תביעות לשכר טרחת עו"ד: תיק הבטחת הכנסה, תיק החמרה ותביעה חוזית

התביעה הוגשה במקור כתביעה למתן צו עשה לתיקון בעיות רטיבות חוזרות, ואף לפצוי בסך 211,775 ₪ בגין ירידת ערך הדירה, הפסד הכנסות משכירות ונזקים נוספים, כתוצאה מבעיות רטיבות אלו שהנתבעת לא הצליחה לתקנן.

נכון הוא שיש לאפשר לקבלן זכות נאותה לתיקון הליקויים ואם יעשה זאת באופן סביר כמצוות החוק, ניתן יהיה לבחון בחיוב אכיפת תנייה חוזית השוללת פיצוי בגין נזק עקיף שניגרם מהליקויים שתוקנו.

לתוצאה דומה הגיע בית המשפט בת.א (שלום אשקלון) 5567-06-14 **** נ' פרץ בוני הנגב (1993) בע"מ (7.3.2017), עת קבע בהתייחס לסעיף מקביל לסעיף הפטור הנטען עתה לראשונה לפני וכדלהלן: "לא מצאתי מקום לשלול מהתובע, על בסיס סעיף 43 להסכם, את הזכות לידרוש פיצוי כספי בגין עגמת נפש או סעד כספי בגין ליקויים. ניסוח הסעיף עולה לכדי היתעלמות בוטה ומודעת לחובות המוכר, אשר מהוה שימוש חסר תום לב בכוח שבידי המוכר לנסח את ההסכם. מדובר בסעיף גורף ופסול המנוגד לאיסור בסעיף 4(6) לחוק החוזים האחידים ומהוה בפועל התנאה על חוק המכר דירות בנגוד לאמור בו, ולכן מדובר בסעיף פסול שאין לתת לו תוקף." (וראה: ורדי, דיני מכר דירות ליקויי בניה והבטחת זכויות הרוכשים (מהדורה שלישית, התשז"ט-2009) 348).

מאמצי הנתבעת לא נעלמו ממני, אולם לאחר בחינת הראיות הגעתי לכלל מסקנה כי יש לאמץ את קביעת המומחה שנהב בענין זה, ולקבוע שהנתבעת התרשלה בבצוע התיקונים וגרמה בהתמהמהותה להחמרת ניזקי הרטיבות ולנזק ממשי לתובעת המצדיק את שיפויה.

ב"כ התובעת ניסתה בהגינותה ליישב את הסיכסוך מבלי לקדם את התיק להגשת תצהירים והוכחות, באופן שיחסוך בשכר הטירחה (ובהתאם להסכם), אולם הדבר לא צלח.

בבחינת כל אלה, מצאתי לשפות את התובעת בשכר טירחת עו"ד בסך 15,000 ₪ כולל מע"מ. בנוסף, התובעת הפניתה לאסמכתאות בגין הוצאות שהוצאו בהליך בגין שליחויות, צילומים וכריכה, בסך כולל של 1,338 ₪, ומצאתי להפחיתם ולהעמיד השיפוי ע"ס של 1,000 ₪.

...

בנסיבות האמורות, סבורני שאין מקום לפסוק פיצוי בגין אובדן ימי עבודה.

בנוסף, אני מחייב את הנתבעת בהשתתפות התובעת בשכר מומחה ביהמ"ש בסך של 5,557 ₪.

סיכום הנתבעת תפצה את התובעים בתשלום כדלקמן: בגין אובדן שכירות בסך 18,720 ₪; בגין עגמת נפש בסך של 7,000 ₪; בגין הוצאות נסיעה בסך של 750 ₪; בגין שכר מומחה התובעת מר מרזוק בסך 4,095 ₪; חלקה של התובעת בשכר מומחה ביהמ"ש בסך 5,557 ₪; עלות שמאי התובעת מר אייזנמן בסך 4,680 ₪ (כולל שכר עדותו); שכר העדה גב' שרי בסך של 500 ₪; כמו כן, אני מחייב את הנתבעת בתשלום אגרות בית המשפט כפי ששולמו בפועל, ושכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪ בצירוף 1,000 ₪ בגין הוצאות השליחויות וכיוצ"ב. לסכומים האמורים יש לצרף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

