תביעות מאוחדות לתשלום בגין רכישת שטיחים

מטעם הבעלים ונתבעים 7 ו 9- 10 הוגש תצהירו של הנתבע 6, מר מאיר שרון (להלן: "שרון") אשר אישר כי הוא הגורם שמטפל ביחידות המצויות בבעלות נתבעים אלו בבניין מאז רכישת הזכויות ותומך באמור בכתב ההגנה.

במסגרת התביעה עתרו התובעים לפצוי בגין ראשי הנזק הבאים: השבה: במסגרת זו עתרו התובעים להשבה של כלל הסכומים ששולמו על ידם לאורך כל תקופת השכירות בגין דמי שכירות- החל ממועד חתימת ההסכם ועד לסיומה של התקופה, העומדים על סך של 118,080 ₪.

לטענתם, לא היתה גמירות דעת של הצדדים, שכן "המשכירים חשבו על חוזה מסכן חיים והשוכרים לא ידעו על זה, לא היתה גמירות דעת". פיצויים: התובעים עתרו לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לרכושם ולחפציהם האישיים- כגון, טלויזיה, גיטרה, ספה, עציצים, שואב אבק, שטיח, מנורות, 5 תמונות ומזון במקרר שנרקב ללא חשמל.

סעיף 19 לחוק החוזים קובע כי אם החוזה ניתן להפרדה לחלקים ועילת הביטול נוגעת רק לאחד מחלקיו, ניתן לביטול אותו חלק בלבד "אולם אם יש להניח שהצד הרשאי לבטל לא היה מתקשר בחוזה ללא העילה, רשאי הוא לבטל את החלק האמור או את החוזה כולו". הבטלות "אינה נובעת מרצון הצדדים לחוזה, ולפיכך אין טעם או הצדקה להקנות לאיש מהם את הרשות- תולדת הסיפא של סעיף 19- לבחור בין בטלות החוזה הפסול לבין בטלות החוזה כולו... הבחירה... היא בידי בית המשפט" (גבריאלה שלו, דיני חוזים- החלק הכללי (תשס"ה) 536).

אומנם התובעים עותרים לפצוי בגין כלל החודשים, בהם לכאורה שילמו את התשלומים החלים על הדירה, לרבות חודשים 5.18- 7.18; אולם ממכתב ב"כ התובעים מיום 17.6.2018 עולה כי התובעים לא שילמו ארנונה לחודשים מאי ויוני 2018, ובהתאם לא מצאתי כי הוכיחו את זכאותם לתשלום בגין חודשים אלו (ראו סעיף 21 למכתב ב"כ התובעים אשר צורף במסגרת נספח ג' לתצהיר הנתבעים 1- 6).

...

בהתאמה, ההודעה לצדדים שלישיים אשר הוגשה מטעם נתבעים אלו כנגד הנתבעים 1- 6 נדחית אף היא.

עוד נקבע: "...ואני סבור כי יש לפטור את השוכר מתשלום דמי השכירות כאשר אין באפשרותו להפיק מן המושכר את התועלת המוסכמת... פרשנות זו תואמת את אופיו של חוזה השכירות כחוזה מתמשך, בגדרו אפשר שתועלת שהתקיימה בשלב הראשון תיפסק בהמשך..." (שם בפסקה 39, ההדגשה אינה במקור- ר"א).

לסיכום סיכומם של דברים, מצאתי לדחות את התביעה כנגד הנתבעים 7- 15 נדחית.

לטענת הנתבעת טענותיה של התובעת בתביעה שבכותרת הוכרעו בפסק דין מיום 22.2.2022 אשר ניתן בתביעות שטריות שאוחדו ונדונו בת"א 27286-08-19 ובת"א 27694-08-19 (כב' השופטת ש' הינדה) (להלן – "פסק הדין בתביעות השטריות").

לאחר ששמנו את עקרי ההלכות הרלוואנטיות לנגד עינינו, אפנה ליישמן בנסיבותיו תיק זה. טענת הרכישה בהתאם לפסק הדין שניתן בעיניין דיור, אני סבור כי חל לגבי טענת הרכישה השתק עילה "קלסי". כעולה מפסק הדין בתביעות השטריות, טענת קזוז מרכזית של הזכיינית בתביעות השטריות הייתה שיש להפחית מסכום התביעה "את שווי מכירת הסניף הראשון" (סעיף 16 לפסק הדין).

