תביעות שכנים בבית משותף: נזקים והטרדות

השתלשלות האירועים התביעה שלפניי עוסקת בסכסוך שכנים בבית משותף שאינו רשום ככזה.

סאמר הסתכסך תחילה עם עדנאן, טען שזה חסם את רכבו, אישתו טענה שעדנאן מרעיש באופן שמקשה עליה את החיים בבית, הצדדים רבו, ועמרו הגיש בקשה למניעת הטרדה מאיימת.

בנוסף לא הובאה ראיה לענין נזקים שנגרמו לעמרו, כפי שטען בכתב תביעתו כמו הפסד שכירות על כניסתו המאוחרת לדירה בשל מחדלים כלשהם שביצע השוכר, לפיכך במועד השמעת סיכומי הצדדים בע"פ, ניאות עמרו להמלצת בית השפט והודיע כי הוא מבקש שתביעתו תדחה.

...

מהתמונות שהוצגו בפניי, נראה שהחצר הושבחה על ידי הריצוף שהתקין סאמר על חשבונו ולא נראה לי סביר ליתן צו להרוס הריצוף ולשתול עץ אחד או שניים במקום אלו שנעקרו, ואף סוגיה זו לא הוכחה כדבעי.

התעשתותו רק במועד שמיעת הסיכומים, מפחיתה במידת מה את סכום ההוצאות הנהוגות בעת שמוכרעת התביעה לגופה והיא נדחית.

בסופו של דבר, אף צד לא יצא כשידו העליונה או כשמלוא הוצאותיו הוחזרו לו. יזכרו זאת הצדדים, שהם קרובי משפחה, בטרם ינקטו בהליך משפטי נוסף, תחת האפשרות להגיע להסכמה.

טענות הצדדים בתמצית בכתב התביעה טען התובע, כי הנתבע נוהג להטרידו "באופן שיטתי" באמצעות הגשת תלונות שוא במישטרה, תוך שהוא מודיע כי רכב התובע מפריע לו. הנתבע הגדיל לעשות מקום בו עתר למתן צו למניעת הטרדה מאיימת נגד התובע (בהתאם לחוק למניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב-2001, להלן: "החוק למניעת הטרדה"), תוך שהוא מבסס את הבקשה לצוו הנ"ל בכך שהתובע איים עליו.

הנתבע טוען, כי שכניו ברחוב מסיגים את גבול חניית הבית המשותף בו הוא מתגורר ומשמש לו כיושב ראש נציגות.

ניתן לסבור, כי הגשת תלונה במישטרה מהוה ככלל "פירסום" על פי סעיף 2 לחוק איסור לשון הרע ומאחר שהנתבע ייחס לתובע מעשים פליליים לכאורה, הרי שיש בכך גם לשון הרע בהתאם לסעיף 1 לחוק הנ"ל. רכיבים אלו עשויים להצמיח עילת תביעה בהתאם לחוק איסור לשון הרע ולכאורה זכאי התובע לפצוי גם ללא הוכחת נזק.

...

לכן, הדברים הם בבחינת למעלה מן הצורך והמסקנה היא שלא עלה בידי התובע להוכיח פגיעה בשמו הטוב המצדיקה פיצוי בהתאם להוראת דין כלשהי.

תוצאה אחרת עשויה להביא לכך שכל צד שעתר לחיוב בהוצאות במסגרת הליך משפטי שהיה צד לו, ושבית המשפט לא נעתר לבקשתו שלא קיבל הוצאות משפט בעקבות ניהול הליך משפטי, יהיה זכאי לעתור לקבלן שוב במסגרת תביעה כספית נוספת.

אין בידי להסכים לתוצאה זו. מכל המובא לעיל, הגעתי לכלל מסקנה שדין התביעה להידחות.

לפני תביעה ותביעה שכנגד, של שכנים בבית משותף המעלים טענות אודות נזקים והטרדות שגורם כל האחד מן השכנים לחברו.

...

על אף שבמירב המקרים לא ניתנו דו"חות אין בידי לקבוע שהנתבעת מתנכלת לתובע בכוונת מכוון, זכותה של הנתבעת לזמן את הרשות האוכפת שעה שהיא סבורה שמתקיימת הפרת חוק, שכן אין לאזרח דרך אחרת לאכוף את החוק.

