תביעות מזונות, רכוש ודמי שימוש בין בני זוג עורכי דין

בית משפט לעינייני מישפחה בפתח תקווה תלה"מ 70224-07-18 אלמונית נ' פלוני תיק חצוני: בפני כבוד השופטת אפרת ונקרט תובעת אלמונית ע"י ב"כ עו"ד נסים שלם נתבע פלוני ע"י ב"כ עו"ד אביבית מוסקוביץ פסק דין

תביעת מזונות, תביעה בעיניין הקטינים, תביעה רכושית ותביעה נזיקית (כספית) וכן מונחות בפני שתי תביעות שהגיש הנתבע כנגד התובעת – תביעה רכושית (לפירוק שתוף בבית הצדדים) ותביעה בעיניין הקטינים.

דיון והכרעה בתביעות הרכוש הצדדים נישאו בשנת 1993 ולפיכך חל בעיניינם חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג- 1973 ("החוק" או "חוק יחסי ממון").

בכל מקרה, כך או אחרת, משמצאתי, כפי שיפורט בהמשך, לעשות שימוש בגישה האקוויטבילית ולא לכלול את נכסי הקריירה במסת הנכסים לאיזון בסכום כזה או אחר (כפי גישת פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שם), הרי שקביעת המומחה לעניין עודף נכסי הקריירה אינה כזה ראה וקדש, אלא שיש בה אך כדי להשפיע על האומדנא שמצאתי לערוך בעיניין איזון משאבי הצדדים באופן שייתן את התוצאה הצודקת והראויה בנסיבות העניין בעיקר לנוכח פערי ההישתכרות המשמעותיים מאד והיכולות של כל אחד מבני הזוג כיום, בעודם מצויים כבר בעשור הששי לחייהם, להישתכר בעתיד כמו גם לאור שיקולים אחרים שכפי שיפורטו.

גישה זו מבוססת הן על לשון החוק והן על התכלית החקיקתית של סעיפים 5(ג) ו- 8(2) לחוק יחסי ממון אשר בהנתן אופיים של סיכסוכי מישפחה בכלל וסכסוכי ממון בין בני זוג בפרט מאפשרים יצירת פיתרונות צודקים והוגנים לצד איזון הנכסים המוחשיים בדרך של עריכת חשבונות וחישובים חשבונאיים.

כך או אחרת, לנוכח הפערים בין הצדדים ולנוכח העובדה כי התובעת עושה שימוש בלעדי ברכב מזה שנים ויש להניח שלתובע יש רכב לשימושו שהוא בבעלותו או בבעלות החברה, אשר הוצאותיו ממומנות כליל על ידי החברה, מצאתי, לקבוע כי לא יזקפו לחובתה של האשה דמי שימוש ברכב, וככל שהאשה תבקש כי הרכב יועבר לבעלותה, הרכב יועבר בהתאם לשוויו בספרי החברה כיום, לידי האשה (ובהתאם לערך זה יחושב כחלק מהאיזון וירד מחלקה של האשה), ככל שתחול חבות במס בעקבות העברה זו, תחול חבות זו על האשה.

...

לאור כל האמור לעיל מצאתי להעמיד את הכנסתו נטו של הנתבע על סך של 25,000 ₪ נטו לחודש לכל הפחות ועל כך יש להוסיף הטבות נוספות בעין בשווה ערך לסכומים נוספים לא מבוטלים אשר לאחר שמיעת הראיות מתרשמת אני כי הנתבע מקבלן מהחברה (חברת יחידים בבעלותו) בהתאם להחלטותיו הוא מעת לעת .

לאור כל האמור לעיל ולאחר שלקחתי בחשבון את נסיבותיה של המשפחה שלפני, את זמני השהות ואת הכנסות הצדדים מכלל המקורות כמו גם את החלוקה הרכושית, מצאתי לקבוע כדלקמן:   האיש ישלם לידי האישה עבור מזונותיהם של הקטינים סך  של 1,600 בחודש לכל קטין.

