תביעת אישה לתשלום טיפולי שיניים לאחר גירושין

ב"כ, עו"ד יוכבד מנקדי, כתבה, בין השאר: "האישה הכירה את הבעל עוד בהיותה נשואה לבעלה הראשון [צ' מ'], ישנה בביתו של הבעל שהיה אז חבר שלה, ואף קיימו יחסי אישות, וכל זאת עוד בהיותה נשואה!!!" עוד כתבה: "לפני כשנה וחצי בערך כאשר הגיעו מים עד נפש, נאלץ הבעל להמלט על נפשו מפני רשעותם של האישה ואימא, שנהגו בו בזלזול ובחוסר כבוד משווע תוך שהבעל סופג השפלות קשות בעיקר מאם האישה, וחזר לדירתו בהוד השרון." ובסעיף 18 לסיכומים כתבה: "לא יתכן שהאישה התובעת גירושין ללא כל עילה שבדין, ובודאי ללא שום עילה שהתבררה כנכונה ו/או מוצדקת, תבקש כי הבעל ישלם כתובתה." לסיכום כתבה ב"כ הבעל: "לאור האמור לעיל, מתבקש בית הדין הנכבד לדחות את תביעת האישה לגירושין ולדחות דרישתה ורצונה לקבל כתובה ומזונות אישה, ולחייב את האישה בתשלום שכ"ט עו"ד." האישה, בסיכומיה כתבה (סעיף 4) בין השאר: "הבקשה לגט הוגשה בעקבות עזיבת הבעל את הבית מרצונו, וזו הפעם השנייה [מבלי ליידע את האישה על כוונתו זו בשתי הפעמים, למרות שלאחר הפעם הראשונה הבטיח שלא יחזור על כך]. לאחר עזיבת הבעל את הבית בפעם הראשונה, האישה לקחה את הבעל לטפול זוגי...הבעל שיתף פעולה בתחילה ואח"כ החליט לפרוש... הבעל עבר 2 ניתוחים קשים... האישה עזבה את העבודה...ונשארה בירושלים במהלך כל התקופה על מנת לסעוד אותו." האישה צרפה לסיכומיה, תצלום כתובתה וכן 7 חשבוניות בעבור תשלום טפול השיניים שעשתה.

...

ב"כ, עו"ד יוכבד מנקדי, כתבה, בין השאר: "האשה הכירה את הבעל עוד בהיותה נשואה לבעלה הראשון [צ' מ'], ישנה בביתו של הבעל שהיה אז חבר שלה, ואף קיימו יחסי אישות, וכל זאת עוד בהיותה נשואה!!!" עוד כתבה: "לפני כשנה וחצי בערך כאשר הגיעו מים עד נפש, נאלץ הבעל להימלט על נפשו מפני רשעותם של האשה ואמא, שנהגו בו בזלזול ובחוסר כבוד משווע תוך שהבעל סופג השפלות קשות בעיקר מאם האשה, וחזר לדירתו בהוד השרון." ובסעיף 18 לסיכומים כתבה: "לא יתכן שהאשה התובעת גירושין ללא כל עילה שבדין, ובוודאי ללא שום עילה שהתבררה כנכונה ו/או מוצדקת, תבקש כי הבעל ישלם כתובתה." לסיכום כתבה ב"כ הבעל: "לאור האמור לעיל, מתבקש בית הדין הנכבד לדחות את תביעת האשה לגירושין ולדחות דרישתה ורצונה לקבל כתובה ומזונות אשה, ולחייב את האשה בתשלום שכ"ט עו"ד." האשה, בסיכומיה כתבה (סעיף 4) בין השאר: "הבקשה לגט הוגשה בעקבות עזיבת הבעל את הבית מרצונו, וזו הפעם השנייה [מבלי ליידע את האשה על כוונתו זו בשתי הפעמים, למרות שלאחר הפעם הראשונה הבטיח שלא יחזור על כך]. לאחר עזיבת הבעל את הבית בפעם הראשונה, האשה לקחה את הבעל לטיפול זוגי...הבעל שיתף פעולה בתחילה ואח"כ החליט לפרוש... הבעל עבר 2 ניתוחים קשים... האשה עזבה את העבודה...ונשארה בירושלים במהלך כל התקופה על מנת לסעוד אותו." האשה צירפה לסיכומיה, תצלום כתובתה וכן 7 חשבוניות בעבור תשלום טיפול השיניים שעשתה.

