תביעות חוזיות ועשיית עושר ולא במשפט בעניין הזמנת מוצרים ושירותים

פתח דבר לפני תביעה כספית על סך 75,000 ₪ שעניינה ביטול עסקה להזמנת מוצרים ושירותים מן הנתבעים.

התובעים התבססו על עילות חוזיות, נזיקיות, עשיית עושר ולא במשפט והתנהגות בחוסר תום לב מצד הנתבעים.

...

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

אני מאשרת את ביטול העסקה להזמנת מוצרי האלומיניום, מיום 7.7.2017.

הנתבעים ישלמו לתובעים את הסכומים הבאים: סך של 4000 ₪ בגין עגמת נפש, כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

נראה כי חיוב כספי של הלקוח "ללא קבלת הסכמתו המודעת... מהוה הפרה של חובה זו, ומכאן הפרה של חובה חוזית כלפי" האורח במלון (ע"א 2781/93 דעקה נ' בית החולים "כרמל", חיפה, פ"ד נג(4) 526, 580 (1999)).

הליכי תובענות ייצוגיות הם ההליכים ה"יקרים ביותר" מבחינת משאבי הזמן השפוטי (גלי אביב ודליה ארנטל עומס העבודה השיפוטית במערכת בתי המשפט בישראל 46 (2021)), והגשת כמויות של תובענות ייצוגיות לבתי המשפט המחוזיים בלי לבסס את הערכת סכום התביעה בצורה נאותה, מביא לעיכובים בבירור תיקים אחרים שמקומם בבית משפט מחוזי, וזאת בשל הצורך להקדיש זמן רב ביותר להליכים שראוי היה להם להתברר בבית משפט השלום: "גם מימוש זכות דיונית צריך להעשות על-פי עיקרון המידתיות, במידה שאינה עולה על הנידרש במכלול הנסיבות... חריגה ממשית מעיקרון המידתיות עלולה במקרים מסוימים לעלות כדי שימוש לרעה בהליכי משפט ועילה לחיוב בהוצאות, אף לאוצר המדינה, שכן מהלך כאמור גורם לעומס מיותר על מערכת המשפט ולפגיעה באותם מתדיינים המנהלים הליכים לגטמיים והממתינים ליומם בבית המשפט, כשהטיפול בעיניינם משתהה ונדחה נוכח הצורך לעסוק בהליכי סרק. זו המשמעות האמיתית של הביטוי השחוק "זמנו היקר של בית המשפט", שלאמיתו של דבר הוא זמנו היקר של ציבור המתדיינים ולא של בית המשפט, שאינו אלא נאמנו של ציבור זה, וזמנם של אותם בעלי דין נימסר כפיקדון בידיו ואין הוא רשאי למחול בשמם על השחתתו לשוא" (רע"א 646/14 אשטרום חברת קבלנות בע"מ נ' ניו קופל בע"מ, פסקה 8 (8.5.2014)).

השאלות המשותפות לחברי הקבוצות: האם הפרה ישרוטל את החוזה שבינה ובין אורחיה בכך שגבתה סכומים בגין "החופש לתרום" בשיטת opt-out, או בכך שהפרה את הוראות תקנות שירותי תיירות (בתי מלון), התשע"ג-2013 לעניין הצגת מחירים ופירסום מטעה? האם אופן הצגת המחירים ללא רכיב המע"מ על גבי מסכי הטלויזיה בחדרי האירוח או על גבי תעודות אישור הזמנת מוצרים ושירותים עולה לכדי הפרה של תקנות 18(ה) ו-19 לתקנות שירותי תיירות (בתי מלון), התשע"ג-2013? מהו גובה הנזק הממוני והלא ממוני שניגרם לחברי הקבוצה כתוצאה מהתנהלות ישרוטל כאמור בהחלטה זאת? האם ישרוטל עשתה עושר ולא במשפט בגין הפרת החוזה שהפרה כתוצאה מפרשת "החופש לתרום"? מהו גובה הסכום שעל ישרוטל להשיב לחברי הקבוצה בגין גביית יתר של דמי ביטול? עילות התביעה המשותפות לחברי הקבוצה: הפרת חוזה; עשיית עושר ולא במשפט; הפרת החובות החקוקות בסעיפים 18(ה) ו-19 לתקנות שירותי תיירות, סעיף 14 לחוק הגנת הצרכן ותקנה 2(3) לתקנות ביטול עסקה.