אסביר: כאשר מוגשת תביעה נפרדת או תביעה שכנגד נידרש התובע לרכז את מלוא הסעדים הנובעים מעילת התביעה; לכלול את מלוא טענותיו ביחס לאותה עילה במסגרת כתב התביעה ואף לרכז עילות שראוי היה לכרוך אותן יחדיו עם אותה עילה במסגרת תביעתו (עניין השטיח המעופף, בפיסקה 23; לניתוח מקיף בעיניין אופן הגדרת עילת התביעה, המבחנים האפשריים לצורך יישום ההגדרה והאתגרים היישומיים שמעוררת שאלה זו עיינו ברוזן צבי, בעמ' 758-743).

מכל מקום, תצהירו של מר טל ברק שצורף לתשובת הזכיינית לבקשה לסילוק על הסף לפיו נעשתה ספירת מלאי בסניף בלפור 124, אין בה כדי להוביל למסקנה שלא ניתן לזכיינית יומה בבית המשפט, וממילא אף אם נעשתה ספירת מלאי אין בכך כדי להוביל בהכרח למסקנה הנטענת שהספירה נעשתה מכיוון שהובטח לזכיינית תשלום בגין סניף 124 או המלאי שנותר בו, כטענתה (טענה שנדחתה בפסק הדין בתביעות השטריות).

...

לכן, נראה לי כי למרות שבפסקת הסיכום בית המשפט קבע כי "גם טענת קיזוז זו לא הוכחה" (סעיף 41 לפסק הדין), הרי שעיון בתוכן הנמקה כמכלול מוביל למסקנה שבית המשפט העדיף את עמדת קופיקס על פני עמדת הזכיינית (ולא הכריע בשאלה זו על בסיס נטלים).

סוף דבר לנוכח מסקנותיי, כאמור לעיל, איני נדרש לדון בשאלה אם חל בנסיבות העניין גם השתק הגנה.

אשר על כן, דין התביעה בתיק שבכותרת להידחות מחמת מעשה בית דין.

בית משפט לעינייני מישפחה בצפת תלה"מ 34569-12-21 ע.י.ח נ' א.ח תיק חצוני: בפני כבוד השופטת, סגנית הנשיא אביבית נחמיאס תובעת ע.י.ח ע"י ב"כ עו"ד סחר סאדר-סאבא ועו"ד חיים שאולי מדר נתבע א.ח ע"י ב"כ עו"ד סמדר וינברג פסק דין

אין חולק כי דירה זו הנה נכס חצוני ומלוא הזכויות בה, שייכות לתובעת כאשר הנתבע לא טען לזכויות כלשהן בדירה, חרף טענתו כי סייע בתחזוקתה, שיפוצה ולטענתו, אף הלווה לתובעת סך של 50,000 לצורך רכישתה.

הדבר נכון במיוחד לגבי דירה שנתקבלה במתנה במהלך תקופת הנישואין, מן הטעם שיש ליתן משקל לכך שנותן המתנה בחר להעניקה רק לאחד מבני הזוג ולכך שבן הזוג השני הסכים, גם אם בשתיקה, כי הדירה שנתקבלה במתנה תרשם רק על שם בן הזוג מקבל המתנה; האם גם לבן הזוג השני יש דירת מגורים או נכס חצוני אחר שהביא עמו לנישואיו ואשר נותר רשום על שמו; אורך התקופה בה הדירה הייתה רשומה על שם אחד מבני הזוג ומספר השנים בהם התגוררו בני הזוג בדירה (ככל שהתקופה קצרה יותר נידרשת מידה רבה יותר של הוכחה לשיתוף בדירה); אורך חיי הנישואין עד לקרע או עד לגירושין (ככל שתקופת הנישואין קצרה יותר נידרשת מידה רבה יותר של הוכחה לשיתוף בדירה); האם ניטלה הלוואה בגינה נרשם מישכון/משכנתא על הדירה, ואשר שולמה לאורך השנים על ידי בני הזוג במשותף; שפוץ מאסיבי או תוספת בניה מהותית שמומנה על ידי שני בני הזוג; היתנהגות הצדדים - אוירה כללית של שתוף ושל מאמץ משותף; נסיבות ספציפיות נוספות כגון יצירת מצג בפני בן הזוג השני; כן ר' הדברים שנפסקו בעמ"ש 10884-03-16 מ' נ' מ' 02.01.17 והפסיקה שהובאה שם. בית המשפט ראה כ"דבר מה נוסף" שדי בו כדי לבסס כוונת שתוף כאשר הוכח שהצדדים ערכו שפוץ מאסיבי בבית, או כאשר הוצגו ראיות לכך שהייתה הבטחה או כוונה מפורשת להפוך את הנכס לנכס משותף (בע"מ 1398/11 הנ"ל).

