תביעת איחור במסירת דירה מקבוצת רכישה

בתביעה מעלה המבקש טענות לאיחור במסירת החזקה בדירה שרכש מהחברה, עוגמת נפש והחזר הוצאות.

ובהקשר לכך מוסיפים הנאמנים, כי היענות לבקשה משמעה פתיחת פתח להגשת בקשות נוספות על ידי כל אחד מחברי קבוצת הרכישה בגין איחור במסירה ובדרך שהחריג יהפוך לכלל.

...

מכל מקום, סבורני שעצם הגשת הבקשה להליך הנדון, מובילה למסקנה כי לא ניתן אישור כאמור וזה מתבקש עתה לאחר שניתן צו פתיחת הליכים לחברות ובהתאם להסדר הנושים השני.

משכך, אבחן את נסיבות הבקשה בהתאם למסד עובדתי זה. סעיף 29 (5) לחוק קובע לאמור: " לא יהיה ניתן לפתוח או להמשיך בכל הליך משפטי נגד התאגיד, אלא באישור בית המשפט שנתן את הצו לפתיחת הליכים; אישור כאמור יינתן אם מצא בית המשפט כי מתקיימים טעמים מיוחדים שיירשמו, הנוגעים לטבעו או מורכבותו של ההליך המשפטי או לניהולו היעיל, שבשלהם ראוי לנהל את ההליך המשפטי בנפרד מהליכי חדלות הפירעון;" פשוטו כמשמעו; האישור הוא חריג ויינתן מטעמים מיוחדים שיירשמו ובנסיבות המצדיקות זאת כמפורט בסעיף.

לאור האמור לעיל ומשעה שאין המדובר בנסיבות ייחודיות המצדיקות הליך משפטי נפרד בערכאה אזרחית, דין הבקשה להידחות.

במהלך ההוכחות התברר, כי רק התובע 2 הוא חבר קבוצת רכישה ומי שרכש את חלקו של חבר קבוצה אחר, מר **** כראדי, והפך בסיום הבנייה לבעלים של הדירה, ולכן רק לו יכולה להיות יריבות משפטית המקנה את הזכות להגיש תביעה בגין מחדלים בבנייה ובמסירת הדירה.

מכאן, לאחר דיון בסוגיות הסף, יש לבחון את התביעה לגופה: טענה לאיחור במסירת הדירה: לטענת התובעים, הובטח להם, כי תוך 18 חודשים בלבד מיום רכישת הקרקע (28.3.11), הם יקבלו את החזקה בדירה, דהיינו בנובמבר 2012.

...

מנגד, טוענים הנתבעים, כי אין כל יריבות בינם לבין התובעים וכי מעולם לא התחייבו כלפיהם לדבר, ולכן לטענתם, יש לדחות את התביעה.

ממכלול הראיות עולה, כי התובע למעשה רכש את זכויותיו של מר כראדי בקבוצת הרכישה.

סוף דבר: לאור האמור לעיל, אני דוחה את התביעה במלואה.

בעניין הוצאות ושכ"ט עו"ד- אמנם לא מצאתי לחייב את הנתבעים בתשלום פיצוי, אך אני סבורה שניתן היה ללבן את המחלוקות שהתעוררו בזמן אמת ולמנוע הליכים משפטיים ולכן מצאתי שלא לפסוק הוצאות.

טלו בעל דירה בודד שקנה דירה אחת מקבלן, והוא יודע על קיומם של ליקויים ונזקים, וכן קיים, לשיטתו, איחור במסירה, המקים זכות לפצוי מוסכם.

אך מה כאשר קמה עילת תביעה קולקטיבית הנוגעת לקבוצת רכישה? האם אז יהיו חייבים התובעים הקולקטיביים להעמיס על תביעתם את כל העילות הפרטניות של כל דירה ודירה? זוהי תוצאה קשה, העלולה להוביל לסירבול והכבדה.

...

