תביעות שטריות מאוחדות בגין מחאות חוזרות

התובע הבהיר כי לכל השכנים היה מערך הסכמים דומה ובחקירתו החוזרת הרחיב לראשונה וטען כי משנת 1952 עד לשנת 1964 היה למשפחתו משק עזר על כל השטח בו שתלו עצים, גידלו ירקות ופירות ותרנגולות.

עולה כי התובעים הציגו תשתית עובדתית דלה להוכחת הטענה כי עשו שימוש רצוף בשטח של כ- 1,300 מ"ר. העובדה כי לטענתם חצר בית ארן והחומה שנבנתה לקחו כמחצית מהשטח בו עשו שימוש, ללא כל מחאה ובהסכמת האב המנוח, אינה מתיישבת עם הטענה כי היו למשפחה זכויות בשטח שלכאורה ניטל מהם.

צורף גם שטר שכירות – חכירה לדורות משנת 2010 לגוש 2469 חלקה 12 בשטח של 351 מ"ר, מכוחו נרשמו זכויות התובעים בלישכת רישום המקרקעין לאור פארצלציה של השטח.

לא נסתרה עדותו כי למעשה שווי המגרשים לא שנוי במחלוקת ותואמים למחירים שהקרקעות שווקו על ידי רמ"י. בהיעדר נתונים סותרים, ולמרות החסר בחוות הדעת, לא נסתרו ממצאיו בעיניין זה. ביחס לעיקרון שקבע השמאי לפצוי בדומה לטבלת הקצאות בתכנית איחוד וחלוקה, לא ברור על בסיס אילו נתונים מבוססת הנחה זו. השמאי הבהיר בחקירתו הנגדית כי בהנחה ולתובעים היה שטח בתחום התכנית, זכאים הם לפצוי לפי המנגנון שקבע.

...

גם מסקנה זו לא ברורה דיה.

סוף דבר התובעים לא הוכיחו כי היו להם זכויות בשטח מעבר לחלקות 12 ו- 13 בשטח כולל של 750 מ"ר. פועל יוצא הוא כי לא היו להם זכויות בתחום תכנית בית ארן ולכן אינם זכאים לפיצוי.

על כן, התביעה נדחית.

לאחר השלמת הליך החיתום לתובעת,ף החליטה הנתבעת לאשר את חידוש הביטוח של התובעת כעמיתה פעילה בקרן הפנסיה בהחרגת כסוי בטוחי לנכות ושאירים בגין מחלות הקשורות לכליות ודלקות חוזרות בדרכי השתן.

הנתבעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעם מר גיא פליישמן, מנהל תחום ניהול זכויות עמיתים בקרן הפנסיה, וכן את תצהירה של גב' ליה ארין שטרית, המשמשת חתמת רפואית בקרן הפנסיה (להלן: "גב' ליה").

מכתב ההתראה - בהתאם להוראות חוזר רשות שוק ההון 2003/4 וחוזר פנסיה המאוחד (להלן: "החוזר"), מחויבת מבטחים להודיע לעמית על הפגיעה העתידית הצפויה בכיסוי הבטוחי שלו לקראת תום תקופת ארכת הביטוח, על מנת שיוכל לפעול לשמירה על זכויותיו.

גם בפרשנות מצומצמת לחבותה של קופת הגמל, אין מנוס מהמסקנה שעל הקופה לנקוט הליכים משפטיים ממשיים לשם גביית החוב, היינו, להגיש תובענה ועימה בקשות לסעדים זמניים לשם גביית כספים מהמעביד, סמוך למועד בו מתברר לה כי אין זה מעביר לה את כספי התגמולים, וזאת בדרך, בזמן ובמהירות המתבקשת בתביעה של נושה נגד חייב, בין אם הנושה הוא עובד, ובין אם לאו.

...

בטרם נעילה לפני סיום מצאנו לנכון להדגיש כי לא נעלם מעינינו שהתובעת מילאה טופס הצהרת בריאות ואף חתמה על טופס הצטרפות לפיו "באותיות הקטנות", מופיעה, בין היתר, התחייבות לחיתום רפואי ככל שיידרש.

