תביעות חוזיות בין מזמין עבודה לקבלן ראשי

העילה מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט הועלתה בכתב התביעה רק מהטעם שהתובעת נהנתה מעבודות "שעבורן הייתה צריכה לשלם למע. קבלנים....הסכום הנ"ל לא שולם למע. קבלנים מפני שמע. קבלנים בע"מ העבירה אל התובעת את הזכות לקבלת הכספים. יוצא איפה כי הנתבעת קיבלה מעת התובעת טובת הנאה בשווי הכספים האלו" (הדגשה שלי ר.א).סעיף 15 לכתב התביעה.

כבר נקבע כי טענה כזו של קבלן משנה המועלית כנגד מזמין העבודה מהקבלן הראשי,אין בה כלל להקים עילה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט.ובעניין זה ראה ע"א 1370/03 ונטורה הנרי אלומיניום ובנין בע"מ נ. פרנץ חברה לבנין ונכסים בע"מ ואח': "בתקופה הראשונה, הייתה קיימת מערכת אחת בין מזמין העבודה, חב' פרנץ לקבלן הראשי- חב' אימפריאל, צד אחד, ומערכת חוזית נפרדת ועצמאית, בין חב' אימפריאל, לבין "קבלן המשנה"- חב' ונטורה המערערת (ראה לצרוך השוואה ע"א 3470/96 יעקב פריצקר ושות', חברה לבנין חיפה בע"מ נ' עופר, שירותי שאיבת בטון בע"מ, פס"ד מיום 4/5/98 תק-על 98(2) 605).

...

גם מהבחינה של מניעת הכרעות סותרות והימצאות הנתבעת במצב בו היא עלולה להיות מחוייבת לשלם את התמורה עבור ביצוע העבודות למס' גורמים,ברי כי אין לאפשר מצב כזה ובכל מקרה היה מקום לעכב הליך זה מכוח דוקטרינת "הליך תלוי ועומד". לא ניתן לעקוף את סמכות הנאמן ובית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט של חדלות פירעון, הדן בהליך ההקפאה, על דרך הגשת תביעה מקבילה לבית משפט זה .

לאור כל האמור,אינני מוצאת כל טעם המצדיק קבלת הבקשה לביטול פסק הדין למחיקה.

ודוק,המדובר במחיקת התביעה ולא בדחייתה והתובעת תוכל להגישה שוב בהתאם להוראות ביה"מ של חדל"ת. לפיכך הבקשה נדחית.

עסקינן בתביעות (תביעה עיקרית ותביעה שכנגד) כספיות בעילה חוזית, הנובעות מסכסוך בין מזמין עבודה (הנתבעת 1 והתובעת שכנגד– להלן: "וילאר") לבין הקבלן הראשי (התובעת והנתבעת שכנגד 1 – להלן: "מילי") בנוגע להסכם לבצוע עבודות שנחתם בין הצדדים הנ"ל ביום 25.3.2015, המתייחס לבניית בנין מגורים ברחוב הברון הירש 7 בתל אביב (להלן: "ההסכם").

...

מילי בכתב התביעה המתוקן טענה כי בעת מימוש הערבות על ידי וילאר (כנראה בחודש מאי 2018, מועד בו נדחה ערעורה של מילי בבית משפט זה, ע"א 16959-03-18, על החלטת בית משפט שלום על אי עכוב מימוש הערבות) סכומה היה 1,132,000 ₪, והיא זכאית לקבלה בחזרה בערכים משוערכים.

לא ראיתי כי הוגש כתב הגנה מתוקן ששולל סכום זה. לאור כל האמור לעיל, ובשקלול התביעה העיקרית והתביעה שכנגד, אני מורה כדלקמן: וילאר (הנתבעת 1) תשלם למילי, תוך 30 ימים מהיום, סך של 81,099 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 13.12.2016 (מועד הפסקת העבודות) ועד ליום מתן פסק הדין, בצירוף מע"מ; וילאר (הנתבעת 1) תשיב למילי, תוך 30 ימים מהיום, את סכום הערבות הבנקאית שמימשה, בשיעור של 1,132,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.6.2018 (מועד המימוש המשוער או בסמוך לו) ועד ליום מתן פסק הדין.

באשר להוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין – לאחר מחשבה שוכנעתי לקבוע כי כל צד יישא בהוצאותיו.

