תביעת אבהות, מזונות והוצאות הריון ולידה

הנתבעת צרפה לתגובתה מיסמך בכתב יד הנושא כותרת "הסכם" מיום 19.11.2006 במסגרתו הוסכם בין היתר, כי התובע יבצע בדיקה לסיווג ריקמות יחד עם הולד שייוולד לצדדים (בהנתן מועד לידת הקטינה ברי, כי ההסכם נחתם בשעה שהנתבעת הייתה הרה), לשם אימות האבהות, תוך התחייבות של התובע, כי בכפוף לכך שיתברר בבדיקה שהוא אבי הולד שיבוא לעולם, הוא ייטול על עצמו האחריות כלפיו ככל אב, ובתוך כך יתמוך, יגדל ויכלכל את יוצא חלציו.

מאז מלאת שנתיים לקטינה ניתק התובע הקשר עימה, חרף ניסיונותיה לאחותו; בהיות הקטינה כבת 4 שנים פנה התובע לאגף הרווחה במקום מושבם של הצדדים ובקש היתערבות גורמי הרווחה בכל הנוגע לחידוש הקשר בינו ובין הקטינה, אך בפועל לא שיתף פעולה על הליכי הטיפול; כשהקטינה נולדה והתעורר ספק בדבר אבהות התובע, הוא הצהיר כי הוא מכיר בה כבתו לכל דבר ועניין, גם אם אינה כזו, ובנגוד לטענותיו, תחילה הוא אשר סרב לבצוע בדיקה גנטית; על בסיס העובדות הללו הוגשה על ידה תביעת המזונות, והתובע אכן חויב במזונות הקטינה, אשר נגבו על ידה באמצעות המוסד לביטוח לאומי; לדידה, עצם הגשת התביעה לביטול חוב המזונות אינו מוסרי ואינו אנושי, משהכספים ששולמו כמזונות עבור הקטינה שמשו למימון צרכיה, ואין מקום לידרוש השבתם בדיעבד משנצרכו כבר; לשיטתה, על התובע לעמוד בהתחייבויותיו, גם בהיעדר זיקה ביולוגית בינו ובין הקטינה, היות שמעשיו העידו, כי הוא מכיר בה כבתו, ויש לראות בהם הליך אימוץ בלתי פורמלי.

התובע נשא בהוצאות הכלכלה של הקטינה ולא היתנגד לפסיקת מזונותיה, בין באי הגשת כתב הגנה ובין באי הגשת בקשה לביטול פסק הדין שניתן; לטענתה, היתנהלות התובע נגועה בחוסר תום לב ומעשיו גרמו לפגיעה קשה בה ובקטינה; היא דבקה בגירסתה לפיה מכוח ההסכם מחויב התובע במזונות הקטינה, גם בהיעדר זיקה ביולוגית בינו ובינה, וטוענת כי היא מעולם לא יצרה כלפיו מצג שוא שהוא אביה; היא מעולם לא חמקה מבצוע הבדיקה לסיווג ריקמות, כי אם ביקשה שהיא תבוצע באמצעות דגימת רוק ולא בדרך של בדיקת דם עקב נסיבות רפואיות של הקטינה; מכל מקום, בעטיים של השתהות התובע בהגשת התביעה ואי העמידה שלו בתשלום דמי המזונות אשר נפסקו עבור הקטינה, נוצר החוב למוסד לבטוח לאומי.

...

למסקנה זו משנה תוקף משאבהות התובע הייתה מוטלת בספק ועוד קודם לידתה של הקטינה התחייבו הצדדים, כידוע, בהסכם בכתב לבצע בדיקה לסיווג רקמות לאחר לידתה, על מנת לברר זהות אביה הביולוגי.

בנסיבות המקרה דנא באתי לידי המסקנה, כי הצדדים חולקים באחריות דומה להתגבשות התוצאה שלפנינו (צבירת חוב גבוה למוסד לביטוח לאומי בגין אי תשלום דמי המזונות שנפסקו), אם כי על רצף הזמן ועד להגשת התביעה בעניין שלילת האבהות, תרומתה של התנהלות התובע לתוצאה האמורה הייתה גדולה בהרבה מזו של הנתבעת, כפי שיפורט להלן.