סוף דבר  תביעת הנזיקין נדחית.

לבית המשפט: אומר עורך הדין כי הדרך היחידה להוריש בית המקפח את הילדים האחרים זה בצוואה.

הזכות לאיזון משאבים לפי סעיף 5 תהיה לכל אחד מבני הזוג אף בטרם פקיעת הנישואין אם הוגשה בקשה לביצועו של הסדר איזון משאבים לפי פרק זה והתקיים אחד מהתנאים המפורטים להלן: 1) חלפה שנה מיום שניפתח אחד מההליכים האלה: (א) הליך להתרת נישואין; (ב) תביעה לחלוקת רכוש בין בני הזוג, לרבות תביעה לפירוק שתוף במקרקעין המשותפים לבני הזוג לפי חוק המקרקעין, התשכ"ט 1969- , תביעה לפסק דין הצהרתי בדבר זכויות בני הזוג ברכוש, בקשה לבצוע הסדר איזון משאבים לפי ; פרק זה או בקשה לפי סעיף 2) קיים קרע בין בני הזוג או שבני הזוג חיים בנפרד אף אם תחת קורת גג אחת 8 ) במשך תקופה מיצטברת של תשעה חודשים לפחות מתוך תקופה רצופה של שנה; בית המשפט או בית הדין רשאי לקצר את התקופה האמורה בפיסקה זו אם ניתנה החלטה שיפוטית המעידה על קיומו של קרע בין בני הזוג".

האם, המשתכרת הכנסה נמוכה מעבודתה, בעיקר עושה שימוש בהכנתה לענייניים "שוליים" באשר להוצאות הבית, מאידך האב, אשר הכנסתו מעבר לקצבתו, מורכבת מהכנסה נוספת (כפי שהוכח בתביעת המזונות) וכן מהכנסה בעבור דמי שכירות, הכנסה זו היא המשמשת לעיקר הוצאות אחזקת הבית.

הדברים נכונים במיוחד משמדובר בדירת מגורים, שהנה נכס משפחתי מובהק, משמעותי ביותר אצל בני זוג, המשמש את בני הזוג וילדיהם המשותפים בחיי יום יום, כך שסביר להניח בהיעדר כוונת אחרת, כי במהלך חיי הנישואין נוצרים יחסים דינמיים בין בני הזוג ושניהם התכוונו כי הבעלות בדירה כזו תהיה לשניהם.

...

) האיזון יהא בהתאם לסעיף הנסיבות כפי שתוארו אינן מובילות למסקנה זו. טענה זו נטענה לראשונה בסיכומים אותם הגישה האם.

סוף דבר המשמורת בקטינים תהא כפי קביעתי: הקטינה בידי האב.

בנוסף אני ממנה את השמאי מר משה סער על מנת שיעריך את שווי הזכויות בדירת המגורים נכון .

פסק הדין קמא בפסק הדין הכריע בית המשפט בתובענות הרכושיות של הצדדים, ונציין את הרלוואנטי לערעור דנן, כדלקמן: בקשר למכירת חברת "XXXX" (חברה ב[חו"ל] שנמכרה) נותר לזכות שני הצדדים סכום של כ-310,000 $ (שנותר לאחר ניכוי שכר טירחת עורכי הדין שם).

טענת האיש כי בית הדין הרבני בדיון שקיים ביום 1.1.19 קבע כי האשה לא באמת רוצה שלום בית אלא הגשת תביעת שלום הבית הוגשה ממניעים אחרים, אין בה לשנות החלטתי זו, וזאת מישכב' השופט זיתוני, בפניו הוצג מיסמך זה קבע כדלקמן: 'במקרה שלפניי, התביעה לפירוק שתוף הוגשה רק בחודש 7/18, קרוב לשנה לאחר הגשת התביעה הרכושית ותביעת מזונות הילדים שהגישה האשה.

