תביעות מזונות הדדיות בין הורים לאחר גירושין

שם כתבה השופטת ע' ברון, בהסכמת השופטים א' שהם וי' דנציגר, כי: "על פי הילכת שרגאי...מזונות ילדים ניתן לתבוע בשתי דרכים...שנית, הילדים הקטינים רשאים אף הם לתבוע את מזונותיהם, בעצמם, מן ההורה החייב לזון אותם...במקרה זה, גם אם התביעה מנוהלת על ידי אחד ההורים, ההיתדיינות היא בין הילדים לבין ההורה החב במזונות, ולא בין ההורים לבין עצמם – ועל כן לא ניתן לכרוך את תביעת הילדים למזונות בתביעת גירושין" (שם, בעמ' 4).

בעיניין פלמן נידון עקרון הכיבוד ההדדי בהקשר של חלוקת רכוש בין בני הזוג הנכרכת בתביעת גירושין, והאמור שם יפה גם לענייננו: "במצב שנכרכה בו הסוגיה של חלוקת רכוש בין בני-זוג בתביעת גירושין, ולאחר מכן הוגשה תביעה לחלוקת רכוש בבית-המשפט לעינייני מישפחה, וטרם ניתנה הכרעה על-ידי אחת משתי הערכאות בשאלת הסמכות לידון בסוגיה, יהא זה נכון לומר כי מכוח עיקרון הכיבוד ההדדי בין הערכאות מסור בידי כל אחת משתי הערכאות – בית-המשפט לעינייני מישפחה ובית-הדין הרבני – שיקול-דעת לעכב את הדיון בתביעה שבפניה כדי לאפשר לערכאה האחרת להכריע בשאלת התקיימות תנאי הכריכה. ההחלטה אם להמנע מדיון ולהמתין לכך שהערכאה האחרת תכריע בשאלת התקיימות תנאי הכריכה במסגרת בירור טענות כנגד סמכותה אם לאו נתונה לשיקול-דעתה של כל אחת משתי הערכאות, בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה לגופו. השיקולים יהיו מושפעים מנתונים רלוואנטיים לעיקרון הכיבוד ההדדי בין הערכאות, כגון השלב שבו מצוי ההליך בערכאה האחרת. כך למשל אם אחת משתי הערכאות כבר החלה לידון בטענות כנגד סמכותה, והדיון בשאלת התקיימות תנאי הכריכה מצוי בפניה בשלב מיתקדם, על הערכאה האחרת לשקול אם להמנע מדיון ולהמתין להכרעת הערכאה הראשונה בעיניין הסמכות. או למשל כאשר תביעה לחלוקת רכוש הוגשה לבית-המשפט לעינייני מישפחה לאחר שסוגיית הרכוש כבר נכרכה בתביעת הגירושין, ובית-הדין הרבני כבר החל לידון בסוגיה הרכושית בלא שהועלתה בפניו טענה כנגד סמכותו, כי אז ראוי שבית-המשפט יימנע מדיון בתביעת הרכוש המאוחרת שהוגשה בפניו על-מנת שהתובע יעורר טענת סמכות בפני בית-הדין הרבני, ובית-הדין הוא שיכריע בה. יש לקוות כי בתי-המשפט לעינייני מישפחה ובתי-הדין הרבניים ישכילו להפעיל את שיקול-הדעת המסור בידיהם מכוח עיקרון הכיבוד ההדדי בין הערכאות על-מנת לצמצם מראש את הקף המקרים שעשוי להתפתח בהם מאבק סמכויות" (שם, בעמ' 135-134).

...

אבחן כעת את טענת חברי לענין זה. כמצוין לעיל, בהתייחסו לטענת המערער לענין זה קבע השופט קמא המלומד, לאחר שסקר אחד לאחד את פסקי הדין בסוגיה, כי - "בסופו של דבר, כל פסקי הדין שניתנו בעת האחרונה ע"י בית המשפט העליון ושאותם סקרתי לעיל (הרבה מעבר לאלה שאוזכרו ועליהם נסמכת הבר"ע) לא יצרו תקדים ולא ביטלו את הלכת שרגאי. לכל היותר יש בחלקם אמרות אגב שאינן עולות בקנה אחד עם הלכת שרגאי. בכך אין די כדי לבטל הלכה ולשלול את תקפו של התקדים המחייב שנקבע בה" (פסקה 35).

