תביעת אם חד הורית לביטול הסכם רכישת זכויות חברות

הצדדים לתביעה ותמציתה התובעת הנה אם חד הורית כבת 55 לילד קטין, המועסקת כקצינה בשירות בתי הסוהר.

לטענת שחף לבן, ביום המפגש הגיעה התובעת למשרדיה ולאחר שסוכמו עימם העלויות הכספיות הכרוכות בהצטרפות למועדון, ולאחר שהובהרו לה הוראות ההסכם, החליטה התובעת מרצונה החופשי להצטרף לשירותי המועדון ולהתקשר עם חברת אנוקסן בהסכם לרכישת זכות חברות.

כב' השופט עודד מאוד קיבל את התביעה וקבע כי שחף לבן הציגה לפני התובע מצג כוזב; נוסח ההסכם מעורפל והתכלית האמיתית העומדת מאחוריו הנה רכישת זכויות במועדון בספרד ומכירת ערכת גולד קארד.

גם אם התובעת הודתה שלא קראה את ההסכם; וגם אם לא ניצלה את זכותה לבטל את ההסכם בתוך 14 יום מיום כריתתו, עדיין זכות ביטול ההסכם בעינה עומדת, לנוכח ההפרות שסקרתי לעיל, מצגיי השוא והפער העצום בין ההבטחות לבין המציאות.

...

עם זאת ולמרות כל מסקנותיי לעיל, עדיין שבה אני ומציינת כי לא היה מקום לשימוש במילים קשות ובוטות דוגמת "ארגון פשיעה" וכו', בוודאי שלא כנגד יקהת, אלגרבלי וסלינג'ר. סוף דבר התביעה כנגד שחף לבן; רותם וקאשי מתקבלת.

התביעה כנגד אלגרבלי, יקהת וסלינג'ר נדחית.

התובעת תשלם לכל אחד מהנתבעים הללו הוצאות משפט בסך של 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ כדין.

תמצית טענות התובעת התובעת תושבת טבריה אם חד - הורית לששה בנים ובנות, שכרה מהנתבעת בשנת 1981 ביחד עם בעלה לשעבר מאיר בוסקילה (להלן־.

בין היתר הוציאה הוועדה המקומית הוראות וצוים הבאים:-הוראות מהנדס העיר טבריה והממונה על מחוז הצפון במשרד הפנים, יגאל שחר, מדצמבר 1998 להרוס את התוספת, הוראת סגן מהנדס העיר מיום 29.12.98 על פינוי מיידי של הדירה והריסה מיידית של התוספת: נספח "ז'' לכתב התביעה. חברת ביטוח "כלל' שביטחה את הדירה במסגרת המשכנתא לטובת בנק "טפחות", נדרשה לפצות על הנזקים הכרוכים בתוספת, בהריסת התוספת ובבנייתה מחדש.

לדבריו, הליקויים בתוספת לא תוקנו ולא ניתן היה לתקנם, ולכן היה צורך להוציא בשנת 1998 צו הריסה נוסף, כיוון שלא ניתן היה בשנת 1998 לבצע צו הריסה שהוצא בשנת 1992 (שלא בוטל מעולם) וזו הסיבה לפער זמנים בין הצוו הראשון משנת 1992 לבין הצוו השני משנת 1998, ושני הצוים מתייחסים לתוספת ששיטחה ברוטו 18,42 מ''ר שבנתה עמידר בצד המערבי- צפון מערבי של הבניין וזה חלק המבנה שנהרס .

בעא 8068/11 אורי עיני נ' חן שיפריס: נקבע שסעיף 16 לחוק המכר שעניינו בהעלמת אי-התאמה – מורה כך:"היתה אי ההתאמה נובעת מעובדות שהמוכר ידע או היה עליו לדעת עליהן בעת גמירת החוזה ולא גילה אותן לקונה, זכאי הקונה להסתמך עליה על אף האמור בסעיפים 14 ו-15 או בכל הסכם, ובילבד שנתן למוכר הודעה עליה מיד לאחר שגילה אותה". נקבע שמלשון ותכלית הסעיף, הוא קוגניטי שאיננו מאפשר לזקוף 'אשם תורם' לחובת הרוכשים בגין הצהרותיהם בחוזה המכר כי בדקו את הנכס.

...

לטענת התובעת, בעת המו"מ ובהסכם, לא הביאה הנתבעת לידיעת הרוכשים דבר אודות פגמים נסתרים וליקויי בניה קשים שהיו בדירה כפגמים נסתרים, ושעתידים היו להביא בתוך מספר שנים להריסת חלק ניכר מן הדירה, בהיותו מוגדר כמבנה מסוכן שאין מנוס מהריסתו.

סבורני, שאין בטענה זו כדי לעכב את תקופת ההתיישנות.

לאור כל האמור עולה כי תקופת ההתיישנות חלפה שנים רבות טרם הגשת התביעה, ודין התביעה להידחות מחמת התיישנות.

לאור המפורט, גם אם לא הייתי קובעת שחלפה תקופת ההתיישנות, התביעה הייתה נדחית סוף דבר התביעה נדחית במלואה התובעת תשלם לנתבעת הוצאות שכ"ט בסך 10,000 ₪.

בעקבות הפירסום, כך לתובע, הופנתה אליו באמצעות מתווך אם חד הורית, אשר נאותה לרכוש את הדירה תמורת סך של 55,000$ (להלן: "הקונה הפוטנציאלית").