במצב כזה, בו כבר במועד הקובע חיי הזוגיות בין בני הזוג לא היו תקינים, הרי משגילה האיש באופן ברור באמצעות הגשת התביעה לפירוק שתוף ולדמי שימוש, כי אינו יכול להמשיך ולהתגורר עם האשה, יש ליתן משקל משמעותי בקביעת מועד זכאותו לדמי שימוש מהאשה, למועד הגשת התביעה האמורה.

...

אנו סבורים שאין לקשור בין מתן האפשרות לאישה לרכוש את הבית לבין תשלום דמי השימוש.

אנו סבורים שקביעת בית משפט קמא, לפיה מועד זכאות האיש לדמי שימוש מהאישה הוא בהתאם לאפשרות השלישית לעיל, היינו ממועד הגירושין 10.4.2019, מבלי לשקול כלל את אפשרות ב' לעיל, שהיא מועד הגשת התובענה בתאריך 31.7.2018, מוקשית.

לאור כל זאת שוכנענו לקבל הערעור חלקית בנקודה זאת, ולהורות כי מועד תחילת זכאות האיש לקבלת דמי שימוש מהאישה יהא מיום הגשת התביעה לפירוק ולדמי שימוש בתאריך 31.7.2018 (תחת קביעת השופטת קמא בנקודה זאת).

תביעה למזונות קטינים; תביעה רכושית, שהוגשו על ידי האשה ותביעה לדמי שימוש שהוגשה על ידי האיש.

תלה"מ 44048-10-19, תביעת מזונות הקטינים טענות האשה בעת נישואיהם האיש עמד בפני מבחני לישכת עורכי הדין, בעוד היא החלה לימודיה והאיש דרש ממנה לעבור להתגורר בעיר מגוריו.

בשים לב לאמור אדרש לבחינת טענות האשה ואכריע האם יש בהן כדי להצדיק סטייה מהעקרון המנחה הקבוע בחוק יחסי ממון לבצוע חלוקה שויונית ברכוש שנצבר בין בני זוג משך שנות הנישואין.

בנוסף וכפי שקבעתי במסגרת תביעת המזונות, התרשמתי כטענת האשה כי כיום קיימים פערי שכר בין בני הזוג, כאשר נכון להיום האיש מרויח כ- 30,000 ₪ נטו ואילו האשה כ- 15,000 ₪.

...

משכך, אני קובעת כי האיש אינו זכאי לקבל דמי שימוש לתקופה עד ליום 01/09/2021, מועד פקיעת צו המניעה.

בנסיבות אלו, אני קובעת שהאישה תשלם לאיש דמי שימוש עבור התקופה שממועד פקיעת הצו ביום 01/09/2021 ועד מועד מכירת בית הצדדים בחודש נובמבר 2021 ובהתאם לשווים על פי חוות דעת השמאי מיום 17/01/2022.

סוף דבר מורה על סגירת התיקים שבכותרת.

על פי ההלכה הפסוקה שנפסקה בע"א 130/83 פרייס נ' פרייס, פ"ד לח (1) (1984) (להלן – "עניין פרייס"), בע"א 239/85 עמיצור נ' עמיצור, פ"ד מ (1) (1986) (להלן – "עניין עמיצור") ובבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית (19.7.2017) (להלן – "בע"מ 919/15") – יש לבחון את כלל מקורות ההכנסה של בני הזוג, לרבות רכושם, לשם הכרעה בתביעת מזונות, רק במקרים שבהם לא קיימת יכולת כלכלית ממקורות של הכנסה שוטפת.