כפי שכבר ציינתי, איני שותף לעמדתו זו של חברי, וכמו בית משפט קמא והיועץ המשפטי לממשלה, אף אני סבור כי מדובר לכל היותר במספר אמירות שהן בבחינת אמרות אגב, המשקפות בעיקר אי הקפדה טרמינולוגית, שבוודאי לא ניתן לראות בהן משום שינוי ההלכה או סטייה ממנה.

אי בהירות מסוימת עולה באשר לגבולות תביעת ההשבה בהתייחס להוצאות עתידיות, וזאת נוכח המילים שהושמו בסוגריים בענין שרגאי: "המוציא (או העומד להוציא)". אני סבור כי ההורה הנושא בהוצאות הילדים אותם חב ההורה האחר רשאי לכרוך במסגרת תביעת גירושין תביעה להשבת הוצאותיו אלה, וזאת בהתייחס להוצאות עד להכרעה המהותית בענין תביעת המזונות של הילדים לגופה.

(כבן משנת 2006 , לאחר הולדת בנם הבכור וכשלוש שנים בלבד לאחר הנישואין, ועד היום, עוד מעט עשור לאחר הגירושין, מנהלים הצדדים הליכים משפטיים ללא הפסקה, בעצימות גבוהה.

פסק הדין מיום 12.7.16 ביום 12.7.16 ניתן פסק דין על ידי מותב קודם, כב' השופטת מרים קראוס, בתביעות הדדיות של ההורים בעיניין משמורת הקטינים ובתביעת האם למזונות הקטינים, אשר .

למרות ששינוי זה בנסיבות, מחודש 3/21 חל לאחר הגשת הסיכומים, בהנתן כי יש בכך רלוואנטיות לשאלת חלוקת צרכי הקטינים בין ההורים, וכאשר המטרה ליתן פסק דין התואם את המצב בפועל, איפשרתי את הגשת הודעת האם בעיניין, ואיפשרתי קבלת תגובת מטענות הצדדים עולה כי האם רכשה עם בן זוגה בית פרטי רחב ידיים בשווי 6.3 מיליון ₪.

...

אני דוחה את טענת האב כי יש להותיר את הקביעה בעניין קייטנות וחוגים בהתאם לפסק הדין משנת 2016 .

האם כלל לא התייחסה לכך בסיכומיה, למרות ששני הצדדים נדרשו לעשות כן. אני סבורה כי אין מקום לחייב את האם בהחזר תשלומי המזונות ששולמו על פי פסק הדין .

12 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מחודש אוגוסט סוף דבר בתביעה להרחבת זמני שהות – נפסק כמפורט בסעיף 22 לעיל.

בהם לא ניראו תנאי ההסכם בין הצדדים כבלתי סבירים בצורה בולטת, במיוחד במקרים בהם תנאי ההסכם הנם תוצאה אפשרית של פשרות וויתורים הדדיים בין בני זוג החפצים לסיים את נישואיהם, שתנאיו נראים אומנם על פניהם כגרועים מבחינה אובייקטיבית, אך אלה מושפעים משאר ההסכמות והוויתורים בין הצדדים, וכן מהרצון להחיש את הגירושין" (בג"צ 2609/05 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים ( 31.5.2011 )).

אשר לשאר צרכיה, בשים לב לכך שהתובעת עבדה בעסק המשפחתי עד הסיכסוך, לא הוכח כי עבדה במקום אחר עד למועד הגירושין (צורפו פרסומים למכירת בגדים ברשת החברתית אולם לא צויינה השנה בה הפרסומים פורסמו), בשים לב להכנסות האיש ולרמת החיים הגבוהה של הצדדים אשר לא הוכחשה ע"י הנתבע, ולאחר היתחשבות במזונות הקטינות בהם חוייב הנתבע, אני מחייבת את 11 ( הנתבע בתשלום מזונות בסך של 15,000 ₪ בגין התקופה שממועד הגשת התביעה ( 19.01.16 12 .

הוצאות: חרף העובדה כי מרבית טענות התובעת נדחו (למעט בסוגיית המזונות), מאחר ששוכנעתי כי אילמלא העיכוב במתן הגט מצדו של הנתבע, הליכים אלה לא היו באים לעולם וכן על מנת שלא להחריף את הסיכסוך בין הצדדים דבר אשר עלול להשפיע על איכות הקשר בין ההורים לקטינות – כל צד ישא בהוצאותיו.

...