לשיטת התובע, בתאריך 9/12/90 הוא סר יחד עם ליאור והנתבעים למשרדי חברת חלד, וחתם על ההסכם לרכישת הדירה תחת היותו דייר מוגן בה – תמורת תשלום סך של 21,262.50 ₪ (לעיל ולהלן: "הסכם הרכישה").

מסקנתו הייתה כי חרף העובדה שהזכויות " ... הנדונות הנן אובליגאטוריות, אינה משנה דבר לנוכח האמור במפורש בחוק ההתיישנות 'כל זכות או טובת הנאה בקרקע' ואף כאלו שלא נרשמו – וטעונים רישום. תביעה לביטול חוזה, המעניק זכויות במקרקעין ... מעצם טבעה מעלה שאלות חוזיות, אך הנה בגדר תובענה במקרקעין ...". למרות שבמקרה האמור, המדובר היה בזכות חוזית שטרם נרשמה בלישכת רישום המקרקעין על שמה של המבקשת (המעבירה) - נקבע כי תקופת ההתיישנות הנה 25 שנה, כמתחייב מסעיף 5(2) סיפא לחוק ההתיישנות, הואיל ועסקינן במקרקעין מוסדרים, הגם שזכויות המבקשת טרם נרשמו בספרי האחוזה.

...

התביעה הנגדית נוכח מסקנתו לעיל לפיה הסכם המכר אשר נחתם בינות התובע למנוח הינו בר תוקף ואין עילה לבטלו – יש להיעתר לסעדים המבוקשים על ידי הנתבעים בסעיפים 16.1-16.4 לתביעה הנגדית.

התוצאה סוף דבר, לאור המקובץ לעיל התוצאה הינה כדלקמן: תביעת התובע (בת.א. 2656/06) – נדחית, ותביעת יורשי המנוח והנתבעים (2324/07) מתקבלת בחלקה.

הנני מורה על ביטולה של הערת האזהרה מיום 4/12/06, שנרשמה לטובת התובע, בלשכת רישום המקרקעין על חלקה 36 בגוש 6718.

לדידו, עצם חתימתו על חלק מהשיקים נשוא התביעה אינה מהווה עילה להרמת מסך ההתאגדות, כנטען על ידי התובע, שכן פעל כך מתוקף החלטת האסיפה הכללית, אשר העניקה לו זכות חתימה ביחד עם דוד, וכן בידיעתו ובאישורו של זה. לגירסתו, החברה התקשרה עם התובע לצורך רכישת מוצרי צריכה לשם שיווקם ועל כן מסרה לאחרון שיקים דחויים.

עוד אוסיף, כי בהסכם רכישת המניות מאת אורנה, קיבל על עצמו דוד את כל התחייבויות וחובות החברה, ואף בשל כך, אינו יכול להתחמק מתשלום החוב נשוא התביעה.

כעולה מחומר הראיות, יעקב נטל את השיקים נשוא התביעה מהמגירה במשרד, הטביע עליהם את חותמת החברה, ביטל את הגבלת הסחירות ומסרם לידי התובע.

איני מוצאת גרסתה זו של מזל כסבירה, שכן, על פי דבריה, אם חד הורית היא העובדת קשה לפרנסתה, ואך סביר הוא כי לא היתה לה כלל היכולת הכלכלית להלוות לחברה עשרות אלפי שקלים, ועוד מבלי לדרוש את השבתם, דבר תמוה לכשעצמו.

...

מכל האמור דלעיל, מתקבלת התביעה חלקית, לאמור, במחציתה.

הנתבעים ישלמו, ביחד ולחוד, הסך של 388,864 ₪ בתוספת הפרישי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

כן ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, הוצאות התובע וכן שכ"ט עו"ד בצירוף דמי מע"מ בסך של 10,000 ₪ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ביטול הסכם לרכישת דירה בשל מישכון רשום ברשם המשכונות על זכויות המוכרת בדירה לטובת אביה, ודרישת הקונה השבה ופיצויים בגין כך עומדים בבסיס ההליכים בתיק זה. העובדות ברקע הדברים ביום 14.8.2018 נחתם בין התובעת לבין הנתבעת 1 (להלן "מיה") הסכם מכר, ולפיו מכרה מיה לתובעת את כל זכויותיה בדירה המסומנת כדירה 432 ברחוב אברבנאל 74 בתל אביב (להלן: "הדירה").

לטענת מיה, המציגה עצמה כאם חד הורית, גרושה המגדלת לבדה וללא עזרה שלושה ילדים, מדובר בתביעה סחטנית הלוקה בחוסר תום לב קצוני של התובעת.

במועד חתימת הסכם המכר טרם הוסדר רישום הדירה בפנקסי המקרקעין, וזכויות מיה בדירה נרשמו בחברה המשכנת ממנה רכשה מיה את הדירה.

אלא שזו זכותה של התובעת נוכח ההפרה היסודית של הסכם המכר, ואין לומר כי התובעת פעלה בחוסר תום לב. ביתר שאת כאשר מיה השתהתה בהחזרת כספי המכר לתובעת ובחתימתה על תצהיר ביטול העסקה למיסוי מקרקעין למעלה משנתיים וחצי לאחר ביטול הסכם המכר, ובהתנהלותה גרמה להידרשות התובעת להגשת התביעה.

...

ההודעות לצד שלישי שהגישו מיה ועו"ד הנתבעים, זה כנגד זה - נדחות.

ההודעות לצד שלישי שהגישו מיה ועו"ד הנתבעים נגד המנוח - נדחות.

התביעה שכנגד - נדחית.