עיקר טענות האישה לפגמים אשר נפלו בחוות דעת המומחה – כמפורט להלן: אשר למוניטין של האיש – בנגוד לצוו המינוי, המומחה לא העריך בחוות דעתו את ערכי המוניטין העיסקי של חברת הארנק והמוניטין האישי של האיש; שגה המומחה עת כרך את המוניטין האישי של האיש לרווחי האיש מהחברה גרידא, חרף הקמת חברת הארנק בשנת 2002, עת עבד האיש במשרד עורכי הדין קלגסברד; הנחת המוצא בחוו"ד, שלפיה איזון רכיב המוניטין של האיש מבוצע בפצוי בגין פערי כושר הישתכרות היא שגויה: הן בעצם הכללת תשלומי המזונות המשולמים לאישה, הן בתלותה בכושר הישתכרות האישה ובכך שהיא מיושמת במקרים שבהם כאשר שני בני הזוג הם בעלי קריירה.

המומחה נתן דעתו לנתון זה בהערה מספר 2, בסעיף 6, "חישוב הפרישי הישתכרות", בפרק ג לחוו"ד, שבו צוין: "2. ככל שתומצא לי שומת בני הזוג לשנת המס 2002 שהנה שנת המס של תחילת תקופת השתוף, אוכל להפחית מהפרשי כושר ההישתכרות לעיל, את הפרישי כושר ההישתכרות שהיו בין בני הזוג בתחילת תקופת השתוף ויתכן והדבר יחייב שינוי בחישובים שערכתי. בשלב זה, ביקשתי מרו"ח של עו"ד X, רו"ח רונן גנור, להמציא לי את הנתון האמור, אולם טרם קבלתי לידי את השומה המבוקשת." דוקא האיש הוא שהמציא למומחה את שומות הצדדים לשנת 2002, במסגרת שאלות ההבהרה ששלח למומחה מיום 24.1.2021.

לא מצאתי בנימוקי האיש לעזיבתו, כאלה המקנים לו זכאות לדמי שימוש החל מיום עזיבתו את בית המגורים, וזאת מהטעמים שלהלן: אשר לעזיבת האיש מתוך ראייתו את טובת הילדים – בחלק נכבד של המקרים, אם לא ברובם, האוירה השוררת במעונם של בני זוג המתגוררים יחדיו עת מתנהלים ביניהם הליכים משפטים מתוחה ונפיצה.

...

לפניי ארבע תובענות שהגישו הצדדים, ושבהן אדון במאוחד: תלה"מ 66756-01-18 – תובענה למזונות אשה, מזונות קטינים ומדור שהגישה האשה (להלן – "תביעת המזונות") – עמ' 36-1 לפסק הדין; תלה"מ 63643-01-18 – תובענה לאיזון משאבים, מוניטין ונכסי קריירה שהגישה האשה (להלן – "תביעת הרכוש מטעם האשה") – עמ' 90-36 לפסק הדין; סוגיית מיסוי החברות – עמ' 73-65 לפסק הדין; תלה"מ 25932-06-20 – תובענה למתן פסק דין הצהרתי ואיזון משאבים שהגיש האיש שלפיו גם נכסים הרשומים על שם הנתבעת הם נכסים משותפים (להלן – "התביעה לשיתוף ספציפי"/"תביעת הרכוש מטעם האיש") – עמ' 99-90 לפסק הדין; תלה"מ 60346-12-22 – תובענה לדמי שימוש שהגיש האיש (להלן – "התביעה לדמי שימוש") עמ' 107-99 לפסק הדין; סוף דבר והוראות ביצוע – עמ' 111-107 לפסק הדין.

סוף דבר והוראות ביצוע עתה, משתמה המלאכה וניתנה הכרעה בכל התובענות שלפניי יש להתכנס ולהדרש לשם מתן הוראות כמפורט להלן: אשר לתביעת המזונות התובענה למזונות ולמדור אשה – נדחתה.

חברות ההזנק – מצאתי לאמץ את המלצות המומחה אשר לאופן חלוקת זכויות האיש בחברות ההזנק, ואני מורה על חלוקתן בעין, בחלקים שווים, בין הצדדים.

אשר לתובענה לשיתוף ספציפי תביעת האיש לשיתוף ספציפי נדחית, כקבוע בסעיף 394 לפסק הדין.