תביעות נזיקין בעקבות אירועי טרור

(4) המבוטח אינו זכאי לקיצבה, תגמול או גמלה בשל ארוע הנכות בהתאם להוראות פרק ה', פרק י"ג לחוק הביטוח הלאומי (שעניינם ביטוח נפגעי עבודה ותגמולים למתנדבים), חוק תגמולים לנפגעי פעולות איבה או חוק הנכים (תגמולים ושקום) ובכפוף לאמור בסעיף 31 (א) לתקנון; (5) המבוטח אינו זכאי לקבלת פיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים או פקודת הנזיקין בשל ארוע הנכות ובכפוף לאמור בסעיף 31 (ב) לתקנון; .

מקור הנכות בארוע המזכה בפצוי לפי פקודת הנזיקין– פשרה בתביעה ללא הסכמת התובעת ואי תשלום לקרן, את מלוא הפצוי הנזיקי: בהתאם לסעיף 30(5) לתקנון, מבוטח יהיה זכאי לקבל מהקרן קצבת נכות ובילבד שאינו זכאי לקבלת פיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים או פקודת הנזיקין בשל ארוע הנכות ובכפוף לאמור בסעיף 31(ב) לתקנון.

...

יצוין כי אכן בוועדה רפואית שהתכנסה לפני הגשת התביעה למל"ל, צוין רק "מחלה". אנו סבורים כי אין למנוע מהנתבע את האפשרות להעלות טענה זו כטענת הגנה במסגרת תביעה זו ובנסיבות העניין - אין מקום להורות על העמדה של מלוא התשלומים אשר שולמו לתובע לפירעון מידי, ללא בחינה ומיצוי של הנושא.

לאור האמור לעיל, אנו קובעים כדלקמן – · התביעה להעמיד את התשלומים ששילמה התובעת לנתבע לפירעון מידי על בסיס סעיף 30(4) לתקנון או על בסיס התחייבות עליה חתם הנתבע בקשר לתביעתו למל"ל – נדחית.

ה לתקנון, כיוון שלא התקבלה מראש הסכמה של הקרן להסכם הפשרה – בנסיבות העניין - נדחית.

לעניין הפרת חובת הזהירות, מתייחסים ב"כ הנתבעים פעם נוספת לפרשת מלון הילטון טאבה, וטוענים כי כל המגיש תביעת נזיקין בגין פיגוע טירור צריך לעבור מחסום כפול כדי ליצלוח את שאלת החבות בתביעת הרשלנות: פיגוע הטרור הוא מן הסוג שצפוי להתרחש בהתאם לנסיבות הביטחוניות/פוליטיות במועד הפיגוע; וכמו כן עליו להראות כי האמצעים שננקטו לא היו סבירים (סעיף 513).

וכך מוסבר הדבר בהמשך (בסעיף 603 לסיכומי הנתבעת): "במה דברים אמורים – לא מדובר בתאונה שאם נעשה א' יימנע ב'. הגורם האנושי המתערב ועדות המחבל לפיה היה מכניס את המטען כך או אחרת ועושה את הפיגוע גורמת לכך שלא ניתן לראות בארוע 'תאונה' במובן הנזיקי ולכן צריך לקחת עובדה זו בחשבון כשדנים בשאלת הקש"ס". לעניין זה מובאים ציטוטים מתוך עדות המחבל, כאשר לדברי ב"כ הנתבעים מחקירתו הנגדית בבית המשפט עולה בבירור שאין קשר סיבתי בין המחדלים הנטענים על ידי התובעים (שהנתבעת אינה מודה בקיומם) לבין היתרחשות הפיגוע, וזאת "הואיל והמחבל גמר אומר בדעתו לפגוע דוקא באוניברסיטה הרי שהוא היה מצליח לבצע את זממו כך או אחרת" (סעיף 605 סיפא).

...

" גם אני סבור כי, לכתחילה, יש מקום לפצות את התובעים, לפנים משורת הדין, בכל דרך אפשרית המתאימה לאוניברסיטה ולאופייה.

המחלוקת בין השופטים התייחסה לסוגיית התשלום לפנים משורת הדין, אשר הוצע לתובעים (משפחת הנרצח) על ידי המערערת (בית החרושת), אך משפחת הנרצח סירבה לכ,ך וביקשה לנהל את הערעור עד תומו, כאשר, כאמור, התוצאה הייתה כי הערעור נדחה פה אחד, מנימוקים שפורטו בהרחבה בפסק דינו של השופט – כתוארו אז – מאיר שמגר.

פסיקתא התביעה נדחית.

] כחוט השני עובר באותן פניות טענות התובעים להיתנכלות מצד פקידת התביעות ומנהלת אגף פעולות האיבה במוסד לביטוח לאומי בסניף באר שבע, בשל השקפת העולם של האחרונה, והחלטת בני הזוג להעתיק את מקום מגוריהם מטנא עומרים לתחומי מדינת ישראל, בעקבות ארוע הטרור[footnoteRef:7].

לאור העובדה כי התביעה כוללת טענות אשר חלקן ראויות להתברר בבית משפט אזרחי וחלקן בבית משפט מינהלי לא ניתן להורות על העברת התביעה לבית המשפט המוסמך; בפרט שבהיעדר כימות התביעה הכספית, לא ניתן לקבוע את בית המשפט המוסמך לידון בתביעה הנזיקית.

