תביעות סירוב תשלום ביטוח דירה ושיבוב נגד מזיקים

אך מניתוח מכלול הראיות, נראה שאף אחד מהעדים לא חשב באמת ובתמים שכה חיוני היה בעת ביקור 2010 להחליף את הסנן (גם אם מבחינה אובייקטיבית כן היה נכון וחיוני להחליף אז את הסנן), ולכן סביר ואפשרי, למעשה, שהטכנאי הסתפק בסרוב (המתועד במסמך שבמחלוקת) ולכן גם סבירה ואפשרית האותנטיות של רישום הסרוב ושל חתימת מבוטח כלל במסמך שבמחלוקת.

בהמשך עובר ביהמ"ש לבחון "שאלה הנחזית כקשה יותר, האם בגין היות המערער-המזיק, אחד מבעלי הדירות, אזי יש לראותו כמבוטח משותף או מבוטח סמוי". ביהמ"ש משיב על שאלה זו בשלילה, וקובע כי, בנסיבות המקרה, לפיהן בפוליסת הביטוח שהוציאה התובעת, מבטחת ועד הבית הניזוק, צוין ועד הבית כמבוטח יחיד ללא תוספת של מבוטחים נוספים כבעלי הדירות בבית המשותף, ובכן בנסיבות אלו ולאור ההפרדה הכללית הקיימת בדין בין נציגות הבית המשותף לבין כל אחד מבעלי הדירות בבית המשותף (להבדיל מכלל בעלי הדירות), רשאית מבטחת ועד הבית לתבוע בתביעת שבוב בעילה נזיקית את בעל הדירה הבודד המזיק.

נקבע כי המחזיק הנתבע הנו למעשה אחד מהמבוטחים בפוליסה (שבה הוגדרו הדברים כך: "שם המבוטח הנו: ועד הבית המשותף ו/או נציגות דיירי הבית המשותף ו/או בעלי דירות ו/או דיירי הבית") ולכן ועפ"י הילכת פס"ד הסנה המבטחת התובעת אינה רשאית לחזור בתביעת שבוב כנגד מי שהנו מבוטחה.

בנסיבות, מצאתי שראוי לזכות את חברת תמד בהוצאותיה (גם נוכח דבריה בסיכומיה לפיהם חברת תמד צפויה לשלם בכל מקרה דמי הישתתפות עצמית גבוהים במיוחד גם במקרה של דחיית ההליכים נגדה, כדי גובה הוצאות המשפט שנגרמו למבטחתה), ולפיכך אני מחייב את חברת עדן לשלם לחברת תמד הוצאות בסך כולל של 12,340 ₪, כפי שיעור ההוצאות שננקב בסיכומי חברת תמד.

...

תביעת כלל – נדחית (נגד הנתבעת היחידה – חברת עדן).

כל ההודעות לצד שלישי (בשתי התביעות) – נדחות.

בנסיבות, מצאתי שראוי לזכות את חברת תמד בהוצאותיה (גם נוכח דבריה בסיכומיה לפיהם חברת תמד צפויה לשלם בכל מקרה דמי השתתפות עצמית גבוהים במיוחד גם במקרה של דחיית ההליכים נגדה, כדי גובה הוצאות המשפט שנגרמו למבטחתה), ולפיכך אני מחייב את חברת עדן לשלם לחברת תמד הוצאות בסך כולל של 12,340 ₪, כפי שיעור ההוצאות שננקב בסיכומי חברת תמד.

לפני שתי תביעות כספיות שעילתן סרוב מבטח בפוליסת ביטוח דירה לשלם למבוטחו תגמולי ביטוח בגין הנזקים שנגרמו כתוצאה של מקרה ביטוח.

תביעות אלו כוללות תביעות שבוב במסגרת הודעות צד שלישי שהמבטח הגיש נגד המזיקים הנטענים שברשלנותם גרמו לקרות מקרה הביטוח.

...

איני מקבל את טענת ה"ה רוזנטלר וקאהן בעניין התמורה שהתקבלה מבני הזוג גורדון ממכירת הדירה וכי מדובר במחיר הפסד כביכול.

הואיל ושוכנעתי כי ה"ה רוזנטלר וקאהן הגישו הודעת צד ד' כנגד בני הזוג גורדון חרף התנאי הקבוע בסעיף 6ג' לחוזה המכר שהם צד לו, תוך הסתרה מכוונת, וזאת במטרה לגלגל את האחריות על כתפי בני הזוג גורדון, בחוסר תום לב ותוך פתיחת הליכי סרק, יהיה לכך ביטוי בפסיקת הוצאות מתאימות כנגדם.

סוף דבר על יסוד האמור בסעיפים 175-172 וסעיפים 218-216 לעיל, אני קובע כדלקמן: ת"א 325-11-09 כלל חברה לביטוח בע"מ תשלם לתובעים את הסכומים הבאים: 220.1.

התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, שקבע לתובעת נכות צמיתה בשיעור 64% כתוצאה מהתאונה ומשכך הצטרף המל"ל ודרש תשלום גם לו מכוח זכות השבוב המוענקת לו על פי חוק.

התובעים הסכימו להצעת בית המשפט אך הנתבעים סרבו ומשכך התיק נקבע להוכחות.

איפה הדירה שלו? בקומה ג', בבניין 10 או שש. לא הסתכלתי על מספרים.

במקרה שלפנינו ברי שהצבת מפגע הבטון במקום מעבר הולכי הרגל היא שגרמה לנפילתה של התובעת ולנזק בקשר ישיר ולא הוכח שגורם זר ניתק קשר זה. אשם תורם האשם התורם מהוה הגנה למזיק לא מפני עצם האחריות בנזיקין גופה, אלא מפני החובה לפצות את הניזוק על מלוא ניזקו.