האם תניית השיפוי בהסכם לטובת אגד חלה בעניינינו? לאחר שקבענו לעיל כי ההסכם בין אגד לאבידר היה בתוקף במועד התאונה, הנה אנו נדרשים לידון כעת בשאלה שאף היא שנויה במחלוקת בין הצדדים: אם תניית השיפוי המנויה במסגרתו, חלה במקרה דנן על מערך היחסים בין אגד לאבידר? במקרים בהם קיימת תניית שיפוי חוזית בין מזמין עבודה לקבלן, הכירה הפסיקה בתוקף לתניית השיפוי, גם כאשר ההסכמה נסובה על אחריותו הנזיקית העצמאית של הטוען לשיפוי (ע"א 3182/93 משה"ב חברה לשכון בנין ופיתוח בע"מ נ' כחלון ואח', פ"ד נ(1) 210).

הראציונאל של הלכה זו נעוץ בהנחה כי ההסכמה לקבלת תניות אלה, חד צדדיות ככל שיהיו, אינה אלא פועל יוצא של שיקולים מסחריים, כלכליים או שקולי כדאיות אחרים, ואל לו לבית המשפט להתערב בהסכמת הצדדים בעניינים אלה (ע"א 971/90 חרושת ברזל פתח תקוה בע"מ נ' סמרי יוסף, פ"ד מו(4) 421) ראו סעיף 6 לפסק הדין העוסק בהסכם השיפוי: "בבירור תביעת שיפוי חוזית לא תהא אפוא אשמת הצדדים נקודת המוצא, אלא השאלה תהא: מהו הנזק עליו התחייב הנתבע בהסכם לשפות את התובע? הענין הוא ענין של גילוי דעת הצדדים ולא של יושר". בבירור תביעת שיפוי חוזית, נקודת המוצא תהיה השאלה מהו הנזק עליו התחייב קבלן האחזקה לשפות את המזמין, במקרה דנן אבידר, תוך בחינת גילוי דעת הצדדים להסכם ואומד דעתם (ראו ע"א 541/67 חברת מקורות עמ' נ' שאלתיאל, פ"ד כב(1) 625, 633-634 (1968).

הצורך בזימונו על ידי אבידר התעורר בשל העובדה כי המעסיק הודיע על כך שאין בכוונתו להגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו, הגם שהנו בעל דין בתובענה (צד ד').

...

המחלוקת נסובה סביב נסיבות התאונה והאם מהן מתבקשת המסקנה לקיומה של התרשלות והפרת חובת הזהירות מצד הנתבעת כלפי התובע כבעלת המקרקעין בהם ארעה התאונה ובמידה וכן האם מי מצדדי ג' או ד' שותפים לחבות זו. מלבד סוגיית החבות חלוקים הצדדים ביניהם גם על סוגיית הנזק.

לאור כל האמור לעיל, מצאתי לנכון לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בגין הוצאות בהן נשא מעבר לזכאותו במסגרת סל הבריאות בקשר לתאונה לרבות נסיעות לקבלת טיפולים ככל שיזדקק להם בעתיד, בסך כולל של 10,000 ₪.

סוף דבר לאור כל המקובץ לעיל הריני מעריכה את נזקיו של התובע בסכום כולל של 448,000 ₪.

בתביעה העיקרית בחזית מול התובע- תשלם הנתבעת (אגד) לתובע את מלוא סכום הנזק כאמור לעיל.

ואולם אף אם אניח לצורך המשך הדיון כי יראת תעבור את המשוכות האמורות ותבסס את הטענה כי נתכוננה מערכת יחסים חוזית להזמנת עבודות עפר ופיתוח בינה לבין השותפים בעבור השותפות, וכן תוכיח כי השותפות אפיקים התעשרה בסופו של יום כתוצאה מהעבודות שבצעה יראת, ואף אם תוסיף יראת ותשכנע כי לימים התחייבה חב' דני לשאת במלוא חובותיה של חב' תומר בקשר עם הפרויקט, לרבות כלפי יראת – עדיין לא יהיה בכך די על מנת לבסס את התביעה.

סיכום עד כה כאמור לעיל, המשוכות העומדות בדרכה של יראת על מנת לבסס מערכת יחסים חוזית ישירה בינה לבין מי מהנתבעות, לחלופין מערכת יחסים העשויה להוות בסיס לעשיית עושר ולא במשפט, משוכות גבוהות הן. נפסק לא אחת, כי במערכת יחסים דומה, בין מזמין עבודה, קבלן ראשי וקבלן משנה, אין להכיר בקשר חוזי מחייב בין מזמין העבודה לבין קבלן המשנה (ר' ת"א (מחוזי ב"ש) 53727-07-15 י. שומרוני חב' להשקעות ובניה בע"מ נ' החברה הכלכלית לאשקלון בע"מ (2016)).