לעניין זה יפים דבריה של כב' השופטת ורבנר שהייתה בדעת מיעוט בפרשה דומה שהוזכרה לעיל (אם כי הנסיבות שם מעט שונות מאלו שלפנינו, אך הסוגיה שעמדה להכרעה דומה) ובאה לפתחו של בית המשפט המחוזי בחיפה (עמ"ש 22629-03-20 א' נ' ב', פסקה 8 לפסק דינה): "אי ביטול כל החיוב הכספי של המשיב, הגם שאבהותו נשללה, ומשכך, ומאחר והוא אינו האב, אין הוא מחויב במזונות, נובעת מתרומתו לנזק הכספי שנגרם עקב 'התאונה המשפטית'". סוף דבר העולה מן המקובץ, כי על התובע לשאת בחוב למוסד לביטוח הלאומי שנוצר בגין התקופה שמיום 26.05.2009 ועד ליום 25.03.2017, ואילו על הנתבעת לשאת בחוב שנוצר מיום זה ועד תום התקופה בה שולמו בפועל מזונות הקטינה ע"י המוסד לביטוח לאומי.

לטענת האב, מעשיה המכוונים של האם גרמו לו לנזקים ממוניים ולא ממוניים: הנזק הממוני הנו חיוב מזונות הקטין עומדים על כ- 3,000 ₪ לחודש נכון למועד הגשת התביעה (ואולם יודגש כי האב אינו עותר במסגרת התביעה לשיפוי בגין החיוב במזונות וראה סעיף 34 א. לכתב התביעה) ; סך של כ- 100,000 ₪ שכר טירחת עורכי דין וסך של 7000 ₪ עבור בדיקת האבהות .

כפי שיורחב בהמשך, התובע עתר לפצוי כספי מאחר שלטענתו עוולה הנתבעת כלפיו בעוולת התרמית; עוד בטרם בחינה וניתוח משפטי של יסודות העוולה, עולה שאלה עקרונית - ערכית האם תרמית שתוצאתה הנה הענקת חיים לילוד חי ובריא – מהוה עילת תביעה ראויה, בהנתן קושי מוסרי להתבונן על הולדת ילד כעל נזק שיש להשתפות בגין הוצאותיו.

התובע בעצמו העיד כי ההכרות בין הצדדים היתה קצרה ומזדמנת (מספר שבועות בלבד) ומצדו לא היתה כל כוונה לקשר ארוך ו/או כניסה להריון; קרי יחסי המין מהם נוצר ההיריון נשוא התביעה, לא היו יחסי מין בהמשך ליחסים מתמשכים בין בני זוג אשר התבססו על קשר ריגשי, נפשי ואמון הדדי, אלא מדובר היה ביחסים מזדמנים שאין בהם כדי להעיד על יצירת קשר ו"חוזה" ומשכך אין ציפיה כי תתקיים ביניהם חובת גילוי רחבה, פתיחות מלאה ומסירת מידע מורחבת כאילו היו בני זוג תקופה ארוכה וממושכת; העובדה שהתובע ביקש לבצע הפלה (שלא בוצעה בסופו של דבר) וכי הוא מסרב מאז הולדת הקטין ועד היום ליפגוש בו או להכיר אותו, גם היא מעידה על חוסר הנכונות לקשר מחייב.

קביעה מראש של סנקציה כחלק מפסק דין הכולל הסדרי ראייה ,אינה דבר חיובי וראוי ,שכן הסדרי הראיה בין הורה לילדו זכות היא ולא חובה ועוד אוסיף בהקשר זה הסתייגות נוספת :אינני שוללת כי אם ההורה שאינו משמורן אינו משתמש בזכות הנתונה לו לביקור ,יכול ותהיה להורה המשמורן הוצאה נוספת ,כמו הוצאה לשמרטף, ואולם הוצאה כזו ,מקומה במסגרת תביעת מזונות ולא כ"סנקציה "בעלת היבט עונשי כפי שנעשה במקרה שלפני .

...

במצב זה ותחת אקלים כה טעון , נחה דעתי כי אין זה מטובתו של הקטין להיות במתח ובאווירה עוינת סמויה או עקיפה ,או במצב של קונפליקט מול הוריו.

