תביעות חשבונות וסכומים בין קבלן ראשי וקבלן משנה

בסעיף 28 להסכם הקבלנות, נקבע כדלקמן: "תנאי תשלום לחשבונות יהיה בתנאי גב לגב למועד התשלום בפועל ל'קבלן הראשי' מ'המזמין'..." ובסעיף 37 להסכם הקבלנות, נקבע כדלקמן: "סוכם על מחיר קשירת ברזל, ביצוע טפסנות ויציקה של 600 ₪/מ"ק. המחיר כולל העבודות הנילוות בגין פיגומים, הנחת ארגזי פוליביד, ביצוע שומרי מרחק, פינות, בטון אלמנטי מסגרת, החלקות בטון וכו'". בכתב תביעתו נימנע קבלן המשנה להתייחס, ולו ברמז, לאמור בסעיף 28 להסכם הקבלנות והסכום הנתבע בכתב התביעה הנ"ל, כמו גם החישובים בחוות הדעת מטעמו, אינם מבוססים על ההיתחשבנות שהיתה בין היזם לבין הקבלן הראשי.

...

לאור האמור לעיל, אני דוחה את תביעת קבלן המשנה נגד היזם.

לאור כל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן: חברת מור (י.ז.) השקעות ואחזקות בע"מ תשלם לחברת בכר פאיק חברה לבניין בע"מ סך של 531,938 ₪ נכון להיום.

התביעה נגד שלום עליכם וברכה בע"מ נדחית בזאת.

לצד עגון האמור בהודעת הזכייה, הוסיף החשב המלווה של המועצה בכתב ידו את האמור לעיל, תוך הדגשה כי "כל עבודה מעבר לסכום הנ"ל ומבלי אישור מראש ובכתב מראש המועצה תהיה על חשבון הקבלן עצמו והוא לא יוכל לתבוע את המועצה בגין כך". בעקבות המיכרז נחתם ביום 8.9.13 חוזה בין התובעת לבין המועצה ביחס לעבודות מושא הפרויקט, ונוכח חתימתה של התובעת עליו ניתן לקבוע כי היא בחזקת מי שיודע היטב השלכות התניה האמורה, הן לעניין ההקף הכספי והתקציב המוגבל של העבודות והן לעניין האפשרות לחרוג ממנו ותנאיה.

גם במישור היחסים שבין הקבלן הראשי לקבלן המשנה, הוכפף התשלום לאישור החשבונות ע"י הפיקוח (ראו: נספח 3 לתצהיר התובעת, דף מספר 3).

...

הערבות הבנקאית אשר לנזק שנגרם לתובעת עקב אי השבת הערבות הבנקאית בדמות עמלות ששולמו על ידה, כטענתה, טענה זו נטענה בעלמא וללא תימוכין בראיה כלשהיא, ולכן דינה להידחות בהעדר הוכחה.

אשר לסעד המבוקש בכתב התביעה בדבר השבת הערבות הבנקאית לתובעת, משנדחתה הטענה בדבר ליקויים בעבודות שהיוו הסיבה להחזקת הערבות הבנקאית בידי המועצה, ומשהוכח כי תקופת הבדק הסתיימה והונפקה כאמור תעודת סיום לעבודות, הרי אין עוד סיבה להמשך החזקת הערבות הבנקאית בידי המועצה, ולפיכך הנני מורה לה להשיבה לתובעת תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין.

סוף דבר לשיטה אחרונה, התביעה מתקבלת באופן חלקי.

סעיף 7 להסכם שבין הצדדים קובע כי בתום העבודה יוגש חשבון סופי על ידי התובעת .כן נקבע כי קבלת התשלום עבור החשבון הסופי תהווה הוכחה מכרעת לכך שקבלן המשנה דהיינו התובעת, קיבלה את כל התמורה שהיא זכאית לקבל מהקבלן הראשי, דהיינו הנתבעת, וכי לא תהיה לתובעת כל תביעה כנגד הנתבעת.

