תביעות נזקי רכוש בעקבות תאונה בין ניידת משטרה לרכב פרטי

תביעת פיצויים בסך של 61,200 ש"ח בגין ניזקי רכוש לרכב.

אין מחלוקת שרכב המזדה עמד בנתיב נסיעתו של רכב הנתבעים, בכביש בינעירוני, ללא אורות מהבהבים או סימון הדרך בתמרור אזהרה, והתרחשה תאונה בינו לבין אופנוע.

הנתבע מסר במישטרה הודעה כדלקמן: "היום סמוך לשעה 18:45 נהגתי ברכב שלי חזרתי מהעבודה ביהוד[,] ובדרך נסעתי בכביש 461 ממזרח למערב ולפני צומת מסובים ב- 500 מטר לערך[,] נסעתי בנתיב השמאלי ובצומת לפני כן נסע מאחורי אופנוע שחור עם נהג אחד[.] ביציאה מהצומת עקף מצד ימין ותוך כדי נהיגה ראיתי אותו מרים את הראש ומוריד כל פעם לפלפון שהיה מונח מקדימה על הכידון ותוך כדי נהיגה הוא נגע במסך לא יודע מה עשה זה נראה כאילו שולח הודעה והמשיך בנסיעה לפני בנתיב השמאלי[.] לא היה עומס תנועה[,] באזשהו שלב לפני צומת מסובים ב 500 מטר לערך ראיתי רכב לבן פרטי עומד בנתיב שמאלי בעמידה מוחלטת ללא מהבהבים או משולש[,] אני התחלתי להאט ובמחשבה לעבור לנתיב ימין והאופנוע שנסע לפני מתקרב לרכב במהירות ולא מאט הוא היה לפני באיזה עשרים מטר ופתאום היתנגש ברכב העומד עם חזית האופנוע בחלק האחורי של הרכב הפרטי לבן בצד ימין ואז הרוכב עף מהאופנוע לצד ימין מעבר למעקה בטיחות[.] אני בלמתי וסטיתי ימינה כדי לא להעלות על האופנוע או להכנס ברכב השני ואז הגיע רכב מאחורי וניכנס בי[.] עצרתי בצד ימין של הדרך וניגשתי לרוכב האופנוע להגיש לו עזרה ראשונה[.] ניפצע ביד שמאל חסמתי לו את הפצע. אנשים שהיו במקום שעברו הזמינו אמבולנס[.] הגיע אמבולנס אחרי כמה דקות ופינה אותו ואחרי זה הגיעה ניידת מישטרה למקום ונשארתי במקום וחיכיתי לך. ברכב הלבן במזדה היו 2 נשים נהגת ונוסעת מבוגרת שישבה לידה[,] הנהגת יצאה החוצה נראה לי גם הזמינה אמבולנס לא דברתי איתה ואני לא יודע למה נעמדה בנתיב שמאלי." לדברי הנתבע עצמו, עוד כאשר האופנוע נסע מאחוריו, וכן כאשר האופנוע עקף את רכב הנתבע והמשיך בנסיעה לפניו, הוא ראה שדעתו של נהג האופנוע הייתה מוסחת מהנהיגה וכי הוא היה עסוק בטלפון שלו ("מרים את הראש ומוריד כל פעם לפלפון שהיה מונח מקדימה על הכידון ותוך כדי נהיגה הוא נגע במסך לא יודע מה עשה זה נראה כאילו שולח הודעה והמשיך בנסיעה").

...

