תביעת ביטוח לאומי - מחלת סוכרת כמחלת מקצוע

לא מצאתי בסקירת ספרות דרך PUBMED מאמרים רפואיים עם תיאורים של התפתחות CTS או שינויים נווניים צואריים לעבודה בשיבוץ יהלומים או אבני חן בתכשיטים, ולא מצאתי באנטרנט רישום על קשר כזה לפי מחלות המיקצוע המוכרות על ידי המוסד לביטוח לאומי".

הדיון בעירעור וטענות הצדדים במסגרתו המערער טוען כי לא ניתן היה להסתמך על חוות דעתו של פרופ' וולפין לצורך דחיית תביעתו, וזאת מהטעמים הבאים: המומחה משמש כמומחה בועדות רפואיות מטעם המוסד ולכן תלוי במוסד לפרנסתו; המומחה "אינו מומחה לעצבים"; לא ייתכן כי המומחה יתבסס בתשובותיו על חפוש באנטרנט; אין רלוואנטיות לכך שהפגימה אינה כלולה ברשימת מחלות המיקצוע; תשובתו של המומחה לפיה פציעות ודקירות אינסופיות לא יגרמו לנזק לעצבי הידיים אינה סבירה; ובנוסף לכך תשובתו בעיניין הפציעות והדקירות מנוגדת לאמירה בחוות דעתו הקודמת (במסגרתה הכיר בבעיה העצבית במרפק שמאל) בה ציין כי "הפגיעות במחלת הסכרת באות לידי ביטוי כ - 10-15 שנה לאחר המחלה, ומתבטאות בפגיעות עצביות...". המערער סבור כי גם על חוות דעתו של ד"ר לב-אל לא ניתן להתבסס, בין היתר בשל הבלבול שחל בחוות הדעת מטעמו לעניין מרפק ימין ומרפק שמאל, וכאשר גם ד"ר לב-אל אינו נורולוג.

...

דיון והכרעה לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, לפסק דינו של בית הדין האזורי, לחוות הדעת השונות של המומחים הרפואיים ולכל חומר התיק - הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות וכי יש לאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו בהתאם לתקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991.

סוף דבר - לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

מעיון במסמכים ובעובדות כפי שנקבעו ע"י ביה"ד: התובע יליד 1965, עובד מטבח במקצועו.

התבקשתי ע"י ביה"ד להשיב לשאלות כדלקמן: מהו הליקוי ממנו סובל התובע? האם התובע עבר ארוע מוחי עפ"י החומר הרפואי שצורף? האם קיים קשר סיבתי בין הארוע בעבודה לבין הארוע המוחי אותו עבר התובע? ככל שהתשובה לשאלה 3 חיובית, האם סביר יותר להניח כי הארוע המוחי היה מתרחש בפרק הזמן בו הוא ארע בפועל גם אילמלא הארוע בעבודה; או שסביר יותר להניח שאילמלא הארוע בעבודה מועד התרחשותו היה נדחה לפרק זמן מאוחר יותר? דיון: מדובר בגבר עם גורמי סיכון לאירועים ווסקולריים (יתר לחץ דם, דיסליפידמיה, סוכרת והשמנת יתר), כלומר לאירועים הקשורים לחסימת כלי דם, אשר לקה בשבץ מוחי.

עם זאת, בקביעה זו מייחס בית הדין משקל מיוחד לחוות דעתו של המומחה - הרפואי שמונה מטעמו, המהוה, לדידו של בית הדין, האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי, ויקבלה אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן שלא לעשות כן (עב"ל 1035/04 דינה ביקל - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 6.6.05).

על רקע האמור לעיל המומחה מסכם בזהירות המתחייבת: "קרוב לודאי שהשבץ המוחי הוא הגורם לנפילה, אולם לא ניתן לומר זאת בודאות". אין זה נדיר שחוות דעתו של המומחה מטעם בית הדין מנוסחת בזהירות המתחייבת שהרי לא מדובר במדע מדוייק, עם זאת יש לציין כי הביטוי "קרוב לודאי" מצביע על כך שהאפשרות שלא קיים קשר סיבתי סבירה הרבה יותר מהאחרת, ודי בכך כדי להצדיק את דחית את התביעה.

...

עוד טוען התובע כי חוות הדעת רצופה בביטויים כגון "סביר יותר להניח", "קרוב לוודאי", המעידות על כך שאין מדובר במסקנה חד משמעית.

על רקע האמור לעיל המומחה מסכם בזהירות המתחייבת: "קרוב לודאי שהשבץ המוחי הוא הגורם לנפילה, אולם לא ניתן לומר זאת בוודאות". אין זה נדיר שחוות דעתו של המומחה מטעם בית הדין מנוסחת בזהירות המתחייבת שהרי לא מדובר במדע מדוייק, עם זאת יש לציין כי הביטוי "קרוב לודאי" מצביע על כך שהאפשרות שלא קיים קשר סיבתי סבירה הרבה יותר מהאחרת, ודי בכך כדי להצדיק את דחית את התביעה.

מסקנתו מושתתת הן על המחקר הרפואי לפיו חבלה כמו זו שאירעה לתובע לא אמורה להוביל לשבץ מוחי, והן על האנמנזה ממנה עולה כי התסמינים החלו לפני המעידה, כאשר שני העניינים מובילים לאותה מסקנה רפואית השוללת קשר סיבתי.

סוף דבר – בהתבסס על חוות דעתו של המומחה מטעם בית הדין, התביעה נדחית.

