תביעות לשון הרע בין מורה למנהלת בית ספר

. בחוסר שביעות רצונך מהחלטות הנהלת ביה"ס ויחסים בעייתיים בינך לבין מורים בביה"ס, שנובעים משיקולים שאינם מקצועיים בעיניך.

עיון בכתב התביעה מעלה כי עילת התביעה בגין לשון הרע:" לא יכול להיות ולו צל של ספק כי ההשמצות הפראיות אשר הופנו על ידי הנתבעות כלפי התובעת ואשר דבר הוצאתן התפשט כמו שריפה בשדה קומים בקרב מורים, תלמידים והורים בבית הספר הן בגדר לשון הרע ,כהגדרתה בחוק." בהקשר לחובת הפרוט המוטלת על תובע בתביעה בגין פירסום לשון הרע נקבע בפסיקה כי - "כאשר מדובר בהוצאת דיבה, המילים (או המעשה, לפי העניין), מהוות את הבסיס העקרי להקמת העילה ובלעדיהן אין. על כן, כבר נקבע, כי התובע על פי החוק אינו יכול להסתפק בטענה שהנתבע הוציא את דיבתו, ועליו לציין בכתב תביעתו "את פירוט המילים, בכתב או בע"פ, בהן השתמש הנתבע", ואשר מולידות לטענתו את עילת התביעה (ע"א 594/66 אהרוני נ' בנק י.ל פויכטונגר ב"ע, פ"ד כא (1) 160, 163 (1967); המר' (מחוזי י-ם) 688/66 119/53 היועץ המשפטי לממשלת ישראל נ' קול העם בערבון מוגבל, פ"מ ח 396 (1953) בפס' 5 לפסק דינו של השופט ב. הלוי; אורי שנהר דיני לשון הרע 420 – 421 (1997); .

יפים לעניינו פסיקת בית הדין שהנתבעת 3 הפניתה אליה בסיכומים בדבר הראציונאל מאחורי סעיף 13 (9) בס"ע (חי) 19731-07-09 מחמוד בדארנה נ' מוניר סעד ( מיום 1.8.12) :" חשיפת מנהל בית ספר או כל בעל תפקיד בבית ספר לתביעה לי עוולת לשון הרע בשל חוות דעת שנתן למשרד החינוך על אחד ממורי בית הספר על פי דרישת המשרד, עלולה להרתיע מנהלים וגורמי חינוך אחרים מלהביע את דעתם או את דעתם האמיתית על העובד, ובכך היא חותרת תחת האנטרס של הבטחת החינות הטוב ביותר לילדי ישראל". מעבר לאמור עיון בסעיף 15 (7) לחוק איסור לשון הרע מעלה כי :" במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבעת עשה את הפירסום בתום לב באחת הנסיבות האלו: ... (7) הפירסום היה הבעת דעת על היתנהגותו או אופיו של הנפגע בעיניין שבו הנאשם או הנתבעת ממונה על הנפגע, מכוח דיו או חוזה והפרסום היה מוצדק על ידי היותו ממונה כאמור". נוכח מכלול האמור, תביעת התובעת לפצוי בגין הוצאת לשון הרע נדחית .

...

לטעמנו, הפגמים שפרטנו במסגרת פסק דין זה אכן מזכים את התובעת בפיצוי אולם משקבלנו גם חלק מטענות הנתבעת אנו סבורים כי פיצוי בגובה של 6 משכורות, הִנו הולם בנסיבות העניין.

( ר' נספחים לתצהיר גב' בקר) התוצאה איפוא כי הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך של 64,104 ₪.

כמו כן ישלם הנתבע1 לתובעת הוצאות שכר טרחת עו"ד בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין.

תביעה כספית על סך 350,000 ₪ לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה- 1965 (להלן: "החוק"), שהגיש התובע, מנהל בית ספר, נגד הנתבעת, אם לתלמיד בבית הספר, בגין חמישה פרסומים שונים.

הנתבעת שלחה הודעת ווטספ למורה בבית הספר, ליו"ר ועד ההורים, ולנמענת נוספת, בה כתבה, בהודעה מפורטת וארוכה, דברים שניתן לתמצתם באופן הבא: התובע מנסה לנקום בה ובילדיה, וטען בבקשה כי היא מאיימת על תלמידים, וצוות בית הספר פוחד ממנה משום שהיא מאיימת עליהם חדשות לבקרים, וכי תקפה אותו פיזית, אך השופטת התרשמה שהכל שקרים ודחתה את בקשתו (העתק הפירסום צורף כנספח 5 לכתב התביעה).

