תביעות הדדיות בין בני זוג לשעבר: לשון הרע ואלימות

בפניי תביעה שהגישה התובעת כנגד הנתבע, שהוא בן זוגה לשעבר על פי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע").

רקע, טענות הצדדים והשתלשלות ההליך התובעת והנתבע הנם בני זוג לשעבר המשתייכים לזרם הדתי לאומי.

בהחלטה מאותו יום דחיתי טענותיהם ההדדיות של הצדדים.

מעניין אנשים קטנים האמת שלי תצא לאור כלפי וכלפי הילדים XXXXX על האלימות של על הגניבות שהשתקנו על הכספים שלקחה מאמא שלי חודש לפני שהיא נםטרה (טעות במקור – ו.ר.ר) וגם התואר שעשתה בגניבה יחד איתי ועם עוד אנשים אפשר לחסום לברוח אבל האמת תצוף ישבתי במעצר בגלל אנשים מגעילים שהקנאה הרקיבה להם את העצמות אבל אני ככ שליו ושמח שאלוקים רואה את הצער שניגרם לי לא מגיע אפילו לעימות בבית משפט וזה XXXX לא כי היא פוחדת עובדה שהיא קוראת לי שהיא צריכה משהו בבית המשפחה היפה שיודעת לבכות באזכרות.

...

למעלה מהדרוש אציין שהנתבע לא טען וממילא לא הוכיח שעומדת לו הגנה כלשהי מכוח החוק, כך שנוכח כל האמור לעיל, הוכחה לפני עילת התביעה על פי החוק, על כל יסודותיה.

אמנם התובעת לא טענה שפוטרה מעבודתה או שקידומה המקצועי עוכב בשל הפרסומים מושא התביעה, אולם די בכך שהיא נאלצה להצדיק ולהסביר עצמה בפני הורים, אנשי צוות והפיקוח עליה, כדי לבסס טענותיה לפגיעה שנגרמה לה; כן שקלתי את העובדה שמדובר בפרסומים אשר בוצעו ביחס לקבוצות נמענים אשר חלקם בלבד, כך שניתן היה לזהות ולייחס XXXXX שבה XXX מעיר מגוריה של התובעת, עיר את האמירות הפוגעניות בפרסומים לתובעת ומנגד את העובדה כי למעט עדות התובעת ואמה, לא הובאו לפני עדויות נוספות כלשהן מטעם התובעת כדי לבסס נזקיה ולא שוכנעתי כי היה בפרסומים כדי ליצור השלכות עתידיות ביחס לתובעת; מנגד שקלתי טענות הנתבע לפני, לדבריו לא היתה לו כוונה לפגוע בתובעת ומצאתי לקבל דבריו.

כן שקלתי את דברי הנתבע לפני בדיון מיום 24.5.20 לפיהם הוא התנצל על הפגיעה בתובעת וכי פנה בעניין זה לאנשים רבים, אם כי יוער בהקשר זה שלגרסת התובעת שלא נסתרה היא פנתה אליו עוד בטרם הגשת התביעה לחדול מביצוע הפרסומים, מה שלא נעשה; נוכח כל האמור לעיל, אני סבורה שנכון להעמיד את גובה הפיצוי על סך של 18,000 ש"ח. אשר על כן, התביעה מתקבלת בחלקה ואני מורה לנתבע לשלם לתובעת סך של 18,000 ש"ח בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪.

בין התובעת לבין בן זוגה לשעבר וששת אחיו, ביניהם הנתבע, מיתנהל הליך כספי - רכושי.

היתנצלות לא נועדה לתיקון "שמה הטוב" שלא נפגע אלא לשרת את מטרתה היחידה - ניסוח דבריו, משמעותם והקשרם בנסיבות בהן נאמרו, אינם לשון הרע כהגדרת החוק וכל אדם סביר מקרב הנוכחים לא היה מפרשם במשמעות המיוחסת להם בתביעה.

משמיעת ההקלטה בדיון וכן משמיעת הצדדים עצמם התרשמתי כי שני הצדדים נהגו אחד כלפי השני בתוקפנות, הכפשות ואלימות מילולית לאחר תום הדיון.