לאור כל האמור לעיל ביה"ד פוסק: על הצדדים להתגרש זה מזו.

סוף דבר: על הצדדים להתגרש ויפה שעה אחת קודם.

הרב אברהם שינדלר לאור כל האמור לעיל ביה"ד פוסק: על הצדדים להתגרש זה מזו.

4.4 בנוסף לתשלום המזונות האמורים לעיל, האב מתחייב לשאת במחצית ההוצאות החריגות של הילדים, לרבות הוצאות הקשורות בבריאותם ואשר אינן מכוסות ע"י קופ"ח, כגון טפולי שיניים, פסיכולוג, הוצאות הכרוכות במתן שיעורים פרטיים, חוגים, ספרי לימוד, "סל שירותים לביה"ס", טיולים שנתיים וכיוצ"ב. 4.5 האם תקבל את קצבת הביטוח הלאומי המשולמת עבור הילדים.

טענות התובע לאחר חתימת הסכם הגירושין, הנתבעת ("האשה") החתימה את התובע ("האיש") על מיסמך נוסף שמחייב אותו בתשלום סך של 1,300 ש"ח נוסף לסכומים הקבועים בהסכם הגירושין.

בהקשר זה נטען עוד, כי לאחר הגשת התביעה ובטרם התבררה הפסיק האיש לשלם את רכיב המדור; כי נכס המקרקעין נמכר בסך של 3,800,000 ש"ח והצדדים עתידים לקבל את יתרת התמורה; כי מלאו לבתם הבכורה של הצדדים 18 שנים, כך שסכום המזונות המשולם עבורה הופחת, בהתאם להוראות הסכם הגירושין.

...

לסיכום קבע בית המשפט באותו הענין, כך: "יש להקנות להסכם גירושין יציבות ואמינות "אחרת לא יהיה ערך להסכם גירושין וכל הסכם יהיה רק בגדר שלב ביניים עד לפניה חוזרת לבית המשפט"..

לנוכח האמור לעיל, סבורני כי הלכת בע"מ 919/15 אינה מהווה עילה לפתיחת הליכי מזונות חלוטים.

לסיכום הדברים: בהסתמך על הפירוט לעיל, מאחר ולא הוכח שינוי נסיבות מהותי בהיבט של מצבם הכלכלי של הצדדים; כאשר נלקח בחשבון השיקול של הפחתת הסכום לתשלום בשל בגירותה של בתם הבכורה של הצדדים; השיפור העתידי במצב הכלכלי של הצדדים לאור הליך מימוש נכס המקרקעין והתקבולים שעתידים להתקבל בקרוב; ולאור ההלכה לפיה הלכת בע"מ 919/15 אינה חלה רטרואקטיבית - אני מורה על דחיית התביעה.

הבעל טען שהוא מרויח כ 6,000 ש"ח ועוד 2,000 ש"ח מקיצבה, סך הכול כ 8,000 ש"ח. לאחר הדיון ביה"ד החליט בתאריך 17.11.21, בנושא הוצאות הבית החודשיות כי האישה תשלם סכום של 350 ש"ח לחודש, וכי האישה לא תנקה את הבית אלא הבעל ישכור מנקה לניקיון הבית לפחות פעם בשבוע , והאישה תשלם עבור עוזרת הבית סך של 250 ש"ח לחודש, בסך הכול תשלם האישה לבעל סך של 600 ש"ח לחודש, ב"כ הצדדים הגישו את סיכומיהם לביה"ד. עמדת ב"כ האישה כי היא זכאית לרכוש את חלקו של הבעל בדירה כזכות ראשונים.

לאישה בעיות רפואיות והבעל חייב ברפואתה כולל טפולי שיניים.

הבעל יכול לומר, שהוא מעדיף לוותר על הגירושין כדי שלא להתחייב לתת לאישה את הפצוי הנ"ל. כיום האישה אינה תובעת גירושין והיא מעדיפה להמשיך את המצב כמות שהוא.

...