...

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע בגין שכר טרחת עורך דינו, סך 17,550 ₪ והחזר הוצאות אגרה בסכום חלקי של 4,000 ₪.

בהתאם לסעיף 9(א)(2) לחוק אני מורה לנתבעת לפרסם תיקון לפרסומיה, כמפורט להלן: הנתבעת תפרסם את העובדה שניתן פסק דין לטובת התובע, בתביעת לשון הרע שהגיש נגדה, וכי חויבה לשלם לו פיצויים, בכל הפלטפורמות והפורומים בהם פורסמו הפרסומים נשוא התביעה.

כמו כן, מכוח הוראות סעיף 9(א)(1) לחוק, אני מורה לנתבעת להסיר את פרסומים 1-3 מהפלטפורמות בהן פורסמו.

נשמעו במשפט עדים רבים, ונראה בעליל כי הסיכסוך בין המורה למנהל, מקורו בארוע שארע בפתח בית הספר באפריל 2010, ארוע שניתן היה בנקל למנוע את תוצאותיו הקשות , ואיש מהצדדים לא עשה דבר על מנת לגדר את נזקיו.

לטענת התובעת , ההליך המשמעתי שכוון כנגדה בעקבות הארוע , הקשור בניוד לבית ספר אחר (בשנת 2010) , והדברים שנאמרו שם בקשר ל"ליקויי תיקשורת עם צוות הוראת האנגלית" (התובעת היא מורה לאנגלית), מהוים בסיס לתביעת דיבה.

אני דוחה טענה זו. דברים כגון דא לא הוכרו ע"י ביה"ד הארצי לעבודה, כבסיס לעילת תביעה בגין עוולת "לשון הרע" בין עובד למעסיקו.

...

כשהחלטתי כי ניתן לראות ב"פיטורי הצמצום" בנסיבות האמורות , "פיטורים שלא כדין", ממילא זכאית התובעת לפיצוי כספי בקשר לכך; ורשת עמל תשלם לה פיצוי של כ- שלוש וחצי "משכורות חודשיות". סוף דבר: התביעות כנגד נתבעים 1 ו- 2 יידחו.

המסקנה היא – שכל צד להליך זה, יישא בהוצאותיו.

ראוי גם להביא את מלוא המשפט, והוא: "אמנם יש לי מדי פעם ביקורת על אופי הסיקור, על נטייה לגלוש לדיווח המוצהב והסנסציוני ועל הלהיטות לפרסם בדותות מבית מדרשם של כמה מחברי אופוזיציה – אך אני מאמינה כי רוב העיתונאים והעורכים עושים מלאכתם ביסודיות ובנאמנות". לא מצאתי בדברים הנזכרים כפי שהובאו והובעו, משום לשון הרע כלפי פארן.