כאב וסבל התובעת מחשבת את ניזקה בגין הכאב והסבל שחוותה על סך של 350,000 ₪ ואילו הנתבעים טוענים שאם תיתקבל התביעה, יש לשלם לתובעת לכל היותר 15,000 ₪ בגין ראש נזק זה. כשאני מעיין בפסיקה המתייחסת לתיקים מסוג זה אני סבור כי יש לפצות את התובעת בגין ראש נזק זה בסך של 100,000 ₪.

...

אי לכך הנני מקבל את תביעת המל"ל במלואה, בסך 306,707 ₪, בצירוף הוצאות שכ"ט עו"ד בשיעור 23.6%.

סוף דבר את סכומי הפיצוי שפסקתי לעיל, יש לשלם לתובעת לאחר ניכוי אשם תורם ותשלומי המלל.

בנוסף ישלמו הנתבעים לתובעת 1 שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4% מסכום הפיצוי.

ברור גם שהניסוח המורחב של "שם המבוטח" ניזקף לחובת המבטחת (התובעת) שהיה באפשרותה לקבוע את שם המבוטח לפי רצונה או לסרב להוציא את הפוליסה מלכתחילה עם "שם המבוטח" כפי שנירשם, ולפיכך דין טענתה שהנתבעת 2 לא נכללת בשם המבוטח, להדחות.

בנוסף, הכרה בזכות תיחלוף כלפי מבוטח משותף, עלולה להוביל לתופעה של "תביעות סיבוביות" ו/או למצב שבו התובעת כאמור בעניינינו תובעת מכוח זכות התיחלוף את הנתבעת 2 היא המזיקה לשיטתה, ומאידך, תתבקש לתת כסוי בטוחי לנתבעת 2 כנגד התביעה נגדה, שהרי גם האחרונה מבוטחת באותו ביטוח.

זכות התיחלוף שעל פיה רשאית המבטחת לתבוע את המזיק לאחר ששילמה למבוטח נדונה בסעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח") הקובע כדלקמן: "(א)היתה למבוטח בשל מקרה הביטוח גם זכות פיצוי או שיפוי כלפי אדם שלישי, שלא מכוח חוזה ביטוח, עוברת זכות זו למבטח מששילם למוטב תגמולי ביטוח וכשיעור התגמולים ששילם." אין חולק כי בעניינינו שולמו לגב ים תגמולי ביטוח בהתאם לפוליסה האמורה ולכאורה נראה כי הנתבעת 2 הנה צד שלישי כנדרש.

...

עדיין, גם אם צודקת התובעת המבטחת שבענייננו יש שאלות של ממש באשר לפרשנות ההסכם בין המזמינה גב ים לבין הקבלן, שהיא הנתבעת 2, עדיין אני סבור שלמחלוקות אלה אין רלוונטיות להכרעה בבקשה זו, נוכח הוראות הפוליסה מהן עולה שהתובעת היא המבטחת בפוליסה שהנתבעת 2 היא מבוטח משותף בה ושבנספחי הפוליסה נרשם שהמבטחת מוותרת על זכות השיבוב נגד יחידי המבוטח.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, הבקשה של הנתבעת 2 לסילוק התביעה נגדה על הסף מתקבלת ובהתאם התביעה נגד הנתבעת 2 נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת 2 הוצאות בקשה זו בסך כולל של 5,000 ₪.

שנתיים קודם לכן, בשנת 2016, הגישו השכנה, הגב' סעדה, וחברת הביטוח שביטחה את מבנה דירתה, תביעה בסדר דין מהיר בגין הנזקים שנגרמו בדירת השכנה, נגד התובע, מר יצחק טלגאוקר, ונגד הראל חברה לביטוח בע"מ, כמבטחת של מר טלגאוקר בפוליסה לביטוח צד ג' (להלן: "תביעת השבוב").

תביעת השבוב (תא"מ 30440-08-16), היא תביעת איי.די.איי להחזר תשלום סכום של 26,000 ₪ ששילמה איי.די.איי לגב' סעדה בגין ניזקי רכוש שנגרמו בדירתה, שמעל לדירת התובעים, כתוצאה מהתפשטות השריפה מדירת התובעים, וגרמה נזקים למבנה שהיה מבוטח על ידה, בהתאם לחוות דעת שמאי מטעמה, מר אופיר עובד, ושכ"ט השמאי.

מאז ועד היום לא שבו התובעים לגור בדירה, בהיעדר אמצעי מימון לשפץ את הדירה ולהשיבה ראויה למגורים, כתוצאה מסירוב הנתבעות לשלם להם את תגמולי הביטוח.

משמדובר בדירת ילדותה של התובעת, לא זו בלבד שהתובעים לא התכוונו להזיק לה, אלא הם ביקשו להשביח אותה, בהיותם מחוברים אליה רגשית.

...

תביעת השיבוב מתקבלת נגד הנתבע 1 (טלגאוקר יצחק) ונדחית נגד הנתבעת 2 (הראל חברה לביטוח בע"מ).

לנוכח התוצאה אליה הגעתי, ישלמו התובעים את הסכומים כדלקמן: בתביעה העיקרית- ישאו התובעים בהוצאות הנתבעת הראל, לרבות שכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 50,000 ₪.

בתביעת השיבוב- ישלם הנתבע 1 לתובעות סכום של 26,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל, בצירוף שכ"ט עו"ד ומע"מ בסכום של 5,000 ₪, החזר אגרת משפט כפי ששולמה, וכן שכר התובעת 1 בגין עדותה, בסכום של 600 ₪ כפי שנפסק בפרוטוקול מיום 8.9.19.