בנסיבות בהן נאמרו הדברים בלהט יצרים, לאחר דיון שהתנהל בעצימות גבוהה במסגרת הליך משפטי בין הצדדים אשר תרם תרומה משמעותית לאמירות שנאמרו לאחר הדיון, כאשר שני הצדדים בחרו להישאר ולהתווכח באולם בימ"ש לאחר תום דיון ויציאת בימ"ש מן האולם, כאשר חילופי הדברים נאמרו גם כלפי ומטעם אחים נוספים של הנתבע אשר הצדדים לא ביקשו לצרפם, כאשר הצדדים כולם והמשיכו להזין אחד את השני באמירות פוגעניות שגררו תשובות והמשך ההתנצחות – אני מוצאת לדחות את התביעות בעיניין, הדדית.

...

סוף דבר על יסוד כל האמור שתי התביעות נדחות.

תביעות הדדיות בין בני זוג לשעבר.

₪ תביעת לשון הרע כנגד האשה בגין הכפשות שנעשו בזדון בסך של 200,000 תביעה שכנגד כספית ונזיקית בסך של מיליון ₪ בגין אלימות פיסית, בגידה פינאנסית, בגידה עם אשה אחרת, קריסת עסק האשה בשל נזק נפשי מתמשך שגרם לה, לשון הרע ונזקים נפשיים.

סיכומו של דבר, אני פוסקת כי פרסומים אלו לשני חבריו, לאחותו, לבת זוגו ולבני 15 משפחתו של התובע, המאשימים אותו בעבירות פליליות שמעורבות בהן יחידת להב ורשות המיסים חשיפת פרטיו האישיים לרבות מסמכים רפואיים ומשפטיים חיסויים וההשמצות כלפיו הנם בגדר פרסומים מכפישים שעולים כדי הוצאת דיבתו של התובע ה - האם לנתבעת עומדות הגנות מכוח חוק איסור לשון הרע האם יש אמת בפירסום לאור קביעתי כי אמירות הנתבעת עולות כדי פירסום לשון הרע כלפי התובע, הרי שיש לבדוק האם הנתבעת חוסה תחת הגנות העומדות לה מכוח חוק איסור לשון הרע.

...

התובע הגיש כתב הגנה לתביעה שכנגד ובו טען כי דין התביעה להידחות על הסף בשל מעשה בית דין/השתק עילה/השתק פלוגתא שכן בית הדין הרבני נתן פסק דינו ואף הוגש ערעור לבית הדין הרבני הגדול בנוגע לטענותיה של הנתבעת.

מהאמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה שכנגד של הנתבעת על כל טענותיה ועילותיה.

התביעה שכנגד כספית, נזיקית ולשון הרע נדחית.

בנוסף הנני מחייבת הנתבעת בהוצאות משפט ושכ''ט עו''ד בשיעור של 12,000 ₪ בצירוף מע''מ אשר יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

לטענת המשיב, המבקשת עצמה הודתה כי האלימות בעת החיים המשותפים של הצדדים הייתה הדדית, ובהקשר זה הפנה לראיון טלויזיה שערכה המבקשת.

במקרה של בן זוג לשעבר, מתווסף תנאי נוסף, נושא התובענה "נובע מהקשר שהיה ביניהם בתקופה שבה היו בני זוג". הצדדים ניהלו מערכת יחסים זוגית, אמנם היו בני זוג אך הזוגיות ביניהם הסתיימה לפני למעלה מעשור ורק בסיכומיה טענה המבקשת כי היו ידועים בציבור.

כך או כך סוגיה זו אינה נוגעת לדיון לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת התשס"ב-2001 או חוק למניעת אלימות במשפחה התשנ"א-1991 שכן לשם תחולתם די בזהות הצדדים, כבני מישפחה, אם לאו.

נפסק כי התרופה הטבעית לפגיעה בשם הטוב הוא סעד הפיצויים ולא על נקלה יאסור פירסום בשלב המקדמי – ולכן אין לאפשר "כביש עוקף" לדינים החלים על טענות שעניינן חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 או חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, באמצעות שימוש בתובענה מכוח חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001 למצוא דרך עוקפת שכזו.