רקע בפני 3 תביעות, שתים חוזיות והאחת שטרית, שהדיון בהן אוחד, ושעניינן שכר טירחתה של התובעת: (א) תא"מ 40465-08-13 הוא תביעה כספית חוזית בסך 13,552 ₪, שהוגשה לפי סדר דין מקוצר, ושעניינה טפול בעיניין הבטחת הכנסה מול המוסד לביטוח לאומי (להלן – "תיק הבטחת ההכנסה"); (ב) תא"מ 56955-11-13 הוא תביעה שטרית בסך 1,075 ₪, במסגרתה הוגשו לבצוע 2 שיקים ע"ס 385 ₪ כל אחד (שנועדו לפירעון בשנת 2006), ושעניינם טפול בהכרה בהחמרה במצב הנתבע מול המוסד לביטוח לאומי (להלן – "תיק ההחמרה"); (ג) תא"מ 2238-12-15 הוא תביעה כספית חוזית בסך 2,266 ₪, שעניינה טפול בתביעת ביטוח עקב תאונת דרכים (להלן – "תיק התאונה").

טענה זו, כשלעצמה, נכונה, שכן הכתוב שם הוא, שישולם שכר לפי התעריף "המקובל" של לישכת עורכי הדין, אולם כי בכל מקרה לא ישולם יותר מ-10% ומע"מ. בפועל, אין בערפול זה כדי לסייע לנתבעת, שכן מאחר שהתביעה היא לשעור 10% ומע"מ, אין היא חורגת מהמוסכם, וכאשר נשלח לנתבעת פירוט הדרישה, לא באה על כך כל הסתייגות כתובה בשום שלב, למרות שהמשיכה להיות מטופלת אצל התובעת עוד שנים ארוכות.

...

לפיכך, לא הוארכה תקופת ההתיישנות, ודין התביעה להידחות.

נראה, אפוא, כי אף אלמלי התיישנה התביעה, היה דינה להידחות לגופה.

תוצאה אופרטיבית התוצאה היא, אפוא, שאני מקבל את התביעות בתא"מ 40465-08-13 ובתא"מ 2238-12-15, אך דוחה את התביעה בתא"מ 56955-11-13.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 18847-12-13 ברקן נ' רוזנבלט תיק חצוני: בפני כבוד השופטת כוכבה לוי תובעת עו"ד יהודית דויטשר ברקן נתבעים ברטה רוזנבלט ע"י ב"כ עו"ד פנינה גולדנברג פסק דין

לפני תביעה לתשלום שכר טירחת עו"ד על פי הסכם שכר טירחה שנחתם בין התובעת, עו"ד ברקן (להלן: "התובעת") לבין לקוחתה, גב' ברטה רוזנבלט (להלן: "הנתבעת").

עוד נטען כי טרם חתימת ההסכם הבטיחה התובעת לנתבעת כי תביא לכך שהתביעה כנגד החברה תידחה שכן היא חסרת סיכוי והנתבעת אף צפויה לקבל מהצד שכנגד החזר בגין ההוצאות וההפסדים שיגרמו לה. הנתבעת מציינת כי בשל המצב הנפשי שבו הייתה מצויה, היא האמינה לתובעת כי ביכולתה להביא לדחיית התביעה כנגד החברה ורק בשל כך הסכימה לתשלום שכר הטירחה בשיעור שדרשה התובעת.

עוד טענה ,כי התובעת פעלה ברשלנות ולא מילאה את חלקה בהסכם וזאת בשים להתחייבותה שתביא לדחיית התביעה כנגד החברה לעומת תוצאת ההליך המשפטי ,בו חויבה לבסוף החברה לשלם סכום של 45,000 ש"ח בצרוף הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח. כן טענה כי ביום 19/4/09 נגנבה מכונית הנתבעת ועימה נגנבו מיסמכי הנהלת חשבונות לשנים 2005-2008 (כולל דיווחים למס הכנסה וביטוח לאומי) ובמהלך שנת 2010 החברה הפסיקה את פעילותה, צו פירוק נגד החברה ניתן בינואר 2012.

