תביעות הדדיות למזונות קטינים בעקבות פיצול המשפחה

] בשל עקרון הכיבוד ההדדי בין הערכאות אני סבורה כי רק במקרים חריגים, ובהתקיים 'טעם מיוחד' שיצדיק זאת, תחליט הערכאה השנייה בשאלת סמכותה לידון בסוגיה שנתבעה בפניה, אף שהערכאה האחרת כבר החליטה כי בסמכותה לידון באותה הסוגיה ממש.

אדרבה, יצירת אנומליה שבה תידון ערכאה אחת במזונות הילדים עוד לפני קבלת חוות דעת מקצועיות בנוגע למסוגלות ההורית ולפני קביעת הסדרי שהות זמניים או קבועים, תיצור בהכרח פסיקה שאינה תואמת את האמת המשפטית, ותיווצר מציאות של מימוש פסקי דין שאינם תואמים את המציאות בפועל בגין פיצול הדיון בנושאים המהותיים הכרוכים בין שתי ערכאות, ותביא לתוצאה בלתי נמנעת ועגומה של אי־צדק ועוות דין של חיובי יתר או חסר של מי מהצדדים, כאשר צורכי הקטינים הם אלו שיפגעו בסופו של יום במישרין או בעקיפין.

אולם לאחר עיון בהליך שהתקיים בבית המשפט ובהחלטה שבאה בעקבותיה, עולה כמצופה שההליך לא היה בשל, והחלטת בית המשפט לעינייני מישפחה אינה אלא בבחינת 'החלטת בוסר' שקבעה ש"מצופה מהצדדים להמשיך ולרכוש לבית את כל הנידרש בחלקים שוים", וזאת בהיעדר אפשרות לקבוע מזונות זמניים – דבר הנותן משנה תוקף לכנות תביעת האב ולהיעדר יכולתו של האב לקבוע או לנקוט סכומים, בהיעדר ההחלטות השיפוטיות המקדימות הנצרכות לפסיקת מזונות הוגנים וראויים.

...

] בשל עיקרון הכיבוד ההדדי בין הערכאות אני סבורה כי רק במקרים חריגים, ובהתקיים 'טעם מיוחד' שיצדיק זאת, תחליט הערכאה השנייה בשאלת סמכותה לדון בסוגיה שנתבעה בפניה, אף שהערכאה האחרת כבר החליטה כי בסמכותה לדון באותה הסוגיה ממש.

מסקנה: הסמכות לדון במזונות הילדים נתונה לבית הדין מאחר שלא נמצא פגם בתביעת הגירושין, ולא בכנות הכריכה או בכנות התביעה, הרי שסמכות השיפוט הייחודית במזונות הילדים והחזר ההוצאות נתונה לבית הדין.

א) הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י בשנת 1996, נישואין ראשונים לשניהם, ולהם 4 ילדים קטינים.

עקב תקלה טכנית פוצלו תיקי הצדדים לשני הרכבים והוגשו בקשות שונות הנוגעות לקביעת סמכויות, מועדי דיון ואיחוד תיקים.

יצוין כי בהחלטה זו קבע ביה"ד גם כי הסמכות בתביעת מזונות ילדים והמשמורת הנה של בית המשפט.

לאור הנ"ל, העניינים העומדים לדיון בשלב זה הנם התביעות ההדדיות לגירושין ולשלום בית, ותביעת הבעל לפיצויים ופטור מכתובה.

לדבריו דאג לפרנסת הצדדים במשך שנים, בילה את מרבית זמנו בעבודתו בעסקיו בהונג קונג וטס מספר פעמים בחודש לצורך פרנסת המשפחה ולרווחה הכלכלית אליה התרגלו, אך לא קיבל יחס הולם מצד האישה, שהייתה קרה ומתנכרת וסרבה לקיים עמו חיי אישות.

...

(לפי זה גם המסקנה שנקבעה בסעיף ג' אינם נכונה בהתאם לעמדתי, מאחר ונקבע כי הצדדים מורדים זה בזה הרי שחייבים הם להתגרש, אלא שהלכה למעשה אין הבדל בין העמדות אלא הבדל בטרמינולוגיה, לכן אין מקום לציין בסעיף זה אי הסכמה.

) הרב אברהם מייזלס לאור כל האמור לעיל קובע ביה"ד: א) לא הוכחה עילה לחייב את האשה בגירושין בגין העילות שהעלה הבעל בכתב תביעתו.