...

סוף דבר כפי שציינתי לעיל, בקשת האישור מתקבלת בחלקה: הקבוצות בשמן תנוהל התובענה כייצוגית: לקוחות ישרוטל אשר התארחו במלונות ישרוטל בתקופה של שבע שנים עובר להגשת בקשת האישור ועד למועד אישור התובענה כייצוגית, ובמהלך שהותם נכלל בחשבונם חיוב בגין "החופש לתרום" מבלי שניתנה מראש הסכמתם המפורשת לכלול חיוב זה בחשבונם.

בהתאם לסעיף 25(א) לחוק תובענות ייצוגיות אני מורה לצדדים לפרסם על חשבון המשיבה הודעות בדבר החלטת אישור התובענה כייצוגית.

בשים לב להערותיי בפסקאות 63-65 להחלטה דנא, אני מורה לישרוטל לשלם בשלב זה שכ"ט לב"כ הקבוצה, כאמור בסעיף 23(ג) לחוק תובענות ייצוגיות בסכום מתון של 15,000 ₪.

נטען כי המשיב מציג את רוב מוצריו כמוצרים הנמכרים במחיר "מבצע", כאילו ומדובר במחיר הטבה מיוחד הניתן לזמן קצוב.

המבקשת טוענת בבקשת האישור כי עומדות לה ולחברי הקבוצה, כפי שהוגדרה על ידה, עילות תביעה לפי הוראות סעיפים 2-4, 8 ו-15 לחוק הגנת הצרכן ולפי סעיף 2 לתקנות הגנת הצרכן (כללים שונים לפירסום מחירי נכסים ושירותים), התשנ"א-1991.

כמו כן, נשענת בקשת האישור על עוולת הפרת חובה חקוקה, לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; רשלנות; הפרת חובת תום לב חוזית; עשיית עושר ולא במשפט; ופגיעה באוטונומיה.

בהתאם, הוגשה בקשת ההסתלקות שבפני, במסגרתה עותרים הצדדים לדחיית תביעתה האישית של המבקשת ומחיקת בקשת האישור, תוך שהם מבקשים כי בית המשפט יאשר את ההסכמה שהושגה ביניהם לפיה המשיב יישא בשכר טירחת ב"כ המבקשת בסך של 8,000 ₪ בתוספת מע"מ ובגמול למבקשת, בסך של 500 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מתאריך אישור בקשת ההסתלקות.

בבקשת ההסתלקות נטען כי לאחר קבלת בקשת האישור, באו הצדדים בדברים ביניהם, תוך שהמשיב הבהיר את הממצאים הבאים ואת הפעולות שנעשו על ידו, כדלקמן: המשיב הבהיר כי מקור התקלה בטעות שארעה בתום לב, כאשר המערכת הממוחשבת של האתר המקוון עיגלה באופן אוטומאטי את מחיר המוצר הנמכר לאחר הנחה, למחיר ללא אגורות.

בעיניין מרקיט נקבע כי: "שומה על הערכאה הדיונית לעשות שימוש מושכל בכלי של פסיקת גמול ושכר טירחה על מנת למנוע מצב שבו "המירוץ לגמול ולשכר הטירחה ישטוף ויטביע את המטרה הציבורית" .

...