דינן של טענות התובעת להידחות בשל כל אחד מהנימוקים הבאים: ראשית, ממכלול הראיות שהוגשו לתיק עולה כי המידע הרלבנטי המהותי היה בפני האישה וכי היא זו שבחרה לא להמתין לקבלת שאר הנתונים החסרים: אשר לבית המגורים, הצדדים היו מודעים להערכת שוויו (אמנם לא הוגשה לתיק חוו"ד שמאי אולם לטענת האיש נערכה הערכת שווי ע"י השמאי מר דרור ביתן, כאשר לטענתו שווי הבית הוערך בסך של 1,650,000 ₪ (עמ' 3 לפרוט' 27.11.14 ש' 24-26 ), ואילו לטענת האישה שוויו עמד על 1,800,000 ₪ (עמ' 2 לפרוט' מאותו היום, ש' 29-32 ).

לסיכום: התביעה לביטול הסכם הגירושין - תה"ס 62283-11-15 – נדחית.

, 01-16 – מתקבלת כפי שנקבע בסעיפים התביעה לאכיפת הסכם גירושין - תה"ס 11659-02-18 – נדחית.

הוצאות: חרף העובדה כי מרבית טענות התובעת נדחו (למעט בסוגיית המזונות), מאחר ששוכנעתי כי אלמלא העיכוב במתן הגט מצידו של הנתבע, הליכים אלה לא היו באים לעולם וכן על מנת שלא להחריף את הסכסוך בין הצדדים דבר אשר עלול להשפיע על איכות הקשר בין ההורים לקטינות – כל צד ישא בהוצאותיו.

ראשית והגם שייתכן שהדבר מביא בסופו של יום לחלוקה בין אבות מדור א' לבין אבות מדור ב' כפי שכינה זאת כב' השופט סילמן, ואולי אף חלוקה בין 3 טיפוסי אבות (אלה שערכו הסכם לפני הילכת 919/15, אלה שחויבו במזונות בפסק דין לפני הילכת 919/15 ואלה שחויבו לאחריה) אני רואה לנכון לייחד ולהתייחס באופן שונה לתביעות חדשות לביטול/הפחתת מזונות לאור בע"מ 919/15 כאשר המזונות נקבעו בעבר במסגרתם של הסכמי ממון/גירושין המבטאים מכלול של איזונים עדינים בין ההורים שקשה לפרום אותם בדיעבד ו/או לפרום רק את חלקם.

לפיכך, אני מוצא כי דוקא טיעון זה שלפיו הורים לא ראו לנכון לשנות חיובי מזונות בהסכמים גם כאשר הילדים עוברים את גיל 15 שנים (וכך גם הפסיקה בתביעות להפחתת מזונות לאחר גיל 15 שנים) מתיישב ומחזק מאוד את השקפתי ולפיה הסכמי גירושין/ממון הכוללים חיובי מזונות לוקחים בחשבון ויתורים הדדיים שונים בתחומי חיים שונים שאינם רק מזונות ומכאן ההסכמה בדרך כלל לקבע את דמי המזונות כקבועים.

...

במקרה שלפניי, שוכנעתי מכל הנסיבות לעיל, כי התובע בא לבית המשפט שלא בכפיים נקיות ומניע אותו מניע שהוא איננו טובת הילדים ולא עיקרון השוויון או הצדק אלא מניע אישי ואולי אף נקמני הנובע מעמידת האם על כך שיתקיימו הסדרי שהות עם הילדים באופן קבוע ולפי ההסכם ולא לפי בחירתו של האב.

לפיכך, אני קובע, כי לא עלה בידי התובע "לפתוח את הדלת בדרך לשביל הזהב" ודין תביעתו להיות מסולקת על הסף מטעמים מקדמיים שפורטו בהרחבה לעיל.

בנסיבות אלו אני מורה על דחיית התביעה והבקשה להפחתת מזונות באופן זמני - על הסף וכן מחייב הנתבע בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד לתובעת בסך 7,000 ₪.

נטען כי שינוי זה בא לידי ביטוי מאחר ולאחר הגירושין כל אחד מההורים הקים תא משפחתי חדש, התובע נישא ולו שני ילדים נוספים והנתבעת חיה עם בן זוג להם 2 ילדים משותפים.

מפי הנשיא כתוארו אז, שופט שמגר: "כידוע, פסק-דין מזונות אינו יוצר מחסום החלטי בפני היתדיינות חוזרת, אלא ניתן לשוב ולפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר בפלוגתה פלונית בקשר למזונות, אך זאת בכפיפות לתנאי המפורש והדווקני, שחל שינוי מהותי בנסיבות. אין המדובר בשינוי של מה בכך, ולכן אין בכלל המשפטי, היוצר אפשרות לדיון חוזר, כדי פתיחתו של שער רחב, המתיר היתדיינות חוזרת בעיניין המזונות, כל אימת שהטינה ההדדית או ניגודי האינטרסים בין הצדדים דוחפים לכך. נהפוך הוא, ההלכה מגבילה ומצמצמת את הדיון החוזר, כאמור, רק לאותם מקרים, בהם חל שינוי מהותי בהשוואה למצב שבעבר". ברציונאל ההלכה הנ"ל, מונחת העובדה כי פסק דין למזונות הוא פסק דין הצופה פני עתיד, ועל כן, שינוי מהותי בנסיבות שהתקיימו בעת מתן פסק הדין, יכול ויצדיק שינוי במזונות.