ב) טענת האשה לשלום בית נדחית מהנימוקים שהעלינו.

בפני תביעות הדדיות עבור מזונות קטינים.

פסיקת מזונות עבור שתי הקטינות נוכח מעבר הקטינות למשמורתה וזאת החל מיום 01.07.19 האב הגיש תביעה (תלה"מ - 01- 20 ) במסגרתה עתר למזונות עבור הקטין השוהה במשמורתו.

פועל יוצא מכך הוא כי למרות ניסיונות רבים, לרבות באמצעות טפול של אנשי מיקצוע ולרבות שיחה שערך המותב הקודם עם הקטין, התפצלה המשפחה באופן שהאם משמשת כהורה משמורן יחיד על שתי בנותיהן הקטינות של הצדדים, *** כבת 11 וחצי שנים ו**** כבת 10 שנים, כאשר האב אינו מקבל אליו את הבנות כלל.

(( מן הכלל אל הפרט: בית המשפט נתבקש לבחון האם במקרה דנא יש מקום להגדיל את סכום המזונות שנפסקו עבור הקטינות או לחילופין האם יש לקבוע סכום מזונות עבור הקטין הגדול מסכום המזונות שנפסק לקטינות, ועל כן אין די בחישוב מתמטי אלא יש לעשות כן על דרך האומדנא, תוך בחינה האם שיעור גובה המזונות הפסוקים ראוי והוגן ומאפשר את קיום שני התאים המשפחתיים.

...

יחד עם זאת לא ניתן להתעלם מהעובדה כי האב אינו נושא בעלויות מדור כלל, שכן הוא רכש את חלקה של האישה בדירה ללא נטילת משכנתא (את ההלוואות מבני המשפחה אפילו האב עצמו אינו טוען כי הוא משלם בפועל) – מהאמור אני סבור כי יש להוסיף על החיוב את חלקו של האב בהשתתפות דמי המדור וזאת בנוסף לעלויות אחזקת המדור, קרי הוצאות חשמל, מים ואינטרנט (להלן: "דמי השימוש במדור").

הוצאות הקטין עומדות על סך של 1,600 סוף דבר ₪ האב ישלם לאם, בגין מזונות הקטינות סך של 3,350 ש"ח, מדי חודש (סך של 1,600 עבור הקטינה **** סך של 1,750 ₪ עבור הקטינה*****) והאם תשלם לאב, בגין מזונות הקטין ***** סך של 1,600 ₪ (להלן: "דמי המזונות").

הנני קובע, כי כל דרישה לטיפול ו/או להשתתפות של הצדדים במימון או תשלום הוצאות חריגות כאמור (חינוכיות ורפואיות) תיעשה אך ורק לאחר שהצדדים ימצו כל ההליכים מול כל הגורמים האחראים על מימון, סבסוד, השתתפות ו/או מתן הנחות והטבות.

סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) תשי"ג-1953 קובע: "הוגשה לבית דין רבני תביעת גירושין בין יהודים, אם על ידי האישה ואם על ידי האיש, יהא לבית דין רבני שיפוט יחודי בכל ענין הכרוך בתביעת הגירושין, לרבות מזונותלאשה ולילדי בני הזוג". כלומר, החוק קובע בפירוש שניתן לכרוך גם את ענין מזונות הילדים בתביעת גירושין.

המשיב לא טען כלל בכתב התביעה בבית הדין לעניין מזונות מערערים 2-5, ומכאן שהסמכות נתונה לבית המשפט, ואף בית המשפט קמא ציין זאת, אלא שסבר כאמור לעיל, כי אין מקום לפצל את הדיון, מטעמי יעילות.

אולם יש ליתן הדעת לעובדות המקרה דכאן, שכאמור, מדובר בקטינים שהקטן שבהם הינו כבן שנה! האמנם זה המקרה שהמשיב מסוגל לטפל בכל הילדים? הדרישה לקבל המשמרת לגבי כל הילדים מעצימה, לשיטת המערערים, את חוסר תום הלב, ומהווה ניסיון לעקוף את הדרישה לפירוט סכום המזונות המוצע על ידי תובע הכורך בתביעתו סוגיות נוספות.

בפרשת פלמן מציינת כב' השופטת ביניש כדלקמן: "עם זאת, מן הטעמים שפורטו, אין לקבוע כי בהכרח הערכאה השנייה תיסוג מפני הכרעתה של הערכאה שהקדימה להחליט בשאלת הסמכות. בשל עיקרון הכיבוד ההדדי בין הערכאות, אני סבורה כי רק במקרים חריגים, ובהתקיים "טעם מיוחד" שיצדיק זאת, תחליט הערכאה השנייה בשאלת סמכותה לידון בסוגיה שנתבעה בפניה, על אף שהערכאה האחרת כבר החליטה כי בסמכותה לידון באותה הסוגיה ממש.