שוכנענו שלו התובעת הייתה מבינה שהיא מצטרפת חדשה לקרן שנדרשת להצהרת בריאות ובזיקה לה להחרגה, היא לא הייתה מבצעת הליך של חיתום מלכתחילה.

סיכום לאור כל האמור לעיל החלטנו לקבל את התביעה, במובן זה שיש לבטל את ההחרגה בעניינה של התובעת (כליות).

הוגשה לבית הדין הגדול בקשת המערערים לידון בשני הערעורים כאחד, ובית הדין נעתר לבקשה וקבע: לאחר העיון בחומר שבתיק ממנה נראה כי קיימת תשתית עובדתית ומשפטית משותפת לשני התיקים, ולאור הבקשה בהסכמה שהציגו שני המערערים לאיחוד תיקים, בית הדין מורה על שמיעת שני הערעורים במסגרת דיון אחד.

יש לציין שלבית הדין האיזורי הוגשו בקשות חוזרות ונישנות של שני הצדדים: מצד אחד בקשות הגבאים לפסול הנאמנים החדשים, תוך כדי העלאת טענות על נאמנותם, ומצד שני תלונות הנאמנים כי הגבאים לא נשמעים להוראות בית הדין, גובים כספים ומנהלים את בית הכנסת תוך כדי היתעלמות מהנאמנים, ותוך כדי שימוש בכספים שגבו.

ממכתב זה עולה כי הגבאים מחזיקים בכספי ההקדש בנגוד להחלטות קודמות של בית הדין בית הדין מוציא צו לגילוי מסמכים המורה לבנק מזרחי טפחות בע"מ להעביר לבית הדין בתוך ארבעה־עשר יום דפי חשבון בנק של חשבון מספר 461-071858 מיום 1.1.2019 ועד ליום 7.7.2020, לצורך בירור כספי ההקדש המופקדים בחשבון זה. בתגובה להחלטה זו הגישו גבאי בית הכנסת מחאה לבית הדין על ההתעלמות מעמדתם ומטענותיהם.

לפי תפיסה זו אכן בית הדין אינו מוסמך למנות נאמנים מכיוון ששטר ההקדש קובע מי ימנה נאמנים, משכך בית הדין משולל סמכות למנות נאמנים וכדברי תשובת הרשב"א. וכמו שביארנו אכן אמת היא, שעל פי שטר הקדש זה, בית הדין אינו יכול למנות נאמנים, משכך נשללה עילת התביעה ועילת העירעור, אלא דא עקא שכפי שביארנו פרשנות בית הדין לשטר ההקדש אינה נכונה, המקדישים קבעו במפורש מי יהיו הנאמנים ובאיזה אופן יקבעו.

...

יש לציין שעיקר התעוררות התובע לשינוי המצב בשל פגיעה בקדושת בית הכנסת והפעולות שפעל באמצעות בא כוחו טו"ר חנניה צפר הם נכונות, מוצדקות ובאות ממקור טוב, ואכן הנתבעים לא חלקו על עיקר טענותיו ובסופו של דבר הצטרפו לתביעתו, גם בית הדין הסכים עקרונית שהתביעה לתיקון המצב צודקת.

השכרת המקום הביאה תקלות חמורות וחילול קדושת בית הכנסת, ולכן אנו מצפים שלא ישכירו את המקום אלא לצורך גדול, לאחר שבית הדין יבחן את חוזה ההשכרה, לאחר שבחוזה יוכנס סעיף שבית הדין יכול, באופן חד־צדדי וללא קיום דיון הוכחות וכו', לבטל את חוזה השכירות, וכן לאחר שהשוכר יפקיד בבית הדין ערובה בסכום גבוה ביותר, ובית הדין יוכל לחלט את כספי הערובה לפי שיקול דעתו הבלעדי, אם השוכר או מי מטעמו, ינהגו באופן שאינו מכבד את קדושת בית הכנסת! בנוסף – סעיפים א–ד במסקנות הנ"ל חלים לאלתר, וכן סעיף ט למסקנה הנ"ל. באשר לסעיף ז הנ"ל – הואיל והנאמנים מסיימים את תפקידם במאי 22, דהיינו עוד מספר חודשים, ולאור האמור לעיל, איני מוצא מקום להעבירם מתפקידם כעת.