הנתבע מסר במשטרה הודעה כדלקמן: "היום סמוך לשעה 18:45 נהגתי ברכב שלי חזרתי מהעבודה ביהוד[,] ובדרך נסעתי בכביש 461 ממזרח למערב ולפני צומת מסובים ב- 500 מטר לערך[,] נסעתי בנתיב השמאלי ובצומת לפני כן נסע מאחורי אופנוע שחור עם נהג אחד[.] ביציאה מהצומת עקף מצד ימין ותוך כדי נהיגה ראיתי אותו מרים את הראש ומוריד כל פעם לפלאפון שהיה מונח מקדימה על הכידון ותוך כדי נהיגה הוא נגע במסך לא יודע מה עשה זה נראה כאילו שולח הודעה והמשיך בנסיעה לפני בנתיב השמאלי[.] לא היה עומס תנועה[,] באיזשהו שלב לפני צומת מסובים ב 500 מטר לערך ראיתי רכב לבן פרטי עומד בנתיב שמאלי בעמידה מוחלטת ללא מהבהבים או משולש[,] אני התחלתי להאט ובמחשבה לעבור לנתיב ימין והאופנוע שנסע לפני מתקרב לרכב במהירות ולא מאט הוא היה לפני באיזה עשרים מטר ופתאום התנגש ברכב העומד עם חזית האופנוע בחלק האחורי של הרכב הפרטי לבן בצד ימין ואז הרוכב עף מהאופנוע לצד ימין מעבר למעקה בטיחות[.] אני בלמתי וסטיתי ימינה כדי לא להעלות על האופנוע או להיכנס ברכב השני ואז הגיע רכב מאחורי ונכנס בי[.] עצרתי בצד ימין של הדרך וניגשתי לרוכב האופנוע להגיש לו עזרה ראשונה[.] נפצע ביד שמאל חסמתי לו את הפצע. אנשים שהיו במקום שעברו הזמינו אמבולנס[.] הגיע אמבולנס אחרי כמה דקות ופינה אותו ואחרי זה הגיעה ניידת משטרה למקום ונשארתי במקום וחיכיתי לך. ברכב הלבן במאזדה היו 2 נשים נהגת ונוסעת מבוגרת שישבה לידה[,] הנהגת יצאה החוצה נראה לי גם הזמינה אמבולנס לא דיברתי איתה ואני לא יודע למה נעמדה בנתיב שמאלי." לדברי הנתבע עצמו, עוד כאשר האופנוע נסע מאחוריו, וכן כאשר האופנוע עקף את רכב הנתבע והמשיך בנסיעה לפניו, הוא ראה שדעתו של נהג האופנוע הייתה מוסחת מהנהיגה וכי הוא היה עסוק בטלפון שלו ("מרים את הראש ומוריד כל פעם לפלאפון שהיה מונח מקדימה על הכידון ותוך כדי נהיגה הוא נגע במסך לא יודע מה עשה זה נראה כאילו שולח הודעה והמשיך בנסיעה").

בהתאם, הפיצוי המגיע לתובע בגין הנזק לרכב הוא בסך של 42,300 ש"ח ובצירוף שכר השמאי, הפיצוי הכולל המגיע לתובע הוא 44,523 ש"ח. לפיכך, הנתבעים ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, את הסך של 44,523 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה.

בנוסף, הנתבעים ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, את אגרת בית המשפט (מחצית ראשונה ומחצית שנייה), ושכ"ט עו"ד בהתאם לתעריף המינימלי.

לאחר התאונה ולאחר שהנהגים יצאו מרכביהם והתובע ביקש לקבל פרטי נהג רכב הנתבעים, טען האחרון שאין לו רישיונות וכי ישלח לתובע מאוחר יותר, אלא שהתובע לא הסכים לכך ובקש להזמין ניידת מישטרה, ובין לבין נהג רכב הנתבעים עזב את המקום מבלי להשאיר פרטים.

לטענת התובע, בגין התאונה נגרמו למונית נזקים שהוערכו בידי שמאי רכב, ועתה הוא תובע את נזקיו והפסדיו מהנתבעים.

ניתן לומר, איפוא, כי נהג רכב הנתבעים הפר את הוראת תקנה 40(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה") הקובעת: "לא יסטה נוהג ברכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון." כמו כן, הפר נהג רכב הנתבעים את תקנה 41 לתקנות התעבורה הקובעת: "נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעה או כשהוא מתחיל לנסוע ולא יסטה מקוו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בביטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש." לא מצאתי כי בנסיבות העניין, היה באפשרותו של נהג המונית לנקוט בכל פעולה למניעת התאונה.

...

לאחר שמיעת העדויות וטענות הצדדים ולאחר שעיינתי בכל החומר המונח לפניי, לא נותר לי אלא לדון ולהכריע בתובענה.

דיון והכרעה על יסוד כל החומר המונח לפניי, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, בהפחתת ראש הנזק "הפסד ימי עבודה", מהנימוקים המפורטים להלן, באופן תמציתי בהתאם לתקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976: לאחר שבחנתי את עדויות הנהגים המעורבים בתאונה שהעידו בפניי, לרבות עדותה של העדה שהייתה במונית בעת התאונה, בת זוגו של התובע, והתרשמתי מהן באופן בלתי אמצעי, אני קובע כי גרסתו של התובע, לגבי אופן קרות התאונה, הינה מסתברת יותר מאשר גרסתו של נהג רכב הנתבעים.