נראה כי את המחיר הנלווה לקונפליקט העמוק בין ההורים, משלם הקטין ולכך אין לתת יד; נחה דעתי כי התועלת אשר תצמח לקטין מחידוש קשר עם אביו, אין בה כדי "לכסות" על הנזק שייגרם לו אגב כפייה על הנתבע שכן הסבירות לחידוש קשר מיטיב, קלושה לטעמי בשלב זה. מצאתי גם שיש לדחות את טענת התובעת ולפיה הטלת סנקציות כספיות ממשיות תגרום לנתבע לשתף פעולה עם ההליך ,ובסופו של יום תביא לחידוש הקשר בינו לבין הקטין בשלב זה; על הנתבע הוטלו חיובים כספיים כדוגמת מזונות קטין, השתתפות בהוצאות נוספות (מדור, הוצ' חינוך), שכר טרחת עורך דין וכיו"ב אשר לא היה בהם בכדי לגרום לנתבע מלסטות מהתנגדותו ,ונדמה שאף להפך ;הטלת חיובים כספיים גרמה לנתבע להתבצר בסירובו באופן עיקש אף יותר ,וסביר שהאמוציות הכרוכות בסנקציות אלו המבוקשות בהליך דנן, לבטח לא גרמו לנתבע לרכך את עמדתו כלפי התובעת או כלפי האפשרות לחידוש הקשר עם הקטין.

סוף דבר- התובענה נדחית.

תביעה להחזר הוצאות עבר: התובעת עתרה להחזר הוצאות עבר עבור הקטינה, היריון ולידה סך 5,035 ₪.

מאחר והנתבע נרשם כאבי הקטינה רק לאחר שנאלץ לנקוט בהליך תביעת אבהות, והתובעת בתחילה הכחישה אבהותו (כפי שעלה מהמסמכים שהוגשו בתביעת האבהות) והצדדים נאלצו לפנות לבדיקת סיווג ריקמות ולשאת בעלותה, ומאחר והוגשה תביעה להוצאות עבר ונפסקו במסגרתה סכומים וגם שולם על ידי הנתבע תשלום עבור מחצית הוצאות הכרוכות בהריון, כמפורט לעיל ועל פי החלטתי שולמה לתובעת כל קִצבת התלויים לעבר עד למועד פסק הדין תעמוד בתוקף ההחלטה בעיניין המזונות זמניים.

...

ממועד פסה"ד ישלם הנתבע, באמצעות האֵם, עבור מזונות הקטינה ומדורה, 1,700 ₪ לחודש, כל חודש מראש.

מזונות עבר – עד למועד פסה"ד תעמוד בתוקפה החלטתי בעניין המזונות הזמניים.

53.10 נוסף על המזונות, בגין הוצאות עבר, הנתבע ישלם לתובעת סך 2,475 ₪ נכון למועד הגשת התביעה.

הצדדים והקטינים הופנו לבדיקת סיווג ריקמות, אשר תוצאותיה קבעו כי הנתבע הוא אבי- הקטינים ופסק-דין בתביעת האבהות ניתן ביום 16.12.20.

ביום 23.07.2015, כשהתובעת היתה מצויה בהריון הקטין מ', חתמו הצדדים על הסכם במסגרתו הוונו מזונות הקטינים.

יובהר כי הסך הנ"ל יהווה תשלום מלא עבור כל צרכי הילדים למזונות לרבות הוצאות רפואיות, הוצאות רפואיות מיוחדות, הוצאות רפואיות חריגות, הוצאות עבור טיפולים פסיכולוגיים ורופאי שיניים שאינם מכוסים ע"י הביטוח הרפואי, מדור, חוגים והוצאות חינוך, כמו כן תשלום על מלוא תביעות ש' מצ'.

ההלכה הפסוקה קובעת כי אב יחוב בתשלום מזונות בנו הקטין על פי הדין האישי החל עליו וכי הסכם שנערך בין הורי הקטין אינו שולל מהקטין את הזכות לתבוע מזונותיו מאת אביו חרף הקבוע בהסכם, שכן: 'בתי המשפט מופקדים להגן על טובתם של הקטינים, ואל לו לבית המשפט לתת תוקף להסדרים, המקפחים את הקטין ומונעים ממנו את זכותו החוקית לתבוע מאביו-מולידו, שידאג לכל מחסורו.