בנוגע להצעת הגר"צ בן יעקב כי נוכח הקלקולים שאליהם הביאה הגישה שעשתה את מיצוי הרווחים – ולו גם למטרות טובות – עטרה לראשה, על חשבון ייעודו המרכזי של בית הכנסת ועל חשבון שמירת קדושתו, יש להקפיא למשך שלוש שנים כל עיסוק ממין זה: סבורני כי במישור העקרוני יש טעם בדבר, כדי לרפא את החולי הקיים עתה בהתייחסות לבית הכנסת כאל משאב נדל"ני ועל דרך דברי הרמב"ם (הלכות דעות פרק ב הלכה ב) בעניין מי שנטה באחת מן הדעות לדרך רעה, שאף שהדרך הבינונית היא הטובה, מכל מקום זה שנטה ממנה צד אחד "ירחיק עצמו לקצה השני וינהוג בו זמן רב עד שיחזור בו לדרך הטובה". אך עם זאת איננו יכולים לקבוע קביעה קטגורית כאמור שכן איננו יכולים לשלול את החשש והאפשרות שהוצאות וחובות שישנם או שייווצרו יביאו לידי כך שאם לא יושכרו חלקים מן ההקדש – יקרוס ההקדש ובית הכנסת כולו, או כי אי־מיצוי זכויות בנייה יביא לנזק בלתי־הפיך להקדש.

לפיכך סבורני כי האיזון הראוי הוא כי כל החלטה בדבר השכרה של חלק זה או אחר מנכסי ההקדש תתקבל – אם תתקבל – במשך שלוש שנים אלה רק אם יסכימו לה כל נאמני ההקדש פה אחד או שתאושר על ידי בית הדין לאחר שיבחן אותה לגופה.

דרך ניהול ההליך לא מקימה חשש ממשי למשוא פנים, ואין די בתחושות הסובייקטיביות של המבקשים בעיניין זה. הליכים רלוואנטיים התובעת הגישה נגד הנתבעים (4 נתבעים שונים) תביעות שטריות נפרדות, אשר החלו להתנהל בפני שופטים שונים.

בהמשך, לאחר שנתקבלה הסכמת כל בעלי הדין, אוחדו הדיונים בכל התביעות בפני.

זאת לאחר שמצאתי, כי היתנהגות התובעים, אשר דחו את היתקדמות ההליך במשך למעלה משנה, תוך הפרות חוזרות ונישנות של החלטות בית המשפט וזלזול במועדים שקבע, על אף התראות חוזרות לפני נקיטה בסנקציות ומחיקת כתבי טענות, עולה כדי ניצול לרעה של הליכי בית המשפט, וגרמה לתובע ענוי דין ממשי, וכי אין בבקשה נימוקים שיצדיקו היתנהלות זאת.

...

בית המשפט נהג אתם בצורה לא צודקת, כאשר חייב אותם לשלם את שכר המגשר ובסופו של דבר, מחק את הגנתם מבלי להמתין לסיום הליך הגישור.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

על כן, משהתובעת פעלה בשיהוי בלתי סביר (במשך 14 שנים), הרי שמקום בו נימנעה לתבוע את זכויותיה במשך זמן ניכר "ובנסיבות שניתן להבין מהן מכך כי שוב לא יעמוד על זכויותיו, יכולה לעמוד לזכותו של הנתבע טענת שהוי" (ומפנה לע"א 4682/92 עיזבון המנוח סלים עזרא שעיה ז"ל נ' בית טלטש בע"מ) והגם שהתנאים לקבלת טענת שהוי הם רק במקרים חריגים ובנסיבות חריגות הרי שהמקרה דנן ניכנס תחת אותם מקרים, ויש לראות בתובעת כמי שמחלה לנתבעת על השטר שהוגש לבצוע.

יכול ותחת איחוד תיקים של כל התיקים (ולא רק עם התובעת) ישתלם לה לשלם סכום ולו כערכי מיטרד משלא מצוין באף מקום כי היא חוזרת בה מטענותיה נוכח סכויי הגנתה בתיק זה דוקא (גם אם בית משפט זה סבור כי אין לקבל את הגנתה בנוגע למהות החוב הרי שלא מהטעם שהציגה התובעת של הודאה בחוב).