...

[7: בהקשר זה נטען בכתב התביעה כי ברגע שפקידת התביעות "שמעה שאנחנו רוצים להתפנות מההתנחלות, אמרה לנו שהתנחלות לא עוזבים וזו בעיה פוליטית וביטוח לאומי לא מתעסק בבעיות פוליטיות ועוד אמרה לבעלי שהיא תדאג שכל מה שיהיה זכאי לקבל, לא יקבל כלום".] על רקע האמור לעיל, ביקשו התובעים על רקע התביעה בפנינו, להורות "לנתבע לפצות אותנו על נזקים בלתי הפיכים. על ההפסדים הכלכליים שנגרמו לנו בשל חוסר עזרה נפשית שהיה אמור ללמד אותנו להתמודד עם החרדות שהפיגוע גרם לנו ובגינו נאלצנו להפסיק לעבוד ולהתקדם! פחד, לחץ עצבים גורמים לסרטן! מעשיה ... חרצו את גורלנו!!!". בכתב ההגנה שהגיש הנתבע טען האחרון כי יש לדחות את התביעה על הסף בהעדר עילה ובהעדר סמכות.

] על רקע האמור לעיל, אין מנוס ממחיקת התביעה בהעדר סמכות ובהעדר עילה, מהנימוקים שנפרט להלן: חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי"), מעניק לבית הדין האזורי לעבודה את הסמכות לדון בתביעה על פי חוק הביטוח הלאומי[footnoteRef:9].

לאור זאת, בחן בית המשפט את גובה הפצוי וזהות הזכאים לפצוי בהתאם לפסקי הדין בע"א 2144/13 עיזבון מנטין נ' הרשות הפלסטינית (6.12.2017) (להלן: עניין מנטין) וע"א 71/18 הרשות הפלסטינאית נ' יורשי המנוחה שרון בן שלום ז"ל (‏10.3.2021) (להלן: עניין בן שלום) שבהם נדונה הסוגיה של פסיקת פיצויים עונשיים בגין ארועי טירור.

ואולם, בסופו של יום לא מצאתי לשנות מקביעתו של בית המשפט המחוזי בנושא זה. זאת בהיתחשב בכך שעל שיעור הפצוי להתיישב עם מדיניות הפצוי הנוהגת בפסיקה (וראו דברי חברתי השופטת י' וילנר בעיניין בן שלום, פסקה 139 לפסק דינה), ובתביעות נזיקין על רקע מעשי טירור שהובאו לפתחו של בית משפט זה נפסק סכום זהה לעזבונות, גם כאשר המפגעים הישירים נתבעו לצד הרשות הפלסטינאית, והם חויבו לפי הכלל של "ביחד ולחוד" (וראו המקרים שנידונו בעיניין פלונים ובעניין בן שלום).

...

בשל כל האמור, לא מצאתי להתערב בגובה הפיצוי העונשי שנפסק לזכות המערערים בע"א 7819/21, ודין ערעור זה להידחות.

משלא מצאנו לשנות את קביעותיו הנכוחות של בית משפט זה בעניין בן שלום, ומבלי שנעלם מעינינו האמור בפסקה 11 לפסק דינו של בית משפט קמא – אנו סבורים כי יש להיעתר לבקשתם החלופית של המערערים בע"א 7822/21 ולהחזיר את הדיון בעניינם לבית המשפט המחוזי.

סוף דבר: ע"א 7822/21 מתקבל באופן חלקי כמפורט בפסקה 17 לעיל.

בתוך כך, נדחתה טענת המדינה להתיישנות התביעה לפי חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב-1952 (להלן: חוק הנזיקים האזרחיים) לנוכח קביעותיו של בית משפט זה בפסק הדין הראשון; נקבע כי לא מדובר ב"פעולה מלחמתית" שבגינה פטורה המדינה מאחריות לפי סעיף 5(א) לחוק זה; וכי הארוע לא נופל להגדרת "תאונת דרכים" שבחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, אשר מחריג מתחולתו את מי שניפגע מפעולות איבה.

על רקע הפסיקה דלעיל אבחן אם יש להטיל על המדינה אחריות בגין אי מניעת הפיגוע שאליו נקלע המשיב, כשלפי הפסיקה בעיניין אבו סמרה, "אין לשלול אפשרות כי המדינה תימצא אחראית בנזיקין בגין אי-מניעת מעשים פליליים או אף מעשי איבה שנעשו על-ידי אחר [...] עם זאת אחריות כזו מן הראוי שתוטל בזהירות הראויה תוך בחינת צפיותו של הארוע העברייני, האמצעים שננקטו למניעתו והקשר הסיבתי שבין הפרת החובה לבין הנזק שניגרם בפועל" (שם, פסקה 4).

...

לסיכום, מכל הטעמים שפורטו לעיל מצאתי כי אין להטיל על אגד או על המדינה את האחריות לנזקיו של המשיב.

סוף דבר, שיש לקבל את ערעור המדינה ולהורות כי אין היא אחראית לנזקי המשיב הנובעים מהפיגוע.

כמו כן, וכאמור לעיל, יש לדחות את ערעור המשיב בכל הנוגע לאחריותה של אגד.