כפי שמציין כב' השופט שפירא, דיון חוזר בסוגיה זו לגופה מוביל למסקנה כי הסמכות לידון בענין מזונות הילדים מסורה לבית המשפט לעינייני מישפחה, ובהתאם יש לקבל את העירעור בחלקו, כאמור בפסק דינו של כב' השופט שפירא.

...

מכאן, כפי שציין בית המשפט קמא, בית הדין לא קנה סמכות לגבי מזונות הילדים, ולפיכך דין התביעה למזונותיהם להתברר בבית משפט קמא, וכך נקבע בזאת.

התוצאה היא אפוא, שאציע לחבריי לקבל את הערעור בעמ"ש 29909-01-11 בענין סמכות בית המשפט קמא לדון בנושא מזונות הקטינים, ולדחות את הערעור בעמ"ש 29834-01-11 בענין סמכות בית המשפט קמא לדון בנושאים האחרים שנכרכו.

כפי שמציין כב' השופט שפירא, דיון חוזר בסוגיה זו לגופה מוביל למסקנה כי הסמכות לדון בענין מזונות הילדים מסורה לבית המשפט לענייני משפחה, ובהתאם יש לקבל את הערעור בחלקו, כאמור בפסק דינו של כב' השופט שפירא.

במסגרת החלטה זו, קבע בית הדין הרבני האיזורי, כדלקמן: "הצדדים מתדיינים בנושא מזונות הקטינים בביהמ"ש [לעינייני מישפחה – ח' כ'], ולכן אין כל צידוק לפצל את התביעות: חיוב מזונות להבא – בביהמ"ש, והחזר הוצאות עבר – בביה"ד. מדובר בכרכור מיותר בין ערכאות באותו נושא. משכך, בית הדין מורה לצדדים לפנות בעיניין מזונות הקטינים על כל חלקיו – לביהמ"ש". ביום 26.12.2022 הגישה המשיבה בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית הדין הרבני האיזורי מיום 21.12.2022, בה טענה כי בנגוד לאמור בה, נכון לאותו מועד לא היה תלוי ועומד כל הליך לפני בית המשפט לעינייני מישפחה.

] כאלה הם עניינים של מזונות ילדים והחזקת ילדים, שעל פי עצם טיבם הם חשופים לשינויי נסיבות מהותיים, ולפיכך מוקנית לגביהם סמכות טבועה לערכאת השיפוט המקורית לחזור ולעיין בהם מחדש, עם היווצר התנאים המתאימים לכך" (בג"ץ 8638/03 אמיר נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פ"ד סא(1) 259, 284 (2006); ראו גם: יצחק כהן "סמכות נמשכת בדיני המשפחה לאחר אישור הסכם בין בני-זוג: על כיבוד הדדי, על מבחן הסיכול ועל מבחן ה"דן ופסק" – מודל חדש משפט ועסקים יט 767, 775 (2016) (להלן: כהן)).

...

לאמור – מקובלת עליי מסקנת בית הדין הרבני הגדול כי אין ענייננו דומה למצב בו "בעלי דין נמצאים בעיצומו של הליך, והתובע גודע את ההליך באיבו כדי להימנע מתוצאה צפויה שאינה נוחה לו". בסופו של יום, התביעה בבית המשפט לענייני משפחה נמחקה בטרם הוגשו תצהירים, ואף טרם נפרשה במלואה יריעת המחלוקת בין הצדדים.

בשולי הדברים אציין, כי מקובלת עליי טענת היועץ לפיה סוגיית היקף סמכותו של בית הדין הרבני האזורי טרם התבררה, ומשכך מצאתי להעיר, בבחינת למעלה מן הצורך, כי בשלב זה אף לא ניתן להכריע בדבר אופייה של התביעה שהגישה המשיבה לבית הדין הרבני האזורי או לקבוע אם מדובר באותה תביעה שהוגשה לבית המשפט לענייני משפחה.

סוף דבר לא מצאתי עילה להתערבות בהחלטתו של בית הדין הרבני הגדול לפיה בית הדין הרבני האזורי רכש סמכות לדון בתביעה שהגישה המשיבה.