לא מצאתי בראיות ובטעונים הרבים האחרים אשר הובאו מטעם מי מהצדדים, כדי לשנות את תוצאות הדיון לגופו של ענין (רע"א 9294/09 חן נ' בנק הפועלים (2010); רע"א 470/08 כרמל התפלה בע"מ נ' מדינת ישראל (2010); רע"א 11019/08 הרשות הפלסטינית נ' אזוז (2009); ע"א 4861/05 שיכון עובדים נ' מנהל מיסוי מקרקעין (2008); רע"א 10586/07 פלוני נ' פלוני (2008); ע"א 916/05 כדר נ' פרופ' הרישנו (2007); ע"א 84/80 קאסם נ' קאסם, פ"ד לז(3) 60 (1983)), ובכלל זה הטענה בענין מידת הצלחתו או אי הצלחתו של פארן ברמה המוניציפלית בהרצליה; הטענה כי תביעת גרמן הוגשה מתוך כוונה להשתיק יריב פוליטי, "לנקום" בו ולשלוח "מסר מרתיע" לאחרים; הטענה כי פארן ניסה להבנות פוליטית על ידי השמצה חוזרת של גרמן תוך העלאת תאוריות קונספירציה והפצת דבריו בתקשורת; הטענה בענין "שיטה" של פארן (מודוס אופרנדי) להעלות טיעון, להפיצו, ורק אחר כך לבדוק את הנתונים; שאלת המועד המדויק בו החל ד"ר בן אליעזר להיות מועסק במרכז הבינתחומי, היחס בין תשובותיו במסגרת החקירות בתיק זה לבין עמדתו בת.א. (הרצ') 2142/03 (וסוגיות נוספות בענין הקשר הבלתי מוכחש שבין גרמן לבין ד"ר בן אליעזר); האם טיוטת דו"ח בר-לב היתה חסויה; היותו של פארן יועץ משפטי ל"רדיו 99"; ייחודיות גבורתו של רס"ן קליין ז"ל; האם החלטתו של פארן להסיר מעל סדר היום את ההצעה בענין ההנצחה ארעה קודם לכך שנשא את דבריו או שהתגבשה סופית רק תוך כדי הדברים; אי הבאתם לעדות של גורמים כאלה או אחרים; שאלת אותנטיות מכתבים אנונימיים שנשלחו בענינו של מנהל בית הספר יעקב נחום; סוגיית השמועות על קשר רומנטי בין אחת המורות לבין מנהל בית הספר והשפעתו על האוירה בבית הספר; הבסיס לבדיקת אי סדרים שנעשתה בבית הספר על ידי משרד רו"ח; הסתירות הנטענות והכשלים הנטענים בעדויות שנשמעו; אזכור בסיכומים של פרוטוקול ועדת שמות שלא נתקבל כראייה לתיק; האם היה מקום לדרישת פיטוריו של כתב המקומון; שאלת היקפו המלא של נספח ל' לתצהיר פארן, תוכנו של עמוד שנטען כי חסר בו וההפנייה לכך בסיכומים; הקף התרומה שהעבירה גרמן בפועל לאקי"ם מכספי הליך משפטי קודם למול הצהרתה בענין זה; האם 'פלייר' שהופץ בהרצליה ערב הבחירות, הצדיק הגשת תלונה במשטרה על ידי פארן כנגד גרמן; ועוד.

...

משכך, קמה חזקת תום הלב אשר בסעיף 16(א) לחוק איסור לשון הרע, ומאותם טעמים גם לא שוכנעתי בתחולת החזקה בדבר העדר תום לב אשר בסעיף 16(ב) לחוק (כאשר ההוראה הרלוונטית לענייננו, העוסק בהבעת דעה, היא הוראת סעיף 16(ב)(3) הנוגעת למקרה בו הוכח כי המפרסם התכוון על ידי הפרסום לפגוע במידה גדולה משהיתה סבירה להגנת הערכים המוגנים על-ידי סעיף 15).

לאור האמור אני מוצאת כי הפרסומים נשוא תביעתו של פארן, חוסים תחת הגנת סעיף 15(4) לחוק איסור לשון הרע בהינתן מסקנה זו, איני מוצאת להדרש לתחולתן של הגנות נוספות, ולשאלת אמת הפרסום בכלל זה, באשר הדבר אינו נחוץ להכרעה (ענין בן גביר, סע' 27 לפסק דינו של השופט ריבלין).

סוף דבר-התביעות נדחות.

על כן, התביעה נדחית בנוגע לפירסום זה. הארוע השני מיום 20.2.2018: כאמור, הארוע השני, מיום 20.2.2018, היתרחש בבית הספר, כאשר בין הצדדים התפתחו חילופי מילים שנקטעו בעקבות היתערבות מנהל בית הספר ומורים שהגיעו למקום והרחיקו בין הניצים.

בטרם אחתום את שני האירועים הראשונים שארעו מול צוות המורים בבית הספר, אתייחס בקצירת האומר לתוכן השיחות המוקלטות שהתנהלו בין התובע לבין שתי מורות בבית הספר: הגב' סוהא שחאדה והגב' סאג'דה אבו עיד (להלן: "שתי המורות"); לטענת התובע, מתוכן ההקלטות עולה כי הנתבע 2 אמר דברים פוגעניים המהוים הוצאת לשון הרע כלפיו.

...

לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי לא קמה לנתבע 2 עילה בגין לשון הרע בנוגע לאירוע הנ"ל. כאן המקום לציין, כי לא מצאתי לדון בטענות הצדדים בכל הנוגע להרחבת החזית הנטענת לגבי המכתב ששלח התובע לבית הדין ביום 5.9.2017.

לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי עלה בידי הנתבע 2, להוכיח את עוולת התקיפה.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני מחייבת את התובע לשלם לנתבע 2 פיצוי כספי על סך של 7,000 ₪.