" וכן בפד"ר (כרך י"ח עמ' 80-81) הרבניים הגאונים הרב ע. בצרי, הרב מ. שרם, הרב ז. נ. גולדברג, וכך מובא בפס"ד (תיק 1758, לא פורסם) בשם הרבנים הגאונים הראשון לציון הרב שלמה עמר, הרב שלמה דיכובסקי, הרב עזרא בר שלום, שפסקו במקרה דומה לחיוב בגט וכך כתבו: "מן החומר בתיק עולה שאכן יש מקום לחיוב בגט, שני הצדדים אינם רוצים זה את זה כפי שקבע בית הדין האזורי... אנו סבורים שאין להשתמש בגט כמנוף להישגים רכושניים בנושא שנדון בערכאה אחרת, הצדדים אינם חפצים זה בזה, והדיון נסב כולו על הרכוש בלבד..." וכן בפד"ר (כרך י"א עמ' 362) בשם הרבניים הגאונים הרב עובדיה יוסף הראשון לציון, הרב יוסף קפאח, הרב מרדכי אליהו, וכן בפס"ד בית הדין הגדול (תיק 82/נ"ד) כתבו הרבנים הגאונים: הרב מרדכי אליהו, הרב שלמה דיכובסקי, הרב יוסף נדב: "בהעדר סיכוי לשלום בית אין לבית הדין ברירה אלא להטיל על שני הצדדים להתגרש, אין כאן אשמה לאחד הצדדים אלא קביעת עובדה, שחיי הנישואין הגיעו לקיצם ואין טעם לעסוק בהחייאה מלאכותית לפגרים מתים..." ומן הכלל אל הפרט, במקרה המונח לפנינו הצדדים מתגוררים בדירה אחת אך בחדרים נפרדים למעלה מעשר שנים , וכולי עלמא לא פליגי שלא היו יחסי אישות ביניהם למעלה מעשר שנים (פרט לפעם אחת), הצדדים מתקוטטים ורבים ביניהם מי וכמה ישלם את ההוצאות החודשיות בבית (חשמל ומים) הצדדים אינם מסכימים בנושא נקיון הבית, כשהאשה אינה יכולה לנקות מטעמים רפואיים, כיצד יעבור התשלומים מהאשה לבעל (מזומן ,חשבון בנק, על ידי קרובי משפחה), לצדדים יש מחלוקת על שטח השימוש בשטח המטבח, אפילו היכן יהיה מונח המקרר השני אין הסכמה.

כל האמור לעיל מתייחס לתביעת הבעל לחייב את אשתו להתגרש.

לסיכום, נראה שיש לפסוק כדלהלן: הבעל אינו יכול לחייב את אשתו להתגרש, ללא מתן פיצוי כספי בשווי של 15% משווי דירתם המשותפת.

פסק הדין: לאור כל האמור לעיל פוסק בית הדין: הבעל אינו יכול לחייב את אשתו להתגרש, ללא מתן פיצוי כספי בשווי של 15% משווי דירתם המשותפת.

בתביעתה למזונות אשה ובתצהירה שם לא העלתה הטענה במפגיע; לאחר סידור הגט אין כל יסוד הלכתי או משפטי לחיוב הנתבע במזונות; משכוונת הצדדים בהסכמים הייתה לסיים את הנישואין תוך זמן קצר, הרי שאין כל היגיון בתשלום מזונות אשה, לא בהענקת הנכס וגם לא בתשלום $1,500,000; בהסכמים אין היתייחסות לסוגית מזונות אשה; אמנם במסגרת רישיון המגורים בנכס הסכים הנתבע לשאת באופן מוגדר ומצומצם בחלק מההוצאות המשותפות.

סילוק התביעה מהיעדר עילה - הסכמת הצדדים להתגרש והפירוד הממושך משך כ-14 שנים מלמדים על שנישואי הצדדים הסתיימו ואין כל סיכוי שיחזרו לחיות יחד; הדין האישי (העברי) מחייב את הנתבע במזונות אשה "כל עוד היא עמו". מגורים משותפים וחיי מישפחה הם תנאי סף לחיוב הנתבע במזונות אישתו, אלא שמקום בו הפירוד ממושך, הצדדים אינם גרים תחת קורת גג אחת ואינה "סמוכה לשולחנו" הרי שממילא הנתבע פטור מלשלם לה מזונות אשה.

הוצאות התובעת הנטענות לא הוכחו בסעיף 38 בכתב התביעה התובעת העמידה את מזונותיה על סך 29,015 ₪ בחודש, הכוללים: כלכלה 8,000 ₪, חומרי נקוי והגיינה 500 ₪, ניהול משק בית 2,500 ₪, מסעדות ובתי קפה 1,500 ₪, ביגוד והנעלה 2,500 ₪, ספרים ומוסיקה 800 ₪, תרבות ופנאי 1,500 ₪, טפולי קוסמטיקה, מוצרי קוסמטיקה ואיפור 800 ₪, מספרה 1,140 ₪, פדיקור מניקור 600 ₪, טלפון נייד 99 ₪, חופשות ונסיעות לחו"ל 4,000 ₪, הוצאות אחזקת רכב (דלק, ביטוחים וטיפולים) 1,200 ₪, קופ"ח וביטוח בריאות פרטי 400 ₪, הוצאות רפואיות שאינן ממומנות ע"י קופת החולים 1,000 ₪, טפולי שיניים 416 ₪, מתנות 2,000 ₪, מינוי פיס 60 ₪.