עוד נקבע כי, משהגיעה הערכאה הדיונית לכלל מסקנה כי בנסיבות המקרה הקונקרטי יש לפסוק גמול ושכר טרחה במסגרת ההסתלקות, יש לעשות כן לאורם של העקרונות המנחים הקבועים בסעיפים 22 ו-23 לחוק.

לאחר שבחנתי את בקשת האישור ושקלתי את בקשת ההסתלקות על נימוקיה, הגעתי למסקנה כי יש לאשר את בקשת ההסתלקות, בנסיבות בהן אין עוד תועלת ממשית בהמשך ניהול ההליך כנגד המשיב, בשים לב לכך שהמשיב תיקן את הליקוי במערכת החיוב המקוון המופעלת על ידו בכל הנוגע לחישוב סכום ההנחה המגיעה לצרכנים וכן חידד את נהליו בכל הקשור ליישום נכון ומדויק של אחוזי ההנחה המוענקים לצרכן באתר המקוון.

סוף דבר הסתלקות המבקשת מבקשת האישור מאושרת בזאת, מבלי להורות על מציאת תובע חלופי.

אני מורה על דחיית תביעתה האישית של המבקשת ועל מחיקת בקשת האישור.

בהחלטה מיום 3.3.19 נקבע ביחס למסמכים אלה, בין היתר, כי: "המסמכים שמבוקש להגישם נחזים כרלבנטיים לכאורה להליך, וטענות המשיבה בעיניין פרשנותם והמסקנות שיש להסיק מהם, שמורות לה (ואף תנתן לה זכות להגיש היתייחסות למסמכים אלה)". תצהיר משלים מטעם המבקש המבהיר מדוע למרות שההזמנה הרלוואנטית נעשתה בחשבון המשתמש של אישתו, המבקש הוא גם המזמין וגם המשלם, וקיימת לו עילת תביעה אישית.

טענת המשיבה בעיניין אובר לפיה אובר אינה רשאית להפעיל שירותי הסעה בשכר שלא באמצעות נהגי מוניות, אינה רלוואנטית להליך זה. המבקש לא הוכיח את עילות התביעה הנטענות: משהוכח ששירותיה הטכנולוגיים של המשיבה הם שירותים חצוניים לשירות המפוקח, לא הופר חיקוק ואין גם עילה של עשיית עושר ולא במשפט.

בכל הנוגע לתקנות התעבורה, הלכה היא שהפרת חובה שנקבעה בהן אינה מהוה עילה לתביעת נזיקין; באשר להטעיה (חוזית וצרכנית), לא ניתן לטעון להטעיה ולהפרה של הדין יחדיו.

וכך צוין בדברי ההסבר להצעת חוק הפיקוח: "... בנוסף נידרש פקוח על מחירי מוצרים אחדים בשל היותם מוצרים חיוניים ובסיסיים, ושלגביהם ישנה מדיניות חברתית של המדינה בפקוח על מחיריהם..." (נספח 6 לבקשת האישור).

...

אמנם, בקשתו להגשת תצהיר משלים שיסביר את מצב הדברים הוגשה באיחור, אך אין בכך משום חוסר תום לב. אני דוחה, אפוא, את טענת המשיבה להעדר עילה אישית של המבקש ולחוסר תום לב שלו, וקובע כי מתקיימים גם התנאים הנדרשים בסעיפים 4(א)(1), 8(א)(3) ו-8(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות.

יוער כי המבקש אינו טוען כי הוטעה באשר לעצם המדיניות של המשיבה לגבות את דמי הביטול, ואם הייתה נטענת טענה זו, הייתה היא נדחית לגופה, שכן במדיניות השירות של המשיבה מצוין במפורש כי המשיבה גובה תשלום עבור ביטול הזמנה, בהתקיים תנאים מסוימים (ר' למשל נספח 5 לבקשת האישור).

