התביעה הרכושית:
בעניינינו, לצורך הכרעה בתביעה הרכושית יש להדרש בראש ובראשונה לסוגיית תוקפו של ההסכם
עליו חתמו הצדדים ולבחון האם בפנינו הסכם ממון תקף כמשמעותו בחוק יחסי ממון בין בני זוג,
תשל"ג – 1973 (להלן: "חוק יחסי ממון"), אם לאו.
כן, במסגרת גירושיו הקודמים,
הנתבע אישר כבר שני הסכמי גירושין: האחד בפני בית המשפט לעינייני מישפחה והשני בפני בית הדין
הרבני, ללמדך, כי הנתבע ידע גם ידע על הצורך לאשר את ההסכם בפני ערכאה שיפוטית אולם לא
עשה כן.
כן, לא ניתן להיתעלם מהנסיבות שבהן נערך ההסכם כאשר שני הצדדים העידו כי עובר לנישואיהם
ארע משבר חריף ביחסים בין התובעת לבין ילדיו של הנתבע מנישואין קודמים שבו לטענת הנתבע
התובעת גרשה את ילדיו של הנתבע מבית המגורים והדבר יצר מתיחות רבה בין כל המעורבים עד
שאישתו לשעבר של הנתבע נאלצה להתערב בעיניין זה (עמ' 103 , ש' 9-16 ).
על מנת לעמוד על הפער, יהיה על בית המשפט לשקול בין היתר
את השיקולים הבאים: פערי השכר במבחן אובייקטיבי ופשוט, ההכשרה המקצועית,
כישוריו האישיים של בן הזוג, השפעתו וזיקתו של כושר ההישתכרות שנצבר לפני
הנישואין לכושר ההישתכרות שנצבר בתוך תקופת הנישואין, כושר הישתכרות של בן-הזוג
"שכיר" לעומת עצמאי במובן של הבטחון והאופק התעסוקתי, תוצאת איזון המשאבים
החשבונאי, משמורת הילדים וחלוקת זמני השהייה של הילדים אצל כל אחד מההורים ,
תשלומי מזונות, יכולת השקום של כל אחד מבני הזוג לאחר הגירושין ועוד.
...
עתירת התובעת לעריכת איזון מוניטין עסקי, מוניטין אישי ופערי השתכרות – נדחית;
עתירת התובעת לקבלת כספי תמורת המגרש ברמת צבי – נדחית;
עתירת התובעת בנוגע לאיזון הרכבים – כמפורט בסעיף 129 לעיל.
התביעה לסילוק ידה של התובעת מבית המגורים ותשלום דמי שימוש - נדחית.
באשר להוצאות המשפט, לאחר שבחנתי ושקלתי את מכלול הנתונים ובשים לב לכך שחלק מעתירות
התובעת התקבלו וחלקן נדחו וכך גם לגבי הנתבע, אזי איני רואה לנכון לפסוק הוצאות לאף אחד
מהצדדים וכל צד יישא בהוצאותיו.