את הדין בדיני פיצול הסעדים סיכמה, לאחרונה, כב' השופטת וילנר ברע"א 3402/18 מדינת ישראל-משרד הבינוי והשיכון נ' אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ (פורסם במאגרים; 2019; בפסקאות 13-12 לפסק דינה): נמצאנו למדים על אודות כלל "השתק העילה", לפיו נדרש תובע למצות את מלוא סעדיו בגין עילת תביעה יחידה, ולא – ייחשב כמי שוויתר על יתר הסעדים הנובעים מעילה זו ויהיה מושתק מלתבוע אותם במסגרת תביעה נפרדת.

לפיכך אני מקבל את הבקשה.

התביעה העיקרית מורכבת מעילות תביעה וסעדים כדלקמן: - החלק העקרי והמשמעותי בסך של למעלה מ- 20 מיליון ₪ הוא תביעה לפיצויים בגין איחור במסירת הדירות, שהוגשה כנגד הנתבעת 1, אחוזת עדי חברה לבניה בע"מ, שהוצגה כ"קבלן הפרויקט" (הקבלן), כנגד הנתבע 3, עו"ד אהוד ברזילי, ששמש כ"יועמ"ש הפרוייקט" וכנגד הנתבעת 4, עו"ד צוקרמן, שעובדת במשרדו של הנתבע 3 והיא גם בעלת זכויות בפרויקט וחברת הועד ולפי המצוין, גם בת זוגו (להלן: עוה"ד ברזילי וצוקרמן); - תביעה כנגד הקבלן, בגין ליקויי בניה בדירות וברכוש המשותף (כ- 1.7 מיליון ₪).

בכתב התביעה שכנגד (בעמוד 4) הובהר כי התביעה שכנגד כוללת שלוש עילות תביעה: עילת החניות וההשתלטות על השטחים הציבוריים: לפי הטענה, טוסי וחברת ב.ש.רגב, שנמנים עם חברי קבוצת רכישה, הפרו את ההסכם שבין חברי הקבוצה בניסיון לגזול מהתובעת שכנגד 4 (ב.ב.ח.מ.1) 9 מקומות חניה ועוד 6 מקומות חניה של כלל בעלי הזכויות בדירות המגורים בפרויקט, על מנת להעביר אותם למכבי, שלה מכרו רגב את זכויותיהם בפרוייקט.

...

נוכח החלטתי לפיה תפוצל התביעה שכנגד ותדון כתביעה נפרדת, אין משמעות לשאלה אם התובעת שכנגד 4 (שאינה נתבעת בתיק העיקרי) רשאית כלל להגיש תביעה שכנגד, והתייתר הצורך לדון בה. אעיר עם זאת, כי על פניו לשון תקנה 21(א) לתקנות - "נתבע רשאי להגיש תביעה שכנגד עם הגשת כתב הגנה ..." - מלמדת כי זכות זו קנויה לנתבע בתביעה העיקרית בלבד (וראו גם פסק דינו של כב' הש' עמית ביחס לתקנות הקודמות ברע"א (מחוזי חי') 15818-01-09 דאמוני הנזכר לעיל.

משפוצלה התביעה מטעמים כאמור, אני מורה מכוח סמכותי לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח חדש], התשמ"ד-1984, על העברתה לבית המשפט המוסמך לדון בה לאור הסעדים שהתבקשו בה, הוא בית משפט השלום.

סוף דבר אני מורה על פיצול התביעה שכנגד השלישית לתביעה נפרדת, והעברתה לבתי משפט השלום בתל-אביב.

ביום 27.7.2014 פנה התובע לנתבעת במכתב שכותרתו, "התראה טרם נקיטת הליכים משפטיים", הלין על כך שהוא החבר היחיד בקבוצת הרכישה שלא קיבל את הדירה לחזקתו, וכן עמד על קבלת פיצוי בגין האיחור במסירת הדירה (נספח 7 לכתב התביעה).

...

על כן, טענות אלו של הנתבעת נדחות.

לסיכום, אין לזקוף לחובת הנתבעת את פרק הזמן החל ממתן טופס 4 ועד שהתובע פנה לקבל את דירתו.

סוף דבר מן הטעמים האמורים, התביעה מתקבלת באופן חלקי במובן זה שהנתבעת תשלם לתובע 353,000 ש"ח. על סכום זה יתווספו הפרשי ריבית והצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961, החל מיום הגשת התביעה (יום 17.10.2017).