...

נפסק כי התרופה הטבעית לפגיעה בשם הטוב הוא סעד הפיצויים ולא על נקלה יאסור פרסום בשלב המקדמי – ולכן אין לאפשר "כביש עוקף" לדינים החלים על טענות שעניינן חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 או חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, באמצעות שימוש בתובענה מכוח חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001 למצוא דרך עוקפת שכזו.

על כן מסקנתי היא כי אין מדובר במקרה בו יש ליתן איסור גורף לפרסומים כעתירת המבקשת.

כאמור, המבקשת עצמה ממשיכה ומתראיינת לא אחת בנוגע לנסיבות שהן בבסיס הסכסוך כאן, אם בנוגע ליחסיה עם המשיב, ואם בנוגע לטענות בעניין פרשת רצח תאיר ראדה ז"ל. לאור האמור התובענה נדחית.

הפירסום הכפול מכיל מידע שקרי ומנותק כל קשר מהמציאות וביטויי גנאי, ייחוס מעשים ומטרות שאין האוזניים יכולות לשמוע, כגון: "אחיך הוא פסיכופט", "לשים מטען חבלה ברכב", "אתם שותפים לניסיון לרצח", "השטן הראשי ברוב התגלמותו הוא אחיך". התובע הביע תדהמה מתוכן ההודעות שנכתבו ע"י הנתבעים, הרי שבמשך שנים טיב הקשר ביניהם היה מכבד וטוב המושתת על ערכים של כבוד המשפחה, תמיכה ואף חיבה הדדית.

הנתבעים טענו כי מאז ומעולם ניסו להשכין שלום בין בני הזוג, אך התובע נוהג באופן אלים, כרודן, והוא עצמו משתמש בביטויי גנאי כנגד בתם, לרבות "מאחל" לה ללקות במחלת הסרטן.

גם הביטוי "הוא תובע אותה למזונות ולא להיפך" אשר ככלל עשויה להשמע כציון עובדה פשוטה, במסגרת תאור הליכים משפטיים בין בי זוג לשעבר, מקבלת משמעות שונה כאשר היא מובאת בקונטקסט הכללי של הפירסום, והצגת התובע כמי שמבקש לפגוע בכל דרך בגרושתו, שהגם שהוא בעל אמצעים גורר אותה להליך משפטי ודורש ממנה מזונות.

ובהמשך: "ולה מותר לכתוב על הבת שלי הודעה שהיא שטן? לא כתבתי לתבוע אלאל כתבתי לאחותו. איתו לא דברתי...כן, רציתי שאחותו תדע פשוט מה אח שלה עשה שלא תבוא בטענות לבת שלי כשהיא השטן פה. מזה אני נפגעתי". נשאלת השאלה, האם בנסיבות הנ"ל, ניתן לראות בנתבעים כמי שהגיבו בתום לב לפירסום לשון הרע קודם, ובכך מוגנים הם מפני אחריות לפירסום? לצורך מענה לשאלה זו, יש חשיבות למס' אלמנטים: ראשית, פער הזמנים בין ההודעה שקבלה אירית, בשעה 15:51, לבין הפירסום שנשלח בשעות 20:40 ו- 20:42.

...

אני סבורה שיש להתייחס לפרסום כאל פרסום אחד, למרות שהתקבל בכפילות.

סוף דבר בהתאם לפסיקה הנ"ל, ובהינתן השיקולים שפירטתי לעיל, אני מוצאת לחייב את הנתבעים לשלם לתובע, יחד ולחוד, פיצוי בסך 8,000 ₪.

עוד אני מורה לנתבעים לפרסם, בהודעה שתישלח לחני עם העתק לתובע, התנצלות על החלק בפרסום שייחס לו מעורבות בהנחת המטען כאמור ועל החלק בפרסום שייחס לו "חשבון פתוח וארוך עם משטרת ישראל", וזאת בתוך 14 יום ממועד קבלת פסק הדין.