מכאן שדינה של תביעת התובע להידחות.

משכך, התביעה שכנגד נדחית.

בקליפת אגוז, הצדדים הם שכנים בבית משותף בן שתי קומות ובו ארבע דירות.

במצב דברים זה, כאשר הנתבעים הכחישו מכל וכל את הטענות ועדותם נתמכה בעקיפין במידה זו או אחרת גם בעדויות ה"ה ירושלמי ולוין - מצאתי כי לא עלה בידי התובעת לעמוד בנטל להוכיח כי האופן שבו התנהלו עבודות הבנייה שביצעו הנתבעים חרג מהסביר וגרם לה נזקים מעבר לנזקים הסבירים הנגרמים לשכן אשר בבית שכנו מבוצעות עבודות בנייה (בעיניין זה השוו להתרשמותם של המותבים הנכבדים ששמעו את טענות הצדדים בזמן אמת בבקשה לצוו מניעה זמני שהגישה התובעת ובבקשה שהגישה התובעת למתן צו לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת – נספחים 18 ו-25 לתצהירי הנתבעים).

הסרת גג המחסן ואי בנייתו מחדש (סעיף 13 לתצהיר התובעת) – בעיניין זה מקובלת עליי לחלוטין טענת הנתבעים כי יש לדחות את טענות התובעת, אשר עומדות בנגוד ברור לטענות שהעלתה בהליך אחר, בתביעה שהגישה נגד שכנה הנוסף מר לוין, שם טענה כי האחריות לכך רובצת לפתחו ועתרה לחייבו בפצוי בגין אותם נזקים שהיום היא מבקש להשית אותם על הנתבעים (ראו נספח 5 לתצהיר הנתבעים וכן עמ' 32 לפרוטוקול ש' 12-14)).

...

ביתר טענות הצדדים לא מצאתי ממש והן נדחות.

במצב דברים זה, ומשהוכיחו הנתבעים כי נשאו בשכר טרחת עו"ד בסכום מצטבר של 74,540 ₪, לא מצאתי כל סיבה שלא לפסוק לטובתם את מלוא הסכום, אשר נראה לי סביר בהתחשב במכלול נסיבות העניין.

סוף דבר אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובעת לשאת בהוצאות הנתבעים ובשכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 74,540 ₪.

הנתבעת היתגוננה מפני התביעה וטענה, כי היא מתגוררת בדירה משנת 2004, בעוד שהתובעים עברו לגור בבית המשותף, בסמיכות אליה, בשנת 2012.

הנתבעת טענה, כי בחודש פברואר 2016 הגישה נגדה רעיה תלונה במישטרה, בטענה להטרדה וגרימת נזק למצלמת אבטחה שהתקינה בנגוד לפסיקת בית המשפט.

בהחלטה מיום 15.8.2013 נקבע, שמדובר בסכסוך שכנים, הכולל לעיתים התבטאויות לא ראויות, אך בית המשפט לא שוכנע שבכוונת הנתבעת להטריד את מר בר נביא ומשפחתו, לאיים עליהם או לנקוט בפעולות המהוות הטרדה מאיימת.

לא נותר אלא לקוות, שהצדדים ישכילו ליישב את הסיכסוך ביניהם ולחזור לחיים נורמליים, כשכנים בבית משותף.

...

לא הוכח מי החל בעימות, אולם שוכנעתי, כי בעת ששהו בקומת המחסנים החל ביניהן עימות מילולי שכלל גידופים משני הצדדים.

סיכום לאור האמור לעיל, אני מקבל את התביעה באופן חלקי בלבד, ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע מס' 1 (איתי) סך של 4,500 ₪, לתובעת מס' 2 (רעיה) סך של 750 ₪ ולתובעת מס' 3 (ימית) סך של 12,000 ₪ ובסה"כ - 17,250 ₪.

בנסיבות העניין, תשלם הנתבעת לתובעים מחצית מאגרת המשפט (1,865 ₪) ושכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪.