תביעות הדדיות בגין עבודות איטום לקויות

התביעות ההדדיות המדובר בשתי תביעות כספיות שהדיון בהן אוחד: האחת תביעת חברה קבלנית לתשלום שכר עבודה על סך 44,950 ₪ בגין בניית תוספת ושיפר מיגונים בדירת מגורים; והשנייה תביעת בעלי דירת המגורים על סך 200,000 ₪ בגין הפרת חוזה העבודה וגרימת נזקים.

רק לאחר סיום כל העבודות ובעקבות פנייתה לנתבעים בדרישה לשלם את יתרת חובם (בסך 48,400 ש"ח), החלו הנתבעים להעלות טענות חמקניות ולא מבוססות.

ואלה מרכיבי תביעת הדיירים: סה"כ עלות תיקון ליקויי הבניה לפי חוות דעת המומחה קפלן – 108,200 ₪ דמי שכירות וארנונה בשל אי סיום העבודות במועד- 6,000 ₪ איחור במסירת הפרויקט מעבר ל- 90 יום – 6,150 ₪ חומרים ששולמו ע"י הדיירים – 5,000 ₪ ביטוח הפרויקט – 2,500 ₪ טובין שלא סופקו לפרויקט – 21,000 ₪ עלות חוות דעת מומחה – 1,170 ₪ פיצוי בגין הפרת חוזה בסך 15% מהתמורה הכוללת – 48,000 ₪ עלות התיקונים בשל רטיבות והעדר איטום ראוי – 66,690 ₪ עלות תקוני טיח וצבע – 4,500 ₪ עוגמת נפש – 10,000 ₪ קזוז (חוב לקבלן) – 48,400 ₪ סה"כ 220,610 ₪, כאשר לצורכי אגרה העמידו הדיירים את תביעתם על סך 200,000 ₪ (אעיר כי סיכום אריתמטי של סכומי הנזק הנטענים (בקיזוז פריט יב') מוביל לתוצאה - 230,810 ₪).

...

לאחר עיון בסעיף 11 להסכם לביצוע העבודות נשוא התביעה, נחה דעתי שלא לתת תוקף לתניית הפיצוי המוסכם משלושה טעמים עיקריים: ראשית, עפ"י הפסיקה, חובתו של תובע פיצוי מוסכם להבהיר כבר בכתב התביעה מהי ההפרה שבגינה נתבע הפיצוי המוסכם, כך שלא די בטענה כללית בעלמא של "הפרות חוזרות ונשנות" או "הפרה מתמשכת" (ראו: ס' 23-24 לכתב התביעה) כדי לחבר באופן "אוטומטי" בין הפיצוי המוסכם החוזי לבין כל סוגי ההפרות הנטענות בכתב התביעה (ע"א 2161/11 דרור נגד פרץ, פורסם בנבו 5.2.13).

בחנתי טענה זו, ואף אני סבור, כי בנסיבות העניין, זכאים הדיירים לפיצוי בגין עוגמת נפש מהחברה, אם כי בשיעור מדוד אותו אני אומד בסך 5,000 ₪.

סוף דבר מכל האמור לעיל ולסילוק התביעות בשני התיקים – אני מחייב את החברה (הכוונה לשתי הנתבעות בתיק) לשלם לדיירים (משפחת רוס) את הסך 55,963 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 23.3.2018 עד התשלוך המלא בפועל.

לאחר תחילת ביצוע העבודות ולאור תחושת אוחיון, כי ישראל פועל בנגוד לתנאי ההסכם שנחתם ביניהם, ולאור השתלשלות העניינים מאז תחילת עבודות הבניה והחשש שקינן בלבו של אוחיון, כי עבודת הבניה נעשית ברשלנות ובחוסר מקצועיות, פנה אוחיון לחברת "הדס", חברה לבקורת מבנים לצורך בדיקת הנכס וקבלת חוות דעת מומחה.

מכאן התביעות ההדדיות.

עוד נקבע באופן ברור, כי ישראל "יבצע את העבודה לשביעות רצון המזמין וזאת, במיומנות מקצועית תוך שימוש באביזרים, בציוד ובחומרים תקניים ובהתאם לתכנית". לטענת אוחיון, נתגלו ליקויים רבים ומהותיים המצביעים, כי עבודת הבניה נעשתה בחובבניות, רשלנות חוסר מקצועיות, חוסר מיומנות והבנה, והסבה נזקים אדירים לאוחיון, עד כדי מצב בו לא ניתן להמשיך את הבניה, קודם ביצוע תיקונים ושינויים נרחבים שעלותם גבוהה יותר מכלל עבודות הבניה המתכוננות.

