תביעות חלוקת רכוש, כתובה ושינוי רישום במעשה בית דין

ככל שהדבר נוגע לחיוב הגירושין, טענה זו אינה מתקבלת, מאחר ולמעשה כעת שני בני הזוג בפירוד ממושך ואינם רוצים זה בזה, וזו עילה מספקת לפסיקת חיוב הגירושין על בן הזוג המעכב את הגירושין, גם בלא להגדירו כמורד.

בנוסף, כדי ליפתור את בעיית החשש הנ"ל שיאמר הבעל וכו', די בהודעה לבעל כי האשה תהא רשאית לתבוע כתובתה אחר הגט וכן חלוקת הרכוש, והודעה זו באשר לשאר גורמי התיק (מלבד כתובה, שהאשה ויתרה במסגרת ההסכם שאושר) ניתנת לבעל במסגרת החלטה זו, כאמור, כך שאין כבר חשש להוצאת לעז כנ"ל. בית הדין מתרשם כי מבחינת הבעל; עד שיתמלאו כל דרישותיו, הוא לא יסכים לגרש.

וראו אף האמור בפד"ר כרך יא (עמוד 232), מתוך פסק דין בית הדין הגדול (הרכב בראשות הראשון לציון הגר"מ אליהו זצ"ל), שהביאו תחילה את פסק הרמ"א וסדר גט, שתמחל האשה על כתובתה קודם הגט, ולאחר מכן כתבו שם שהמנהג השתנה בזה בזמנינו: כל זה בזמנו, אולם בזמננו המנהג הוא אחרת, לפני סידור הגט שואלים האם כל העניינים הכספים סודרו, והאשה משאירה את הכתובה בתיק הגירושין בבית הדין, והכל נרשם בפרוטוקול, ואם כן העניין ניתן לבירור.

...

בנוסף, נזכיר האמור בסיפא של סעיף ע"ז לתקנות הדיון באשר לסיכומים: בית-הדין רשאי, לפי ראות-עיניו, להרשות לתובע לענות בנקודה מסוימת או בנקודות מסוימות לסיכום של הנתבע.

כן נרשם שם שהחובות המשותפים ישולמו בסופו של דבר באופן שווה ע"י שני הצדדים כפי המנגנון הרשום שם. למותר לציין כי פסק דין זה הוא בתוקפו, ובאשר לכך נזכיר אף האמור בהחלטת בית הדין מיום י"ג בתמוז תשפ"א (23.6.21): בפנינו בקשת הבעל להשלמת הסכם הגירושין בין הצדדים בפרטים נוספים, וכן הודעתו כי הוא חוזר בו מבקשתו לסגירת התיקים, וכן בקשה לדיון בהרכב מלא.

מסקנה לאור כל האמור לעיל קובע בית הדין כדלהלן: הבעל חייב לגרש את אשתו.

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק 206538/15 בבית הדין הרבני האיזורי פתח תקווה לפני כבוד הדיינים: הרב יגאל לרר – אב"ד, הרב אריאל ינאי, הרב בן ציון הכהן רבין התובעת: פלונית (ע"י ב"כ עו"ד אריאל שריג) הנתבע: פלוני (ע"י ב"כ עו"ד איתן לשם) הנידון: דחיית תביעת האישה לפצוי גירושין נוסף על הכתובה פסק דין

אוזכרו פסקי דין ומאמרים שונים של דיינים שעסקו בשינוי ערך המטבע מלירה לשקל שנגע להצמדת ערך הכתובה למטבע החדש.