...

גם יומן העבודה העלום, אשר עד היום לא נודע מי מילא את שורותיו, איננו תורם לפיזור הערפל, וכך גם השיק שנמסר ערב תחילת העבודות, אשר שוכנעתי כי איננו קשור כלל לעבודות העפר והפיתוח באתר.

משכשלה יראת בהוכחת יסוד זה, דין תביעתה להידחות.

סוף דבר התביעה אפוא נדחית.

נפסק לא אחת כי במערכת יחסים משולשת בין מזמין עבודה, קבלן ראשי וקבלן משנה, אין להכיר בקשר חוזי מחייב בין מזמין העבודה לבין קבלן המשנה (ר' ת"א (מחוזי ב"ש) 53727-07-15 י. שומרוני חב' להשקעות ובניה בע"מ נ' החברה הכלכלית לאשקלון בע"מ (2016)).

מסקנת הדברים היא איפוא זו: לא מן הנמנע שבזמן מן הזמנים אכן דובר באוזניו של מדואל על האפשרות לפיה מנרב תעמיד הלוואה לאור ואושר, על מנת שזו תוכל להמשיך בבצוע העבודות, ובכלל זה לשלם לקבלני המשנה מטעמה כדוגמת מדואל, אולם הדבר איננו עולה כדי התחייבות חוזית בין מנרב למדואל.

בהמשך הוצג חשבון סופי בין מנרב לטיולית וכן "הצהרה על חיסול תביעות", מהן עולה כי בסך הכול שולם לטיולית סך של 151,780 ₪ (נ/14-17) "עבור השלמת עבודות פיתוח שביצענו עבורכם באתרים השונים לרבות באתר כפר סבא הירוקה". לשיטת מנרב, יש להפחית מהתמורה הפאושלית לה זכאי מדואל, את הסכומים ששולמו לטיולית בגין העבודות בבניין E. יתר על כן, את עבודות הבדק בבניין E ביצע הקבלן פרמון מאוחר יותר.

...

נזכיר כי בסמוך לאחר הגשת התביעה העיקרית, שילמה מנרב למדואל את יתרת הסכום האמור בסך 87,310 ₪, כסכום שאינו שנוי במחלוקת, כך שבסיכומו של דבר שילמה מנרב למדואל בגין העבודות שבצע סך של 433,200 ₪ בתוספת מע"מ. גבולות המחלוקת במסגרת התביעה העיקרית הגיש מדואל חשבון סופי מעודכן ובו הוסיף מספר עניינים (ת/ג), כך שהמחלוקת הכספית בין הצדדים מתמקדת כיום בנושאים ובסכומים הבאים: הסיכום הפאושלי – מדואל טוען כי הוא זכאי למלוא הסכום בסך 310,000 ₪, בניכוי סך של כ-7,000 ₪ בגין עבודה שלא ביצע בחזית בניין E בהיקף של כ-65 מ"ר. מנרב טענה מנגד, כי יש לנכות מהסכום הפאושלי סך של 27,650 ₪ בגין יתרת העבודות שלא בוצעו.

משמעות הדברים היא כי על אף שבסיכומו של דבר מצאתי כי דין תביעתו של מדואל להתקבל באופן חלקי, סוף סוף אין לכחד כי לו עצמו תרומה של ממש לסרבול היכולת לברר את הדברים לאשורם.

סוף דבר סיכום כלל הפרקים דלעיל מביאנו לחשבון הסופי הבא: תמורה לפי הסיכום הפאושלי 310,000 הפחתה בין עבודה שלא בוצעה בחזית בניין E (8,000)- תמורה בגין עבודות נוספות 183,000 סה"כ תמורה המגיעה למדואל 485,000 שולם במסגרת החשבונות החלקיים (345,890)- שולם לאחר הגשת התביעה כסכום שאינו שנוי במחלוקת (87,310)- יתרת החוב של מנרב לטובת מדואל: 51,800 ₪.

לנוכח כל האמור, תשלם מנרב למדואל סך של 51,800 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה ממועד הגשת התביעה ואילך.