מונחת לפניי תביעה כספית על סך 21,470 ₪ בגין ניזקי רכוש מתאונת דרכים שאירעה ביום 6.11.19 בטייבה.

ארוע תאונה זה חריג ביחס למקרים הנדונים במסגרת תיקים מעין אלו של "פח לפח", ועניינו תאונה שאירעה בין רכב (טנדר) משטרתי ובין רכב פרטי, במהלך מרדף משטרתי, לטענת התובעת.

לא מדובר בדו"ח פעולה משטרתי, אלא בדווח לחברת הביטוח של התובעת, ובו נכתב: "במהלך פעילות מבצעית בטייבה, זיהיתי רכב חשוד מסוג טויוטה מס' רשוי 15-749-63 שנוסע בצורה מסוכנת וחשודה, הצוות ביצע חסימה לרכב וסימן לרכב החשוד לעצור לבדיקה, נהג הרכב ניסה לחמוק ולברוח מהחסימה ומצוות היס"מ וכתוצאה מכך הוא פגע עם רכבו בניידת 21-306 בחלק הקידמי שמאלי גרם לנזק כבד לניידת הנהג עוכב לחקירה". ב"כ הנתבעת הטיח בעד התובעת שעדותו אינה תואמת את דיווחו מאחר שבדיווח לא היתייחס לבריחה מחסימה, והעד השיב כי אינו מבין מה לא תואם.

בפתח חקירתו הנגדית נישאל האם הוא חושב שהמשטרה אשמה בתאונה והשיב (ע' 3, ש' 15): "ניכנסו בי". הוא אישר כי נגרם לרכבו נזק, והוסיף כי מכר אותו למעשה בהפסד, מבלי שתבע את נזקיו ממשטרת ישראל, כי "פחדתי, לא רציתי בעיות. מה אני אתבע את המישטרה? יפילו הכל עלי" (ע' 3, ש' 23).

במקרים דומים של תאונה בין רכב משטרתי לרכב נימלט (כל אחד בנסיבותיו), ייחסו בתי המשפט אשם תורם לרכב המשטרתי (ר' למשל תא"מ (שלום-רמלה) 23421-04-16 איתי אילוז נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 25.1.18); תא"מ (שלום-ת"א) 24931/08 אלדן תחבורה נ' מיכה אוחיון (פורסם בנבו, 28.7.11); תא"מ (שלום-ת"א) 6885-08-10 אלדן תחבורה בע"מ נ' דוד אברג'יל (פורסם בנבו, 23.12.13)).

...

על כן, אני קובע כי הנתבע אכן היה מעורב במרדף משטרתי, ויש לייחס לו אחריות לקרות התאונה.

סיכומו של דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבע ישלם לתובעת את הסכומים הבאים: פיצוי בגין הנזק בסך 10,735 ₪.

התובע הגיש תביעה כספית על סך 74,753 ₪ בגין ניזקי רכוש שנגרמו לרכב כתוצאה מתאונת דרכים, אשר אירעה בין הרכב של התובע לבין רכב המבוטח של הנתבעים.

נהג האופנוע יצא לעקיפה של רכב צד ג' משמאל ועל כן עבר לנתיב השמאלי, על מנת להשלים את העקיפה ניסה לחזור לנתיב הימני, אולם רכב הנתבעות (להלן "הרכב הפרטי") פגע בו במהלך ביצוע עקיפה זאת על ידי סטיה מנתיב נסיעתו, ללא איתות ובכך היתנגש באופנוע הנפגע עם חלקו הימני אחורי (להלן "התאונה").

בעקבות התאונה הוזעקו למקום כוחות הצלה, מכבי אש וניידת מישטרה, כאשר הנתבע 1 פונה באמצעות אמבולנס לבית חולים רמב"ם לאור נזקיו שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה.

רוכב האופנוע ניסה לעקוף את רכב התובע שנסע בנתיב השמאלי, בנגוד להוראת תקנה 47(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, תוך ביצוע עקיפה מסוכנת ובלתי זהירה מבלי לשמור מרווח מהפרטית, ובכלל זה מבלי ליתן את דעתו לאפשרות כי הוא עלול לסטות ימינה.

