תביעות הדדיות בין חברות הפצה וסדרן

רקע עובדתי הנתבעת מס' 1 היא חברה פרטית העוסקת ביבוא, שיווק והפצה של חלקי חילוף לרכב (להלן – הנתבעת או החברה).

תחילה בתפקיד נהג חלוקה וסדרן סחורה.

על פי התרשמותנו מכלל הראיות, כמפורט לעיל, סיום עבודתו של התובע בחברה, הנתבעת, היה בהסכמה הדדית, לאחר שהתובע הביע רצונו לעזוב את העבודה.

לאור הקביעה לפיה התובע סיים עבודתו בחברה בהסכמה, נדחות התביעות לפצוי בגין פיטורים שלא כדין ולתמורת הודעה מוקדמת, המבוססות על טענת התובע כי פוטר מעבודתו.

...

לסיכום נושא זה, מהראיות עולה כי בכל הנוגע לתשלום ששולם לו בגין פיצויי הפיטורים, התובע היה מודע לזכויותיו ובחתימתו על כתב הוויתור, ויתר על תביעה עתידית בעניין זה. בשולי הדברים נציין כי התובע עתר לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים על פי תחשיב שערך רו"ח מדר, נספח א' לסיכומים.

לאור זאת, נדחית הטענה להשבת ימי החופשה שקוזזו מסכום פיצויי הפיטורים ששולם לתובע.

בנסיבות אלה, לא מצאנו כל הצדקה להטיל על הנתבע את חיובי החברה.

סוף דבר – התביעה כנגד הנתבע מס' 2 נדחית.

רקע וצדדים לתובענה התובעת (להלן: "סונול") היא חברה פרטית הרשומה בישראל העוסקת, בין היתר, במכירה, אספקה, הפצה ושיווק של מוצרי דלק ובהפעלת תחנות תידלוק בפריסה ארצית.

בדיעבד, התברר לדור אלון כי בין סונול לבין שושנת תפן נחתם הסכם מותנה לשכירות והפעלת תחנת התידלוק; במועד חתימת ההסכם בין סונול לבין שושנת תפן, שכרה דור אלון ותפעלה את תחנת התידלוק בהתאם להסכם עמה ולתנאי תקופת האופציה; סונול מודה, כי בעת חתימתה על ההסכם מול שושנת תפן, היא ידעה כי דור אלון מימשה את תקופת האופציה; חרף זאת, נהגה סונול בחוסר תום לב קצוני ובעצימת עיניים והתקשרה בהסכם מול שושנת תפן, מבלי לבדוק את הדברים לגופם; ההסכם מול סונול אינו תקף ולמצער היתבטל למפרע מאחר והאופציה מומשה, מאחר וכלל תנאי מתלה בדבר אישור הממונה שלא היתקיים; לחילופין, מדובר בטעות הדדית משותפת של סונול ושל שושנת תפן בהבנת המצב המשפטי לאשורו, שיש בה כדי לבטל את ההסכם; טענת סונול כי דור אלון גרמה להפרת ההסכם, הנה מופרכת מיסודה; סונול לא פרטה בכתב התביעה כיצד הגיעה לסכומים המופרזים בדבר הפצוי לו היא טוענת; לאור התוספת שנחתמה בין סונול לשושנת תפן, סונול עצמה מודעת לכך שייתכן וכלל לא יעמדו לה רווחים בתום שלוש שנות היתקשרות ומדובר בספקולאציה בלבד; דור אלון פעלה בהתאם לזכויותיה על פי כל דין והסכם, בתום לב ובניקיון כפיים, נוכח מימוש האופציה המוקנית לה מכוח ההסכם עם שושנת תפן; לפנים משורת הדין ולנוכח מערכת היחסים ארוכת השנים בין הצדדים, הציעה דור אלון לשושנת תפן הצעה משופרת שלא הובילה בסופו של דבר לכדי הסכם; דין התביעה להדחות גם מחמת מעשה עשוי, שהוי ומניעות.

על רקע האמור, אפנה איפוא לבחון את הבקשות השונות כסדרן, בהתייחס לפריטים כפי שצוינו בבקשות לגילוי מסמכים ובשאלונים שהפנה צד למישנהו וכן בתצהירי גילוי המסמכים ומת התשובות לשאלונים.