כמו כן, לטענת אוחיון, ישראל "לא סופר אותו" ופעל על דעתו בבצוע עבודות רשלניות שלא ניתן לשנותם, בבחינת הצבת עובדה מוגמרת, לדוגמא אוחיון ביקש מישראל מספר פעמים טרם התקנת גג הרעפים לבצע זיפות ואיטום לגג, אך ישראל היתעלם מחובתו המקצועית ובנה את גג הרעפים ללא ביצוע זיפות כמתחייב.

סעיף 48(1) לכתב התביעה – החזר שווי מקדמה – 110,000 ₪ אוחיון הגיש חוות דעת שמאי מר אדרי, ממנה עולה כי שווי המבנה במצבו הנוכחי שאינה כוללת ליקויי בניה הנו 240,000 ₪ (כולל מע"מ).

...

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ולאחר עיון במסמכים השונים שהוגשו ובעדויות, מצאתי כי לא עלה בידי ישראל להוכיח את תביעתו וכי דין התביעה להידחות.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, מצאתי כי דין התביעה של מר אוחיון להתקבל חלקית וכי דין התביעה של מר ישראל להידחות.

על כן, אני מחייב את מר ישראל לשלם למר אוחיון סך של 300,709 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (11.4.2016) ועד למועד התשלום בפועל.

האחת של בני הזוג נווה שלצורך הנוחות ייקראו "התובעים" והשנייה של עו"ד חיים ינקוביץ שייקרא להלן: "הנתבע". שתי התביעות הוגשו בגין טענות הדדיות שיש לצדדים בקשר לדירה שהתובעים שכרו מהנתבע בין השנים 2017 - 2020.

מר מנסור, שלא זיהה את האמור בתצהירו ["...מה יש פה? זה לא התצהיר שלי, אני לא כתבתי....". עמ' 8 שורה 3 לפרוטוקול] – הסביר כי הליקויים שלכאורה היו הם למעשה תיקונים מקומיים בצבע לבן, כאשר גוון הקיר שונה.

מכיוון שממילא היה צריך להכין את הנכס כולו לקראת כניסתו של השוכר החדש, ההכנה כללה, בין היתר עבודות איטום ותיקון נזילות קיימות הן בקומת המרתף והן בדירה נשוא התביעה.

...

מן האמור לעיל, מסקנתי היא כי דין תביעתו של הנתבע להידחות.

התוצאה התוצאה היא כי הן תביעת התובעים מתקבלת ותביעת הנתבע נדחית.

הנתבע ישלם לתובעים 5,800 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל ובתוספת הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪.

ברם, לאחר ביצוען, התגלעה מחלוקת ולכן הוגשו תביעות הדדיות בעטיין, ציינו הצדדים, כי ניתן פסק דין בשנת 2004 אך הוא לא צורף.

עת נקבע בהליך הקודם כי הנזקים שפקדו את דירת ניסנוב מקורם באיטום לקוי של ריצפת חדר הרחצה בדירתו; הרטיבות בחדר השינה מקורה בבצוע גמר לקוי של מעקה בגג וכן סדקים מחמת עבודות גמר לקויות שאינם קשורים בדירת פרייב, כאשר מציטוט פסק הדין בתביעה משנת 2004 שהובא במסגרת כתב ההגנה בתביעה שכנגד בלבד (סעיף 1(ד)) ומההסכם בין הצדדים מיום 12.6.2003 שצורף כנספח 4 לראיות פרייב (להלן: "ההסכם"), עולה כי האחריות לפגמים רובצת לפתחו של ניסנוב על פי ההסכם וכלשונו: "כול נזק שייגרם עקב הבנייה יישלם צד א או ייתקן מי שמפר הסכם זה מפסיד סך של 5000 $". מובהר, כי צד א' מוגדרים בהסכם כשמואל ומרדכי ניסנוב ואילו צד ב' מוגדר כתובע 1.

...

עוד יצוין, כי טענת ב"כ ניסנוב בסיכומיו לפיה היות וקיים פיצוי מקסימלי בהסכם לא ברור מדוע הוגשה התביעה כפי שהוגשה אינה מקובלת עליי.