במסגרת תצהיר העדות הראשית טענה הנתבעת בנוסף כי בשל הפרת התחייבויות חוזיות מצד התובעת ורשלנותה של התובעת בייצוגה בהליך המשפטי נגרמו לנתבעת נזקים ועוגמת נפש אותם היא מעריכה בסכום כולל של 100,000 ש"ח אשר יש לקזזם מכל סכום שייפסק לתובעת.

...

אני סבורה כי היה מקום לדון בטענות הנתבעת ביחס לאי סדרים ברישום התקבולים רק במקרה שבו היו בידי הנתבעת ראיות מפורשות לתקבולים שביצעה מעת לעת לטובת התובעת ומנגד אין רישום תואם לכך בספרי התובעת, אלא שזה לא המצב במקרה שלפניי.

אין גם מחלוקת שטענה זו היא חמורה, שכן היא מייחסת לתובעת ביצוע עבירות בתחום המס במתכוון ואני סבורה כי הנטל המוטל על הנתבעת להוכיח טענות מעין אלו, הוא נטל מוגבר בו לא עמדה כאמור.

סיכום התביעה מתקבלת בחלקה, מחייבת את הנתבעת בתשלום סכום התביעה בקיזוז סך של 25,000 ש"ח שיחושב על פי ערכו ממועד התשלום ביום 30/11/11 בתוספת הפרשי הצמדה וריבית עד למועד התשלום הסכום שנפסק לחובת הנתבעת על פי פסק דין זה. כמו כן מורה כי תוספת הפרשי הצמדה וריבית לתשלום שכר הטרחה בסך של 50,000 ש"ח, יחושבו מיום 5/7/11 ולא ממועד חתימת ההסכם בין הצדדים.

כללי הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעבירות של סיוע לקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות) לפי סעיף 415 סיפא יחד עם סעיף 31 לחוק העונשין; סיוע לאיסור הלבנת הון (ריבוי עבירות), עבירה לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון יחד עם סעיף 31 לחוק העונשין; שימוש בדרכון מזויף, עבירה לפי סעיף 8(א)(2) לחוק הדרכונים, היתחזות כאדם אחר במטרה להונות (ריבוי עבירות), עבירה לפי סעיף 441 רישא לחוק העונשין; אי הגשת דין וחשבון, עבירה לפי סעיף 216(4) לפקודת מס הכנסה ; ושימוש בכל מירמה, עורמה ותחבולה, עבירה לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] תשכ"א-1961.

זאת ועוד, במסגרת תכנית המירמה, הכין מונסונגו הסכמי רכישה שנקראו "טופסי הרשמה" במסגרתם הוצגו מצגים כוזבים שונים, לרבות מצג שוא לפיו יש לו זכות חוזית בנכסים, גם במקרים שרק החל במשא ומתן; מצג שוא לפיו קיימים חשבונות נאמנות בפרויקטים; מצג כוזב לפיו יתקבל היתר בנייה תוך 12 חודשים והאכלוס יתאפשר תוך 36 חודשים, ומצגים נוספים, כל זאת בעוד מונסונגו יודע כי לא הוגשה בקשה להיתר בנייה וכי הפרויקטים לא ייצאו לפועל.

מונסנגו, באמצעות חברת מרום ברנר וחברת סתנ"ן, קיבל במירמה את "דמי הרצינות" ששלמו הלקוחות הרוכשים, עמלת שיווק ושכר טירחת עו"ד, והנאשם סייע למונסנגו בכך שפעל לפרוט כספים אלו בצ'יינג', ביודעו שמקורם במצג שוא.