...

כפי שיפורט להלן, אני סבור כי התשובה לשאלה זו היא שלילית.

מעבר לאמור לעיל, אציין כי באופן ספציפי במענה לשאלת שושנת תפן בנוגע לצירוף אסמכתאות לביסוס הסכומים הנטענים בסעיף 43.4 לכתב התביעה - (העוסק, כאמור, בהוצאות שהוציאה סונול לכריתת ההסכם בינה לבין שושנת תפן, המהווים פיצויי הסתמכות) – סונול השיבה, כי הסכומים מבוססים על "הערכה זהירה ומחמירה של כל ההוצאות והתקורות שנגרמו לסונול עקב התקשרותה בהסכם, בתוספת להסכם, בקיום הליכים מול הממונה, שבכל אלה נטלו חלק והשקיעו שעות רבות מספר בעלי תפקידים בסונול וגורמים נוספים.". לאור כל האמור לעיל, תשובת סונול אינה מספקת והיא נדרשת לצרף את המסמכים הנוגעים לאותן "הוצאות ותקורות" הנטענות.

סוף דבר לאור מכלול האמור לעיל, הבקשות מתקבלות בחלקן ונדחות בחלקן.

לפני שלוש תביעות שהדיון בהן אוחד ואשר עניינן טענות לחיובים כספיים הדדיים הנובעים מהסכם סוכנות שנכרת בין הצדדים: תביעה כספית שהגישה התובעת כנגד הנתבעים (ת.א. 7923-09-17), תביעה כספית שהגישו הנתבעים כנגד התובעת (ת.א. 22508-06-17) והתנגדות לבצוע שטר שהגיש הנתבע מס' 1 (ת.ט 11592-08-17).

מעיון בהודעת דואר אלקטרוני ששלח סהר עוד ביום 24.7.16 בעיניין עצירת האספקה ושהוגשה על ידי הנתבעים עצמם נכתב כך (נספח 10א' לתצהירו של זאוארו, ההדגשות אינן במקור – ס.ח'): "כפי שדיווחתי לכם, אפיקים רכב חשמלי נימצאת במגעים עם חברת מטרו בנוגע למינוי מטרו כמפיץ בלעדי בישראל. ישנן הבנות עקרוניות בנושא אך טרם סוכם דבר.

להלן אדון בטענות אלה על פי סדרן: הטענה לאי תשלום עמלות הנתבעים הוכיחו כי בין הצדדים השתרש נוהג מחייב, אשר לא בא לידי ביטוי בהסכם הסוכנות, ולפיו התובעת שילמה להם עמלות בגין מכירות שבוצעו באיזור הסוכנות של הנתבעים על אף שלא בוצעו על ידם (להלן: הנוהג).

...

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל, הריני פוסק בזאת כדלקמן: ת"ט 11592-08-17 כזכור תיק הוצל"פ מס' 519751-04-17, (להלן: תיק ההוצל"פ) מושא תיק זה נפתח כנגד הנתבע מס' 1 בלבד.

אשר על כן הנני מורה על הקטנת הקרן בתיק הוצל"פ מס' 519751-04-17, כך שהקרן תועמד על סך 197,668 ₪.

אשר על כן, דין התביעה (ת.א. 7923-09-17) כנגד הנתבע מס' 1 להידחות.

התובע אישר פירסום בעלון שהפיץ שבו הוא התגאה בקשרים חיוביים שיצר, כנציג מושב הדר עם במועצה, עם בעלי תפקידים במועצה ובהם ראש המועצה ומהנדס המועצה, וציין כי הקשרים הללו הובילו לייתרון בקידום נושאים חשובים להדר עם ובפתרון מחלוקות בין תושבים שפנו אליו לבין המועצה (דיון 2, עמ' 108, ש' 5 – 27).

אדון בהן כסדרן.