*** על פי גרסת התובעת על הנתבעת לשלם לה עבור העבודות הבסיסיות סכום של 1,480 אש"ח (1,380 אש"ח עלות העבודות וכן תגמול בסכום של 100 אש"ח בגין סיום העבודות במועד), עבור הרכבת מעקות סך של 40,600 ש"ח, הרכבת סבכות במסועים סך של 8,160 ש"ח, שכר מנהל עבודה סך של 100,000 ש"ח, הדרכת בטיחות סך של 20,000 ש"ח, עבודות חריגות ונוספות סך של 350,720 ש"ח, הרכבת מסבכי חזוק סך של 146,880 ש"ח, השלמת ייצור בשטח למסבכי חזוק סך של 60,000 ש"ח, הרכבת קונסטרוקציה במסוע 601 סך של 44,880 ש"ח, עבודות שונות סך של 17,700 ש"ח, הרכבת מתלה עליון במסוע 601 סך של 120,000 ש"ח ובסה"כ 2,388,940 ש"ח. על חשבון החוב שילמה הנתבעת סך של 1,006,000 ש"ח וכן תשלום מקדמה של 100,000 ש"ח ולכן נותר חוב בסך 1,282,940 ש"ח. במכתב שנשלח ביום 27.12.2012 מטעם בא כוח הנתבעת בתשובה לדרישת התובעת, לא חלקה הנתבעת על החיוב בגין עלות העבודות הבסיסיות בסך 1,380 אש"ח, עלות הרכבת מעקות בסך 40,600 ש"ח ועלות הרכבת סבכות בסך של 8,160 ש"ח. הנתבעת טענה כי עליה לשאת בעלות מנהל העבודה בסכום של 20,000 ש"ח בלבד ולא בסכום של 100,000 ש"ח כפי שטענה התובעת, לכן החוב הכולל לשיטת הנתבעת עמד על 1,448,760 ש"ח ומתוך סכום זה שילמה הנתבעת סך של 1,106,000 ש"ח ולכן נותרה חוב בסכום של 342,760 ש"ח. טענות הנתבעת לקזוז הנתבעת טענה כי מתוך החוב שנותר לה לשלם לתובעת, יש לקזז עלויות שנשאה בהן הנתבעת עבור ציוד בסכום של 530,000 ש"ח ועלות כ"א בסך 700,000 ש"ח ולכן בקיזוז סכומים אלה נותרה התובעת חייבת לנתבעת סך של 887,240 ש"ח. בתצהיריהם של מנהל הנתבעת ומנהל הפרויקטים בנתבעת, נטען כי העלות הכוללת שנאלצה לשאת בה הנתבעת במסגרת פרויקט המסועים היא 2,057,494 ש"ח ובתוך כך: עלות עובדי הנתבעת בסכום של 352,966 ש"ח, עלות עובדי חברות קבלני כ"א בסך 934,315 ש"ח, עלות ציוד בסך 434,213 ש"ח וכן עלויות הרכבת מערכת יניקת אבק שהיה על התובעת להתקין בסכום של 336,000 ש"ח. באשר לטענות הנתבעת כי לצורך היתקדמות בבצוע העבודה נאלצה לתגבר את התובעת גם בעובדי הנתבעת וגם בעובדים מחברות כ"א, שהן העלות העיקרית שאותה מבקשת הנתבעת לקזז, אציין כי מעדותו של אולג ניקולין שהיה מנהל הפרויקט בשטח, עולה כי ההתנהלות בנושא לוחות הזמנים ודרישה לתיגבור עובדים נעשתה בעל פה בין הצדדים, אין מיסמך ברור שבו הוגדרו לוחות הזמנים או דרישות בכתב לתובעת בנוגע לאי עמידה בלוח הזמנים.

...

לכן אני סבורה כי אין די בפרשנותה של מילה אחת בהסכם כדי להוכיח כי חלקים מהותיים בפרויקט כגון פינוי פסולת מהווים חלק בלתי נפרד מהתחייבותה של הנתבעת שכנגד.

סיכום הדיון בתביעה שכנגד לאחר שבחנתי את טענות התובעת שכנגד וזאת בנוסף לדיון בטענות אלו במסגרת טענות הקיזוז בתביעת מודלים מסחריים, הגעתי כאמור לעיל למסקנה שהתובעת שכנגד לא הוכיחה את טענותיה לחיוב הנתבעת שכנגד בפיצויים בשל הפרות ההסכם מצדה ובשל עלויות שנגרמו לתובעת שכנגד בשל הפרות אלו.