סוף דבר סיכומו של דבר; אני מורה על חלוקת האחריות לתאונה בין שני הנהגים כדלקמן: התובעת – שיעור של 50%; הנתבעת – שיעור של 50%.

...

אשם תורם אני סבורה שלתובע יש תרומה משמעותית לתאונה.

סוף דבר סיכומו של דבר; אני מורה על חלוקת האחריות לתאונה בין שני הנהגים כדלקמן: התובעת – שיעור של 50%; הנתבעת – שיעור של 50%.

אשר על כן ובהתאם לחלוקת האחריות האמורה, אני קובעת כי על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 37,376 ₪, כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל, בצירוף שכר-טרחת עורך-דין בשיעור של 11.7% אגרת משפט כפי ששולמה ושכר העדים פי שנפסק בדיון.

בפניי תביעה בגין ניזקי רכוש (רכב) שעניינה תאונת דרכים מיום 14.5.20, בה היו מעורבים רכב המבוטח על ידי התובעת מ.ר. 80-851-60 (להלן: "רכב התובעת") ורכב מ.ר. 85-894-11 שנטען לגביו שבכל הזמנים הרלבאנטיים לתובענה, היה מבוטח ע"י הנתבעת (להלן: "רכב הנתבעת").

בעדותו של יוני התברר, כי לאחר הפגיעה שני הנהגים נעמדו בצד, יוני התכופף להוציא פרטים מרכבו ואז הנהג ברכב הנתבעת ברח מהמקום, הוא נסע אחריו, הוציא את הנייד שלו וצילם את רכבו וניגש למישטרה: "...המצאתי להם את הממצאים והשוטר זימן אותו" (עמ' 2 לפרוטוקול, שורה 23).

אם לא די בכך, יוני העיד, כי מסר את הפרטים למישטרה, המישטרה איתרה את הנהג והתנהלה למולו, ולשאלה הכיצד יודע שאיתרו אותו, השיב: "כי אחרי זה התקשרו אליי מהתחנה ואמרו לי שיש להם פרטי הפוליסה, לא זוכר בדיוק, זה ממש הרבה זמן סיפור ישן. פניתי לחב' הביטוח וסיפרתי מה קרה" (ראה: עמ' 4 לפרוטוקול שורות 17-16).

משלא הוכיחה התובעת את זהות הרכב הפוגע ברכבה, הרי שהיא לא עמדה בנטל הראשוני להוכחת תביעתה ודי בכך לדחותה, כאשר בעיניין זה, אני מקבלת את טענת הנתבעת בסיכומיה ששני מסמכים מהותיים שהיה בכוחם לקשור את רכב הנתבעת לתאונה, לא הוגשו על ידי התובעת ולא נעשה שום ניסיון הן מצד התובעת והן מצד העד מטעמה להסביר, מדוע לא הוגשו לבית המשפט, כאשר הכוונה היא לצילום הנטען שביצע יוני לרכב הנתבעת ושאיתו פנה למישטרה, והשני הוא, תיק המישטרה.

...

משלא הוכיחה התובעת את זהות הרכב הפוגע ברכבה, הרי שהיא לא עמדה בנטל הראשוני להוכחת תביעתה ודי בכך לדחותה, כאשר בעניין זה, אני מקבלת את טענת הנתבעת בסיכומיה ששני מסמכים מהותיים שהיה בכוחם לקשור את רכב הנתבעת לתאונה, לא הוגשו על ידי התובעת ולא נעשה שום ניסיון הן מצד התובעת והן מצד העד מטעמה להסביר, מדוע לא הוגשו לבית המשפט, כאשר הכוונה היא לצילום הנטען שביצע יוני לרכב הנתבעת ושאיתו פנה למשטרה, והשני הוא, תיק המשטרה.

לכך מתווסף, שאני מקבלת גם את טענת הנתבעת בסיכומיה, כי רק בישיבה שהתקיימה היום נשמע מפי עד התובעת, כי הנהג ברכב הנתבעת כן עצר בצד והם החליפו דברים ביניהם עד שברח, כאשר גירסה זו לא הועלתה לא בכתב התביעה ולא בטופס ההודעה.

טופס ההודעה משקף את הגירסה האותנטית שניתנה בסמוך לאחר התאונה ולא ברור מדוע לא צויין עניין מהותי זה. בשקלול כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה, ומחייבת את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך של 3,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.