לאור כל האמור, שעה שהגדר נשוא התביעה שכנגד אינה בבחינת גדר חדשה שהוקמה על ידי פרייב, כי אם גדר שכבר הייתה בבניין בעת רכישת דירת ניסנוב; הגדר נהרסה במסגרת עבודות הבנייה אך נבנתה שוב ע"י ניסנוב, בבחינת השבת המצב לקדמותו בהתאם להוראות ההסכם בין הצדדים עליו עמדתי לעיל; עד להגשת התביעה שכנגד ניסנוב לא טענו כל טענה בקשר עם הגדר או דרשו להסירה לאור כך שלכאורה יוצרת חסם ברכוש המשותף ומונעת מניסנוב שימוש סביר במקרקעין וכן נוכח העובדה שניסנוב עושה מנהג בעלים בחצר האחורית באופן הנראה כי עולה בקנה אחד עם טענת פרייב לכך שלדירת פרייב מוצמדת החצר הקדמית ולדירת ניסנוב מוצמדת החצר האחורית על פי נוהג - הגעתי למסקנה כי אין ליתן צו להריסת הגדר.

סוף דבר: התביעה העיקרית מתקבלת בחלקה והתביעה שכנגד נדחית.

בפניי תביעות הדדיות שהגישו הצדדים, בטענות להפרת הסכם שנכרת ביניהם לשפוץ "מיתחם תידלוקורן". בקצירת האומר ייאמר כי לטענת דנברי, חבה לה קורן תמורה בגין עבודות שביצעה מכוח ההסכם, כמו גם עבודות נוספות שביצעה לבקשת קורן ותמורתן לא שולמה.

ח – מימצאי המומחה ביחס לרכיבי התביעה שכנגד ואלה מימצאי המומחה ביחס לתביעת קורן להחזר בגין שכר ששולם על ידה לקבלן שחר מטלון (244,850 ₪ בגין תיקון ליקויים ו-13,000 ₪ בגין עבודות איטום): א. הקבלן שחר מטלון עבד באתר בחודשים ינואר – מרץ 2017; הוצגה חשבונית מס שהופקה לקבלן מטלון על סכום של 448,416 ₪ (לא כולל מע"מ) בגין תיקונים והשלמות (סך של 234,500 ₪), עבודות נוספות (47,551 ₪), תוספות לשפוץ המיתחם במשרד (103,665 ₪), תקוני איטום (10,000 ₪) ותיקוני גגות ומרזבים ליחידות 3, 4 ו-6 (52,700 ₪); מהתייחסות דנברי לדו"ח ליקויים מספר 1 שהוצג לה ביום 21.11.2016 עולה כי הסכימה לכך שחלק מההשלמות/הליקויים הנדרשים נכללו בעבודתה, אולם לטענתה הסכמה זו ניתנה במסגרת משא ומתן בניסיון להגיע להסכמות ביחס לסיום ההיתקשרות בין הצדדים; לא הומצאו למומחה, למרות בקשתו, תכניות (תיכנון, ביצוע ועדות (AS MADE)) של העבודות שבוצעו על-ידי דנברי / קבלנים חליפיים.

...

משכך, משכפרה קורן בתמונות שצורפו לתביעה שכנגד שהגישה נגד דיזול, ומצביעות על המטרדים – הרי היא מנועה מהעלאת טענה הפוכה במסגרת הליך זה. משטענה קורן בהליך שניהלה מול דיזול כי התמונות המעידות על מטרדים אינן קשורות לשטח שהחזיקה דיזול – הרי היא מנועה מהעלאת טענה הפוכה במסגרת הליך זה. אשר על כן, אני דוחה את התביעה ברכיב זה. כה – תשלום לחברת החשמל לישראל בגין מונה חליפי כה.1 - טענות קורן במהלך ביצוע העבודות במבנה מספר 6, ניתקו עובדיה של דנברי את שעון החשמל והותירו אותו באתר העבודות ללא השגחה.

בשים לב לכך שדנברי סיימה את העבודות באתר כשנה וחצי לפני ביצוע ההארקה, לכך שת.ל. עבודות חשמל ביצעה עבודות שונות באתר, כעולה מהחשבוניות, לכך שבבדיקה שערך ניסנבאום ביום 7.11.2016 לא מצוין דבר לגבי היעדר הארקה ולכך שלא פורט מהם אותם גופי תאורה ולא הוצג קשר נחזה בינם לבין עבודות שביצעה דנברי באתר – דין התביעה ברכיב זה להידחות.

חלק חמישי: סופו של דבר כז – סיכום התביעות מורם מהאמור עד כה כי התביעה מתקבלת באופן חלקי.