לסיכום הדיון בתביעות מודלים ובתביעה שכנגד בהתאם להחלטתי לעיל תביעת מודלים מסחריים התקבלה באופן חלקי כך שאני מורה לחברת א.פי.ד טכנולוגיה בע"מ לשלם לחברת מודלים מסחריים סכום של 509,400 ₪ בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל .

קזוז עלות החומרים: מומחה ביהמ"ש מצא לנכון לקבל את טענת אבראהים, כי חלק מהחומרים שרכשה אלקטרה, שמשו לטובת עבודה שאיננה שייכת לו במסגרת החוזה הקבוע, וכי יש להפחית מהוצאות החומרים ששילמה אלקטרה סך של 90,000 ₪ "בתנאי שיוסכם על גובה הסכום בין שני הצדדים", תוך שקבע המומחה כי "על רכישת חומרים ע"י אלקטרה הוסכם בין הצדדים" (עמ' 8 סעיף א' לחוות הדעת).

אין מחלוקת בין הצדדים, כי בחודש אפריל 2011 הם התקשרו בהסכם בכתב לבצוע עבודות חשמל בשיטת ה- "ריג'י'", שלפיה קבלן המשנה מספק לקבלן הראשי עובדים שיבצעו עבודה לפי צורכי הקבלן הראשי, ועלותם תתומחר לפי שעות עבודה.

קזוז עלות עבודת קבלני משנה אמנם סוגיה זו לא הייתה חלק מהפלוגתות המצוינות בכתב התביעה, אך היא נטענה כטענת הגנה מטעם אלקטרה, כמפורט בסעיפים 15 ו-23 לכתב ההגנה, שבגדרם היא טענה כי אף אם תיוותר יתרה לטובת אבראהים מכוח קזוז עלות החומרים (בסך כ- 30 אלף ₪), הרי עומדת לה זכות קזוז של עלות עבודת קבלני המשנה בסך של כ- 68,000 ₪, שאמנם עד כה לא קוזזו מהחשבון הסופי, אך היא התריעה בפני אבראהים אודות השמירה על זכותה לממש הקזוז האמור (ראו: סעיפים 18-19 ונספח 9 לתצהיר אלקטרה).

כן אלקטרה לא עמדה בנטל המוטל עליה, לקדם את טענתה, כי היא זכאית לקזוז בגין עלות קבלני המשנה שהוכנסו במקום אבראהים, היא לא הפניתה להוראות ההסכם הרלוואנטיות המבססות זכות נטענת זו, ולא חקרה את איבראהים ומומחה בימ"ש בעיניין זה. כן לא הציגה אלקטרה לפניי כל ביסוס ראייתי לגובה סכום הקזוז הנטען, בדמות חשבונות ששולמו לקבלני המשנה, ואף לא הניחה אישוש ראייתי לעצם קיומה של הוראת קזוז כזו לא בחוזים בינה לבין איבראהים ולא בהוראה בדין.

...

לפיכך, טענה זו נדחית.

סיכומו של דבר לא עלה בידי אברהים לסתור את מסקנות מומחה ביהמ"ש שמונה בהסכמת הצדדים, ואף לא עלה בידיו להצביע על טעויות שנפלו בחוות הדעת או לקעקע את אמינותו של המומחה (ראו והשוו: ע"א 1879/20 זועבי נ' ראאיף חומוס 11 בע"מ נ' אלקטרה תשתיות חופרי השרון בע"מ (20.2.22); ע"א 6510/20 דוד מזרחי נ' אהרון כהן (12.12.2021)).

סוף דבר לשיטה אחרונה - התביעה מתקבלת באופן חלקי.

