רקע עובדתי וטענות הצדדים:
התובעת הגישה כתב תביעה מתוקן, אשר הוגדר במהותו כתביעה כספית ו/או חוזית ו/או הרמת מסך, וזאת ע"ס 62,802 ₪, בגין יתרת חוב בעבור אספקת ברזל לבניה על-ידה לנתבעת.
ביום 11.3.14 ניתן על-ידי כב' השופט טאהא צו הדדי לגילוי ועיון במסמכים, לקיום תוך 30 יום, ונקבע לקד"מ.
ביום 14.4.14 הגישה התובעת בקשה להארכת המועד הקבוע בהחלטה מיום 11.3.14 ב- 30 ימים נוספים, מיום מתן ההחלטה בבקשה דנא, וכב' השופט טאהא נענה לבקשה ביום 17.4.14.
כן, ביקשו לראות בבקשתם מיום 21.11.15 כבקשה לביטול פס"ד. לטענתם, יש לבטל את פסק הדין מחמת הצדק ומתוקף שק"ד ביהמ"ש.
הנתבעים טענו בנוסף, כי הם התבקשו להמציא תצהיר באם קיימת עסקה בינם לתובעת, והם אכן המציאו תצהיר בפקס, כאשר הפקס הראשון נשלח וסומן כטעות.
הנתבעים העלו במסגרת בקשתם טענות הראויות להתברר, כאשר מנגד גם לתובעת יש לכאורה עילת תביעה כנגדם, ולכן יש מקום לתת לכל אחד מבעלי הדין את יומם בבית-המשפט, ואין להותיר את פסק-הדין על כנו.
...
דיון והכרעה:
לאחר עיון בבקשות ובתגובות, הגעתי למסקנה שיש להורות על ביטול פסק הדין.
אקדים ואומר, שאני מאריכה את המועד להגשת בקשה לביטול פס"ד עד למועד הגשתה בפועל, בשים לב לכך, שהיא עולה בקנה אחד עם החלטתי מיום 4.1.16, ובכלל זה בשים לב לכך שפס"ד ניתן ביום 20.11.15 והבקשה לעיון חוזר הוגשה ביום 21.11.15, וגם אם לא היה מקום להגישה כפי שהוגשה, הרי שהנתבעים לא שקטו על השמרים, בעניין זה.
לגופו של עניין, לא ניתן לטעון, כי פסק-הדין שניתן במעמד צד אחד הוא פגום, או כי יש להורות על ביטולו מחובת הצדק.
לפיכך, אני מקבלת את הבקשה ומורה על ביטול פסק-הדין, בכפוף לתשלום הוצאות ושכ"ט בסך כולל של 2,000 ₪ לתובעת עד ליום 12.4.16, שאם לא כן, יוותר פסק הדין על כנו.