...

מסקנה זו גם מתחזקת מעדותו של א., לפיה בתקופה הקובעת לא החזיק הנתבע נכסי נדל"ן בניו יורק (פרוט', עמ' 47 שורות 28-35; עמ' 56 שורות 19-30; סעיפים 6-8 לתצהירו), אשר לא נסתרה ומהימנה עלי.

לא שוכנעתי שיש בכך ממש.

לאור כל האמור לעיל, התובעת לא הוכיחה תביעתה הרכושית והיא נדחית.

לאחר שהוגשה תביעת האיש, ביום 28.4.2020, הגישה האשה את התביעה הנוכחית (תלה"מ 37653-04-20) למזונות הקטינה ובה עתרה להעלות את מזונות הקטינה שנקבעו במסגרת ההסכם.

בסעיף 49 לכתב התביעה טוען האיש כי נוכח הפער העצום בין הצדדים יש לחייב האשה ב- בתשלום 2/3 מצרכיה הבסיסיים של הקטינה לידי האיש כדלקמן: גם בעיניין צרכי הקטינה ניכר כי האיש עבר לשלב השני בתביעה לשינוי המזונות מבלי שעבר את המשוכה של השלב הראשון – האם חל שינוי בצרכיה של הקטינה.

יתרה מכך, במסגרת ההסכם קבעו הצדדים תשלומים שישאו בהם בחלקים שוים: "בנוסף לדמי המזונות וכחלק מהם יישא המשיב במחצית הוצאות חינוך לרבות חוג אחד לקטינה, קייטנה, צהרון וזאת בעלות עירונית ציבורית, שכר לימוד, תיגבור בלימודים במידת הצורך, ספרי לימוד וציוד לימודי, בנכוי הוצאות חינוך שמשתלמות על ידי המוסד לביטוח לאומי עבור חינוך, וכן במחצית ההוצאות הרפואיות החריגות שאינן מכוסות על ידי הביטוחים הרפואיים, המשלימים והפרטיים הממומנים על ידי הצדדים כיום עבור הקטינה. באמירה הוצאות רפואיות חריגות נכללות גם הוצאות לטפול אורתודנטי ו/או טפול שיניים." טענותיו של האב כעת מתייחסות בעיקר לתשלומים שהוא משלם עבור ההוצאות החריגות.

אולם לא ניתן להסתפק בהעלאת טענה בעלמא כי הקטינה קופחה, ויש להוכיח טענה זו. לשם כך על האם להוכיח את מצבם הכלכלי של שני ההורים, את צרכי הקטינה, את ההסכמות בהסכם שאינן מספקיות לקטינה את שנידרש לה: "יש לבחון האם בפועל הקטינים אכן קופחו בסכום המזונות שנפסק לזכותם בעת אישור הסכם הגירושין. במסגרת זו, על בית המשפט לבחון את גילו של הקטין, צרכי הקטין הבסיסיים, צרכיו המיוחדים והכנסות כל אחד מההורים. ככל שנימצא כי הקטין לא קופח במזונותיו, הרי שאין טעם "לפתוח" את ההסכם, אף אם לא נתמלאה הדרישה הראשונה של דיון עינייני במזונות הקטינים.

...

בענייננו לא רק שלא שוכנעתי כי זכויות הקטינה קופחו אלא שוכנעתי כי זכויותיה נלקחו בחשבון (מאוד) והסדר המזונות לקח בחשבון את מכלול ההסכמות – גם לגבי זמני השהות (אשר הורחבו בהדרגה עד לכי השוואתם) וגם לגבי ההסדרים הרכושיים והממוניים, כך שזכויותיה לא יקופחו אלא ישמרו ויקבלו מענה כולל ושלם.

בסופו של דבר – האם לא הוכיחה תביעה זו ולו במקצת.

סיכום   אשר על כן ולאור האמור לעיל דין התביעה של האם למזונות הקטינה - נדחית.