עוד הוא מצטט פסק דינו של ביה"ד הרבני בת"א (מספר 968581/3, מפי הדיין הרב פרימן שליט"א) שדן בנושא זה, והסיק: "לא נהגו לחייב בפיצויים במסגרת חלוקת זכויות ורכוש הבעל כי אם לצורך הבאת האשה לידי גירושין. כאשר האשה תובעת גירושין או שהיא חפצה בהם – הרי שאין צורך לפייס אותה להתגרש, ואין מקום לזכות אותה בפיצויים". חלוקת הרכוש של הצדדים נידונים זה שלוש שנים בביהמ"ש. התובעת דורשת לקבוע את מועד הקרע לשנת 2007 ודורשת שלא לאזן את זכויותיה לאחר מועד זה. כותב בא כוחו של הנתבע כי מסיבה זו גם אין לזכות את האשה בפיצויי גירושין לאחר מועד קרע זה, כשם שלשיטתה לא ניתן לערוך איזון זכויות לאחר מועד קרע זה. נעיר כעת על דבריו, כי אין לקשור בין הדברים, ואף מדובר בסתירה פנימית.

ב"כ הנתבע מציין לדבריו של כב' האב"ד הגר"י לרר שליט"א בדיון האחרון שכבר העיר לב"כ התובעת - "אין בכתובה הצמדה! אם זה רשום בשקלים הוא משלם בשקלים". גם בפסיקת בית הדין בהרכבו הקודם (תיק 985020/7) נקבע כי אין להצמיד כשהכתובה בשקלים.

דיון והכרעה בפתח הדברים נאמר ברורות כי אין להכיר ב"פיצוי גירושין" כעילה עצמאית לחייב צד מהצדדים לפצות את הצד השני בעקבות מעשים או היתנהגות שגרמה לפגיעה או לפירוק הנישואין.

והסיק שם: "וכן לא מצאנו שבתי דין אחרים בארץ ובחו"ל שאינם שייכים למערכת בתי הדין הרבניים מחייבים פצויי גירושין שיסודם ממון, כך שניתן לומר שהמנהג אינו פשוט בין כל הדיינים, אדרבא רוב הדיינים לא נוהגים ליתן פיצויים לאישה בעת גירושיה כשתובעת אותם על יסוד טענות לזכויות ממוניות, על כן אין במנהג זה כוח ליצור חיוב על בעל ליתן פיצויים וצריך לידון בתביעת פיצויים אלו על פי הדין." עוד הוסיף שם פסיקת הלכה נוספת וחשובה: "פניתי לכבוד מרן הגאון הרב יוסף שלום אלישיב שליט"א לשמוע דעתו ביחס לפצוי גירושין, והשיב לי שכאשר מדובר בפיצויים שמטרתם להביא את האשה להסכים להתגרש יש מקום לחייב הבעל ליתן לאישה בנוסף לכתובתה תוספת כפיצויים זה מתאים לסוג א' של פצויי גירושין כפי שנתבאר לעיל, אולם תביעת פיצויים המתבססת על זכויות ממוניות הקשורות לתרומתה של האשה לממון ורכוש הבעל בחיים המשותפים זה מתאים לסוג ב' של פיצויים בשעת גירושין. כפי שנתבאר לעיל קבע מרן שליט"א שאין לנהוג כך בבית הדין לחייב הבעל בתביעת פיצויים מסוג זה. עמדה זו משתקפת גם מכמה פסקי דין של ביה"ד הגדול שכבוד מרן הרב שליט"א היה יו"ר ההרכב או חבר בהרכב. (עיין פד"ר ח"ו ע' 257, פד"ר ח"ז ע' 111, פד"ר ח"ח ע' 36, פד"ר ח"ט ע' 65)". בהתאם לאמור עולה כי נושא פצויי הגירושין מעולם לא היתקבל כמנהג מדינה, ולכל היותר ככלי שיכנוע במקרים בהם יידרש תמריץ כזה או אחר כדי לשכנע את הצד העקשן ולקדם אותו לסידור הגט – כמובן כל מקרה ומקרה לגופו, ובהתאם לנסיבותיו.

...

הדרישה להצמדה נדחית גם היא היות ומדובר בכתובה שנקובה בשקלים, ולא מדובר בשינוי סוג מטבע, שם יש מקום לפשרה.

לסיכום, התביעה נדחית, ועל המזכירות לסגור את כל התיקים.

הרב אריאל ינאי אנו מצטרפים לחוות דעתו של חברינו, הדיין הגר"א ינאי שליט"א, הרב יגאל לרר – אב"ד הרב בן ציון הכהן רבין נפסק: התביעה נדחית.

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק 59162/10 בבית הדין הרבני האיזורי אשקלון לפני כבוד הדיינים: הרב ישי בוכריס – אב"ד, הרב בן ציון ציוני, הרב עודד מכמן התובע: פלוני (ע"י ב"כ עו"ד פנינה יחזקאל כחלון) הנתבעת: פלונית (ע"י ב"כ עו"ד איילת קריספל) הנידון:תביעה לביטול העברת רישום הדירה לאחר קבלת ערעור על חיוב הכתובה פסק דין

בהחלטה לאחר דיון זה נכתב כדלהלן: "בפני ביה"ד בקשת התובעת להורות על העברת זכויות בעלה לשעבר בדירה הרשומה על שם שניהם, על שמה בלבד, בשל פסקי בית הדין בעיניין תביעת הכתובה ובעניין חלוקת הרכוש.

דין "שומא הדר" בב"מ טז ע"ב בעיניין המוצא שטר בשוק למי יחזירו ובאילו תנאים נאמר כך: "אמר רב עמרם אף אנן תנינא: כל מעשה בית דין הרי זה יחזיר, אלמא לא חיישינן לפרעון". כלומר, אם מצא אדם שטר של מעשה בי"ד יחזיר למלווה.

באשר לתביעה למינוי אקטואר שנית ולחישוב כעת את החישובים לאור פסק דין בית הדין הגדול, מבקש בית הדין את עמדת שני הצדדים, כיון שאין ספק שנוכח פסק הדין בעיניין הכתובה שהשתנה, לא נתנו הצדדים את דעתם בדווקנות, בשל העובדה כי לא היתה לכך נפקות משמעותית, באותה העת.

...

טענות התובע כיוון שפסק הדין לזכאות האשה בכתובתה בוטל חלקית, ובית הדין הגדול העמיד את הסכום לו זכאית האשה עבור הכתובה על סך של 60,000 ש"ח, יוצא אפוא שלא היה צורך בהעברת זכויות התובע בדירה על שם הנתבעת, ועל אף שהעברה זו היתה מתחילה בהסכמתו, הרי שהיא היתה הסכמה בטעות, כיוון שבאותה העת נקבע שהאשה זכאית לכתובתה.

נגזרות מטענות הצדדים אם נקבל את טענת התובע לביטול העברת הזכויות בדירה, יוצא אפוא שהדירה הינה למעשה עדיין בבעלות שני הצדדים וגם חוב המשכנתא בעצם רובץ בחלקו עליו, וחלק המדור ששילם התובע באופן שוטף עבור מדור הילדים שעולה בדיוק למחצית המשכנתא - יש לראותו כאילו התובע שילם את מחצית המשכנתא מאז הגירושין.

לגבי הטענה של שומא בטעות האריך חברי לעיל ואף הוסיף לדון ולהאריך בדין "שומא הדר" ומדוע אין להחילו בני"ד. גם אני סבור כי אין מקומן של סוגיות אלו בני"ד. בני"ד לא עסקינן בשומת וגביית בי"ד שבאמת מעולם לא נעשתה.

שומא בטעות, אפי' לפי רש"י, היא בסופו של דבר הלכה בהלכות גביית חוב ע"י בי"ד, שלמרות שבי"ד ירדו לגבות ונעשה מעשה גביה ע"י בי"ד, כיון שהוא נעשה על סמך טעות, שהרי באמת הכיפי היו ברשותו וכלל לא אבדו, אמרינן שאין זה מעשה בי"ד וחוזר.

דיין ג הכרעה סופית וההוראות האופראטיביות: לעניין התביעה להשיב את המצב לקדמותו ולהכריז ששני הצדדים הינם בעלים על הבית, קובע בית הדין שהתביעה נדחית, והאשה רשאית להמשיך את ההליכים הפרוצדורליים להעברת זכויות התובע על שמה מיום פסק הדין בתאריך 13.1.2016.

הצוות החינוכי בבית הספר התיכון תיאר את הקטינה כבעלת לקות למידה שאינה חריגה, בעלת ציונים סבירים, בעלת הערכה עצמית טובה; " אם כי קיים פער בין המציאות עימה מתמודדת לחלומות שלה...איננה פנויה ללימודים ואינה מבקרת בביה"ס כחודש וחצי. נראה כי היא מצויה בלחץ רב סביב סיטואציה החיים בה מצויה". כפי שצוין ניכר כי קיים לחץ ממשפחת הקטינה כי הילד ייוולד לאחר שהוריו יינשאו.

דיון והכרעה התכלית העומדת בבסיס חוק גיל הנישואין היא מניעת תופעת נשואי הבוסר של קטינים וקטינות, תופעה אשר הייתה נהוגה בקרב דתות ועדות שונות משחר ההיסטוריה, מגמה זו החלה להשתנות במאה ה-20 לאחר שנעשו מחקרים ארוכי טווח אשר בחנו את הקשר בין נשואי קטינים לבין טובתם ואופי חייהם וחיי הילדים שנולדו לאימהות בגיל צעיר מאוד, מחקרים רבים מתארים את ההשלכות השליליות של נישואין בגיל צעיר מאוד לרבות קשיים כלכליים, נזקים נפשיים ואף נזקים פיזיים המגבירים את העוני והאלימות במשפחה ( אורלי לוטן, גיל הנישואין-סקירה משווה.

...

עוד צוין בתסקיר, כי בן הזוג הוא הדומיננטי במערכת היחסים בין השניים והקטינה נהנית מעליונותו זו, גורמי הרווחה לא מצאו התקיימותן של נסיבות מיוחדות הקשורות בטובת הקטינה המצדיקות מתן היתר נישואין חריג כדרישת החוק, נהפוך הוא, המסקנה היא כי בנסיבות המקרה דנן טובתה של הקטינה הוא לא להינשא בגילה הצעיר.

מכאן מתבקשת גם המסקנה, כי אהבתה של הנערה לבחיר לבה אינה כשלעצמה נסיבה מיוחדת, המצדיקה היתר נישואין, שכן, לכאורה, חזקה על נערה צעירה, שנישאת מאהבה (ראה: ע"א 182/58 [1]).

על כן, לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים , מצאתי לקבל את המלצות התסקיר ואת עמדת ב"כ היועמ"ש בפרקליטות ולדחות את הבקשה.

טענות האיש בין הצדדים נחתם הסכם ממון שבהתאם לו האשה קיבלה מספר רב של דברים – בין היתר שלושים חודשים של דמי מזונות, רכב מידגם וולוו ואת כל הרכוש הרשום על שמה – סירת מרוץ ששוויה כמאתים אלף ש"ח, מאידך גיסא היא פטורה מכל החובות המוטלים על האיש שעומדים על כחמשה מיליוני ש"ה נכון להיום.

בעינייני תוקפו של ההסכם שאושר בשנת 2013, חלוקת הרכוש, הסדרי השהות והמזונות לא הוענקה סמכות לבית הדין.

והשאלות העומדות לפנינו הן: א. האם חיוב הכתובה בתוקפו עומד? ב. אם התשובה לא' חיובית – איזה סכום חייב האיש לשלם, אם יקבע חיוב תשלום כתובה? זכותו של האיש להגיש תביעה על הפרת הסכם בערכאה המוסמכת לידון בעיניין זה. לאור המחלוקת בין הצדדים בשאלה אם הוגשה תביעה רכושית הורה בית הדין בהחלטה בסוף הדיון: "על הצדדים להמציא בתוך שבעה ימים את התביעות שהוגשו על ידי הצדדים בבית המשפט." האשה הגישה מסמכים שהתביעות שהוגשו בבית המשפט היו לעניין מזונות והסדרי שהות בלבד.

ומעתה על האיש להוכיח שהאשה הפסידה כתובתה, ואם לא הוכיח – חיוב הכתובה בתוקפו עומד ולא ברורה האמירה שלאישה 'אשם תורם' ומה גדרה ההלכתי, שאם הכוונה שהייתה 'אישה רעה' – 'אישה רעה' לא מפסידה כתובתה, ואם עשתה מעשים שבגינם מפסידה כתובתה – על בית הדין היה לכתוב את הדברים בפירוש ולקבוע שהפסידה את כתובתה, מה שלא נעשה וכנראה לא היה.

אך פסיקתנו היא בנסיבות העניין, ובנסיבות העניין חיוב הכתובה עומד בתוקפו ועליו לשלם מה שהתחייב לה. הרב שלמה שפירא בהיתחשב בנסיבות התיק ובאמירותיו של בית הדין האיזורי בנוגע לכספים שקיבלה האשה מהאיש, ובהיתחשב באפשרות, שאינה מן הנמנע, שאף שהאיש היה בעל נכסים רבים בשעת ההיתחייבות בכתובה, הוא לא גמר בדעתו לסכום שנקב בכתובה (כתובה 'מוגזמת' אינה בהכרח תולדה של יכולת כלכלית אלא בעיקר של מנטאליות חברתית, ההולכת ומשתנה, שאינה מייחסת חשיבות לסכום הנקוב בכתובה) – ויעוין בפסק דין מיום כ"ח בתשרי התשפ"א (16.10.20) בתיק 1261919/1 בענין עשיית פשרה וגובהה בכתובתה 'מוגזמת', שחלק מהחתומים מטה חתומים עליו, ובאופן כללי על הפחתת הסכום בכתובה שכזו יעויין בפסקי הדין: מבית הדין ירושלים (תיק 1052109/1) מיום כ"א בסיוון התשע"ו (27.6.16); מבית הדין אשקלון (תיק 5192-21-1) מיום י"ז במרחשוון התשס"ז (8.11.06); מבית הדין הגדול (תיק 842107/1) מיום כ"ד בסיוון התשע"א (26.6.11) באריכות רבה (ושם היתייחסות באריכות גם להתחייבות מנטאלית, חברתית לשם כבוד, ולא רק להעדר יכולת כלכלית), ועוד בפד"ר (כרך טו עמוד 218 ואילך), ויעוין בפסק הדין בתיק 1129420/3 מיום י"ז באב התשע"ט (18.8.19), שחלק מהחתומים מטה חתומים עליו, שיש להפחית כתובה מוגזמת ולא לבטלה כליל, עיין שם – ובנידון דידן יש להיתחשב גם בהסתברות שאילו הדיון בכתובה היה לפני הגירושין בפועל החיוב היה מופחת בהרבה מהסכום הנקוב בה – בהיתחשב בכל הנ"ל, לדעתנו יש לקבוע שהסכום שחייב בו האיש הוא 360,000 ש"ח. הרב אליעזר איגרא הרב ציון לוז־אילוז בנסיבות העניין, בהתאם למצבו הכלכלי של האיש ולאור הסכמת הצדדים שתהיה ביניהם הפרדה רכושית, סכום הכתובה אינו מופרז ואין בו משום 'אסמכתא'.

...

משכך המסקנה היא שיש לפשר ולהעמיד את סכום הכתובה על סך 120,000 ש"ח. כאמור שני הצדדים ערערו על ההחלטה, האריכו בכתבי הטענות ובתגובותיהם לערעור וצירפו מסמכים רבים לגבי נסיבות המשבר וההליכים המשפטיים, מסמכים שחלקם רלוונטיים ורובם לא רלוונטיים.

מה שכתב בית הדין שאין ויכוח שבסופו של דבר האישה קיבלה מהאיש גם כספים וגם מתנות וגם הטבות שהיא קיבלה הרבה כספים, תראו את הניסוח שלהם, זה לא הוכח בכלל.

לאור האמור אנו דוחים את ערעור האיש, ומקבלים את ערעור האישה באופן חלקי.