...

אשר על כן, התביעה נדחית, הן משיקולי תום לב, מניעות והשתק והן מהטעם שמצאתי כי זכויות הקטינים לא קופחו מכוח ההסכם להיוון מזונות וטובתם לא נפגעה.

בנסיבות העניין ובהינתן ההלכה כי אין להשיב מזונות שנאכלו, אני קובעת כי חיוב הנתבע במזונותיהם הזמניים של הקטינים בהתאם להחלטה מיום 24.01.22 יחול עד לתשלום חודש יולי 2023 וייפסק בחודש אוגוסט 2023 והתובעת לא תידרש להשיב כל סכום שהוא לנתבע מכוח החיוב במזונות זמניים.

למען הסדר הטוב, אני קובעת כי קצבת הילדים של המל"ל עבור הקטינים וכן כל קצבה, הנחה או הטבה אחרת ולרבות מענק החינוך המשתלם עבור הקטינים ישולמו לידי התובעת.

מעת הגיעו של הקטין לגיל שלוש יעמוד סכום המזונות על 500 ש"ח. כן חויב המערער בתשלום בעבור הוצאות ראשוניות בסך 1,000 ש"ח, שהוצאו אחרי לידת הקטין.

עם הולדתו רשם המערער בהודעה הרשמית על הלידה כי הוא אביו של הקטין, אולם במסגרת ההליכים המשפטיים למזונות התכחש לאבהותו.

המערער לא הכחיש קיום יחסים אינטימיים עם המשיבה השנייה, אולם העלה שורה של טענות, ביניהן זו כי למשיבה השנייה היה חבר נוסף במועדים הרלוואנטיים; כי הייתה הסכמה בינו לבין המשיבה השנייה שלא תיכנס להיריון; כי חתם על טופס ההודעה למשרד הפנים בדבר הולדת יילוד רק עקב הטרדות שבהן הוטרדו הוא ואמו הנכה, לפני כן, על-ידי המשיבה השנייה, וכי חתימתו הנ"ל לוותה בהסכם שלא יעלו דרישות כלשהן כלפיו לאחר מכן.

טענתו הראשונה הייתה כי לא ניתן היה להעלות את שאלת האבהות במסגרת תביעת המזונות.

...

זכות היסוד אינה שוללת מערכאה שיפוטית את היכולת להסיק מסקנה סבירה מן האופן שבו מתבקש השמוש בה. עצם הישענותו של המערער על זכות היסוד בדבר כבוד האדם, אין די בה כדי להציג תזה סבירה, הדוחה כל מסקנה משפטית.

פלוני אשר בידיו נתפס רכוש, זמן קצר אחר גניבתו, אינו יכול לטעון כי אסור להסיק את המסקנה המקובלת בדבר "החזקה התכופה" שהיא פרי ההיגיון, עקב טענת המחזיק ברכוש כי ברצונו לשמור על כבודו.

באיזון בין הזכויות גוברת זכותו של הקטין, אשר עלול להוותר לחלוטין משולל זכות לכבודו ולטובתו ועלול להפגע חמורות בזכויותיו האנושיות-האישיות והקנייניות, אם זכותו של אדם אחר "שלא לרצות לדעת" תימנע או אף תאסור הסקת מסקנה סבירה על-ידי ערכאה שיפוטית המופקדת על האיזון בין טובת המערער לבין טובת הקטין.

דחיית הודעת צד ג' נגד המשיבה 2 היא בגדר יישום נכון של כללי דין תורה בעניין חובותיו של אב כלפי קטני קטינים, ואך חסד עשה בית המשפט עם המערער כאשר תחם את החיוב במזונות בסכום הגבוה יותר עד הגיעו של הקטין לגיל שלוש ולא עד גיל שש. סיכומו של דבר, לא מצאתי כל ממש בטענות המערער-בין אלו שפורטו לעיל ובין יתרן, ועל-כן הייתי דוחה את הערעור ומחייב את המערער בהוצאותיהם של המשיבים בסכום של 3,000 ש"ח. השופט ד' לוין: אני מסכים.