מכל מקום, מצוין באותו מכתב כי מצורפת בקשה לאיחוד תיקים כשבכותרת המכתב מצוינים תיק ההוצאה לפועל מושא התובענה דנן וכן מספר התיק המקביל והבקשה לאיחוד תיקים המוגשת להוצאה לפועל היא בעיניין תיק הוצאה לפועל של הזוכה לאומי כארד בע"מ (שניסגר כבר בחודש מאי 2009 וצוין שהוא לא תיק באיחוד) ושני תיקי ההוצאה לפועל של עיריית נתניה ונתבקש גם עיכוב הלכים ובצוע חקירת יכולת (אשר נקבעה לנתבעת ליום 2.2.2009 שלא היתקיימה, כפי שעולה מהמסמכים הגם שמצוין תאריך).

...

בית המשפט ניסה להביא את הצדדים לפשרה בשים לב לכך שקרן החוב בתיק עמדה על סך של 2143 ₪ (ככתוב על גבי השטר) ולפי נתוני פתיחת התיק בלשכת ההוצאה לפועל על סך של 2573.63 ₪ אותם הסכימו הנתבעים לשלם ולו מפאת ערכי מטרד אולם התובעת סירבה משהחוב עומד על סך של כ-10,000 ₪ מיום פתיחת תיק ההוצאה לפועל עת היה פתוח נגד המנוחה תיק הוצאה לפועל נוסף ע"ס של כ-10,000 ₪ אשר נסגר עקב חוסר מעש בשנת 2013 ועל כן תהיה מוכנה לתשלום המופחת תחת הקמתו לתחייה של התיק האחר – דבר שהנתבעים סירבו לו. על כן, אין מנוס אלא להכריע בתיק.

אני סבורה כי תצהירה של הנתבעת לפיו היא לא חתומה על השטר עומד בניגוד לאינטרס רכושי שלה ולא בשל כך דווקא שמדובר בסכום לא גבוה במונחי קרן ועיקר ההתנגדות היא סביב הסכום שתפח (שלכך יש לה טענות הראויות להיבחן בשל העדר המצאה כדין) אלא כי התובעת עצמה הציגה תצהיר של הנתבעת שהוגש ביחס לאותם שטרות עת נפתחו שני תיקי הוצאה לפועל ולו הייתה מקבלת בתיק זה אזהרה במועד היא הייתה מגישה באמצעות עוה"ד שלה דאז התנגדות כפי שהגישה שם וברי כי אם עוה"ד שלה מגיש בשני תיקים מקבילים המתייחסים לאותו חוב תצהירים (וכל שכן לטענת התובעת הוגשה בקשה מצד הנתבעת לאיחוד תיקים) הוא לא היה מגיש תצהיר "סותר" לכאורה.

אמור מעתה; בשל התצהיר שהוגש מצד המנוחה בתיק המקביל לפיו בנה היה מיופה כוחה בחשבון והשיקים נמסרו מאותה סדרה, הרי שאין בידי לקבל את טענת הזיוף ועל כן התביעה בנוגע למהות החוב ועצם החוב היא זו שמתקבלת – להבדיל מגובה החוב מושא ההתנגדות.

סיכומו של דבר.

אי לזאת, ולנוכח האמור לעיל, התביעה מתקבלת באופן חלקי כך שבכל הנוגע לעצם החוב התביעה מתקבלת אולם לא בנוגע לגובה החוב כפי שמעודכן במחשבי ההוצאה לפועל אלא יש לחשב ריבית והצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א -1961 מיום 6.12.20 על הסכום שנקבע עם פתיחת תיק ההוצאה לפועל (עת מתווספת לקרן החוב בתיק ריביות כדין, לרבות אגרת פתיחת תיק ושכ"ט א' למשל עת התיק נפתח ביום 1.1.2007 ומועד פרעונו של השטר הוא 28.10.2006 ובשים לב לסוגי ריביות– נתונים המצויים במומחיות כב' רשם ההוצאה לפועל שהתמונה המלאה בתיק ההוצאה לפועל בנוגע לריביות שנצברו בתיק ההוצאה לפועל מונחת לפתחו עת יש לתקן את הריבית וההצמדה למועד ההמצאה, 6.12.20, בהתאמה).