לאחרונה קבע כב' השופט אריאל ממן בתלה"מ (ק' גת) 49191-09-20 י. ב נ' ת. ב (20.07.2023) כי התובעת הוכיחה כוונת שתוף בנכס חצוני, חרף תקופת נישואין קצרה (4 שנים) וזאת בנסיבות בהן התובעת השקיעה בנכס הון ראשוני בסך של 100,000 ₪ שהועבר ישירות לקבלן, הצדדים נטלו משכנתא משותפת לצורך מימון רכישת הדירה ובמשך תקופה ארוכה חלקה הארי שולמה על ידי אם התובעת.

הנתבע העיד (עמ' 24 ש' 9 ואילך) כי במועד הנישואין "הבית היה ויש תצהיר של שמאי, הבית היה מרוצף והבית היה עם טיח , שאלת אם היה גמור, גמור מבחינתי זה שטיחים וספות, מה את מתכוונת גמור ? קירות יש משנת 2012 , הוא גמור משנת 2012, קירות חלונות הכל... ריצוף, חלונות, טיח. יש בהצהרה של השמאי". יחד עם זאת, מחווה"ד עולה כי במועד עריכתה, כלל הנכס בית מגורים המורכב מחמשה חדרים וארבע יחידות אירוח, וטרם בניית גג רעפים.

...

לסיכום נקודה זו - השבחה זו בסך של 800,000 יש לאזן, ובמסגרת איזון המשאבים התובעת זכאית למחצית הסכום, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד עריכת חווה"ד (24.4.13) ועד למועד התשלום בפועל.

סוף דבר: תקופת החיים המשותפים לצורכי איזון משאבים - הינה מיום 22.7.13 עד ליום 14.6.21.

טענות התובעת לשיתוף קנייני בבית ב*** נדחות.

שלוש תביעות שהדיון בהן אוחד, שעניינן תשלום בהתאם להסכמים לרכישת שטיחים.

בכל הקשור לתביעת החברה, הרי שלטענתה, ביום 20.7.18 רכש ממנה זדה 29 שטיחים עבודת יד יוקרתיים ושילם בגינם ב-8 המחאות בסכום כולל של 212,800 ₪.

...

סיכומם של דברים דין התביעה הראשונה בת"א 48880-03-19 להידחות.

דין התביעה השניה בתא"ק 69725-06-20 להתקבל.

דין התביעה השלישית בתא"ק 69770-06-20 להדחות.

לפני שתי תביעות כספיות שאוחדו בנוגע למסכת עובדתית אחת.

לאחר יציאת הרכב מהמוסך על ידי סוחר הרכב, הוצג הרכב למומחה נוסף, השמאי ישראל דרנוב מטעם התובע, שהגיע לבחון את הרכב בקריית אונו, לאחר שהרכב נסע מהרצליה, מרחק 19 ק"מ ממקום המוסך, לקריית אונו, מקום מושבו של רוכש הרכב והמקום בו הוצג הרכב לשמאי.

המוסך לא אפשר לכלל המומחים לקבל לידיהם את מלוא המידע על מנת לערוך את הבדיקות הנדרשות, הסתיר בדיקות מחשב קיימות, הסתיר את התעוד מהמצלמות שיכול והיה מסביר מדוע חשו השמאים רטיבות בשטיח מתחת מושב הנוסעים, ויסביר מדוע חלף הוצאת הרכב ביום 29.11.20 נשלחו ההודעות כפי שנשלחו.

בהיעדר חוות דעת נגדית, ומשעה שהוצג שווי הרכב על פי חוות דעת, וכן הוצג הסכם מכירת הרכב, יש לקבל את הערכת שווי הנזקים לפער בין שווי הרכב לפני הארוע ולאחר מכירתו כפי שנתבע על ידי התובע כך שהנזק לסוללה ואביזריה, כפי שנקבע בחוות הדעת, בנכוי רכיב שקע הטעינה, הוא 183,735 ₪ וכן ישלם ירידת ערך בסך 4% בסך 15,951 ₪,.

...

סיכום בנסיבות אלה, מצאתי כי דין התביעה להתקבל במלואה כנגד המוסך, היא הנתבעת 2, ויש לדחות את התביעות כנגד יתר הנתבעים.

כמו כן, תשלם הנתבעת 2 לתובע אגרת בית משפט ראשונה ושניה בגין שתי התביעות.

משכך, התביעה נדחית כנגדם ללא צו להוצאות ואלה יישאו בהוצאות שנשאו בגין משפטם.