וכך ציינה: "חלקו של הנאשם למעשה היה פעולה שאין בלתה, שהיה חיוני וחשוב במירמה כולה בפרק הזמן בו עבד. חלק שאפשר את הלבנת הכספים. הנאשם פרט סכומי כסף נכבדים, בשתי כרטסות בצ'יינג' תוך שהוא יודע שמדובר בכספי לקוחות, ותוך שמעביר את המזומנים למטרות פרטיות שאינן לקידום הפרויקטים. חלק לכיסו של גיא מונסנגו ואחרים, ובכללם הנאשם. זאת ועוד, הנאשם יצר את החיבור עם עו"ד המר והביא לפתיחת החשבון "נאמנות" בתיק.

וכלשונו: "חברתי ציינה כטיעון מדוע עניינו של הנאשם פה הוא "חוליה שאין בלתה". אני שואל את עצמי, סוכני המכירות שישבו יום יום עם קורבנות והציגו להם מצגי שוא, תכניות פיקטיביות, הגב' מאיה דרייבלט שכלל אינה אדריכלית והבטיחה הבטחות שוא לא ראיתי כתבי אישום שהוגשו נגדם.

באופן רגיל, היה מקום לתת משקל מלא לנתון זה, אך בעיניינו – מדובר בהודאה שניתנה לאחר שנשמעו חלק מעדי התביעה, ומכאן אפחית מעט מהמשקל שראוי היה ליתן לה. נתונים אישיים – נתוניו האישיים המורכבים של הנאשם כפי שאלה עלו במכתבו ובדברי בא כוחו, ראויים להתחשבות מסוימת.

...

אני מורה על חילוט סך של 19,145 ₪ שנתפס במהלך החקירה.

כמו כן, חויבו המבקשים לשלם למשיבה סך של 132,521 ₪ דמי שימוש ראויים, ובנוסף הוצאות משפט בסך 6,000 ₪ ושכר טירחת עו"ד בסך 15,000 ₪.

על פי הנטען בבקשה, המבקשת 1 נכה הסובלת משלל בעיות רפואיות ונכויות ונאלצה לעבור משך שנות חייה אנספור ניתוחים שהאחרון בהן בחודש 11/22 לאחריו היא סובלת בין היתר מקשיי ניידות ונדרשת להתהלך עם הליכון וגם המבקש 2 הנו נכה 100% הסובל מסכיזופרניה ונזקק להשגחה וסיוע של בן מישפחה ולאחרונה חלה החמרה במצבו, כאשר הוא ומבקשת 3 אף מטפלים בילד נכה כבן 15 הסובל מאוטיזם.

מוסיפים המבקשים כי כנגד כל אחד מהם תלויים ועומדים תיקי הוצאה לפועל מאחר ואין בהכנסות המשפחה כדי לכסות את מלוא ההוצאות.

דיון והכרעה תקנה 14 (א) לתקנות בתי המשפט (אגרות) תשס"ז – 2007 מורה: "בעל דין הטוען שאין ביכולתו לשלם אגרה, יצרף לתובענה עם הבאתה לראשונה לבית המשפט, בקשה לפטור מתשלום אגרה בגין אותה תובענה בצרוף תצהיר שיפרט בו את רכושו, רכוש בן זוגו, ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה" תקנה 135 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 (להלן: "התקנות") קובעת כי: "(א) עם הגשת העירעור יפקיד המערער ערובה להבטחת הוצאות המשיבים בסכום הנקוב בתוספת השלישית וימציא הודעה על כך למשיב.

...

למרות האמור, מהמסמכים שכן צורפו לבקשה, ובשים לב למצבם הרפואי של המבקשים, אני סבורה כי עלה בידי המבקשים להוכיח שמצבם הכלכלי מצדיק לפטור אותם מתשלום האגרה.

כאמור, שוכנעתי כי מצבם הכלכלי של המבקשים קשה, אך מאחר שהשיקולים בבקשה לפטור מערובה שונים, כמפורט לעיל, לא מצאתי מקום לפטור את המבקשים לחלוטין מהפקדת ערובה.

במקרה שלפניי, בהתחשב בכל האמור לעיל, אין מקום למתן פטור מלא מהפקדת ערובה, אלא פטור חלקי בלבד.