התובע, מר מאיר בן לולו, הגיש תביעה זו נגד החלטת פקידת התביעות מיום 16.6.15, על פיה נדחתה תביעתו להכיר במחלת הסכרת בה חלה כ"פגיעה בעבודה" לפי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן- "חוק הביטוח הלאומי").

העובדות שהוצגו לד"ר ועקנין הן: התובע, יליד 1963, טכנאי רנטגן במקצועו, עובד בבית חולים הדסה משנת 1987.

זו גם התקופה שאומצה בפסיקה לעניין הכרה במחלת הסוכרת כ"תאונת עבודה" (עבל 26798-12-11 המוסד לביטוח לאומי – מיכאל רבינוביץ (מיום 13.11.13).

...

לפיכך יש לקבל את תביעת התובע.

יש לתת את הדעת לכך, שגם התבטאויות של המומחית שתומכות במסקנה זו (השימוש במונח "בסבירות גבוהה"), נאמרו על רקע החסר הראייתי בעניין המעקב הרפואי ובדיקות הדם של התובע בשנים 2004 ו-2005.

התוצאה התביעה נדחית.

אביו נפטר בגיל 50 (2007) ממחלת הסוכרת ואת גירושיו של המנוח "לקח את זה די קשה". המנוח תמך באמו, קניות, קניית מקרר.

העיד כי אינו פסיכיאטר במקצועו ואינו מאבחן הפרעות נפשיות, אבל הוא בהחלט עוסק בנוירופסיכיאטריה (בצד הנורולוגי שבה).

חרף העובדה כי בתצהירה צויין שהמנוח תמך כלכלית בה ובבנם מעבר למה שהתחייב במסגרת דמי המזונות וכו', הרי שמעדותה של גרושתו עולה כי פנתה לביטוח לאומי בתביעת מזונות מפני שהתחילה עבודה חדשה בשכר נמוך מאד והמנוח לא שילם "את מה שהוא היה צריך לשלם". כמו כן עולה מעדותה כי לא קיבלה תשלומים כפולים ובסוף שנה הייתה מצהירה על סכומים שקבלה מהמנוח.

...

טענות ההגנה של הנתבעים והצדדים השלישיים: קרנית[footnoteRef:2]: קרנית טוענת כי דין התביעה כנגדה להידחות נוכח העובדה כי המנוח, והתובעים שבאים בנעליו, לא זכאים לפיצוי כלשהו כפועל יוצא מחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, בין היתר נוכח העובדה כי לעת התאונה שימש הרכב בידו של המנוח (שהיה נתון למעצר בית) לביצוע פשע ו/או היה המנוח הבעלים ו/או המחזיק ו/או המשתמש ברכב וידע כי היה עליו לבטחו בביטוח חובה.

על כן, שוכנעתי כי למנוח ולאלמנה לא הייתה קופה משותפת ולכן אין כל יסוד להנחה כי יש לבצע את חישוב ההפסדים על פי שיטת הידות.

אני מקבל לעניין זה את טענותיה של קרנית בסיכומיה המבוססות על קביעותיו של בית המשפט העליון בע"א 3751/17 הפול נגד פלוני ות.א.(חיפה) 60161-03-17 פלוני והמל"ל נגד הכשרה ביטוח[footnoteRef:33].

] נוכח העובדה כי האלמנה קיבלה ממר בראנץ סך של 30,000 ₪, אשר היה מיועד לה ולש.ב. בחלקים שווים ומתברר כי האלמנה לא העבירה חלקו של ש.ב. לידיו, אני מורה לה לעשות כן ולהעביר לידיו של ש.ב. סך של 15,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.7.2016 ועד היום, תוך 30 ימים מיום קבלת הפיצוי מקרנית.

לפנינו תביעתו של התובע, להכיר במחלת הסוכרת בה לקה, לטענתו בעקבות שימוע לפני פיטורים שנערך לו ביום 7.10.19, כפגיעה בעבודה כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995.

הלכה פסוקה היא, כי הופעת מחלת הסכרת על רקע מתח נפשי ממושך בעבודה אינה בגדר "פגיעה בעבודה", וכי לא ניתן ליישם את תורת המקרוטראומה במקרה זה[footnoteRef:2] כך, נקבע ע"י כב' הנשיא אדלר (כתוארו אז): [2: דב"ע נג/228-0 גד אלזם - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כח, עמ' 25 (להלן: "הילכת גד אלזם").

באשר למחלת מיקצוע – הסכרת לא מנויה על רשימת מחלת המיקצוע.

...

ש.הגשת תביעה ספר לי לעניין מחלת הסכרת, למה קושר? לחצים הנפשיים ולהתנהלות העויינת חברת ניהול ופיקוח מטעם המזמין – יל מהנדסים, בסופו של דבר חברת הניהול דרשה לפטר אותי מהחברה המעסיקה, ועברתי תהליך שימוע שהוסיף גם למצב.

שוכנענו אפוא כי הפניית הזרקור בהליך זה, לעבר ישיבת השימוע, נעשתה באופן מלאכותי ולאחר מעשה כדי לזכות בסעד הנדרש בתביעה, זאת ותו לא. מעבר לכך, עדותו של התובע הינה עדות יחידה.

] התובע לא ביקש לזמן מי מטעם מעסיקתו לתמוך בעדותו, והגם שהדרך הייתה פתוחה לזמן את חברי ועדת השימוע שיעידו על מצבו הנפשי במעמד הישיבה, הוא נמנע מלעשות כן. נוכח כל האמור, לא הוכחה תשתית אובייקטיבית לדחק נפשי סובייקטיבי בעקבות שיחת השימוע, ולפיכך לא הורם הנטל הראשוני למינוי מומחה רפואי.

לפיכך התביעה נדחית.