בנסיבות אלה, שבהן מיתקיים "קשר ברור לסכסוך משפטי קיים ולהליך קונקריטי שניפתח לבסוף בקשר עם הטענות שהועלו במכתב" – חלה החסינות המוחלטת שבסעיף 13(5) לחוק (רע"א 43/11 הרם נ' זקס (28.8.11) בפיסקה 5, וראו גם, למשל, ע"א 7517/17 גואטה נ' מיטלפונקט (11.11.18); רע"א 4512/20 חברת מנו ספנות בע"מ נ' בלס (14.10.20)).

הגם שהדברים לא נכתבו במפורש במסגרת ההסכמות, ברי כי הן משקפות הבנה הדדית שלפיה כל עוד הנתבע יימלא אחר התחייבותו ולא יפרסם לשון הרע שאינה מוגנת נגד התובע, כך גם התובע לא יגיש נגד הנתבע תביעה נוספת.

...

כן נדחה הערר שהגיש לוועדה המחוזית, אשר בגדרם העלה הנתבע את טענותיו לעניין מסוכנות תכנונית של הצומת, כשלים בהליך האישור והתעלמות מחלופות עדיפות, וכן הפקת טובת הנאה על ידי התובע בשל קיצור מרחק נסיעה לתושבים מעטים.

כדברי בית המשפט (כב' השופט א' מצא) בעניין שרון (בעמ' 267): "כאשר הנפגע מפרסום לשון הרע הוא איש ציבור, והפרסום נוגע לנושא הכרוך בעיסוקיו הציבוריים ושהוא מעניינו של הציבור, הרי שבפרשנות משמעותו של הפרסום לעניין תחולתה על המפרסם של איזו מההגנות הנתונות לו לפי החוק, יש להעדיף את הנוסחה הפרשנית המתיישבת עם עקרון חופש הביטוי על פני הנוסחה הפרשנית המייחסת את עיקר המשקל לזכותו של הנפגע להגנת שמו הטוב". סיכומם של דברים: פרסום הנתבע מוגן בהגנת הבעת דעה בתום לב על איש ציבור ובקשר לעניין ציבורי, ולכן התביעה ביחס לפרסום זה נדחית.

סבורני כי בהתבטאויות הנתבע כלפי התובע בפרסום דנא, הוא חצה את רף הסבירות הראוי להכלה במסגרת חופש הביטוי.

דיון ומסקנות שי טוען שבשנת 2015 כוננה שותפות בתחום הדלק (שיווק והפצת מוצרי סולר ודלקים) בינו ובין חייבים נוספים (רון אטיאס ורן נתן) לבין יעקב וחב' ג'וליאנה.

אדון בטענות אלו על פי סדרן.

בפסיקה נקבעו מספר מאפיינים לבחינת קיומה של שותפות: כוונת הצדדים לפעול כשותפים; הצגת הצדדים לציבור כשותפים; הישתתפות הצדדים בנכסים ובחזקה של העסק; מתן זכות ניהול לכל שותף; הזכות ההדדית של הצדדים לחייב זה את זה בעינייני העסק; הישתתפות הצדדים בריווחי העסק ועוד (ע"א 167/89 תנעמי פנחס נ' חמסי צדוק, פסקה 11 (7.4.1992)).

הגב' מזרחי הציגה מספר מסמכים שמצאה בביתה הקשורים לניהול העסק ובין היתר תדפיס חשבון הבנק של חברת א.ל. אנרגית יהלום שמר רועי כהן היה בעל המניות בה, טיוטה של הסכם לשכירות רכב בין מאיר מתן אל לבין חברה זו, טיוטה של שטר חוב בסכום של 150,000 ₪ ששי היה אמור לחתום עליו ושלוש טיוטאות של הסכמים בקשר לרכישת מוצרים מתחום הדלק.

שי אינו מסביר את השוני בין גירסתו במישטרה לגירסתו בפני, ונראה כי הוא השתמש בהכרעת הדין שניתנה בקשר לתלונתו נגד בני שלמה לצורך תביעה זו. רועי כהן אף הוא העיד כי הפגישה בין שי לבין בני שלמה קשורה במחלוקת אחרת, פעילותו של שי בחברה של רועי (עמ' 407-404 בפרוטוקול).

...

הטענה לבטלות ההסכם בשל אי יצוג – נדחית.

לאור כל האמור גם התביעה לביטול הסכם המכר נדחית.

סוף דבר התביעות נדחות.