במכתב השיחרור (נספח ב' לכתב התביעה), אשר נכתב בכתב ידו של הנתבע, ציין הנתבע כדלקמן:-"10/10/02 לכבוד עו"ד בלפור קויתי להלן הינני מאשר שחרורך מייצוגי המשפטי בעניין עיזבון המנוח מאיר סומך. בעיניין צו המניעה הזמני אכנס ואסדיר את התשלום תוך הסכמה הדדית בינינו. אני משחררך מההופעה בדיון ב – 14/10.
לעניין שחרורו של עורך דין מהמשך ייצוג משפטי, כבר נקבעה הלכה בעיניין זה בע"א 136/92-ביניש-עדיאל נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ פ"ד מז (5), לפיה:
"בהתקשרות שבין עורך דין ולקוח, ככל שמדובר בשכרו של עורך הדין, אם לא הוסכם במפורש אחרת, יש לקרוא תנאי מכללא, לפיו רשאי הלקוח לנתק את הקשר עם עורך הדין ולחדול מלהיזקק לשירותיו בכל עת, אפילו טרם הושלמה העיסקה שבקשר אליה נתבקשו שירותיו של עורך הדין, ובתנאי שיובטח שכר ראוי עבור השירות שכבר ניתן. בכך יש כדי ליצור את האיזון הראוי שבין זכות הלקוח לייצוג תוך שמירה על יחסי אמון מלאים בינו לבין פרקליטו, לבין זכותו הלגיטימית של עורך הדין לקבל שכר בגין טרחתו".
בענייננו הסכימו הצדדים, כי שכ"ט "יקבע על ידי עו"ד בלפור קויתי – על פי שיקול דעתו" – עד לגובה שכר הטירחה המקסימלי שהוסכם בין הצדדים.
בהערת אגב אציין, כי טוב עשה הנתבע שזנח את טענת הקיזוז, בגין נזקים שנגרמו לו כביכול על ידי התובע, שכן הנתבע לא עמד בנטל להוכיח נזקים אלו, וראה תשובותיו בחקירה הנגדית, לגבי המכתב שניסח עבורו התובע:-"הוספתי הערות ושינויים ואת זה שלחתי. המכתב דומה למה שכתב לי התובע אך ביצעתי בו שינויים. לשאלה למה לא צירפתי את כתב התביעה בעיניין לשון הרע במלואו, אני אומר שאני יכול לצרף אותו. יכלתי לצרף, לא היתה לי בעיה לצרף. לשאלתך אם כלומר אין לי אסמכתא שמה שעזר לי לנסח התובע הוא לשון הרע שנתבעתי בגינו אני אומר שיש לי אסמכתא, היא לא כאן...
התובע טוען, כי על פי הסכם ההתקשרות עם הנתבע לא היתה עליו כל חובה להביא ראיות כלשהן באשר לשכר הטירחה הראוי בגין הפעולות שבוצעו על ידו, שכן כבר במועד ההיתקשרות העריך התובע אפשרות שהוא יבצע רק חלק מהעניינים שנמסרו לטיפולו, ולשיטתו הצדדים הסכימו כי במקרה כזה שכר הטירחה "יקבע על ידי עו"ד בלפור קויתי על פי שיקול דעתו" (ראה הסכם שכר הטירחה נספח א' לתביעה).
מתוך הראיות שנשמעו לפני נתגלה שאין זו הפעם הראשונה שהנתבע מסתכסך עם עורכי דין בנוגע לשכר טרחתם והסכסוך הקודם (אשר בינתיים הסתיים בפשרה) היה בנוגע לשכר טירחתו של בא כוחו לשעבר של הנתבע, עו"ד גבאי.
...
מכאן שדין תביעתו של התובע להיתקבל, שכן הוא היה רשאי, בהתאם להסכמת הצדדים, לקצוב את שכר הטרחה והוא פעל בהתאם להרשאה שניתנה על ידי הנתבע ואף קצב לעצמו שכר טרחה, שווה ערך ל"שכר ראוי".
לפיכך ומכל המקובץ, אני מחליט לקבל את התביעה ולחייב את הנתבע לשלם לתובע סכומים כדלקמן:
סך של 12,000 ₪ בתוספת מע"מ, בצירוף הפרישי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה (19.12.04) ועד למועד התשלום המלא בפועל.
לעניין היתנהלותו של הנתבע, יש לציין העובדה שהנתבע הגיש גם הודעה לצד ג' כנגד מינהלי העיזבון, אשר בסופו של דבר נמחקה והנתבע חוייב בהוצאות צדדי ג', כאמור בהחלטת כב' הרשמת א. גרבי, מיום 29.10.06.