אשר על כן, הגדרת הקבוצה תתוקן כאמור לעיל (כולל תיקונים סמנטיים) ותהיה כדלקמן: "כלל לקוחות המשיבה שחויבו בניגוד להוראות הדין בסך 10 ₪ בגין ביטול נסיעה על ידם, ואשר המשיבה לא השיבה להם סכום זה, וזאת החל מחודש נובמבר 2015 ועד מועד מתן פסק הדין בתובענה". סיכום מהטעמים המפורטים לעיל אני מאשר את בקשת האישור בהתאם למפורט להלן: חברי הקבוצה: "כלל לקוחות המשיבה שחויבו בניגוד להוראות הדין בסך 10 ₪ בגין ביטול נסיעה על ידם, ואשר המשיבה לא השיבה להם סכום זה, וזאת החל מחודש נובמבר 2015 ועד מועד מתן פסק הדין בתובענה". התובע המייצג ובא כוחו: כמפורט בכותרת החלטה זו. עילות התביעה בגינן מאושרת התובענה כייצוגית: הפרת חובה חקוקה; עוולה לפי סעיף 39 לחוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים, התשנ"ו-1996; עשיית עושר ולא במשפט.

לחלופין, הנתבעות, כולן או מקצתן, אשר קיבלו מהתובעת את המוצרים והרכיבים על פי הזמנתן ולא שילמו את התמורה בגינן – עשו עושר ולא במשפט על חשבון התובעת.

הערייה היתקשרה בהסכם עם גביש בהמשך למכרז שערכה החברה למשק וכלכלה של השילטון המקומי (להלן: משכ"ל) לצורך עבודות אחזקה של מיתקני חשמל ורמזורים, והעיריה שילמה את מלוא התמורה עבור המוצרים והשירותים שהזמינה מגביש בהתאם לתנאי ההיתקשרות שקבעה משכ"ל במיכרז.

כאשר קבלן ראשי מעביר חלק מהפרויקט לקבלן משנה, אשר מתקשר חוזית עם ספק זה או אחר, אין בעצם העובדה כי הספק ממען (לפי בקשת קבלן המשנה) את הצעת המחיר, או מפרטים שונים לגבי המוצר, זמני אספקה וכו', לקבלן הראשי, כדי שהלה יעבירם לאישור המזמין או הפיקוח.

הגם שלא הוצגה בפני בית המשפט כרטסת ההיתחשבנות בין גביש לקבלן המשנה, עובדה היא כי קבלן המשנה לא הגיש תביעה כספית כלשהיא נגד גביש, מה שבודאי לא היה נימנע מלעשות לו גביש נותרה חייבת לו כספים.

...

בכתב ההגנה מטעם גביש נטען כי דין התביעה כנגדה להדחות על הסף שכן היא מעולם לא התקשרה עם התובעת ואין ביניהן כל יריבות – קבלן המשנה שימש כקבלן משנה של גביש בפרויקטים רבים, לרבות בעבודות נשוא התביעה, והוא רשאי להתקשר עם ספקים ו/או נותני שירות מכל סוג שהוא על פי שיקול דעתו ואין הוא חייב באישור גביש לשם כך. נטען כי התכתבות רחבת תפוצה של צד ג' ו/או העיריה או מי מטעמה בו מכותבת גביש באופן אגבי ובן קיימת התייחסות לחברת תאורה, ללא ציון שמה של התובעת, אינה יוצרת כל חיוב או התקשרות בין גביש לבין התובעת, וגם אם היתה מכותבת בהתכתבות בין גורמים שונים בפרויקט, אין בכך כדי לשנות את האמור.

לפיכך אני קובעת כי לא הוכחה התקשרות חוזית או התחייבות ישירה או משתמעת של גביש לשלם לתובעת עבור המוצרים שסיפקה לפרויקט.

הגשת התביעה נגד שלוש הנתבעות, כאילו המדובר במקשה אחת, הינה בבחינת "תפסת מרובה לא תפסת". אני דוחה את התביעה.