האופנים לחו"ל, הם אופנים יקרות. יש ביטוח מיוחד לנתבעת שמאפשר לבטח עד 6,000 דולר לאופנים... לאחר שהוא ירד מהטיסה התחיל לנסוע באופנים, לאחר זמן מה הוא חש שיש בעיה בגלגל הקידמי" (ראו פרוטוקול מיום 23.7.14, עמוד 1, שורות 8-12).

כאשר מציגים בפני המבוטח שישנו כסוי בטוחי לאופנים, האחד בעת הרכיבה והשני על כבודת האופנים הרי שכל לקוח סביר יבין שהביטוח חל גם במהלך הטיסה וגם לאורך כל השהות בחו"ל. מאחר והתובע רכש כסוי בגין כבודת אופניים בהתאם לפרק 14 לפוליסה, הרי שנקבע באותו פרק כי פרק 9 לפוליסה שעניינו "כבודה" יורחב גם הוא לכלול את פעילות המבוטח בעת רכיבת אופניים בחו"ל. במילים אחרות, רואים את פרק 9 כחל גם על האופניים.

אדרבא, סעיף 9.9 לפוליסה מחייב את המבוטח לשתף פעולה עם המבטח לשם הקטנת ניזקו של המבטח במקרה שבו מדובר בנזק לכבודה שהיתה בחזקת מוביל אוירי, וכן הוא מחייב את המבוטח להודיע למוביל האוירי על כך. אין חולק כי התובע אכן הודיע לחברת התעופה על הנזק, ואף פנה לנתבעת, ודי בכך כדי לקבוע כי עמד בחובתו.

...

מכל האמור לעיל עולה כי במהלך התקשרות עם הנתבעת ולאחריה יצרו אנשיה בפני התובע מצג ולפיו כי הכיסוי הביטוחי חל גם אם האופנים יינזקו במהלך הטיסה; ומדף הרשימה עולה כי נרכש כיסוי ביטוחי עד גובה של 6000 דולר לכבודת אופנים, על כל המשתמע מכך.

התוצאה היא שאני קובע כי הביטוח מכסה את הנזק שנגרם לאופניים במקרה זה וכי דחיית התביעה היתה שלא במקומה.

לפיכך, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע בתוך 30 יום סך 7397 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 25.8.13, החזר אגרת משפט בסך 94, והוצאות משפט בסך 2,500 ₪.