ראו בהקשר זה ע"א 4515/92 סילביה מרתה שטיין קומרוב נ' לדיסלאו שטיין, [פורסם בנבו] פסקה 3 לפסה"ד של כב' הנשיא דאז מ. שמגר מיום 13.6.1994: "כאשר מדובר על סכום מזונות שנקבע בהסכם בין ההורים, אין לשנות את המזונות כפי שנקבעו על נקלה אלא אך ורק במקרים בולטים. הסכם גירושין הוא בדרך כלל בגדר הסדר כולל של נקודות רבות שבמחלוקת ויש לבחון אותו כשלמות אחת. יש לנסות ולהקנות לו יציבות ואמינות כדי לטפח הסדרים מוסכמים בין בני זוג שנפלה ביניהם מחלוקת שאינה ניתנת לייוב (כך במקור ה.ג.ע), אחרת לא יהיה ערך להסכם גירושין וכל הסכם יהיה רק שלב ביניים עד לפניה חוזרת לבית המשפט. סיכומו של דבר, אפשר לשנות גם סכומים של דמי מזונות שהוסכם עליהם בחוזה בין ההורים, אולם בטרם יוכרע בכך דרוש שכנוע חזק שאכן יש שינוי מהותי בנסיבות המצדיק היתערבות במה שהוסכם". חשוב להדגיש, כי בתביעה לשינוי מזונות שנפסקו, בית המשפט אינו בודק איזה סכום מזונות היה פוסק היום, אִילו הנתונים הובאו בפניו במסגרת תביעת מזונות חדשה, אלא האִם חל שינוי נסיבות מהותי בהתאם לתנאֵי פסק המזונות המקורי.

...

ראו בהקשר זה ע"א 4515/92 סילביה מרתה שטיין קומרוב נ' לדיסלאו שטיין, [פורסם בנבו] פסקה 3 לפסה"ד של כב' הנשיא דאז מ. שמגר מיום 13.6.1994: "כאשר מדובר על סכום מזונות שנקבע בהסכם בין ההורים, אין לשנות את המזונות כפי שנקבעו על נקלה אלא אך ורק במקרים בולטים. הסכם גירושין הוא בדרך כלל בגדר הסדר כולל של נקודות רבות שבמחלוקת ויש לבחון אותו כשלמות אחת. יש לנסות ולהקנות לו יציבות ואמינות כדי לטפח הסדרים מוסכמים בין בני זוג שנפלה ביניהם מחלוקת שאינה ניתנת לייוב (כך במקור ה.ג.ע), אחרת לא יהיה ערך להסכם גירושין וכל הסכם יהיה רק שלב ביניים עד לפניה חוזרת לבית המשפט. סיכומו של דבר, אפשר לשנות גם סכומים של דמי מזונות שהוסכם עליהם בחוזה בין ההורים, אולם בטרם יוכרע בכך דרוש שיכנוע חזק שאכן יש שינוי מהותי בנסיבות המצדיק התערבות במה שהוסכם". חשוב להדגיש, כי בתביעה לשינוי מזונות שנפסקו, בית המשפט אינו בודק איזה סכום מזונות היה פוסק היום, אִילו הנתונים הובאו בפניו במסגרת תביעת מזונות חדשה, אלא האִם חל שינוי נסיבות מהותי בהתאם לתנאֵי פסק המזונות המקורי.

אב הטוען כי הוא ממלא אחר צרכיו של בנו במלואם ולמעלה מהם, ומבקש שיפחיתו מחיוב לו הסכים, מצופה היה כי ראשית, ישלם את שהתחייב לפי הסכם, ויקיים את ההסכם בתום לב, אך לאור התוצאה אליה הגעתי איני מוצאת להרחיב מעבר לאמירה זו. על כן התביעה נדחית.

בנסיבות כאן, את הוצאות ההליך אני פוסקת על הצד הנמוך; התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט סך 750 ₪ ושכר טרחת עו"ד סך 5,000 ₪.