וכך העיד פרינס בחקירתו הנגדית (עמ' 97, שו' 13-21): "ברור שאנחנו אחראים על האתר כי בסופו של דבר אנחנו הקבלן הראשי אבל קבלנים מסוימים לדוגמא כמו שדיאמונדה לא באמת איכפת לנו כמה פועלים הוא מביא הרי החוזה שלו זה לא לפי מספר הפועלים זה לא לפי מספר שעות, זה לא מעניין אותנו. החוזה שלו זה לפי קומה, תעשה חצי מהקומה תעשה קומה שלמה תקבל סכום כזה, תעשה קומה מינוס 2 בחניון תקבל סכום כזה. הוא יכול לעשות את זה עם 10 פועלים הוא יכול לעשות את זה עם 80 פועלים, ברור שאני תמיד מעדיף שהוא יביא כמה שיותר אין קסמים אבל אם הוא יודע לעשות את זה עם פחות שיהיה לו לבריאות לא התערבנו בזה יותר מדי." לדברים אלה של פרינס משנה חשיבות שכן הם משמיטים את הבסיס תחת טענת הפיקוח על-ידי אפקון מצד התובעים ומסבירים את האדישות של אפקון לזהות של מי שביצע בפועל את העבודה מטעם דיאמונדא, אשר מתיישבת עם הוראות הסכם ההיתקשרות ועדויות התובעים ובפרט סרבנט, לפיהן סרבנט ערך את דוחות הנוכחות שלהם.

אפקון צרפה דוחות היתחשבנות חודשיים בפרויקט מול דיאמונדא, חשבוניות מס בגין התשלומים אשר שילמה לדיאמונדא לפי השלמת שלב, אישור רשות המיסים לצרכי ניכוי מס עבור דיאמונדא עליו רשום כי היא קבלן בנייה, אישור של דיאמונדא על ניהול פנקסי חשבונות כחוק ותעודת עובד ציבור של רשם הקבלנים המאשרת כי דיאמונדא נרשמה בפנקס הקבלנים ביום 14.2.20 "על סמך כישורי עובדים". גם לא שוכנעתי כי התבנית הנבחנת פגעה בהשגת תכליות משפט העבודה שכן התובעים לא הוכיחו מרבית תביעתם לא כל שכן, כי הדבר נבע מצורת ההיתקשרות בין הנתבעות.

צורף אישור רו"ח מאותו יום המאמת את הצהרתה והתובעים לא הראו כי היתנהלות אפקול בקבלת אישורים אלה חורגת מהמקובל ביחסים בין קבלן ראשי לקבלן משנה או מטילה על אפקון אחריות נוספת לבצוע פקוח ובדיקה של האמור.

...

אין בידי לקבל את טענת התובעים כי הוא לא היה עד רלבנטי שכן בחקירתו הנגדית הוא הודה, כי נכנס לפרויקט לאחר שהסכם ההתקשרות נחתם (עמ' 79 שו' 7, עמ' 85) אך הסביר כי הוא מכיר את סדרי העבודה בפרויקטים מסוג זה הכוללים מכרז והגשת מסמכים (עמ' 79) וישיבה פעם בחודש בעניין התקדמות והתחשבנות (עמ' 84) אבל שהוא לא יכול להכיר כל חוזה וחוזה לאור מספר הרב של קבלני משנה אשר מעורבים בפרויקט בסדר גודל כזה (עמ' 79 שו'22, עמ' 84 שו' 21-31).

בו בזמן, שוכנעתי מהראיות אשר צורפו לתצהיר של פרינס (אישורים לרשויות המס, רישום בפנקס הקבלנים, רישיון בתחום הבנין), כי במועד החתימה על הסכם ההתקשרות, אפקון ביצעה את הבדיקות המקובלות בעניינה של דיאמונדא וקיבלה אסמכתאות מדיאמונדא ביחס למצגותיה.

סוף דבר לאחר ששקלתי את מכלול העדויות אשר נשמעו ובפרט החזרה של התובעים ממרבית העובדות ביסוד התביעה, בשים לב לנטל המוטל על התובעים ולדלות הראיות התומכות בטענותיהם ולאור ההלכה הפסוקה, אני קובעת כי התובעים לא הוכיחו כי אפקון העסיקה אותם, בין ישירות, בין במשותף ביחד עם דיאמונדא.

מכאן כי יש לדחות את התביעה לפיצויי פיטורים והפרשות לקרן פנסיה ופידיון ימי חופשה.